לאן את נוסעת

1. לפני כשנה היה יהודה פוליקר, מגדולי היוצרים שלנו, בין מדליקי המשואות. שרת התרבות והספורט מירי רגב בישרה לו על החלטתה: "הבחירה המרגשת ביהודה פוליקר היא בחירה בתחייתו המפוארת של עם ישראל בארצו, אחרי ימי החושך של 'אפר ואבק' בתקופת השואה הארורה".

בסוף השבוע, אחרי שקראתי את הראיון שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" עם השרה רגב נזכרתי בשיר הנושא באלבום של פוליקר שבו הוא שואל את אמו "לאן את נוסעת" אחרי הזוועות שחוותה בשואה. ואני תהיתי, לאן את נוסעת רגב? ולאן נוסעת ממשלתו החמישית של נתניהו?

רגב, קרוב לוודאי, מהדהדת את המסרים שהיא שומעת בבלפור: על בני גנץ שעדיין לא בשל, על העננה של סחיטה שתלויה מעל ראשו מצד האיראנים ועל כך שיש לנו את ראש הממשלה הטוב ביותר שאי פעם החזיק בהגה השלטון.

ראש הממשלה הניח לגנץ למחות, לקום ולעזוב פגישה ביניהם. נתניהו ורגב ידעו שגנץ יחזור משום שאין לו לאן ללכת. הוא כלוא בממשלת נתניהו עד שראש הממשלה יחליט להעיף אותו ואת חבריו מ"קואליציית החירום".

2. מקהלת המעודדות סביב נתניהו, מה שמכנים "גורמים בליכוד", הגיבו להשתלחויות של רגב כלפי גנץ, הנשיא ריבלין והיועמ"ש מנדלבליט במשפט קצר: "נגמר הקמפיין". במילים אחרות, אפשר להחזיר את סוסי הפרא לאורווה, להמתין עם השטנה ועם ההסתה נגד הסמול, שהרי ממילא כבר רתמנו את גנץ ואת חבריו למרכבה שלנו.

ובכל זאת, אם הסתיים הקמפיין, איך יסבירו השרים והח"כים מהליכוד את התמונה מקפיאת הדם שבה נעמדו, בשבוע שעבר, חסומים במסכות לצידו ומאחורי נתניהו בפתח בית המשפט המחוזי בירושלים. עדר התומכים יודעים שאם יסירו את המסכות, הם ימצאו את עצמם מחוץ למעגלי השררה. החשש שלהם משתיק אותם. כך, יימשך הקמפיין של נתניהו.

3. אחרי שנים ארוכות שבהן סיקרתי ממשלות בישראל למדתי שבכל מה שקשור להבטחות של ראשי ממשלה אין חובה להצמיד לצידן שעון עצר. צריך לזכור שלפעמים הנסיבות משתנות, והשחקנים בזירה הבינלאומית מתחלפים. יש להצטייד בסבלנות.

הדברים האלה נוגעים גם להצהרה של נתניהו שבעוד חודש יחל הליך סיפוח בקעת הירדן ורוב השטחים ביו"ש. ההערכה היא שזה לא יקרה. סביר להניח שנתניהו יחתור לקבלת החלטה שמשאירה דלת פתוחה למו"מ עתידי על גבולות מוסכמים על ידי הקהילה הבינלאומית. מכל מקום, כל החלטה שתתקבל עלולה להצית תבערה בגדה שתחייב את צה"ל להגיב באמצעים אלימים. גם אם תגובת המרי לא תגיע באופן מיידי, הייתי מציע למקבלי ההחלטות להיזהר: השקט של היום עלול להתברר כאסון של מחר. בדומה למגפות המתרחשות אחרי תקופה של דגירה. גם התגובה האנושית מגיעה אחרי הבשלה.

4. בשעתו, שאלו את הנרי קיסינג'ר מדוע עזב את העולם האקדמי ובחר להצטרף לממשל האמריקאי. "נמאס לי מהפוליטיקה באוניברסיטאות", השיב קיסינג'ר.

זה קורה עכשיו לפרופ' חזי לוי שנבחר לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. רגע אחרי שנודע על בחירתו, החלו ההכפשות כשנודע על דו"ח חריף שנכתב על התנהלותו במהלך הבנייה של חדרי ניתוח בבית החולים ברזילי באשקלון, שהוא עמד בראשו בשבע השנים האחרונות.

"הפוליטיקה" בקרב בכירים במערכת הבריאות לא מביישת את הנעשה במרחבים שבהם מתקוטטים הפוליטיקאים. הם מטנפים זה על זה בלי חשבון. אינני מכיר את הפרופסור לוי, ובכל זאת אומר לו – אל תירא ואל תחת. קורות חייך הכינו אותך למשרה הזאת ומזכים אותך בברכות מלוא החופן.

5. לאונרד כהן היה היוצר המוזיקלי שחיבר אותי מכל יוצר אחר לעצמי. השילוב של המקורות היהודיים ששאב מהם לצד ידע עמוק בדתות אחרות שיכנע אותי להיעזר בו בגיבוש תפיסת עולמי.

בסוף השבוע קראתי מייל ששלח כהן לאהובתו המיתולוגית הגוססת מריאן איסל: "מריאן יקרה, אני רק מעט אחרייך... מסע בטוח חברה ותיקה. נתראה במורד הדרך: אהבה והכרת טובה אינסופית, לאונרד שלך". שלושה חודשים אחרי מותה של מריאן, בנובמבר 2016, נפטר לאונרד כהן.

בליל חג השבועות לפני שנתיים החל המסע שלי ושל רחלה ז"ל אשתי האהובה לעבר הסוף הידוע.

בחג השבועות אני מציע לכולנו להיעצר ולשאול, לאן אנחנו נוסעים. כי בסוף הדרך, ממתין לנו רק הריק. או כפי שכתב לאונרד כהן באלבומו האחרון: "הנני, הנני, אני מוכן אלי". בין אם נסכים ובין אם נסרב לקבל את גזר הדין.