כמאה מתמחים לרפואה הגיעו אתמול להפגנה ליד ביתו של שר הבריאות יולי אדלשטיין בהרצליה פיתוח, במסגרת מחאת המתמחים לקיצור שעות התורנות. שיאו של הערב היה כשאדלשטיין יצא אל המפגינים שהורחקו לקצה הרחוב ואמר להם כי הוא "מצטער שאחרי 26 שעות אתם צריכים עוד לבלות שעות נוספות כאן, אבל אני מקווה מאוד שבסופו של דבר נגיע לפתרונות". "אני לומד בימים אלה את מערכת הבריאות", הוסיף השר הטרי, "הכל ייעשה בצורה של התייעצויות ובצורה מקובלת, כי פתרון שהוא לא מקובל, הוא לא פתרון".
ד”ר רוית זליקסון ספורטה (32), מתמחה ברפואת ילדים, הגיעה עם ילדיה להפגנה. "אני פה כי אנחנו רוצים שינוי, בשביל עצמנו ובשביל הילדים ובשביל כל הציבור שאנחנו מטפלים בו", היא אומרת. "אנחנו נלחמים לא רק בשבילנו, אלא בשביל החולים שהקול שלהם לא נשמע, שנפגעים במינון של תרופה אם אני פחות חדה או יותר עצבנית בלילה. בשום מקצוע לא נותנים לאנשים לעבוד כל כך הרבה שעות. כבאים, שוטרים, נהגים וטייסים, על אחת כמה וכמה כאלה שחיי אדם תלויים בהם. אני מקווה מאוד שעוד כמה שנים יתפלאו שפעם עשו משמרות של 26 שעות ויגידו שזה לא הגיוני".
ארבעת המתמחים שעומדים בראש המחאה, שהתחדשה בשבועות האחרונים, לא מתכוונים לתת לה לדעוך. "אני מתעסק כזה כל היום ומשקיע בזה כי אני חושב שזה יותר חשוב מההתמחות שלי", אומר ד”ר רועי דומב (32), מתמחה ברפואת ילדים בוולפסון. "זו העת לעשות את השינוי. במקום לשמוח שישנם מתמחים אקטיביים שדואגים לרווחה הפיזית והנפשית של המתמחים, אנחנו מוצגים כגוף שמנסה לפגוע בהכשרת הרופאים בישראל. השטח הוא שלנו ויש לנו הרבה פניות ממנהלי מחלקות שרוצים להיות איתנו".
"אנחנו לא נגד הפיילוטים האחרונים", מבהירה ד”ר ריי ביטון, מתמחה ברפואה פנימית באסותא אשדוד. "על מנת שפיילוט ייטיב עם תנאי המתמחים צריכים להתקיים שני תנאים: ששעות התורנות יקוצרו עד 16 שעות, וששעות העבודה יקוצרו. המטרה היא למנוע שחיקה של העובדים וברגע שיהיה פיילוט שיתקיימו בו שני התנאים האלה – אנחנו נתמוך בו. יש לא מעט רופאים שהתבטאו נגדי. חלקם אמרו שחבל שאי אפשר לפטר אותי. שמעתי גם כל מיני אמירות על יכולותיי המקצועיות. אמרו שאני פוליטיקאית ולא רופאה. אנחנו נלך להליכים משפטיים אם לא יישמעו לטענות שלנו. זו צורת העסקה לא חוקית ועתירה לבג"ץ היא כרגע על השולחן".
ד”ר אורי רוזן (35), מתמחה ברפואת משפחה בבית חולים במרכז הארץ, מוסיף זווית אחרת. "זה נורא חשוב כי בסוף גם אני מטופל. אם אני בא עם ההורים שלי, אני רוצה לפגוש מתמחה עירני. אני בא למקצוע שאני מאוד אוהב וכדי לעשות את העבודה הזו אני צריך לישון קצת. אין לי כוח לשאול מטופל חדש בארבע לפנות בוקר עם כאב שמגיעה לו תשומת הלב המלאה. הרגליים שלי כואבות, אני מת לישון, אז אני חושב צר ואני מפספס שאלות שאני אמור לשאול. נשבר לאנשים ועכשיו הרבה יותר קל לנו לרתום אנשים למאבק שלנו. קרעו אותנו לפני הקורונה ודווקא בזמן המשבר הבנו שאפשר אחרת. ראינו שאפשר לעבוד אחרת ושאנשים מנתחים ומטפלים הרבה יותר טוב כשהם עובדים פחות".
