"אני תינוקת עם תינוק בבטן"

את מסיבת הסילבסטר שקידמה את פני 2020 ספיר אביסרור לא תשכח. "דפקתי אלכוהול וחיסלתי חפיסת סיגריות שלמה", היא מודה באשמה. "ליאור, בעלי, שמח לראות אותי שמחה. הוא לא העלה בדעתו שאני מתפרעת עד הסוף בגלל שזה הלילה האחרון שלי".

פחדת שב־1.1 תיפרדי מהעולם?

"מה פתאום", היא צוחקת. "ידעתי שעל הבוקר אעשה בפעם השנייה בדיקת היריון ביתית והייתי בטוחה שהפעם יופיעו שני פסים על המקלון. מהרגע שנקלטתי הרגשתי שיש לי משהו בבטן, כמו כדור קטן. סיפרתי לליאור שזה מה שאני מרגישה ואמרתי לו 'או שאני בהיריון או שאני חולה'. את הבדיקה הראשונה עשיתי מוקדם מדי, וכשהתוצאה הייתה שלילית אמרתי לליאור שאין ברירה, חייבים ללכת למיון, לבדיקה. מזל שהוא לא נסחף. בבוקר שאחרי הסילבסטר עשיתי שוב את הבדיקה הביתית ו..."

שמחת?

"לא", היא מודה מבלי להניד עפעף. "ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה, אבל ההיריון נחת עליי בהפתעה מוחלטת. לא חשבתי שאם אני לא שומרת יש סיכוי שאכנס להיריון שלושה חודשים אחרי החתונה".

מה, לא ידעת מה קורה כשהזרע פוגש את הביצית?

"ברור שידעתי, אבל הייתי מוקפת בנשים שאכלו מרורים עד שנכנסו להיריון. אמא שלי לא כזאת, היא תיקתקה שלוש בנות, אבל חמותי עברה 16 שנים של טיפולים עד שילדה תאומים בהפריית מבחנה. בחורות שלא מודעות למקרים כאלה חושבות שלהיכנס להיריון זה תיק־תק, אבל אני ידעתי שהדרך עלולה להיות ארוכה. לא שמחתי כי הרגשתי שההיריון לא בא לי בזמן המתאים. בינואר עשיתי צעד משמעותי בקריירה שלי כמעצבת אופנה. אחרי ארבע שנים של עבודה מהבית החלטתי לצאת לעולם. פתחתי סטודיו בראשון־לציון, התחייבתי על שכירות לשנתיים, סגרתי חוזים מול מתפרות, אז דווקא עכשיו הגוף שלי יתחיל להשתנות? איך אעצב קולקציית קיץ כשאני עם בטן ושמנה?"

מה הקשר?

"אני מדגמנת את העסק שלי, כל ההשראה נובעת ממני, אני מעצבת שמלה לעצמי ורק אחרי שהיא מוכנה אני מחליטה אם להעביר אותה לייצור. החודשים הראשונים של ההיריון היו קשים נורא. בחילות, הקאות וגם הצד הנפשי עבד אצלי נורא חזק. הרגשתי שביום בהיר אחד כל החיים שלי התהפכו. פתאום אסור לי לעשן, אסור לשתות, אסור לאכול סושי, אסור לשבת מתחת למכונת שיזוף, אסור לעשות טיפול קוסמטי של קילוף עור הפנים, אסור לעשות לייזר, כל הדברים שהיו חלק משגרת החיים שלי נשללו ממני בבת אחת. לא הייתי מוכנה לזה. למה כולן מדברות על החודש התשיעי והלידה ואף אחת לא מדברת על הקשיים של ההתחלה? איך אפשר לעכל כל כך הרבה שינויים בלי שום הכנה?"

חיפשת בגוגל תופעה שמכונה "דיכאון של שני פסים על המקלון"?

"לא, אבל במשך שלושה־ארבעה חודשים הייתי בסוג של דיכאון. הגילוי הפתאומי נתן לי כאפה לחיים. בכיתי המון על כל התוכניות שייאלצו להשתנות, ובכל פעם שניגבתי את הדמעות התחלתי לבכות מרחמים על העובר, שאולי גדל ברחם שלי בתחושה שאמא שלו לא רוצה אותו. לא נעזרתי בפסיכולוג, רק בליאור ובאמא שלו, שתמכו בי מאוד. קראתי ספרי הדרכה, הבנתי מה עומד לקרות, ויצאתי מזה לאט־לאט. אני מאמינה שדברים לא קורים סתם, כנראה שזה היה הזמן שלי להיקלט. העובר הזה נוצר מאהבה גדולה".

לא נפרדתי מהפיג'מה

עכשיו, בחודש השישי, אביסרור (25 וחצי) מרגישה כמו "תינוקת עם תינוק בבטן", ואת המהפך מדיכאון לאושר היא זוקפת לזכות הקורונה. "ליאור ואני היינו בבית במשך שלושה חודשים וזה הרגיש לנו כמו ירח דבש שני. הקורונה גם פתרה לי את הבעיה של מתי לספר ולמי. התבשלתי עם ההיריון בבית ויצאתי ממנו רק כשכבר אי־אפשר היה להסתיר, אבל ברור שהיו גם חסרונות. תיכננתי לטוס לחו"ל, ליהנות מהתקופה שבה אני עוד לא חייבת לדאוג לבייביסיטר, והכל נעצר. לא הספקתי לקנות בגדי היריון. אף זוג מכנסיים לא עלה עליי והחזיות לחצו לי בטירוף, לא נפרדתי מהפיג'מה מרוב שלא היה לי מה ללבוש. הייתי עצובה כשאסרו על ליאור להיכנס איתי לסקירת מערכות. דווקא בבדיקה הארוכה הזאת, שבה סופרים אצבעות, הוא נשאר מחוץ לבניין. באסה. אבל לבדיקת מי שפיר הוא הצליח להתגנב".

בימי הקורונה, שאותם העבירה בבית הוריה (מנהלת לשכה וחשמלאי) הם חפרו בארכיון המשפחתי ומצאו סרטונים של בתם הבכורה כילדה בת חמש שמרכיבה לעצמה אאוטפיט, "שמלה עם חגורה וסרט ראש או כובע. לא הכרתי את המונח 'מעצבת אופנה', אבל אף פעם לא היו לי חלומות אחרים", היא מספרת. "כתלמידה הייתי די מופרעת, זה לא באופי שלי לשבת ולחרוש למבחנים. חוץ מזה, לא בניתי על אוניברסיטה ותואר. יצאתי למסיבות, מילצרתי וביזבזתי את כל מה שהרווחתי על בגדים, העדפתי לעשות חיים, הרי זו תקופה שלא תחזור. בכיתה י' העזיבו אותי מהתיכון, החלטנו יחד שתיכון רגיל פחות מתאים לי, ועברתי לאקסטרני, אבל גם שם לא החזקתי. במתמטיקה דווקא הוצאתי 100, אבל אין לי תעודת בגרות בגלל שחסרים לי שני מקצועות ‑ היסטוריה ותנ"ך. אמא שלי נהגה לומר לי 'רק כשתהיי אמא תביני מה עובר עליי' ונדמה לי שכבר עכשיו אני מתחילה להבין".

איך תגיבי אם פרי בטנך ירצה לפרוש מהמסגרת החינוכית?

"יש ילדים שהמסגרת מאוד חשובה להם ויש ילדים שמגיל אפס רוצים לפרוץ גבולות. כזאת הייתי. אם אזהה שאצל הילד שלי יש משהו שמת לפרוץ ולהתבטא, אני לא אעמוד בדרכו".

גם בצבא היא לא ליקקה דבש ("הייתי חובשת בבקעת הירדן ואחרי שנה וחודשיים שוחררתי על סעיף נפשי. הנפש שלי נפצעה") וכאזרחית טרייה אביסרור החלה לנהל סניפים של היינס, למדה עיצוב אופנה במכללת סיטם והעלתה לפייסבוק שמלות שעיצבה. "להופעה הראשונה של עומר אדם בקיסריה לבשתי חליפה שלי - חצאית עם פסים צבעוניים וחולצת בטן עם שרוולים שעליה רקמתי פונפונים, הכל עבודת יד. למחרת מישהי צילצלה ושאלה אותי כמה היא עולה. מרוב התרגשות אמרתי, 'אני אחזור אלייך' וניתקתי. לא היה לי מושג כמה כסף לבקש עבורה. עשיתי חושבים והחלטתי לנקוב בסכום גבוה, יחסית לאחת שתופרת בבית, 400 שקל, כדי למצב את עצמי במקום גבוה. כיבסתי וגיהצתי את החליפה, וכיוון שעוד לא היה לי לוגו רקמתי עליה שלוש אותיות באנגלית ‑ sap ‑ זה הכינוי שלי מילדות. כשהקונה שאלה אם יש לי שירות משלוחים, עניתי, 'בטח' והבאתי אותה עד לביתה. אשמח לדעת אם היא עוד זוכרת אותי ומה עלה בגורל החליפה".

מי שעמד לימינה בכל הרגעים הקשים היה ליאור דבאח (28, סוכן ביטוח), שאותו הכירה כשמשפחתה עקרה מראשון־לציון לבית דגן. "למדנו באותו התיכון, שנינו השתייכנו לחבורה שכללה בנות 16 ובני 18, והיינו הידידים הכי טובים בעולם. כשרבתי עם אמא שלי רצתי לספר לו וגם כשרבתי עם בן זוג שיתפתי אותו. אחרי שנתיים של ידידות נסענו לאילת, נכנסנו לקניון, ליאור קנה לי גלידה ופתאום ראיתי בו משהו אחר, הרבה יותר גברי. רמזתי לו שאני רוצה לעלות שלב וליאור סירב, במשך שלושה חודשים הוא עשה ממני פורפרה. ליאור טען שהקשר בינינו לא יוכל להפוך למשהו רציני דווקא בגלל שהוא יודע עליי יותר מדי דברים. הוא ניסה לשכנע אותי שחבל להרוס ידידות כל כך יפה לטובת זוגיות שלא תחזיק מעמד".

אאוץ'.

"אל תדאגי, לא ויתרתי עליו. אני בחורה שבחיים לא סירבו לה. מהרגע שראיתי אותו כגבר התחלתי להתנהג בצורה הרבה יותר נשית. לפני שנה וקצת הסוכן שלי, עומרי יערי, הודיע לי שאני חייבת להגיע להשקה של מלון חדש בהרצליה. עומרי ידע שאני שונאת השקות ונקב בסכום אסטרונומי שאקבל תמורת הנוכחות שלי שם. זה נשמע לי לא הגיוני, הלב שלי אמר לי שליאור זומם להציע והתכוננתי בהתאם. במקום ללבוש שמלה שלי קניתי ג'ינס וטי־שירט, כאילו שאני לא מתאמצת, ועשיתי לק. בערב, כשליאור צילצל ושאל מה אני עושה, עניתי שאני מתארגנת להשקה. כשנכנסתי למלון ראיתי חברים ונרות ‑ ואותו. ליאור כרע ברך עם הטבעת ומרוב לחץ הוא לא שאל, 'האם תינשאי לי'. הוא אמר, 'קחי, כפרה'".

בארבע השנים הראשונות היא עיצבה ומכרה מהחדר שלה בבית הוריה. "לא רציתי לקפוץ מעל הפופיק לפני שאני בטוחה שלעסק שלי יש ביקוש ופוטנציאל. המקצוע הזה נשמע זוהר, אבל היו תקופות קשות שבהן לא הרווחתי שקל. הצטרפתי לעונה הרביעית של ה'איט גירלז' רק כדי לקדם את העסק, לא בגלל שחלמתי להפוך למפורסמת, וזה מה שקרה. בנות ראו איך אני מתלבשת והתחילו לחפש אותי. באותה תקופה הייתי הראשונה שנדלקה על בנדנות, ובמסגרת התוכנית הלכתי למעצבת של בוטיק יוקרתי כדי לקבל חוות דעת מקצועית. היא ראתה את דגמי הבנדנות ואמרה, 'זה יפה, זה נחמד, אבל את לא מספיק בשלה'. בדיעבד התברר שהקדמתי את זמני. היום בנדנות זה טרנד עולמי, וחשוב לי להזכיר שאני הייתי הראשונה. זה כמו עם הגבות שלי. אף פעם לא נגעתי בהן, אני אוהבת אותן טבעיות ועבות, והיום יש מלא בנות שמעבות את הגבות בקעקוע".

אביסרור, שתככב בקרוב בעונה החדשה של MKR ישראל בקשת 12, מתגוררת מאז החתונה בדירה שכורה בבאר יעקב ("אני לא סובלת את המהומה של תל־אביב") ועדיין לא אימצה את שם המשפחה של בעלה. "אני חייבת?" היא תוהה, "הרי אביסרור הוא חלק מהמותג שבניתי כרווקה. חוץ מזה, אני לא כל כך מתחברת לשם דבאח. הוא נשמע לי כבד. עכשיו אנחנו בשלב של בחירת שם לעובר, אני מעדיפה לשמור על הפרטיות שלנו ולא לגלות אם זה בן או בת, ואחד השמות האהובים עליי הוא עמנואל. אבל עמנואל דבאח? זה לא נשמע קצת מוזר?"

תפרגני לעצמך חופשת לידה?

"איך? ממי? אני המעסיקה של עצמי. בעלי ייצא לחופשת לידה. אמנם הוא לא יאכיל מבקבוק מפני שאני מתכננת להיניק, אבל הוא יהיה איתי ולא אעבור את זה לבד". *

smadarshirs@gmail.com

בגדים: גקט ורוד מיכל ומורן (כיכר המדינה, ה׳ באייר 24), מכנס קצר סאקס