רגע לפני פתיחת משפטו של ראש הממשלה נתניהו היום, מן הראוי לעצור ולבחון מהי המציאות המשפטית שהביאה אותנו לנקודה זו – ומה אפשר לעשות בעתיד כדי לתקנה.
המהפכה המשפטית שהתרחשה בישראל הביאה ליצירת תרבות שייחסה לבית המשפט כוחות־על, וציפתה שיגשים מאוויים בתחום הפוליטי. התפיסה שבג"ץ פוסק לפי המוסר או הצדק, כפי שהוא נראה לקבוצה מסוימת, וכי אין גבול לכוחו, הפכה נחלת רבים – לא מעט בעידודו של בית המשפט העליון עצמו, שלא פעם פסק בניגוד לחוק ותרם לתחושה שהכל שפיט ואין מעצור בפניו.
המחיר הפוליטי, החברתי והמשפטי של תפיסה זו היה אדיר. בג"ץ הפך כתובת לדיון בנושאים ציבוריים, החל מגובהן של קצבאות למיניהן ועד למאבק להפלת נתניהו, וכל מה שבאמצע, לרבות שאלות של התיישבות בשטחים, ובתוך הקו הירוק, מעמד הפלסטינים שתחת שלטוננו, מתווה הגז, ובתי סוהר פרטיים – נושאים שמקומם במישור הציבורי תועלו לבית המשפט. בג"ץ מצא עצמו שוקע בביצה הפוליטית, תהליך שכדברי נשיא העליון לשעבר, משה לנדוי, הוא מסוכן לבית המשפט ומסוכן למדינה.
אופייה הדמוקרטי של המדינה איננו מובן מאליו. יש צורך להגן על הדמוקרטיה, לשמרה ולבססה באמצעות התארגנויות מפלגתיות־רעיוניות, פעילות שטח, הדרכה וחינוך, ובניית חברה אזרחית שתהיה מחויבת לכך. אבל כל אלה נזנחו לטובת ריצה לעליון. בצד כל אלה נפגע קשות גם החינוך המשפטי. אני חושש שגדל דור של משפטנים שחלק נכבד ממנו לא נחשף כלל לסוגיית השפיטות, לבחינת גבולות סמכותו של בית המשפט ולחלוקת התפקידים בינו לבין שאר הרשויות. רבים מבני הדור הזה נסחפו מן הסתם בדת המשפט, שבה הכל שפיט, ובאמונה שהמשפט מספק מזור לכל תחלואה. פסק הדין, הנכון משפטית, שאישר לנתניהו להקים ממשלה, חרף כתב האישום שהוגש נגדו, הביא לניפוץ האשליה בדבר היעדר גבולות למשפט והציב את חסידי פולחן הבג"ץ בפני מציאות שבה ישנן בעיות החייבות להיפטר מחוץ למסגרתו.
עם זאת ברור שהתוצאה, שלפיה ראש ממשלה מכהן עומד לדין פלילי, היא קשה ופוגעת בניהול המדינה, במעמדה ובכבודה. הגענו לכך מכיוון שעמדה בפני הכנסת בחירה בין שתי אפשרויות שנראו בלתי נסבלות. האחת היא זו שנקבעה בחוק ואושרה על ידי בית המשפט. האפשרות השנייה הייתה לפסול ראש ממשלה ושרים שתלוי נגדם כתב אישום בעבירה שיש עימה קלון. בתנאים הקיימים בישראל הייתה גם זו אפשרות קטסטרופלית – פירושה מתן כוח ליועץ המשפטי ולתביעה, שאינם חייבים דין וחשבון לאיש, לסלק ראשי ממשלה ושרים ולהביא להחלפת השלטון ללא כל ריסון, פיקוח ובקרה.
פתרון זה לא בא בחשבון, בוודאי על רקע הניסיון המר שכלל את סילוקו של רבין בשל פרשת הדולרים וההליכים חסרי הרסן שנוהלו נגד אולמרט, כשלאלו הצטרפו הליכי סרק דורסניים שהתנהלו נגד רובי ריבלין, יעקב נאמן, רפאל איתן ודרור חוטר ישי, וכמובן פרשת האזנות הסתר של חיים רמון, שדבר קיומן הוכחש פעם אחר פעם.
משפטו של נתניהו עומד להיפתח. צפויים להישמע בו מאות עדים, והוא עלול להימשך שנים לא מעטות שבמהלכן עשוי נתניהו להתמודד בבחירות – אולי אפילו יותר מפעם אחת. משך השנים שנותר לו בראשות הממשלה יהיה אפוא תלוי במהלכים פוליטיים, שלא ברור כלל אם וכיצד יושפעו ממהלך המשפט. בכל אותה תקופה יהא עליו לעבוד עם יועץ משפטי העומד בראש התביעה המנהלת את משפטו.
לאחר שתסתיים סאגת נתניהו, צריך יהיה לחפש פתרונות אחרים להליכים נגד ראש ממשלה. ניתן, למשל, לחשוב על מתן חסינות לראש הממשלה בתנאי שתקופת כהונתו תוגבל לשתי קדנציות. אפשרות אחרת, הישימה גם לגבי שרים ובעלי תפקידים אחרים, היא הקמת מנגנון שיפקח על היועץ המשפטי ועל התביעה, שבפניו יתקיים שימוע קודם להגשת כתב אישום, ורק לאחר שכתב אישום יאושר על ידו ניתן יהיה להגישו ולהביאו בחשבון להפסקת כהונה. בהזדמנות זו ניתן יהיה לבחון גם את פיצול תפקיד היועץ המשפטי וההפרדה בינו לבין התביעה. √
