תחילת מגפת הקורונה לפני כחודשיים הציבור הישראלי עוסק בענף הספורט החביב עליו — חיפוש אשמים. החיצים הופנו כלפי הממשלה שהטילה יותר מדי הגבלות או דווקא פחות מדי בעיני אחרים, מערכת הבריאות שלא נערכה עם מכונות הנשמה ומסכות, חברות התעופה שהביאו חולים מחו"ל והרשויות שאיפשרו להם להיכנס לארץ, האחראים על בתי האבות ואפילו מוכרי האלכוג'ל. אחרי פורים והידיעות על אירועים שבהם נדבקו חוגגים רבים, החלה הפניית האשמה לעבר הציבור החרדי ש"בגללו כל המדינה מושבתת".

מחקר חדש, שתוצאותיו מתפרסמות כאן לראשונה, מגלה כי 44% מהציבור היהודי (שאינו חרדי) מאמין שהחרדים אינם מקפידים על ההנחיות של משרד הבריאות, ושיעור זהה של אנשים סבורים גם שהחרדים מסכנים את כלל החברה בהידבקות בקורונה. לעומת זאת, רק 24% מהיהודים חשים כי הערבים מסכנים בהידבקות ו־17% שהערבים אינם מקפידים על ההוראות.

עוד נתון מעניין נוגע למידת הפחד מהקורונה בקבוצות שונות בחברה הישראלית: 33% מהאוכלוסייה היהודית (הלא חרדית) העידה על תחושת איום גבוהה מהנגיף, בהשוואה ל־41% בקרב ערבים ורק 22% בקרב החרדים. הנתון המפתיע הזה יכול להסביר הרבה בנוגע להתנהלות של החברה החרדית והערבית במהלך המשבר. לצד התחושות השליליות כלפי חרדים, מתברר שאצל אנשים שחשו איום גבוה מצד הקורונה חלה במקביל גם עלייה בתחושות השליליות כלפי ערבים. וזאת אף שהציבור הערבי לא הואשם ישירות בהתפשטות המחלה. לדברי החוקרים זאת תופעה מוכרת בתקופות מתוחות: "קל לקחת אירועי משבר ולנצל אותם נגד קבוצות מוחלשות באוכלוסייה".

המחקר, שנערך על ידי מרכז אקורד שעוסק בפסיכולוגיה חברתית יחד עם מעבדת המחקר PICR באוניברסיטה העברית, בחן את ההשפעות של הקורונה על החברה בישראל, בדגש על מגזרים שונים. ממצאי המחקר חושפים את הדרך שבה הציבור הישראלי מגיב לאירועים דרמטיים, גם אם הם מגיעים מכיוון של גורם חיצוני לגמרי, בניגוד לאיומים ביטחוניים שבהם אנחנו מורגלים יותר. "הפעם, בניגוד למשברים ביטחוניים או פוליטיים, יש לכולנו אויב אחד, וירוס, כמו חייזר שבא מבחוץ", אומר יוסי חסון, ראש תחום מחקר באקורד. "יש כאן הזדמנות לאגד את כולם בשיתוף פעולה. עם זאת, חשוב לזכור שאירועי משבר עלולים להוביל להקצנה ולפגיעה באוכלוסיות אחרות, כי התחושה היא שהשמיכה קצרה וכל קבוצה מנסה לדאוג לעצמה גם במחיר של פגיעה במגזרים אחרים".

כמעט חצי מהציבור מאשים את החרדים. התקהלות לא חוקית של חרדים בזמן הקורונה | צילום: טל שחר

הפחד מהנגיף הכלכלי

הסקר בדק גם את מידת החשש מההשלכות הכלכליות של הקורונה. גם כאן הפערים היו גדולים: 66% מהערבים חשו מאוימים מאוד, לעומת 42% בקרב היהודים הלא חרדים ורק 26% בקרב החרדים. החוקרת סיוואר חסן עאסלה מציינת כי מחקרים בעולם מראים באופן עקבי כי מיעוטים חשים בדאגה רבה יותר בעקבות משברים מאשר קבוצת הרוב באוכלוסייה. מנגד, בחברה החרדית רמות האיום היו נמוכות בהרבה. ד"ר נֶחומי יפֶה, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה, מסבירה: "אנחנו יודעים ממחקרים קודמים שחרדים חשים פחות חרדה מאשר ציבורים אחרים. חוויית האיום מתקשרת לתופעה של חסינות דתית, וגם קשרי משפחה הדוקים ותמיכה חברתית קרובה שמפחיתים את תחושת האיום בקרב חרדים בהשוואה לאוכלוסיות אחרות". התופעה הזאת עשויה אולי להסביר את התחושה בציבור כאילו יש שאננות אצל החרדים, שלא מיהרו לאמץ בתחילת המשבר את התקנות הממשלתיות, עד למאמץ ההסברתי מצד הרבנים והשתלטות הצבא על רחובות בני־ברק.

חוקרי מרכז אקורד מזהירים מהשלכות אפשריות של הקצנה בחברה שנובעות מתקופת החירום המאופיינת ברמות גבוהות של חרדה ואי־ודאות. "התחושה עלולה להיות 'נתנו לחרדים סיוע גדול, אבל עכשיו הם גם ייקחו לנו את הכסף שאין לנו'", אומר חסון. "כל אדם שחש פגיעה כלכלית יחפש את מי להאשים גם אם אין בכך הצדקה. את הווירוס קצת קשה להאשים, אז אנחנו מחפשים אשמים בממשלה, או בקבוצות שנראה לנו שניצלו את המשאבים שלנו".

גם ביחס לחברה הערבית התגלו ממצאים מדאיגים. בקרב הנשאלים היהודים (שאינם חרדים) נמצא שאנשים שנמצאים בחרדה גבוהה יותר בגלל הקורונה (למשל אנשים שמכירים חולי קורונה באופן אישי) החזיקו בעמדות פחות סובלניות כלפי ערבים. "רמת האמפתיה כלפי חולים חרדים הייתה גבוהה יותר מאשר זאת כלפי חולים ערבים", אומרת רכזת המחקר והפיתוח של אקורד לי אלדר, "למרות שאת הערבים האשימו פחות בהתפשטות הקורונה". הממצאים האלה מעידים על כך שהתגובה הציבורית לאירועי משבר לא תמיד קשורה לאירוע עצמו. הסבר אפשרי לכך הוא שבמצבים של לחץ וחרדה גבוהים אנשים נוטים לחוש קרבה גדולה יותר למי שהם מגדירים כשייך לקבוצה שלהם, ועוינות גדולה יותר למי שהם רואים בו חלק מקבוצות אחרות. עבור רוב היהודים בישראל חרדים נחשבים לחלק מקבוצת הפְּנים וערבים לחלק מקבוצת החוץ. דוגמה מעניינת להבדלים הללו היא העובדה שבזירה הפוליטית החרדים הם שותפים טבעיים בכל ממשלה כמעט, בעוד שהמפלגות הערביות מוקצות, אבל ברמה האזרחית מקובל על כולם שאזרחים ערבים הם חלק מהצוותים הרפואיים שבחזית המאבק בקורונה, ואילו דווקא החרדים מוקצים במידה רבה.

"במגזר הערבי חוששים הכי הרבה מהנגיף". סגר על היישוב דיר אל אסד | צילום: גיל נחושתן

ההזדמנות של הקורונה

למרות התחושות הקשות, בממצאי המחקר נושבת גם רוח אופטימית. דווקא בקבוצות המיעוט רואים בקורונה הזדמנות למפנה ולשיפור היחסים בין הקבוצות השונות בישראל. בקרב נשאלים חרדים וערבים נמצאו עמדות חיוביות ואופטימיות יותר לגבי חיים משותפים. לדוגמה, ערבים שדיווחו על רמת איום גבוהה הביעו הסכמה רבה יותר באופן משמעותי עם הרעיון שיהודים וערבים בישראל חולקים גורל משותף. חרדים שהיו תחת איום גבוה יותר בעקבות המשבר הביעו יותר תקווה לשיפור היחסים בינם לבין החילונים, וכן יותר אופטימיות לכך שאחרי הקורונה תגבר האחדות בחברה בישראל. מרבית המשיבים במדגם היהודי הלא חרדי הצהירו כי הם רואים במשבר הקורונה הזדמנות לשיפור היחסים ושיתוף הפעולה עם הערבים, ולא פחות מ־95% מהמשיבים הערבים מצאו במאבק במגפת הקורונה משימה משותפת ליהודים ולערבים.

בשבועות האחרונים פירסם מרכז אקורד נייר עמדה הכולל התייחסות להשלכות השליליות הפוטנציאליות של משבר הקורונה על היחסים בין הקבוצות בישראל, דרכים למניעתן, ומינוף ההזדמנות לשיפור היחסים. בשדה החינוכי פותחו סדנאות ומערכי שיעור מקוונים עבור אנשי חינוך שעוסקים ביחסים בין קבוצות בחברה בישראל בעת משבר הקורונה ונועדו לצמצם את היחס השלילי בין האוכלוסיות השונות בישראל תוך התייחסות אקטואלית לאתגרים שעלו בתקופת הקורונה.

נקודה מרכזית בדרך ליציאה מהסגר והמשבר הכלכלי היא בתחום התעסוקה. "גם בשלב הפיטורים או ההחזרה מחל"ת החשש הוא שמי שייפגעו יהיו הערבים, החרדים, אנשים עם מוגבלות ועוד חברי קבוצות שמופלות בשוק העבודה. צריך לוודא שמעסיקים לא מפלים את האנשים האלה לרעה", אומר חסון. "בנקודת הזמן שבה אנחנו נמצאים אפשר לעבור לכיוון הקצנה או לכיוון הכלה ושיתוף פעולה. זה רגע מכריע לקראת המשבר הכלכלי שעוד בדרך".

כך נפחית את הפילוג בחברה הישראלית

5 הצעות של מחברי המחקר שכדאי לאמץ בימי הקורונה כדי להפחית את המתחים החברתיים

1. כולנו נגד הקורונה: במצבים של איום ואי־ודאות הנטייה הטבעית שלנו היא להתכנס בתוך הקבוצה שלנו. תפיסות של "אנחנו" מול "הם" נוטות להתחדד בתקופות כאלה, וכך גם המתחים בין הקבוצות. התהליך הטבעי הזה הוא הפוך ממה שנדרש כדי להתמודד עם המגפה הזאת, כיוון שיש תלות הדדית בין כולם, בלי קשר לשייכות הקבוצתית שלהם. צריך להבליט את העובדה שלכולנו יש מטרה משותפת — כולנו נלחמים בקורונה יחד.

2. על השוויון ועל העיוורון: הקורונה חושפת בפנינו נקודות עיוורון כלפי קבוצות מיעוט וקבוצות הסובלות מאפליה. למשל, מחובתנו לוודא כי בזמן שרופאים ורופאות, אחיות ואחים ערבים וערביות עובדים מסביב לשעון כדי להציל חיים, הם יזכו לייצוג הולם בכל מערכות השלטון, ושלילדיהם למשל תהיה גישה ללמידה מרחוק באופן שווה לחבריהם היהודים.

3. אל תיכנעו להכללות: בתקופות של מתח וחרדה אי־ציות להנחיות נתפס כהפרה של נורמה חברתית שגוררת תגובות רגשיות וביקורתיות גבוהה. עלינו לעודד ולטפח את ההכרה כי ישנה נטייה חזקה יותר מהרגיל להפעיל סטריאוטיפים שליליים על קבוצות שלמות. עלינו להיזהר משיח מכליל שכזה.

4. צרו קשרים: אחד הצרכים הפסיכולוגיים המשמעותיים ביותר הינו הצורך בקשר, בקרבה ובשייכות חברתית. בעידן שבו כולם מסוגרים בבתיהם ומפגש פיזי אינו מתאפשר, דווקא המרחב הווירטואלי מספק הזדמנות לפגוש, להכיר וליצור קשר בלתי אמצעי וחוויה מקרבת סביב הגורל המשותף גם עם אנשים מקבוצות אחרות. חפשו הזדמנויות כאלה ונצלו אותן.

5. הגבירו תקווה: מחקרים שנעשו בארץ ובעולם מראים כי פרסום של מסרים שלטוניים בנוגע להתגברות על משברים, גם אם הם קשים ומורכבים, יכול להגביר תקווה ואופטימיות, ובכך לחזק את החוסן הציבורי. לצד הקפדה על הנחיות מערכת הבריאות, אנו מאמינים כי התקווה שהמשבר יסתיים, והאמונה שאחריו כל הקבוצות השונות בחברה הישראלית יוכלו לצעוד יחד לעתיד משותף וטוב יותר לכולנו, הן חיוניות לחברה הישראלית, גם בזמן המשבר הנוכחי וגם אחרי שיחלוף.