סוף השבוע פתחה לילי בן־עמי את תיבת המייל שלה ולרגע הפסיקה לנשום. "חושבת עלייך — מאת שריל סנדברג", היה כתוב בשורת הנושא. סנדברג היא סמנכ"לית התפעול של פייסבוק העולמית, ויד ימינו של מארק צוקרברג, והיא חשה צורך לעצור את המרוץ כדי לכתוב בחשבונות שלה ברשתות החברתיות על ההאקתון הטכנולוגי שהתקיים בישראל בסוף השבוע, לזכרה של מיכל סלה. ולא רק: היא גם התיישבה ושלחה לאחותה של מיכל, לילי, מכתב אישי ומאוד מרגש בו היא מנחמת אותה על האובדן הנוראי שחוותה, וכותבת על תהליכים שעוברת הנפש בדרך לריפוי של כאב ושל צער עמוק.
"אני מוצפת", אומרת לילי, וההתרגשות ניכרת בקולה. "את הראשונה שאני מספרת לה שקיבלתי מכתב אישי משריל סנדברג. אני עוד לא מעכלת. אני מעריצה את העשייה של סנדברג. את הספר שלה Lean In קניתי במתנה לחברות".
מה היא כתבה לך במכתב?
"היא מנחמת אותי ומספרת שאמנם היא לא חוותה מה שאני חווה, אבל היא יודעת עד כמה אכזריים יכולים להיות החודשים הראשונים לאחר טראומה. גם היא עברה אובדן (בן־זוגה של סדנברג הלך לעולמו במפתיע לפני כחמש שנים), והיא מנחמת אותי שהזמן מרפא את הכאב ושהימים השמחים עוד לפניי. מילותיה מחזקות גם את האמונה שלי בכך שבעקבות הרצח של אחותי מיכל יהיה שינוי משמעותי בישראל ובעולם ביחס לרצח נשים ולאלימות במשפחה. העובדה שאישה בסדר גודל כזה כותבת לי מכתב אישי על הרצח של מיכל, זו מבחינתי עוד מדרגה בשליחות הזו. היא הרי הייתה יכולה להסתפק בפרסומים ברשתות, שגם שם היא כתבה מאוד מרגש על מיכל, עליי, על ההאקתון שלנו ועל החשיבות של השימוש בטכנולוגיה להצלת חיים. אבל היה חשוב לה גם לפנות אליי באופן אישי ולהדגיש שליבה יוצא אלינו למשמע הטרגדיה שעברנו".
סנדברג גם הסכימה שנצטט אותה כאן, וכך היא כותבת ללילי: "אני יודעת עד כמה אובדן הוא קשה ועד כמה כאשר הרגשות הקשים סוגרים עלייך את בטוחה שכך זה יישאר, אבל את צריכה לתת לעצמך זמן כדי להירפא. אני זוכרת שכאשר אנשים אמרו לי שזה יעבור לא האמנתי להם, אבל הם צדקו. את תלכי הלאה לקראת ימים שמחים שעוד יגיעו. האמיני לי, התחושות ישתפרו והמורשת של מיכל תמשיך לחיות דרכך ודרך משפחתך. אני מעריכה את כל מה שכבר עשית לזכרה — גם ייסוד פורום מיכל סלה וגם ההאקתון הטכנולוגי שקיימת השבוע כדי לעודד את השימוש בטכנולוגיה למניעת אלימות במשפחה ולתמיכה בנשים בזמנים של משבר. החלטתך האמיצה לחלוק את סיפורה תעזור לכל כך הרבה נשים אחרות אשר סובלות בדממה".
את רוצה לנסוע לפגוש אותה?
"להיפגש עם שריל סנדברג זה חלום. היא האישה החזקה בעולם, והיא גם ערכית, חברתית. היא מנהיגה. היא פמיניסטית. היא משפיענית עולמית. אני מעריצה את העשייה שלה ולא מאמינה שהיא יודעת מי אני. זו בטח מיכל שמכוונת את הדברים מלמעלה והפגישה בינינו. התחושה היא של חיבור חזק שקשור לשכול החורך, יחד עם אמונה עמוקה שאפשר וצריך להרים ראש מתוך הכאב ולהציל חיים של אחרות. של נשים הכלואות בתוך זוגיות אלימה. פייסבוק זה שילוב של קהילה, חברויות, טכנולוגיה ועוצמה חברתית. השילוב הזה יכול להיות כלי ראשון במעלה בהצלת חיים".
תסבירי.
"מאז שמיכל נרצחה הציפו אותי הרבה שאלות: 'איך לא ראינו דבר? למה היא לא סיפרה? מה עבר עליה?'. בחצי השנה האחרונה צללתי לעולם האלימות במשפחה בישראל ומצאתי שהתחום הזה מיובש, המענים הקיימים מוגבלים מאוד, ואין מספיק מודעות ציבורית לתמרורי האזהרה. התחלתי לחשוב על פתרונות מחוץ לקופסה, לפעול כדי לרתום שחקנים חדשים למגרש. לגייס את מיטב המוחות של הסטארט־אפ ניישן כדי להילחם בטרור בתוך הבית שמוביל לרצח נשים וילדים.
"צריך לעבור משיח של בעיות ושל קורבנות לשיח של פתרונות ושל ערבות הדדית, חדשנות ושיתוף של הטכנולוגיה ושל הקהילה. למה כולם יודעים שאם יש תיק חשוד בתחנת אוטובוס צריך להזעיק חבלן אבל אם שומעים צעקות מהבית של השכנים מתלבטים האם להזמין משטרה? אנחנו חייבים ללמד את האנשים בארץ ובעולם לזהות את תמרורי האזהרה כדי להציל חיים. ללמד נשים שאסור להיפרד לבד מבן־זוג שהוא קנאי אובססיבי וחייבים לבקש עזרה ממומחית לאלימות במשפחה, ללמד את הסביבה לזהות ולדווח".
רצח מטלטל
הצעד הראשון לשינוי היה, כאמור, ההאקתון על שם מיכל סלה שנערך במשך שלושה ימים והסתיים במעמד מרגש מאוד בבית הנשיא, בהשתתפותו ובהשתתפות שרים בכירים. ההאקתון, אירוע יזמות שבו מגבשים ומפתחים רעיונות פורצי דרך, הועבר בשידור חי בפייסבוק נשיא המדינה בגלל ימי הקורונה ולכן גם חצה יבשות ולבבות.
מאות הצעות לטכנולוגיות ולפיתוחים מצילי חיים הוגשו לבחינתם של אנשי מקצוע מתחומי הטכנולוגיה, ההיי־טק, המשפט, הסוציולוגיה, גופים גדולים מתחום הטכנולוגיה כמו מיקרוסופט, מובילאיי, פייסבוק, אלביט, אינטל, אטנטי, אמדוקס, וויקס, גופים כמו משטרת ישראל, מרכזי נעמ"ת וויצו, שירות בתי הסוהר — כדי שיבטיחו שהפיתוחים יעברו מהנייר למציאות.
מי שיזמו את הקמת ההאקתון, ובעצם התפרצו לתודעה הקודחת של לילי בן־עמי כמתפרצות לדלת פתוחה, הן מיכל חלמיש ואיה אשדת, בעלות חברת "קודה" שמחברת בין הייטקיסטים לבין מוקדי התנדבות למען הקהילה ומאפשרת לעובדי שוק ההיי־טק לתרום מהחוזקות שלהם לטובת עמותות שצריכות מנגנוני תפעול טכנולוגיים. "הרצח של מיכל סלה טילטל גם אותנו", אומרת חלמיש, "ולכן פנינו למיזם IN.Dev שמארגן האקתונים, ויחד גייסנו מתנדבים מתחום הטכנולוגיה וההיי־טק לטובת פיתוח של המצאות להצלת חיים. לשלב הגמר בהאקתון הגיעו 56 רעיונות אותם בחנו שופטים ומנטורים מתחומים שונים, ובתום שלושה ימי התגייסות ועבודה נבחרו שבעה רעיונות שיועברו לפיתוח".
למקום הראשון הגיע הרעיון של צוות מספר 96, שאי אפשר לחשוף את זהות העומדות מאחוריו, שכן המדובר בשתי חיילות, רב"ט ג' וסמל ה', המשרתות ביחידת המודיעין 8200.
"התעניינתי בשנים האחרונות בנושא האלימות כלפי נשים, אבל הרצח של מיכל סלה טילטל אותי", אומרת רב"ט ג'. "הפנים המחייכות של מיכל לא עזבו אותי. ואז יום אחד גללתי בפייסבוק וראיתי פוסט של לילי בן־עמי על ההאקתון שמזמין כל מי שיש לו רעיון להגיש אותו. הרגשתי שזהו, שאני חייבת לעשות. גיבשתי רעיון עם עוד חיילת מהיחידה שלי והגשנו אותו ממש ברגע האחרון, שנייה לפני שההרשמה נסגרה. עברנו שלבים, הצטרפו אלינו אנשי מקצוע שגויסו על ידי פורום מיכל סלה, ומצאנו את עצמנו, שתי חיילות בנות 20, עובדות עם אנשים בגילאים שהם כפול משלנו, שהתגבשו לצוות שמאפשר לזה לקרות".
בלי להשאיר עקבות
מי שמוביל ומלווה את הצוות הוא איש ההיי־טק והיזם אמוץ קוסקס, שהתלהב מהרעיון של השתיים במהלך ההאקתון וראה בו פוטנציאל, דווקא משום שהחברה שבראשה הוא עומד מפתחת טכנולוגיות מצילות חיים דומות עבור מדינות שונות, ולכן ביכולתו לספק מענה מהיר שיהפוך את ההמצאה מרעיון למוצר מציל חיים.
"ניגשתי לתחרות כמנטור וחיפשתי את הצוות שמציע את הפתרון שהוא הכי קרוב למה שאני עושה. נתתי להם הכוונה איך להתמקד ולשכלל את ההמצאה בהתאם לדרישות שעלו מהשטח בניסיון להציל חיים".
הצוות הזוכה, שהתחיל משתי החיילות בסדיר, מונה כיום שמונה אנשי מקצוע שכוללים מנהלת מוצר, מתכנתים, מעצבים ואנשי פיתוח, הפועלים ליישום הרעיון בעולם האמיתי.
ההמצאה היא אפליקציה שכל אישה יכולה להוריד לטלפון שלה במסווה של אתר חדשות או אתר קניות. בשפה המקצועית קוראים לזה "התממה" — להפוך את הכלי מציל החיים למשהו שייראה תמים בעיניו של בן־הזוג האובססיבי, כאשר הוא יחטט לאישה בטלפון במטרה לבלוש אחריה.
המנגנון מאפשר להזעיק משטרה בצירוף מיקום וגם לצלם ולתעד אלימות כאשר היא מתרחשת, על פי פקודות קול. המידע עובר ישירות לענן חיצוני בלי להיות שמור על הטלפון. בנוסף, הגדרה מראש של אנשי קשר לשעת חירום מוציאה אליהם קריאה לעזרה מיידית, אשר מופעלת על ידי מילות קוד שגם הן נאמרות בקול בקרבת המכשיר. אפשר גם לשקשק את הטלפון כדי להפעיל את ההתרעות.
"לא האמנתי שממצב שבו אני מסתכלת על הסיטואציה בחוסר אונים ומרגישה שאין לי השפעה, אני יכולה להגיע תוך כמה ימים למצב שבו המצאתי רעיון שיכול לשנות חיים של נשים", אומרת בהתרגשות ג'. "הייתי גם מופתעת לראות איך אנשים שלא הכירו זה את זה הפכו לצוות מנצח".
אחרי שהאפליקציה תצא לשוק היא אמורה כאמור להציל חיים. את השאלה האם יש לה סיכוי לעשות זאת אני מפנה לקרימינולוגית רונית לב־ארי מ"בית רות", שמלווה כבר שנים את תחום האלימות במשפחה. "מה שטוב באפליקציה זה שהקורבן יכולה להזעיק עזרה בלי להשאיר עקבות ובלי שהתוקף ירגיש. לכן, אם התקיפה היא לא באמצעות נשק חם, ייתכן שאם תהיה למותקפת נגישות לטלפון יהיו לה גם כמה דקות שבהן היא תוכל להזעיק עזרה. אבל כאן נכנס עניין התגובה של הגורמים שמקבלים את הקריאה, בין אם זה בן משפחה שאמור להגיב, ובין אם המדובר במשטרה, שאמורה להיות ערוכה להזניק שוטרים לכל קריאה כזו".
"את מיכל אי אפשר להחזיר לחיים, אבל חובה עלינו לתקן את העתיד, ולהשתמש ביכולות ובידע שלנו כמדינה שמפתחת טכנולוגיה מובילה למלחמה בטרור גם כדי להילחם בטרור מבית ולהציל נשים", מסכמת בן־עמי. •
