yed300250
הכי מטוקבקות
    עמית סגל
    המוסף לשבת • 27.05.2020
    הנשיא פינת בלפור
    מיהם המועמדים המובילים לתפקיד הוצאת נתניהו מהסבך המשפטי | מה הופך את ראש הממשלה החליפי לדמות טרגית | למה דווקא אחרי הסיפוח תנופת הבנייה בהתנחלויות תיבלם | ואיזו הזדמנות נדירה תלויה עכשיו במירי רגב ובישראל כץ
    עמית סגל

    1. ממלכתי תמורת ממלכתי

     

    חוץ מסמל מדינת ישראל על הפודיום, לא היה שום אלמנט ממלכתי בנאומו של בנימין נתניהו ביום ראשון, בבית המשפט המחוזי. אבל מצבו המשפטי המורכב, בלשון המעטה, מעלה את השאלה אם המפלט האחרון, מה שקרוי במונופול כרטיס "צא מהכלא", הוא כהונה בבית הנשיא, בשל שש מילים מכריעות בחוק היסוד: "נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי".

     

    צריך לומר: לבד ממצבו המשפטי, שום דבר אצל נתניהו לא משדר שהוא מתכונן להיכנס בשנה הבאה למשכן נשיאי ישראל. הבחירות לתפקיד עשויות להתקיים כבר בעוד כעשרה חודשים, שכן מועדן יכול להיקבע בטווח שבין חודש ולשלושה חודשים לפני תום כהונת ריבלין.

     

    הוא מתאווה לשלטון עצמו הרבה יותר מאשר לסמליו, ובית הנשיא יהיה עבורו מדבר ציה חסר סמכויות. למי שמתעניין אצלו באפשרות שיעקור מהמעון למשכן הוא נוהג להשיב: "אם כבר בית כלא, אז עדיף את המקור".

     

    ועל כן הספקולציות סביב נתניהו והנשיאות צודקות בדיאגנוזה, אבל כנראה שוגות בפרוגנוזה. הדיאגנוזה היא הקשר בין זהות הנשיא הבא וסיום ההליך הפלילי. הפרוגנוזה איננה בהכרח השגת חסינות כנשיא, אלא אולי קבלת חנינה מהנשיא.

     

    רצה הגורל ורצה הבוחר, שהאיש עם ההשפעה הרבה ביותר על זהותו של הנשיא הבא הוא גם האיש שגורלו יושפע במידה הרבה ביותר מזהות הנשיא הבא. גם בהצבעה חשאית, כוחו של ראש ממשלה, שהוא גם יושב ראש המפלגה הגדולה בכנסת, עצום ורב. הוא יכול, למשל, להריץ מועמד מטעם המפלגה ולשפר את סיכוייו באמצעות פיזור צ'קים והבטחות. הוא יכול גם לקבוע שהליכוד לא יציב מטעמו מועמד ולשפר בעקיפין את סיכוייו של אחד המתמודדים על התפקיד. כחול לבן הייתה בעמדה דומה אבל אז נשברה לחתיכות ואיבדה את יכולת ההשפעה על התהליך. הדרך לרחוב הנשיא עוברת בתחנת בלפור.

     

    מועמדים מפתיעים יכולים תמיד לצוץ, אבל כרגע מדובר בשלושה: הראשון הוא יולי אדלשטיין, שסיכוייו פחתו לאחר פרשת הסירוב לקיים את פסיקת בג"ץ ולאחר שהועבר מלשכת היו"ר אל משרד הבריאות. היעדרותו הרועמת השבוע ממחישה את חוסר האמון וחוסר החיבה שבינו ובין נתניהו שיתבטאו גם במרוץ לנשיאות. גם כך יש ספק גדול אם הוא בכלל מעוניין להתמודד על התפקיד במקום להתכונן לקרב הירושה בליכוד.

     

    השנייה היא מרים פרץ. עיון בחשבונותיה של כלת פרס ישראל ברשתות החברתיות מעיד שהיא בעניין, ושיש מי שמסייע לה. עליה נתניהו יכול לסמוך, אבל המועמדות עצמה מעט הזויה. יש עדיין הבדל בין אהבה ציבורית לתפקיד ציבורי.

     

    והשלישי הוא יצחק הרצוג: הוא סולל לאט אך בביטחון את דרכו אל עמדת הובלה בבחירות לנשיאות. כיו"ר המחנה הציוני הוא ניהל מול נתניהו את אחת המערכות הפוליטיות המורכבות של הדור האחרון, בבחירות 2015, אבל למשקעי העבר לא נותר זכר. בוז'י איננו רק בנו של הנשיא השישי, שהעניק חנינה בפרשת קו 300, להבדיל; מעטים מאוד יודעים, אבל לאחר בחירות ספטמבר שבהן הוכה הליכוד, היה שותף הרצוג הבן לכמה ניסיונות תיווך סודיים – ועקרים – בניסיון להשיג חנינה נשיאותית שתסיים את המשבר הפוליטי והמשפטי. החונן והחנון הפוטנציאליים לא התלהבו, בלשון המעטה. נתניהו עדיין מתנער מכל הצעה כזו, שתחייב הודאה ופרישה. אבל אם ישנה ב־2021 את דעתו, רבים הסיכויים שהנשיא או הנשיאה הבאה יהיו נכונים לשמוע.

     

    2. חליפים וחליפות

    כמו וטרן רוסי שעוטה על חזהו מגוון מדליות, נושא בני גנץ את התארים "ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון". הם מופיעים בכל נאום, חותמים כל מכתב, מתנוססים בראש כל טופס המוגש לחתימתו מאז ראשון שעבר. זו נחמתו העיקרית בשבוע שבו ראש הממשלה הלא־חליפי עומד לדין.

     

    אין מה להתפלא: במצבו הפוליטי העדין, יו"ר כחול לבן חייב להלחים את שמו לקידומת "ראש הממשלה". הוא היחיד ב־11 השנה האחרונות שזכה לכבוד. עם חזרתו לתפקיד, ב־2009, נתניהו חיסל את התואר "ממלא מקום ראש הממשלה", ובשבע השנים האחרונות שלל משריו אפילו את הכיבודים הריקים מתוכן של משנה וסגן ראש הממשלה.

     

    כדי להשיל את ה"חליפי" ולהפוך לראש ממשלה על אמת, גנץ פוסע על גשר צר מאוד, ייתכן שצר כל כך עד שיקרוס בכל מקרה תחת משקלו: מצד אחד, לא לתת לנתניהו שום סיבה, עילה או תירוץ לפרק את הקואליציה לפני שתגיע עת החילופים. שותפו לשעבר לפיד פוטר מהממשלה בגלל מחלוקת דמיונית על מע"מ אפס, ונגד לבני נשלפה פגישה שאפילו היא שכחה עם אבו־מאזן. מצד שני, גנץ לא יכול להגיע אל ההחלפה כסחבה, נטול כל תמיכה ציבורית ממחנהו שלו. גם אם החוק קובע שההחלפה תהיה אוטומטית, אם הסקרים יעניקו לו בעוד שנה חמישה־שישה מנדטים, תימצא הלגיטימציה לביטול ההסכם ויימצא גם כביש עוקף.

     

    האירוע העגום השבוע בבית המשפט המחיש שגנץ ישמש כמעט בכל התרחשות אפשרית בתפקיד הגיבור הטרגי. אין כמעט התפתחות באופק שלא תפגע בו פוליטית: שלב ההוכחות, החלת הריבונות, החוק הנורווגי, כהונת אוחנה. לנתניהו יש שותפים בכנסת שרוצים בטובתו, אבל גנץ נמצא לגמרי לבד. לפיד מייחל לנפילתו, ואילו נתניהו אדיש לו לחלוטין. כשהכין את המופע בבית המשפט, ספק אם הקדיש אפילו שנייה למחשבה על השלכות נאומו על מצבו הפוליטי של "ידידי בני". גם גדולי המאמינים בתוחלת החיים של ממשלת הרוטציה התחילו לחשוב השבוע ברצינות על האפשרות שגם ב־2021 תתקיימנה בישראל בחירות. זה לבטח תרחיש סביר בהרבה מהחלפת שלטון מסודרת ובחירות במועדן, בעוד ארבע שנים וחצי.

     

    3. צומת סיפוח

    אחרי שהפיק את הצילום של בכירי הליכוד מציצים מאחורי המסכות, נתניהו עמל בימים אלה על תמונה אחרת שנועדה להעלים מהתודעה את רושם המעמד הקשה באולמה של השופטת רבקה פרידמן־פלדמן. התמונה היא מפת ישראל החל מקיץ הקרוב, שכוללת עוד 150 יישובים, בקעת הירדן, גוש עציון ושטחים נרחבים נוספים.

     

    המחשבה הייתה שהחלת הריבונות תיתקל בהתנגדות של האיחוד האירופי, העולם הערבי והפלסטינים. אבל עכשיו מסתמן שדווקא הקליינטים לא מרוצים. בקרב הנהגת המתנחלים התחלפה האופטימיות הזהירה של החורף בדאגה קיצית עמוקה. מקורותיהם בוושינגטון דיווחו שכל בקשות התיקון הישראליות למפה הושבו ריקם לשולח. המפה האמריקאית, הם טוענים, תחייב את תושבי אלון מורה לנסוע לתל־אביב דרך בקעת הירדן, את תושבי קריית ארבע לנסוע לירושלים דרך באר־שבע, ותשאיר עשרות יישובים מבודדים להתייבש במשך שנים עם אפשרות לגדול רק לגובה. אף אחד לא באמת מעוניין להתגורר בגורדי שחקים בהר ברכה. גם הגורמים המפא"יניקים שם סבורים שזו תמורה מועטה מדי עבור הסכמה משתמעת למדינה פלסטינית והסכמה מפורשת להקפאה.

     

    בליכוד טוענים שהמודיעין של המתנחלים שגוי. ישראל, הם טוענים, כבר הבהירה שהכרה במדינה פלסטינית לא עומדת על הפרק, ובכל מקרה המפה תשופר ותהווה תפנית היסטורית לטובת תנועת ההתנחלות.

     

    כיוון שהאמריקאים מסכימים להחלת ריבונות על 30 אחוז מהשטח, בשרטוט המפה עומדות בפני ישראל שתי אפשרויות יסודיות: הראשונה, לספח את בקעת הירדן לכל רוחבה וליהנות מקונצנזוס מרבי בישראל, אבל אז המשמעות היא צמצום משמעותי בשטחים העוטפים את היישובים והכבישים ביהודה ושומרון. השנייה, לספח יותר בגב ההר כדי לאפשר ליישובים להתרחב, על חשבון הצרה משמעותית של השטח המסופח בבקעה. ככל הנראה, נתניהו בחר באפשרות הראשונה, לידיעת המלך עבדאללה.

     

    בכל מקרה, ובאופן אבסורדי, תנופת הבנייה בהתנחלויות תיעצר באחת אם יהיה סיפוח. לא בגלל האמריקאים, שכן טראמפ לא שותף לאובססיה של קודמיו לכל קרוואן בדרום הר חברון. בגלל הישראלים: החלת החוק פירושה שההיתרים לבנייה יונפקו מעתה לא בידי צה"ל אלא בידי משרד הפנים האיטי להחריד, מה שיגרור עיכובים של שנים. רציתם ישראל? קיבלתם ישראל.

     

    4. תנועה עממית

     

    אירוע משונה התרחש השבוע ביציאה מדרך רבין לדרך הרצל בירושלים: לראשונה זה חודשיים וחצי נעמדה שם שורת מכוניות באורך כזה שאפשר להגדיר, גם אם באופן מרחיב מעט, כפקק תנועה. איזו חגיגה: הצפירות נשמעו לפתע כסימפוניה ערבה. בגלגלצ מעדכנים בימים אלה על עומסים באיילון בטון החגיגי ששמור בדרך כלל להכרזה על השעות שבהן יעבור מטס צה"ל ביום העצמאות.

     

    היציאה מהקורונה היא אולי האתגר התחבורתי הגדול ביותר של ישראל, אבל הפוך משהורגלנו. עד הקורונה, תהליך הבנגקוקיזציה של גוש דן הכריח את האזרחים ואת המדינה לחשוב על פתרונות יצירתיים, מנתיבים לתחבורה ציבורית, דרך אגרת גודש וכלה במטרו השאפתני באזור המרכז. אבל הירידה בפעילות הכלכלית בישראל איפסה את העומסים בכבישים ומאיימת להרגיל אותנו שוב לרכב הפרטי. מי שעוד יש לו עבודה מבלה הרבה פחות זמן בדרך אליה וממנה.

     

    וזה חבל, כי אם יש ענף אחד בישראל שהרוויח בגדול מהקורונה, חוץ מרשתות המזון, הוא התחבורה הציבורית: עבודות תשתית של שנים נדחסו לחודשיים האחרונים. מי שיעלה על רכבת בירושלים בעוד עשרה ימים יוכל להגיע בתוך 35 דקות עד למרכז תל־אביב במסילה המחושמלת החדשה; כל הקרונות בארץ עברו טיפולים משמעותיים ובאוטובוסים יהיה סוף־סוף נקי ומרווח. אבל בתנאים הנוכחיים, מעטים מאוד יטרחו לבדוק זאת: מה שלא תעשה הנוחות המדומה של נסיעה ברכב פרטי יעשה החשש מנשימת אותו אוויר של עוד עשרות נוסעים.

     

    משרד האוצר שפך עשרות מיליארדי שקלים על ראשינו, חלקם בחוכמה וחלקם פחות. הוא יפעל בחוכמה רבה מאוד אם יוציא עוד מיליארד שקל, הסכום הדרוש להפוך את כל הנסיעות באוטובוסים וברכבות לנסיעות חינם עד סוף השנה. ההוצאה על רכב פרטי שני, בלתי נסבלת גם בימים כתיקונם, היא סעיף שמשקי בית רבים ישמחו לוותר עליו בזמן של מיתון כבד. מירי רגב וישראל כץ יכולים לסגור פער נורא של עשרות שנים בשימוש בתחבורה ציבורית, לשפר את איכות הסביבה, להעלות את פריון העבודה ולהקטין את התחלואה. מי שהתרגל בחודשיים האחרונים לחבוש מסכות ולהימנע מלחיצות ידיים, יתרגל גם לעלות לאוטובוס או לרכבת ולהשאיר את המכונית במקום הראוי לה, החניה בבית.

     


    פרסום ראשון: 27.05.20 , 16:16
    yed660100