ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    פינג פונג
    7 ימים • 26.05.2020
    "יורדות לי דמעות עכשיו, בגלל המסעדה שסגרתי. אני עדיין מעכל את זה, עדיין בתקופת האבל"
    רז שכניק

    מושיק רוט, נשוי ואב לשניים, נולד בשנת 1972 בחיפה, גדל באילת וביבנה. למד בתיכון גינסבורג יבנה במגמה ביולוגית. שירת בחיל האוויר. אחרי השחרור עבד במלון רויאל ביץ' באילת, שם הכיר את אשתו הראשונה אלס, שבעקבותיה הגיע לאמסטרדם. התחיל לבשל בגיל 29 וזמן קצר אחרי פתח את המסעדה הראשונה שלו באוברביין. את כוכב המישלן הראשון קיבל ב־2005 וכעבור שלוש שנים את הכוכב השני. ב־2012 העביר את המסעדה לאמסטרדם. ב־2015 נפרד מאשתו הראשונה וב־2016 הכיר את אשתו הנוכחית שירן, אם שני ילדיו. לאחרונה סגר את מסעדתו באמסטרדם ובימים אלה מתכנן לחזור לארץ. משמש כפרזנטור של דנונה־שטראוס. בקרוב יתחיל בצילומי העונה החמישית של ‘משחקי השף’ של רשת, שבה הוא משמש כמנטור.

     

    מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

     

    "אני ואחותי גדלים ליד הים באילת וסיני. שמש, חם, ילדים ביטניקים. לגדול באילת בשנות ה־70 וה־80 היה כמו לחיות בעולם אחר, חופשי. היינו מסיימים את בית הספר ויורדים לים. חיים של גוגואים וג'ולות".

     

    איזו עצה היית נותן למושיק רוט בן ה־16?

     

    "אל תשנה שום דבר, תחיה את החיים כמו שהם. הייתי נער מקובל וגם לא מקובל. תלוי מתי. אחרי שעברנו ליבנה הייתה לי חברה בראשון־לציון בשם לילך, וחלק מהזמן העברתי איתה. זו הייתה ההתחלה של ההתנתקות שלי מאמא ומאבא. נהייתי עצמאי".

     

    מתי היית הכי מאושר?

     

    "כשהבנתי שאני רוצה את שירן בחיים שלי ושאני הולך להציע לה נישואים, ואז זה קרה. זה היה ביום הצילומים האחרון של 'אוטו אוכל' ברחבה של מסעדת פרונטו בתל־אביב. סיימנו לצלם בזריחה, הוצאתי טבעת, הבאתי בקבוק שמפניה והצעתי לה נישואים. זה היה רגע מאושר — לדעת שהאישה שאני רוצה לחיות איתה כל חיי אמרה לי כן".

     

    איך הכרתם?

     

    "בארה"ב. היא חיה 15 שנים ביוסטון, הגעתי לשם לייעוץ קולינרי ואיכשהו נפגשנו. התאהבתי בה מהרגע הראשון. היום אני יודע שזה היה הדדי".

     

    מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

     

    "לחזור מהעבודה בשתיים בלילה ולהתנפל על מגש של גבינה 'לה וואש קירי'. אני משתדל שזה לא יהיה בבית, כי אם כן אין לי סיכוי. הגבינה הזו טעימה איפה שאתה לא שם אותה".

     

    מה ההחמצה הגדולה של חייך?

     

    "שאמא שלי לא אכלה אצלי במסעדה באמסטרדם. היא אכלה כשר, אני לא בישלתי כשר והיא גם לא אהבה לטוס, אז היא לא ביקרה אותי אף פעם. ניסיתי הכל, אמרתי 'נביא אותך באונייה' ולא קרה. זה שלא הצלחתי לבשל לה צובט לי בלב. היא נפטרה לפני שש שנים. אבא, שנפטר לפני שנה, היה אוכל אצלי ונהנה".

     

    עכשיו סגרת את פרויקט החיים שלך.

     

    "אני עדיין מעכל את זה, עדיין בתקופת האבל. היו 18 שנה של עבודה אינטנסיבית. הסגירה הגיעה אחרי מכלול דברים. לא רק הקורונה, כי בהולנד הממשלה תומכת. כשאני מסתכל על המסעדה ועל קהל הלקוחות והעובדים שלי, 95 אחוז מהם מגיעים מהעולם, תיירות גסטרונומית. אם אני לוקח את מכלול הדברים הזה למשך השנתיים הבאות, זה להיות על הרכבת שנוסעת ב־300 בקמ"ש ויודעת שהיא הולכת להתנגש. זו החלטה מאוד כואבת, לא פשוטה, אבל אני מעדיף לעשות סטופ, לראות לאן העולם הולך ולחזור לעולם הזה ביום שאבין שהסיכויים שלי לשלושה כוכבי מישלן לא קטנו. אם 50 אחוז מנמל התעופה סכיפהול הולך להיסגר, מה אעשה? אם עד היום היו עשרה מיליון תיירים באמסטרדם בשנה, ההערכה עומדת על שניים־שלושה מיליון בשנה. אז עדיף לעצור. אבל לא ויתרתי. אמרתי למנכ"ל מישלן העולמי שאני סוגר, הוא אמר שהוא בטוח שאני אחזור. הוא צודק".

     

    אפשר לשמור כוכבי מישלן?

     

    "אין דבר כזה לשמור, אבל אני מאמין שביום שאפתח מסעדה יהיה לי סיכוי לקבל אותם בחזרה. אני מאמין בהמשכיות ואני יודע שאחזור לזה. כרגע שמתי את החזרה לארץ בראש מעייני. בעצם, לא חייתי 25 שנה בארץ ואני בן 48, וזה יותר חצי מהחיים שלי".

     

    מתי בכית לאחרונה?

     

    "בשיחה שלנו עכשיו יורדות לי דמעות, בגלל המסעדה שסגרתי. אני בוכה לעיתים קרובות. ההודעה לצוות הייתה לא פשוטה".

     

    ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?

     

    "מאחותי, אילנית, שלא הייתי לצידה ב־25 השנים האחרונות ברגעים שבהם הייתה צריכה אותי. אבל עכשיו אני חוזר לארץ. אנחנו מאוד קרובים, אבל כשהילדים שלה נולדו לא יכולתי להיות איתה. היה לה קשה כשהייתי מגיע לארץ וכל פעם עוזב, כמו אחרי השבעה של ההורים. או גם ביום שסתם קשה לה ואני לא יכול להיות שם".

     

    מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

     

    "תודה שהייתם חלק מחיי".

     

    מה הרגע הכי מביך שהיה לך?

     

    "אני לא זוכר פנים של אנשים, ולא מזהה סלבס בארץ שכן מכירים אותי. אז יוצא לי הרבה פעמים לפגוש אנשים שאני אמור להכיר, הם מתחילים לדבר אליי, אני לא יודע מי זה, אשתי נותנת לי בעיטה ברגל ואני מבין שאני אמור לזהות את האדם".

     

    מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?

     

    "אשתי מבקרת אותי הרבה על האוכל שלי. יש לה את הזכות, בסופו של דבר התחברנו גם מהמקום הקולינרי, ורמת הטעם שלה גבוהה. גם אני יכול לטעות ולא תמיד הדברים יוצאים כמו שאתה רוצה. ואז היא טועמת ונותנת ביקורת קשה ואני מתעצבן ואומר לה, 'מה את מבינה, מאיפה את יודעת', ולוקח לי 20 שניות להתעשת ולבקש סליחה ולהבין שעשיתי טעות".

     

    מה ההורים שלך לא הבינו לגביך?

     

    "הם הבינו הכי טוב ומדויק, תמיד. בגיל 13 ברחתי מהבית לטבריה בעקבות אהבה ראשונה, קראו לה מושית, הכרתי אותה בחופש הגדול באחד החופים באילת. חסכתי ומכרתי את כל מה שיכולתי כדי שיהיה לי כסף לברוח לכמה ימים בחופש חנוכה. הגעתי מאילת לטבריה בטרמפים ואוטובוסים. יצא לי להיות איתה יומיים־שלושה עד שאבא בא לאסוף אותי בחזרה. זה הרגע שההורים שלי הבינו שמעכשיו הם מכירים את מושיק".

     

    מה הריח האהוב עליך?

     

    "הדרים. גרידה של לימון, תפוז, קלמנטינה, זה יכול לשכר אותי".

     

    מי ישחק בתפקיד מושיק רוט בסרט על חייך?

     

    "אני מאוד מקווה שאני. אבל אני מאוד מתחבר לג'ק ניקולסון".

     

    מה האלבום הראשון שקיבלת?

     

    "אלבום הבכורה של משינה עם 'רכבת לילה לקהיר'. קניתי מכסף שעבדתי בשבילו והייתי מאוד גאה בזה".

     

    ריהאנה או ביונסה?

     

    "שתי נשים כריזמטיות. אי־אפשר לבחור".

     

    מה היה ממוצע הגלידות שלך אחרי פרידה?

     

    "לא אכלתי גלידות ברגעים כאלה. זה היה מתכון די טוב לדיאטה".

     


    פרסום ראשון: 26.05.20 , 20:18