רק לאחרונה חזרתי לגור ברחובות. אבא שלי, משה זריבי, נפטר לפני חצי שנה ולא רציתי שאמא אתי, שהייתה נשואה לו 55 שנה וסעדה אותו עד יומו האחרון, תישאר לבד. אמרתי לאמא, "בואי ניקח בית גדול ולכל אחת מאיתנו תהיה פרטיות". שאלתי אותה איפה היא רוצה לגור ואמא אמרה, "רחובות, ליד הילדים". היא הביאה שישה, בן וחמש בנות, אני אחת לפני הסוף, ובחיים לא שמעתי ממנה צעקה. גם אם הייתה מבקשת לגור בסוף העולם הייתי נוסעת איתה לשם. מצאנו דירה עם שני מסדרונות שכל אחד מהם מוביל לשלושה חדרים ואנחנו נהנות ביחד, החודשיים של הקורונה היו כיף אדיר לשתינו, כל היום אפינו ובישלנו במטבח. רק אחרי שחתמתי על החוזה גיליתי שאבא שלי, שהיה קבלן, שיפץ את הבניין הזה לפני 15 שנה.

הראיון המלא - ביום חמישי במוסף "7 לילות"