"לפני שנפרדתי ממנו לתמיד, נתתי לו חמש נשיקות בפה, אולי הוא יתעורר כמו באגדות"

ביום שני האחרון קברה שירלי נוב, רק בת 36 ואמא לשני ילדים קטנים, את בעלה, אהובה ואבי ילדיה, הגיטריסט והמוזיקאי המוערך יונתן פריג', שעבד צמוד לאמנים כמו עברי לידר, שירי מימון וריטה. זה קרה לאחר שבוע ימים שבו היה מאושפז בבית החולים איכילוב במצב קשה מאוד בעקבות דום לב. במשך כל אותם ימים ניסתה נוב לפזר אופטימיות ואהבה סביבה. בית החולים הקצה להם חדר, ונוב תלתה בו שלטים: "גוד ווייבס אונלי". היא שרה לו, התפללה, לחשה על אוזנו מילות אהבה, ונרדמה על הספה לצידו כשידה אוחזת בידו. יממה לפני שהוחלט לנתקו מהמכשירים אפילו אירגנה לו הפרשת חלה.

גם עכשיו, כשהיא יושבת שבעה בסטודיו שלו בדרום תל־אביב, כשסביבה חברים של יונתן ושלה, היא מוצאת זמן לדבר איתם בשקט, בלי דמעות. "הייתי רוצה להגיד לכולם: תאהבו, תיאהבו, תחייכו, תזקקו את הדברים הטובים בחיים, כי אי אפשר לדעת מה יקרה מחר", היא אומרת. "ביום שהדבר הנורא בחיי קרה, עוד רקדתי בבוקר עם בעלי בסלון, אחרי שהכנתי לו ארוחת בוקר. היה איזה שיר ששמנו לשמוע ורקדנו והתנשקנו, ואמרתי לו: 'אני אוהבת אותך'. הוא תמיד היה עונה: 'גם אני אוהב אותך'. צריך למצות את החיים, ויונתן מיצה את החיים כל יום. הוא נגע בכל כך הרבה תחומים. הוא היה פילוסוף ואיש רוח, ושאב השראה מגדולים ומקטנים. אולי בעצם", היא פתאום מחייכת, כאילו נזכרת, "הוא רצה להיות יותר רומנטיקן".

הכל בזכות שירי מימון

פריג', בן 41 במותו, נולד וגדל ביהוד. השם שלו אולי לא מוכר לקהל הרחב, אבל בתעשיית המוזיקה הוא נחשב לאחד הגיטריסטים והיוצרים המוכשרים והמוערכים. פריג' ניגן בשלל תוכניות טלוויזיה מצליחות כמו "הכוכב הבא" ו"בית ספר למוזיקה", וליווה על הבמה עם הגיטרה שלו את בכירי האמנים בישראל. פריג' התחיל את הקריירה בגיל 14. "הוא הגיע עם אבא שלו לבית של הדודים, ומתברר שלבת הדודה הייתה גיטרה", מספרת נוב, עורכת דין, מעצבת פנים ובעצמה זמרת שחלקה עם בעלה במות עם ההרכב שלהם, "לייב". "עד סוף הביקור, בזמן שהמבוגרים ישבו לדבר, יונתן למד לנגן את השיר הראשון בחייו. בסיום הוא ביקש את הגיטרה במתנה, והם עשו דיל: הוא ייתן לה את המחשב שלו וייקח את הגיטרה. הוא היה איש צנוע, וזו הסיבה שיש כל כך הרבה אהבה אליו — היה בו משהו תמים ונעים שמסתכל על כולם בגובה העיניים ומנפה כל מיני זמזומים מיותרים".

"הוא היה פשוט מושלם". עם אשתו שירלי נוב על הבמה

פריג', ששם החיבה שלו בפי אשתו היה "צ'וקי", הכיר את שירלי לפני 12 שנה. היא חשבה אז לבסס קריירת שירה ואפילו התחרתה ב"כוכב נולד 3", העונה שבה זכה יהודה סעדו. "הופעתי אז כזמרת במחזמר 'הלהקה' שעלה בהבימה", היא מספרת, "ושירי מימון, שהופיעה איתי, אמרה: 'יש לי שני חברים עם הרכב פצצה בשם 'לייב', והם מחליפים עכשיו זמרת. את חייבת לגשת לאודישנים'. בדיוק התחלתי ללמוד אז משפטים ואמרתי לה 'עזבי אותי', אבל בפעם השלישית אמרתי 'בסדר'. אם את שואלת מי התחיל עם מי", היא צוחקת, "אז אמא התחילה עם אבא, חד־משמעית. בהתחלה הוא היה קשוח, לא רצה להתחייב. בחנוכת הבית של אחת הדירות אליהן עברנו הוא הציע לי נישואים. התחתנו ב־11 בספטמבר 2011, בחתונה מהממת".

לשניים נולדו שני ילדים — מיכאל, בן 7, ואריאל, בת 3 וחצי. "אנחנו אנשים שרגילים לעבוד מהבוקר עד הלילה, לכן ניצלנו את הקורונה", מספרת שירלי. "כששמענו על הסגר המתקרב יונתן קם עם הצעה מפתה: 'תקשיבי, שיר, בואי נארוז וניסע'. אמרתי לו 'לאן ניסע? השתגעת לגמרי?!'. היה לי יום הולדת במארס והיינו צריכים להיות בצימר, אז פשוט שכרנו אותו לחודש שלם במקום ללילה אחד. בדיעבד, זו הייתה החופשה האחרונה שלנו. מתנה מושלמת. טיילנו מלא, דיברנו, בילינו עם הילדים, עשינו פיקניקים. היינו הזוג הכי רומנטי בעולם. תוך כדי כתיבת ההספד יצא לי משפט — 'אוף, למה אני אוהבת אותך כל כך? אם הייתי אוהבת אותך פחות, זה לא היה כזה כואב. אם לא היית אבא כזה מושלם, אולי זה היה כואב פחות'".

ביום שישי, 22 במאי, היום בו לקה יונתן בדום לב, הוא סיכם עם זוג חברים טובים ללכת לים. "אמרתי לו 'אולי נלך יחד?', והוא אמר 'יאללה, בואי'. בבוקר עוד נסעתי לאמא שלי, ויונתן אמר שבינתיים הוא יתאמן בספורט. כשאנחנו מתאמנים, יונתן סוגר את הדלת עם המנעול העליון. כשחזרתי, הדלת הייתה נעולה מבפנים. אי אפשר היה לפתוח אותה. צילצלתי וצילצלתי, ואז הזמנתי מכבי אש שיפרצו את הדלת. מצאו אותו ללא הכרה. אחרי דקות ארוכות של שקט הצליחו להחיות אותו. זה היה הלם טוטלי, ואני אדם מחובר, מודע. כשהוציאו אותו מהבית ראיתי את יונתן מונשם, מחוסר הכרה. תפסתי לו את הראש ואמרתי לו 'מאמי, יהיה בסדר', ונסעתי איתו באמבולנס".

בטח עולות בך מחשבות — מה היה קורה אילו היית חוזרת מוקדם יותר ומצליחה לפתוח את דלת החדר.

עם עברי לידר

"כל הזמן יש מחשבות: אם הייתי חוזרת יותר מהר, אם הייתי מזמינה מכבי אש אחרי שתי דקות ולא יותר מאוחר, אולי היה פה סוף אחר. עבורי, כל מה שקרה בבית הוא סוג של חור שחור. כנראה זה קרה כשכבר הייתי בדרך הביתה".

"בשביל הילדים אני גיבורה"

גם בארגון טקס הלוויה דאגה שירלי לכל פרט. כשספדה לו "מלאך שלי, תבטיח שתאיר לי את הדרך בפנס ותלך איתי קצת יד ביד, הלוואי שאצליח למלא במעט את החור הגדול שנפער", לא היה מישהו שלא הזיל דמעה. "דאגתי שיונתן ייקבר בארון", היא מספרת. "שמתי לו בארון שתי תמונות שלנו, מפרטים של גיטרות, קמיעות שרבנים נתנו לו לבית החולים ואת הכיפה מהחתונה. ביקשתי מכולם לבוא בחולצות לבנות. לא יודעת למה זה יצא לי מהפה. הפעם האחרונה שהקראתי לו משהו היה בחתונה, ופתאום אני ביום הכי איום ונורא בחיי, ושוב מדברת אליו מילות אהבה".

מה אמרת לילדים?

עם ריטה

"הם היו אצל הוריי, אז כשהם חזרו הביתה ביום ראשון אמרתי להם שאבא לא הרגיש טוב והוא בבית חולים, מטופל על ידי הרופאים הטובים ביותר וצריך לנוח, ואני מקווה שיחזור בקרוב".

נוב משמיעה לי הקלטה קורעת לב של בנה, בה הילד אומר "אבא, מתי תחזור? אני לא מפסיק לחשוב עליך, אני רוצה לבקר אותך. אני רוצה שתחזור הביתה בקרוב, בריא ושלם". "מיכאל", היא מספרת, "ביקר את יונתן פעמיים בבית החולים. בפעם הראשונה הוא התעסק הרבה במכשירים. בפעם השנייה, כשאמרתי לו שזו כנראה הפעם האחרונה, הוא החזיק לו את היד והלך".

ואריאל?

"ילדה בת שלוש וחצי לא מבינה את המילים, אלא רק את הגעגוע. זה מה שאני צריכה להסביר לה — שאבא עכשיו בלב. אתמול היא נכנסה לי למיטה עם תמונה שלו ביד ואמרה לי 'אני מתגעגעת לאבא'. ולא פלא. אבא שלהם היה האבא הכי נוכח בעולם. אבא מושלם".

עם שירי מימון

לשירלי היה ברור שתתרום את איבריו של יונתן. "ברגע שנקבע מוות מוחי, לא היה לי ספק שזה מה שנעשה", היא אומרת. "לקחו ממנו לב, כליות, ריאות, כבד וקרניות. כשהבנתי שיש עם מה לעבוד והסבירו לי את הפרוצדורה, ליוויתי אותו עד לחדר הניתוח, יד ביד. החזקתי לו את הראש, שרתי לו מזמורים ושירים. יום קודם אמרתי לו 'אני אאמין עד הרגע האחרון שאפשר לעשות משהו, אבל אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לרדת לפה, אני משחררת אותך. אני אוהב אותך לעד, אבל חס וחלילה אני לא מוכנה שהנשמה התאומה שלי תהיה מיוסרת'. עד חמש דקות לפני שלקחו אותו נתתי לו חמש נשיקות בפה - אולי, כמו באגדות, הוא יתעורר. זה לא קרה, אז נישקתי אותו במצח ואמרתי לו 'תתנהג יפה בניתוח'".

שירלי יודעת שהיא חייבת להמשיך לחיות, ובמלוא הכוח. "הכי קשה היה להיכנס הביתה שלושה ימים אחרי שזה קרה", היא אומרת, "אבל כשיש לך ילדים זה מכניס פרופורציות. את מבינה שאותם זה לא מעניין ולא צריך לעניין, כי עבורם זה הבית שלהם והקן שלהם. אני הייתי נכנסת לאמבטיה ומתפרקת. יש לי עדיין מכנסיים שלו על החבל, מצעים עם הריח שלו, אבל החיים חזקים מהכל ובשביל הילדים אני גיבורת־על".

בשביל שירי מימון יונתן פריג' היה הרבה יותר מהגיטריסט הקבוע שלה. הוא היה בן משפחה, הנפש התאומה והחבר הכי קרוב. "יונתן בשבילי הוא הרבה מעבר למוזיקאי", היא אומרת. "הוא העוגן שלי על הבמה וחבר נפש מחוצה לה. 14 שנים הוא תפס מקום לצידי, והשרה עליי כל כך הרבה ביטחון. בכל דבר התייעצתי איתו. מדובר בשיחות נפש של שנים. הוא היה מלא בכריזמה, מתוק אמיתי, עדין נפש, אציל, צנוע וכל כך מוכשר. אני לא יכולה לדמיין איך זה יהיה בלעדיו. זה יהיה קשה מנשוא. אבידה ענקית לכל כך הרבה אנשים. בכל אחד שנקרה בדרכו הוא השאיר חותם. והכי קשה זה שילדיו לא יזכו לגדול לצד האדם הנפלא שהוא היה".

"אי־אפשר לתאר כמה הוא יחסר לי"

עברי לידר נפרד מחברו הקרוב שליווה אותו על הבמה במשך שנים

יונתן היה הגיטריסט שלי ב־15 השנים האחרונות. ניגנו יחד, כתבנו שירים יחד, יצרנו מופעים יחד, ובעצם הוא היה שותף מרכזי וחשוב במסע המוזיקלי שלי. כל מי שבא להופעות שלי וכל מי שמכיר את המוזיקה שלי מכיר את יונתן ואת העבודה שלו מאוד טוב. הוא היה איש מיוחד. מעבר לזה שהוא היה מוזיקאי מחונן, הוא היה איש מעניין מאוד, סקרן ואהוב על כל מי שהוא פגש וכל מי שעבד איתו, והוא עבד עם הרבה מאוד אנשים. ביונתן היה קסם שלא רואים הרבה גם על הבמה וגם מחוץ לבמה. כוכבות שקשה להסביר במילים. היינו חברים טובים ושכנים, ואי־אפשר לתאר כמה הוא יחסר לי. מוזר לחשוב על ההופעות שנעשה בתקופה הקרובה בלעדיו, אבל ברור לי שנמשיך להופיע בדרך שלו, ונעשה את זה הכי טוב, הכי מקצועי ורציני, כמו שהוא אהב. לא מזמן הוא כתב עד כמה הוא מתגעגע לאנרגיה של ההופעות ולמפגש עם האנשים והקהל, וזו אחת מהדרכים הטובות ביותר לזכור אותו ולהמשיך בכל הכוח לעשות את הדבר הזה שהוא כל כך אהב לעשות.