"כולן יותר רזות ממני ואני חייבת להוריד את הכרס הזאת", היא אומרת ליד בנותיה המתבגרות, ותופסת את בטנה בהבעת סלידה להמחשה. הילדות שלה, בנות 12 ותשע יושבות על הספה בסלון ומביטות באמא שלהן שונאת את עצמה מול מסך הזום של שיעור הפילאטיס. "אוף, כמה תקעתי בסגר הזה, אני נראה כמו פיל", אומר האבא בסיטואציה דומה לאחר עוד ארוחה דשנה במהלך הסגר. הורים מדברים כאילו לעצמם, אבל הילדים שנמצאים בסביבה שומעים ומפנימים. מפנימים לא רק את ההלקאה העצמית, אלא גם את המסרים התת־הכרתיים של תפיסת הגוף המעוותת שיש לנו על עצמנו. מספיק משפט מזלזל אחד בעצמנו, כדי להעביר אליהם הלאה את דרכי החשיבה הקלוקלות שלנו, שלא תמיד יש בהן משום אהבה עצמית, או קבלה עצמית, אם לנקוט בלשון המעטה.

זהירות, נסיגה מסוכנת

שרון לביא, פסיכולוגית קלינית מומחית העוסקת בקשר בין דימוי גוף ונפש, אומרת שהילדים שלנו מפנימים דבר נוסף: גם את האופן שבו אנחנו מתמודדים עם אתגרים.

"הילד יכול היה לשמוע את אמא שלו מדברת על הבטן שלה, או על הדיאטה שלה, או את אבא אומר 'השמנתי' גם בלי הקורונה. מה שהקורונה חידשה זה את העובדה שהילד פתאום 'מציץ' לנו במצב שהוא מאתגר לאורך זמן, ושומע את ההורים שלו מדברים ככה כתגובה, כדרך התמודדות, לאתגר. הילד מתבונן בהוריו כשהם מתמודדים עם נסיבות משתנות בתגובה לקושי, ומטמיע את אופן התגובה שלהם. וכאן בדיוק נמצאת האחריות שלנו כהורים", אומרת לביא.

כהורים, היא מסבירה, אנחנו רוצים ללמד את הילדים שלנו להיות מסוגלים לעשות התאמות חדשות לנסיבות משתנות. אבל כאשר ההורה ממש שונא את עצמו כי יש מצב חדש שגרם לו לאכול קצת יותר ולהשמין, המודל שהילד רואה הוא נסיגה וויתור מול נסיבות משתנות, כלומר חוסר יכולת להפוך את האתגר להזדמנות. "זה מצב שבו ההורה במקום לצמוח מהמצב (השמנתי חמישה קילו אז אני עכשיו אתחיל לאכול בריא יותר ואעשה ספורט כל יום), משתמש בו כהצדקה לרגרסיה או להלקאה עצמית, וזה לא משנה אם זה צורת האכילה או הפסקת פעילות גופנית או דיבור לא נעים אחד לשני. כי נכון, בקורונה יש משפחות שעלו חמישה קילו, אבל יש משפחות שירדו במשקל כי הם התחילו לבשל בבית ולאכול בריא, כמו שיש זוגות שהולכים מכאן ישר להתגרש, אבל זוגות שגילו שהם יודעים לשבת במרפסת ולשתוק אחד עם השני גם בלי לנסוע לחופש באי בודד".

וכמובן, לביא מזכירה שדיבור עצמי מקטין ומשפיל כזה על הגוף שלנו יכול להוביל לפגיעה משמעותית בדימוי העצמי של הילדים, כאשר מדובר בילדים בגיל ההתבגרות, שמתחיל מוקדם מאוד היום. "כאשר אנחנו מדברים לעצמנו בצורה מזלזלת, כאשר אנחנו משפילים ומבקרים את עצמנו, הילד לומד ומטמיע את השפה הזו גם כלפי עצמו", היא אומרת.

מי שעוד מודאגת מאוד מהשפעת תקופת הקורונה על דימוי עצמי גופני בקרב מתבגרים היא הנטורופתית אלמוג גולד־רוטנברג, שמלווה מקרוב משפחות סביב סוגיות של משקל ואכילה. "אין לי ספק שתקופת הקורונה תשאיר חותם רציני בדור שלם של ילדים ומתבגרים, בכל הנוגע לדימוי הגוף שלהם ולעניינים של אכילה ומשקל. אמירות של אם ליד ילדיה שהיא צריכה להרזות, שגדל לה הישבן בסגר, ש'היא תוקעת אוכל כל הזמן' נשמעו בתקופה הזאת יותר מתמיד, בשל הזמן הרב יותר של הורים וילדים באותו בית וקרוב למטבח. אחת ממערכות היחסים המשמעותיות ביותר שיש לנו בחיים, היא בינינו לאכילה ולגוף שלנו. והאלמנט הזה מקבל משנה תוקף בגיל ההתבגרות, שבו הגוף מתחיל להשתנות", מסבירה גולד־רוטנברג. "עוד לפני אמירות והתייחסויות של ההורה על גופו, נקלטים אצל הילד ומוטמעים במודע או שלא במודע סטנדרטים שונים לגבי הגוף והמראה שלנו, שבמקרים קיצוניים יכולים להתפתח גם להפרעות אכילה, ולכך חייבים לשים לב", היא מסבירה.

הורים, אתם חייבים לשים לב כשאתם מדברים ליד הילדים

1. עוד לפני הדיאלוג עם הילדים. הכל מתחיל מהתפיסה שלנו כהורים והשיח שלנו עם עצמנו. איך אנחנו מתייחסים לגוף שלנו? האם אנחנו מתמקדים במה שאנחנו לא אוהבים בעצמנו או נותנים לעצמנו פידבקים על מה שכן מוצא חן בעינינו?

2. האם היינו מוכנים שמישהו ידבר אלינו או לילד שלנו כמו שאנו מדברים על עצמנו?

3. ילד שרואה הורה שמקבל את עצמו ומתמקד בחוזקותיו, שמספר מה הוא אוהב בעצמו או מה הוא הצליח, יראה דוגמה למערכת יחסים מכבדת ובריאה של אדם עם גופו.

4. שימו לב למילים שאנו בוחרים בהן ואף מתבטאים בעזרתן ליד הילדים: האם חטאנו בעוגה? חרגנו מהתפריט? אכלנו כמו חזירים? תקענו פלאפל? שנו מיד את השיח. אכילה היא לא שדה קרב. למילים יש כוח. והן מחלחלות. נסו לנקוט במילים שמשדרות בחירה, שפע ואפשרויות במקום איסורים, צמצומים וחטאים. תבחרו להתפנק בפרוסת עוגה, תבחרו להתענג על סלט צבעוני.

5. שיח על דוגמניות, פרסומות ושלטי חוצות: עברתם ליד שלט חוצות עם חבורת בני נוער יפים, חתיכים וחתיכות, אולי במקרה גם כולם בלונדינים עם עיניים כחולות – אפשר לשאול את הילד או הילדה אם כך גם כל הילדים בכיתה שלהם נראים, האם זה משקף את המציאות. פתחתם פרסומת במגזין שבו מופיעה ילדה רזה בלי פצעי בגרות ועם שיער מתוקתק – אפשר לפתוח גם על זה דיון ולשאול אם כך נראות הנערות שהילדה מכירה ביום־יום.

6. מחקרים מראים שילד ייטה להעדיף בבגרותו מזון שראה את ההורה אוכל. זה פועל לשני הכיוונים, גם לגבי חטיפים וממתקים אך גם לגבי אוכל דל שמשתייך לז'אנר ההימנעות לצורך הרזיה – לחם קל, פריכיות, סקיני פסטות או כל עולם המאכלים שיש בהם מעט מאוד רכיבים מזינים ושפע ישפיע על הרגלי האכילה והשקפת העולם של הילדה או הילד הלאה. לעומת זאת, אוכל בריא, מגוון ועשיר ישרת שמחת חיים, עניין, שפע בחירה ואפשרויות כדרך חיים בריאה.