סימני מתיחה

"אמבוש" חזרה אחרי שבע שנות היעדרות והחליטה לשדרג את השם שלה בעזרת המילה "אקסטרים". על פניו, הכוונה היא להתחייב בפני הצופים שהמתיחות יהיו קיצוניות ונועזות יותר. אולם מלכתחילה "אמבוש" התהדרה בהיותה גלגול פרוע וחסר עכבות של "פספוסים". כבר אז, ב־2013, כמה וכמה פרקים התבססו על פעולות אלימות. הפרק האחרון הרחיק לכת עד כדי דקירה מבוימת. לאן עוד אפשר להידרדר בחסות הטייטל "אקסטרים"?

אלא שהצהרת ה"אקסטרים" של "אמבוש" היא כמו הצחוק הצוהל שנשמע אחרי הבדיחות של המנחה עפר שכטר: כשהטלוויזיה לא בטוחה בעצמה, היא דואגת לסמן לנו מה להרגיש וגם מתי. אין לה סבלנות להמתין שנגיע למסקנות בעצמנו. אם הממיר אומר שזה "אקסטרים", אז זה "אקסטרים". ואם מהמסך בוקעות שאגות בגלל עוד דאחקה על גובהו של המגיש, אז זה קורע.

אותו היגיון ניצב מאחורי אחד הטקסים המוזרים של התוכנית: הסלבס המובסים ניצבים מול המצלמה, מציינים את שמם ומכריזים קבל עם, עולם ולא מספיק רייטינג, מה עוללו להם. לדוגמה: "אני טיילור מלכוב ועשו לי וואחד אמבוש". איך לבשר זאת בעדינות? אין שום פרט במשפט הזה שלא היה ברור קודם: גם מי שטרם התוודעו לקלאסיקה "היי טיי" יודעים עכשיו שקוראים לך טיילור מלכוב. בכוחם אפילו לקלוט שהמחזה המבעית שזה עתה הסתיים עונה על ההגדרה של "וואחד אמבוש".

הצורך של "אמבוש" להיות תמיד מעל פני השטח אינו נובע רק מהילדותיות של הז'אנר (אגב, לא במקרה המנחה הוא שכטר ולא דמויות מהסוג של יהודה ברקן, רלף ענבר וכמובן יגאל שילון). זוהי גם התלות של התוכנית באלמנט ההשפלה: "אמבוש" מראה לא רק כיצד היא צדה את הקורבנות, אלא גם איך גורמים להם להגיד בסוף תודה.

ההסתערות של "אמבוש" על מפורסמים (בסיוע חבריהם) כביכול מזכה אותה מאישום בבריונות. היא בטח לא סוגה עילית, אבל גם לא צבועה וצדקנית כמו התרגילים של חיים הכט או "ניסוי חברתי" במהדורות. ובכל זאת, "אמבוש" מעוררת יותר אי־נוחות מאשר הנאה. מה לעשות, לראות כוכבת צעירה מקבלת הצעה מגונה מנער שהתחזה לבנו של אוליגרך – זה לא בדיוק קומדיה טהורה.

המועקה הזאת מחריבה גם את העונה הנוכחית של "הישרדות", מה שחותר תחת הנשק האחרון בארסנל האומלל של "רשת": לבדר בכל מחיר. אחרי 700 שעות של חדשות ואקטואליה, מי שמחפש קצת פאן מקבל רעש צורם כמו שריטה של לוח. וזה באמת לא סתם אמבוש, אלא אמבוש אקסטרים.

בקטנה

הפינה "שווה בדיקה" של "תוכנית חיסכון" ("קשת") הוקדשה לארוחה שבישל יונתן רושפלד לחיילים, לכבוד יום הולדתו של צה"ל. בנוהל, היה מאוד כלכלי וצרכני. ובתור בונוס, מנחם הורוביץ והשף עשו צחוק מכללי הריחוק החברתי, משמירה על מרווח של שני מטרים ועד לחיצות ידיים. איך זה קורה בערוץ שמקפיד לנזוף בציבור ובבעלי עסקים שלא ממלאים אחר ההנחיות? זה באמת "שווה בדיקה".