תמונת גיבורים

26 שנים עברו מאז המפגש האחרון של חברי צוות גיבור – צוות הרפואה של חטיבה 769. התקופה שבה שירתו בלבנון והוקפצו מהחמ"ל לאזורי הקרב הקשים, כדי להעניק טיפול רפואי ראשוני ולפנות את הפצועים – הייתה מאתגרת במיוחד. קבוצה של חובשים, פרמדיקים ואנשי צוות רפואי שהיו הראשונים באירועים מרכזיים בתקופת לבנון, ובהם אסון המסוקים, אסון השריפה בוואדי סלוקי ואסון השייטת. "צוות גיבור היה רעיון שלי", מספר בגאווה עופר לוסטיג (46) שהיה קצין הרפואה של הצוות והיום הוא מנכ"ל מחצבות כפר גלעדי. "הצוות פעל מ־1994 ואני הייתי בו עד שנת 1997. אלו היו השנים הקשות ביותר בגזרה המזרחית בלבנון".

לציון 20 שנה לנסיגה מלבנון נפגשו חברי צוות גיבור, ועלו למפגש עם חיילים שמשרתים עכשיו באותו המקום שבו הם העבירו את השנים המאתגרות של צה"ל ברצועת הביטחון. לכבוד המאורע הם שיחזרו את אחת התמונות של הצוות והעלו זיכרונות מן המראות הקשים שצרובים עדיין בזיכרונם. "קשה להסביר את הסיפור שלנו במילים למי שנמצא היום בשירות ולא חווה את הימים האלה", מספר לוסטיג. "בתקופה של לבנון הגזרה שלנו הייתה גם העורף הלוגיסטי וגם העורף הרפואי לכל הלחימה שהייתה ברצועת הביטחון בלבנון. כל הרפואה וכל הפינוי והחפ"ק נעשה משם ולשם. יש לי ברקורד מעל 300 חיילים הרוגים ופצועים".

"המפגש המחודש בחטיבה היה מורכב וטעון", ממשיכה אותו טל שחם (43), שהייתה חובשת בצוות. "חובשת במרפאה מרחבית שמקבלת חולים, כשברגע אחד כל השגרה משתנה וטסים לפנות פצועים מהגבול. רגע אחד הייתי בשגרה, רגע שני מוקפצת ומחכה לפינוי פצועים. אחרי שהכל נרגע נשארתי עם הדם לנקות את המקום. רק מי שהיה איתנו בתקופה ההיא יכול להבין מה עבר עליי. קוטביות השירות נראתה לי התמצית והבסיס לחיבור בין האנשים ששירתו באותו הזמן".

ואיך היה המפגש עם החיילים שנמצאים בחטיבה עכשיו?

"הם חיים שירות אחר לגמרי, שירות רגוע. אצלנו במרפאה היו 90 אחוז בנים ועשרה אחוזים בנות ועכשיו זה בדיוק הפוך. האזור שלהם עכשיו מאוד פסטורלי קופצים לרוב לתאונות דרכים ופינויים של תאונות אישיות, אין להם את הלחץ של שדה קרב. כל מי שסיימה קורס חובשים אז הייתה רוצה להיות בצוות גיבור. ידענו שרק שם נוכל לעשות שירות משמעותי. התמזל מזלי".

מחלצים חלקי גופות

אורי בן ציון (45) החליף את לוסטיג כמפקד הכוח. בפגישה המחודשת הוא התרגש יותר מכל לראות איך הכימיה בין כולם חוזרת בדיוק למה שהיא הייתה. "היה מאוד מרגש לראות את כולם אחרי שנים", אורי משתף. "אנשים לא ממש השתנו, אולי המציאות השתנתה אבל האנשים לא. חלקם אפילו לא השתנו יותר מדי במראה. ראינו את השגרה של החיילים היום וזה היה מרגש וממלא תקווה, אף איש רפואה לא רוצה לעבוד כי אם אתה עובד סימן שמישהו נפצע או נהרג וזו לא הרגשה מלבבת. עכשיו הם עובדים בעיקר בלטפל בבריאות החיילים שנמצאים בבסיס, פחות בשדה הקרב".

אסון המסוקים עדיין מלווה אותך?

"אסון המסוקים היה האסון שסגר את השירות שלי. כל הצוות הוקפץ, בהתחלה חשבנו שמדובר במסוק אחד עד שהתגלה לנו מסוק שני שגם הוא התרסק. מבחינה רפואית זה היה אמנם אירוע פשוט, כי לא היו בכלל פצועים. רק הרוגים. אבל מבחינת מראות זה היה אחד האירועים הכי קשים שחווינו כצוות. עשרות הרוגים ולנו נשאר רק לחלץ חלקי גופות ולסדר באוהל האחורי. המראות משם לא עוזבים אף אחד מאיתנו עד היום".

צילום : ידיעות אחרונות

"צוות גיבור הוא שם שהולך לפניו", אומרת סגן ניצן היימן, קצינת ארגון רפואה של חטיבה 769, שהייתה בפגישת המחזור והסתכלה על כולם בהערצה. "כשקצין הרפואה של 769 מתקופת רצועת הביטחון דפק לנו על הדלת לראשונה, לא חשבנו שכל כך מהר נמצא את עצמנו בתוך פגישת מחזור, שומעים סיפורים, זיכרונות וחוויות, צופים בתמונות וסרטונים שמחברים אותנו לתקופה הזו. זכינו לארח אצלנו במרפאה את אלו שדרכו בה 20 שנה קודם לכן, לראות את ההיסטוריה מולנו ולשמוע הכל ממקור ראשון". •