yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום: רונן פדידה
    7 לילות • 25.05.2020
    "אני רוצה חמישה ילדים. אשלח אותם לבית ספר דתי בשביל הערכים"
    המחזר האיטלקי שהסכים לעבור ברית מילה למענה, ההסתגרות בבית בעקבות המתיחה האכזרית שעברה בטלוויזיה, ההחלטה לחזור לגור עם אמה ברחובות בגיל 38. אביבית בר זוהר נזכרת בהומלס הגיבן שגרם לה להבין כמה הדייט שלה גרוע, מספרת למה היא מתכננת להיכנס לפוליטיקה ומדוע ויתרה על הבלונד אחרי 11 שעות עבודה על השיער
    סמדר שיר | צילום: רונן פדידה

    לחזור לאמא

    רק לאחרונה חזרתי לגור ברחובות. אבא שלי, משה זריבי, נפטר לפני חצי שנה ולא רציתי שאמא אתי, שהייתה נשואה לו 55 שנה וסעדה אותו עד יומו האחרון, תישאר לבד. אמרתי לאמא, "בואי ניקח בית גדול ולכל אחת מאיתנו תהיה פרטיות". שאלתי אותה איפה היא רוצה לגור ואמא אמרה, "רחובות, ליד הילדים". היא הביאה שישה, בן וחמש בנות, אני אחת לפני הסוף, ובחיים לא שמעתי ממנה צעקה. גם אם הייתה מבקשת לגור בסוף העולם הייתי נוסעת איתה לשם. מצאנו דירה עם שני מסדרונות שכל אחד מהם מוביל לשלושה חדרים ואנחנו נהנות ביחד, החודשיים של הקורונה היו כיף אדיר לשתינו, כל היום אפינו ובישלנו במטבח. רק אחרי שחתמתי על החוזה גיליתי שאבא שלי, שהיה קבלן, שיפץ את הבניין הזה לפני 15 שנה.

     

    הוקלט באולפני הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

     

    הטראומה מ'אמבוש'

    ליהיא גרינר היא לא חברה שאני יכולה לשתף אותה בצרות שלי, יש לנו היסטוריה ארוכה מאז ימי 'האח הגדול'. אבל כשהיא הזמינה אותי ללאנץ' אז למה לא, בשמחה. ואז קרה מה שקרה ב'אמבוש'. בשולחן לידנו גבר צעק על אישה ולא יכולתי להתעלם. שאלתי את האישה הזרה למה היא נשארת לשבת, אמרתי לה שאילו מישהו היה מתנהג אליי ככה הייתי קמה והולכת, ליהיא הציעה לה לדפוק לו בראש עם בקבוק, ואיך יכולתי להעלות בדעתי שזה בקבוק מסוכר? הבן־אדם כמעט מת, ראיתי שלולית דם על הרצפה, הזעיקו משטרה ושמו עליי אזיקים. אמא'לה. כמה בכיתי. המתיחה שהראו ב'אמבוש' זה כלום, במציאות זה נמשך שעתיים. זה היה אכזרי. טראומה קשה. חזרתי הביתה על ארבע, באותה תקופה גרתי במגדל, צילצלתי לאמא ואמרתי לה, "אל תדאגי, אני מכבה את הסלולרי" ובמשך יומיים לא דיברתי עם אף אחד. ישבתי שעות באמבטיה עם הסבונים והקרמים שלי וגם ישבתי שעות ובהיתי בנוף. רק אחרי יומיים־שלושה חזרתי לתקשר עם העולם. אבל אני לא כועסת על עפר שכטר. אני זו שבחרתי להיות מפורסמת והוא עושה את עבודתו. יכול להיות שיצא לי משהו טוב מהמתיחה. אלפי אנשים אמרו לי, "חשבנו שאביבית בר זוהר היא רק ציצים ושפתיים, לא העלנו בדעתנו שאת כזאת נשמה".

     

    הניתוחים זה סטיגמה. מתוך קמפיין 'פלומר'
    הניתוחים זה סטיגמה. מתוך קמפיין 'פלומר'

     

    רק לא בלונדינית

    אחרי הקורונה וחודשיים של ישיבה בבית החלטתי שבא לי בלונד. צילצלתי לדקל, הספר הקבוע שלי, הוא בא אליי הביתה עם ציון אחיו, והם עבדו עליי שלוש שעות. למחרת, ספר אחר הביא לי תוספות בלונדיניות בשביל ליצור נפח. השיער הוא הכוח של האישה. עוד שמונה שעות של עבודה על הראש. למחרת קמתי, באתי לעשות סטורי, הסתכלתי בראי וגיליתי שאני לא מסוגלת לראות את עצמי בלונדינית. ישר צילצלתי לדקל ולאיש התוספות וביקשתי, "תורידו הכל". הם חשבו שהשתגעתי. "להוריד, אחרי שעבדנו עלייך 11 שעות?" חזרתי לצבע שלי, חום. אלה היו שלושה ימים קשים מאוד, יומיים לא עשיתי סטורי, אין דבר כזה בהיסטוריה של אביבית בר זוהר! אבל למדתי את הלקח. נשבעתי שבחיים לא אהיה בלונדינית. זו לא אני.

     

    יום הולדת

    לפני שלושה שבועות חגגתי 38. גיל נפלא. מי שמכיר אותי רק מהסטיגמות שהתקשורת הלבישה עליי בטח חושב שהרמתי הפקה. אז לא. חגגתי פעם אחת בחוג המשפחה, ופעם שנייה חגגתי עם 25 חברים טובים בבית של ידיד בנס־ציונה, הזמנו שף, ובן זוגי למסיבה היה דולר, שחגג יומולדת שנה. הוא גור פומרניאן פצפון, ונבחן גדול. קיבלתי אותו מאחד המחזרים שלי והתלבטתי איך לקרוא לו, עד שנזכרתי שהמתקשרת הקבועה שלי חזתה שבעלי לעתיד יהיה מישהו ששמו מתחיל באות דל"ת. חיכיתי לדודו, דביר ודני, וכשהגיע הכלב קראתי לו דולר, בתקווה שבעקבותיו יגיע דל"ת על שתיים. במסיבה חבשתי לדולר כובע של ליצן, הגשתי לו עוגה של כלבים והוא מאוד נהנה.

     

    חתונה ב־2020

    עם תיירים יותר קל לי מאשר עם ישראלים בגלל שהם לא יודעים מי אני, אבל חשוב לי שבעלי יהיה יהודי. גרתי שנה באיטליה עם בן זוג איטלקי, אמרתי לו שהוא חייב להיות ג'ואיש בשביל להתחתן איתי והוא כמעט בכה, "אני פוחד לחתוך את הדיק". אחרי חודשיים הוא אמר, "אני אחתוך הכל בשביל להתחתן איתך", אבל זה לא צלח מסיבות שלא קשורות בדת. אני אתחתן כדת משה וישראל, אבל זו תהיה חתונה קתולית, לכל החיים. נכון, כבר הכרזתי שאתחתן ב־2020, אבל חכי, היא עוד לא נגמרה. זה אולי יישמע תמים ואפילו טיפשי, אבל אני מאמינה באגדות, אין סרט של דיסני שאני לא מכירה בעל פה, ולכן אני מחכה לאביר על הסוס הלבן. אני מחכה לאביר שיחיה איתי לנצח כי אני לא מאמינה בלהתגרש. חמש פעמים ביטלתי חתונה. שני הביטולים הראשונים, בשנות ה־20 שלי, היו בעל כורחי, האמהות של החתנים לא רצו אותי. הראשונה, בת אצולה מצהלה, אמרה ש"אני לא ראויה להיות במשפחה שלה", והשנייה, בת אצולה מנתניה, אמרה שאני אקח לילד שלה את כל הכסף. זה שלהן – לא שלי.

     

    מתנות

    אני אוהבת גברים רומנטיים שמשקיעים בי מחשבה. להביא לי עוד בושם זה סתם. פעם טסתי לתאילנד ובן זוגי, איש עסקים שלא יכול היה להצטרף, ישב לילה שלם על האינטרנט, חרש את הגלובוס ומכל מדינה בחר לי מתנה שהגיעה ב־11 עותקים, כי 11 זה מספר המזל שלי. מאמסטרדם, לדוגמה, הוא שלח לי 11 דובים ומפריז הוא הזמין 11 סלסילות של קרמים וסבונים. הוא גם חישב את הפרשי השעות וכל המשלוחים הגיעו לחדר שלי באותה השעה. ברור שהוא הגזים, אבל אני אוהבת מחוות כאלה. היינו ביחד שנה וחצי, זה היה ונגמר, כל אחד מאיתנו המשיך את חייו ואין בינינו שום קשר. לפעמים אני מתגעגעת לחיזור המטורף הזה, אבל לא אליו. עם כל האקסים שלי אני בנתק מוחלט.

     

    ילדים

    אני חולמת שבעלי לעתיד יחפש אותי, יגיע לאיזשהו מקום שבו אני נמצאת, סט צילומים או מסעדה, יעמוד מולי, יסתכל לי בעיניים ויגיד, "אביבית, כל חיי חיכיתי רק לך". אחרי שהוא יגיד את זה נרוץ מהר־מהר הביתה ונתחיל לעשות ילדים. מגיל קטן אני חולמת על משפחה גדולה, לפחות חמישה ילדים, היום אני אומרת שגם אם יהיו לי רק שלושה, בעזרת השם, זה בסדר. כבר התחלתי לברר על הפרוצדורה של שאיבת ביציות להקפאה. הייתי מעדיפה להתאהב ולהתחתן ולעשות ילדים בצורה הטבעית, אבל אם זה לא ילך אביא ילד לבד. בנק הזרע? השתגעת? יש מלא שרוצים לעשות איתי ילד, זאת לא הבעיה. את הילדים שיהיו לי בזכות קסם הבריאה אני אשלח לבית ספר דתי, מכיתה א' עד ו' כדי שיקבלו את הערכים הבסיסיים של אמונה והודיה וכיבוד הורים. וזו תהיה תוספת לערכים שאני אשריש בהם. בכיתה ז' הם יחליטו בעצמם אם הם רוצים להישאר במסגרת הדתית או לעבור לחילונית.

     

    עבודה

    יש לי הרבה מקצועות. אני קונדיטורית, למדתי תיווך והתעסקתי בנדל"ן, אני דוגמנית, שיחקתי בהמון סדרות, אני פרזנטורית של חברת האיפור 'פלורמר' ויש גם מוצרי איפור משלי, אמא ואני אופות ביחד ואחותי בריג'יט מחלקת את הסחורה בחנויות, עכשיו גם התחלנו לארגן בבית סדנאות בישול ואפייה אבל המקצוע האמיתי שלי הוא להיות אביבית בר זוהר. ותאמיני לי שזה חתיכת מקצוע. אני לא מורידה את העיניים שלי מהסלולרי, תוך כדי שיחה אני עונה להודעות בענייני עבודה ובין לבין אני מסננת וחוסמת ילדות שמצלצלות אליי בכל שעות היממה. אנשים באים אליי הביתה לייעוץ אישי. אני מקשיבה ומייעצת, למרות שאין לי תואר במשהו. יש לי טכניקות משלי ולא אפרט. סודיות מקצועית. אני לא בקטע של "בעלך חוזר מהעבודה עייף, אחרי יום ארוך, לא תקבלי אותו בסבר פנים יפות? חכי לו עם נעלי עקב ותחתוני תחרה". זה בולשיט. זה שטחי. העצות שלי הרבה יותר עמוקות. לדוגמה, תתייחסי לגבר שלך בדיוק כמו שהתייחסת אליו כשרכשת את ליבו, לפני החתונה. מסכן, הוא התחתן עם איקס ודקה אחרי החתונה את השתנית. למה? כי קיבלת טבעת? הבאת ילדים? תחזירי עטרה ליושנה.

     

    פוליטיקה

    הפוליטיקה קורצת לי, אפילו מאוד, הגעתי למקום השני בסקרים של הליכודיאדה, אבל אף אחד עוד לא בא אליי עם הצעה קונקרטית. כשאכנס לפוליטיקה המדינה תתהפך, אני אמגר את העוני, אני אטפל באמהות חד־הוריות. תמיד הייתי ימנית, תמיד הצבעתי לביבי, אני אוהבת אותו, אבל עכשיו אני שואלת איך בכל הממשלה המנופחת שלו אין שרה לאלימות נגד נשים. למה אישה מוכה צריכה לברוח למקלט בשעה שהגבר המכה ממשיך להסתובב חופשי? את הקורבן מכניסים לכלא? אני אבנה מקלטים לגברים מכים ואני אדאג לעונשים כבדים, 'שן תחת שן ועין תחת עין', כמו בתנ"ך. מה חשבתי על עוגת הביסקוויטים של שרה נתניהו? דווקא אהבתי. בתור קונדיטורית זה הצחיק אותי, אבל זה יפה שהיא משתפת את כל המדינה במה שהיא מגישה למשפחתה.

     

    כסף

    מבחינה כלכלית אני בסדר, אמנם שלושה חודשים לא עבדתי, אבל אני לא מתלוננת. מה שצריך להיות שלי יהיה שלי. אין לי דירה בגלל שאני לא מאמינה בלהשקיע את הכסף שלי בקירות. אני עובדת איתו ומגלגלת אותו וככה אני לא משועבדת לבנק ולא לאף אחד, חוץ מאשר לאלוהים.

     

    אלוהים

    התחלתי להתרחק מהדת בגיל 18, אחרי שנבחרתי למלכת החן. כנראה שהייתי חייבת את החופש שלי, כל השנים שמעתי רק "לא, לא, לא", ודווקא כשאומרים לך "לא" אתה רוצה "כן". אני שומרת על כשרות. יוצא לי להיכנס למסעדות לא כשרות, אבל בחיים לא אזמין שרימפס, כמו שבחיים לא אכלתי חזיר. לפני עשר שנים לא הרגשתי צורך להדליק נרות שבת – ועכשיו אני כן מרגישה את הדחף הפנימי. בחודשיים של הקורונה חזרתי לשמור שבת, אולי לא כהלכתה, אבל אני משתדלת. בשבת, אמא ואני משחקות 'רמי ו'מונופול'. היא חייבת לי מלא כספים. אם, נגיד, היא הפסידה 500 שקל, אני מתרגמת את הסכום למאיות וכל מאה שקל זה צהריים שהיא עושה לי. אני מוכנה לשלם גם 200 שקל על כרוב מאודה עם חמאה.

     

    הלוק היומי

    אין קשר בין איך שאת מתלבשת לבין מה שיש לך בלב. גם אין שום קשר בין הבגדים לבין מחמאות שהתרגלתי לקבל, כמו רדודה ושטחית. למה אני מתלבשת בסגנון שאחרים מגדירים אותו כפרובוקטיבי? כי בא לי, כי חם לי, כי בעיניי זה סקסי ונשי, למה לא? על מה אני אמורה להתנצל? עשית סיליקון, החזה גדל, זה יפה, אז את לובשת משהו צמוד. הזעת באימונים אז בא לך להראות את החיטובים. אבל אם בבוא היום האביר על הסוס הלבן יגיד לי שאני יותר מדי חשופה ושהוא רוצה לשמור אותי לעצמו אני אכבד.

     

    גולדיגרית

    בעיקרון אני לא מתחרטת ולא מצטערת על שום דבר מפני שכל מה שעשיתי, כולל הטעויות, הפכו אותי למי שאני, אבל אילו הייתי מצלמת היום את תעודת הזהות ל'אח הגדול' לא הייתי מכריזה, "אני לא אצא עם מישהו שמרוויח מתחת ל־60 אלף בחודש". זה מה שיצר לי את התדמית של גולדיגרית. היום הייתי מתנסחת אחרת כדי שיבינו את המשמעות האמיתית. הייתי אומרת שאני רוצה גבר שאפתן, מצליחן, שרוצה להתקדם, ורצוי שגם יהיה לו גב כלכלי. זכותי לא להימשך לגבר שאין לו כריזמה, זה כמו שגבר שאוהב רק בלונדיניות ורזות לא יימשך לברונטית ששוקלת 200 קילו. רוב המפורסמות, בארץ ובעולם, התחתנו עם עשירים מפני שהן רוצות לחיות ברמת חיים גבוהה. מי? מי לא? אני לא בודקת את חשבון הבנק של כל מחזר. עובדה שיש לי מלא מחזרים מיליונרים, בני 50־60, שאני לא איתם פשוט מפני שאני לא נמשכת אליהם.

     

    הגיבן מהכספומט

    היום אפילו לא אצא לדייט אחד עם גבר שאין לו פוטנציאל להיות בעלי, אבל קשה לי עם ישראלים. את יודעת כמה סלולריים של בחורים העפתי לאסלה כשגיליתי שהם צילמו אותי או אותנו או את הבית שלי והתחילו להפיץ? פעם ישבתי עם עורך דין חתיך ועשיר ב'מונטיפיורי', אכלנו טוב, הזמנו יין, ואחרי הארוחה הלכנו למועדון שבפתח שלו תמיד עומד הומלס גיבן שמחכה לי. דווקא באותו הערב לא היה לי ארנק, רק כרטיס אשראי בנרתיק של הסלולרי, אז אמרתי לבחור, "ממי, תן לו כסף, אני אחזיר לך", והוא הוציא שטר של 50 שקלים. הקבצן אמר, "לא, אביבית תמיד נותנת לי 200", והבחור התרגז עליו, "50 שקל זה די והותר, אתה כפוי טובה". באותו הערב הייתי עם עקבים של 17 ס"מ והלכתי איתם עד לכספומט, כשהגיבן מאחוריי, ואחרי שנתתי לו 200 הזמנתי מונית הביתה. העורך דין שלח לי הודעה, "אני לא מבין מה עשית", ולא חזרתי אליו, לא היה לי כוח להסברים. מי שהנשמה שלו נטו לעצמו, והנתינה לא באה מתוכו, הוא לא בשבילי. כל שבוע אני קונה שוברים של 400 שקלים ב'רמי לוי' ומחלקת אותם בין 20 משפחות שפנו אליי. יש לי רשימות ואחותי בריג'יט, שהיא יד ימיני, נוסעת בכל הארץ ומביאה את השוברים לבתיהם.

     

    ניתוחים פלסטיים

    בגיל 25 עשיתי את החזה. מה זאת אומרת למה? אין למה, נשים בכל העולם עושות את זה כדי להרגיש יותר סקסיות. אין מאחורי זה שום סיבה עמוקה. אני עושה מה שבא לי, וזה לא נכון שאני כל הזמן בשיפוצים, זו הסטיגמה שהדביקו לי. קוביות בבטן, למשל. חושבים שהשתילו לי קוביות. שטויות, זה בסך הכל צינור קטן שמחדירים לבטן והוא שואב במשך שעה. אם זה מה שנותן לי הרגשה טובה אז מה הבעיה שלכם? את האף לא ניתחתי, עשיתי רק הקטנת נחיריים. לכל אחד יש זכות לעשות איזה שינוי שבא לו, כל עוד הוא יכול לעמוד בזה מבחינה כלכלית. בשפתיים לא השתלתי סיליקון, כמו שחושבים. השפתיים הן שלי, והן נראות נפוחות בזכות טכניקה של המון־המון זריקות קטנות בקצה כל שפה. והשיניים? זו לא הלבנה, זה ציפוי. כמה עשיתי? לא סופרת, לא מגלה.

     

    יעל בר זוהר

    בגיל 20 הייתי אצל הרב איפרגן, הרנטגן, בנתיבות. אבא שלי היה חבר טוב שלו וסידר לי פגישה. אפילו לא שאלתי למה, עשיתי את מה שאבא רצה. ביום שהגעתי אליו הרב היה בתענית דיבור. הוא הסתכל עליי, עשה ביד תנועה של כתר על הראש, אחר כך חיבר בין שתי האצבעות ולא הבנתי שום דבר. שבוע אחרי זה שוב נסעתי לרב כי אבא רצה. הפעם הרב דיבר ואמר לי שכשנכנסתי אליו הוא ראה הילה מעל הראש שלי והסביר ששתי האצבעות מסמנות כדורים. אני לוקחת ארבעה כדורים כל יום מפני שבגיל ארבע אובחנתי עם קדחת ים־תיכונית. הרב אמר, "אני רוצה לשנות את שם המשפחה שלך", ולא שאלתי למה, מי אני שאפקפק בכבוד הרב? הוא בדק בספרים והציע לי לשנות את "זריבי" ל"בר". רק אז אזרתי אומץ לפצות את הפה ושאלתי, "כבוד הרב, אם כבר בר, אז אפשר בר זוהר?" באותה תקופה אהבתי נורא את יעל בר זוהר. הרב בדק ואישר ומיד החלפתי בתעודת הזהות. אחרי תשע שנים, כשהגעתי לבית 'האח', יעל בר זוהר הגישה את 'הדו"ח היומי', היינו כל יום ביחד וגיליתי לה שהשם שלי בגללה. זאת אומרת, בזכותה. היא צחקה.

     

    חברות

    בסוף י"ב השתתפתי בתחרות מלכת היופי של רחובות, יבנה, נס־ציונה והסביבה. מי שנבחרה הייתה מטר 70 ואני, עם המטר 60 שלי, הוכתרתי כמלכת החן, מקום שני. בבוקר שאחרי התחרות הגעתי לתיכון, המנהלת הכינה לי בלונים ושלט "ברוכים הבאים", אחרי הכל הבאתי כבוד לבית הספר, ואף תלמידה לא ניגשה אליי ולא דיברה איתי ולא החמיאה לי. יותר מזה, הבנות טענו שאני מתנשאת ומשתחצנת. בזה הסתיימו הקשרים החברתיים שלי עם בנות ואני חברה רק של בנים. היום מלא בנות מתות להיות חברות שלי, הן מזמינות אותי לטוס על חשבונן למקומות הכי יפים בעולם, ולמדתי לסרב בגלל שאני חשדנית, לא יודעת אם הן רוצות אותי בתור אביבית, או שהן רק רוצות לתייג את עצמן בחברתי. אני יוצאת לאירועים עם הפמליה שלי, שישה גייז שמהווים את הקומונה הקרובה, למרות שיש עוד מלא שאני אוהבת, וכיף לנו ביחד. הם נמשכים לגברים, בדיוק כמוני. אין על ריח ומגע של גבר אמיתי.

     

     


    פרסום ראשון: 25.05.20 , 20:05
    yed660100