תֹם אהרון, קודם כל מזל טוב, מותק. אתה אבא צעיר. יש לך כבר תובנות, על החיים שהשתנו לבלי הכר? אתה מרגיש מחובר לתינוקת וכל זה? 

"תודה, נסיך! מחובר, מחובר. אני שרוף על הילדה הזאת. תובנות? כשיש לה פלוץ היא עושה פרצוף של וינסטון צ'רצ'יל. מצטער שעם זה התחלתי, זה פשוט כל עולמי בשבוע האחרון. אגב, עוד תובנה שהייתה לי, היא שהרבה סטנדאפיסטים שאנחנו מעריכים ואוהבים, כמו אדיר וקטורזה, עשו לא מעט כסף מלדבר על המשפחה שלהם בסטנד־אפ, וגם זה משהו שאני מתכנן לקחת מהם. בשנה הקרובה אעלה עם מופע חדש בנושא המשפחה של קטורזה".

בוא נראה שיחזרו ההופעות קודם, ושלא יתברר שמישהו מהגימנסיה יתנהג כמו ההוא מהפיראט האדום, ילך ללקק ידיות בבני־ברק וללחוץ ידיים לאנשים בכניסה לאיקאה. אבל עזוב את זה, מגיע לך עוד מזל טוב, עלית השבוע עם עונה שלישית של ‘פעם בשבוע’ בתאגיד השידור ‘כאן’, ותכלס לרגל זה התכנסנו. אז לפני הכל, אתן לך מחמאה שהיא הנחשבת ביותר בעיניי: הבן שלי צופה בכל התוכניות בדיגיטל. הוא גם מצטט אותך. וזה ילד חכם, לא כמו אבא שלו. עתודאי. הוא גם יודע שאין לי כוח למונולוגים שמהרגע הראשון ברור לך מה ייאמר בהם, והוא הדגיש שאצלך זה קצת אחרת.

"הבן שלך מלך. שמע, אני תמיד מנסה להגיד רק את מה שאני מאמין בו, אבל בצורה שגם מי שלא מסכים איתי, או מגיע מ'המחנה האחר', יוכל ליהנות. והחבל הדק הזה, הוא כזה שלפעמים קשה ללכת עליו. אז אני מאוד שמח כשאני מקבל תגובה כזאת. אבל גם צופים שמאלנים מתל־אביב זה חשוב! צפיות זה צפיות".

זה נכון. גם פוגרום זה פוגרום, אגב. תשמע אגיד לך מה חשבתי: אם כבר התכנסנו שנינו, אני מהצד הימני של המפה הפוליטית ואתה מהשמאל, בוא נעשה את זה עם טוויסט: נחליף תפקידים, מה דעתך? במקום שכל אחד יסביר למה הוא מגיע מהמחנה הצודק, כל אחד ימְנה את השגיאות הגדולות של המחנה שלו, את חטאיו. אבל אל תדפוק אותי כמו אלה בראיונות עבודה, ותגיד לי שהחולשה שלכם בשמאל היא פרפקציוניזם, אוקיי? תתחיל אתה. רמז: אולי תלך על התנשאות?

"קודם כל, קונספט מהמם. ממש נשמע כאילו הוא נתפר בשיחת טלפון מקדימה בינינו! מאוד אהבתי. דבר שני, יאללה, בוא נלך על התנשאות. שמע, המחנה שאני כביכול משתייך אליו מתייחס למחנה השני בכזאת דה־לגיטימציה, שזה ממש בלתי אפשרי לעבור רעיונית בין הקבוצות, בשום נושא. וכשאי־אפשר לעבור בין הקבוצות, אין שום יכולת לדיון. צריך להגיד, זה קורה לרוב בדרג הפובליציסטי, ופחות בדרג הפוליטי; וגם, בוא: 'אתם' בימין עושים את זה לא מעט. אבל למען ההגינות, אנחנו התחלנו. וכשאני אומר 'אנחנו', אני מתכוון כמובן לאשכנזים ששלטו פה בתקופה שלי היה מותר פחות או יותר להחליף למישהו קרבורטור".

אוקיי, השתדלת. אם כי שמתי לב שהיית חייב להתרקלן באמצע עם ה"אתם התחלתם". אני מפציר בך להיות פה אול־אין. תורי: אנחנו מדברים מפוזיציה. נגיד, 'המימד חמישי', שרבים מהימין ניסו להפוך לפרשה אדירה - זה הפסיק לעניין אותנו פתאום. אני חושש שאם ברק היה תומך בנתניהו, גם התשלומים מקרן וקסנר היו זיכרון רחוק, והחמצוואר שעימו צולם ליד הבית של ג'פרי אפשטיין, היה מוגדר כרגע חשוב שחזה את הקורונה. יכול להיות שיש בעיות קשות בפרקליטות, ואני מאמין לחבריי למחנה הימין שזו נקודה שמפריעה להם. אבל ביבי לא התעסק בזה עד שלא הסתבך אישית. וזה מחליש בעיניי מאוד את הקמפיין. 

"מסכים מאוד, ובנוסף עכשיו אני עסוק באיזה מחלות כן היו בחמצוואר של אהוד ברק כשהוא יצא מהדירה של אפשטיין. החטא השני של השמאל, לדעתי, זה שאנחנו הרבה פעמים הופכים לכל מה שאנחנו שונאים. אנחנו יודעים לבקר את הימין על הלאומנות שהוא מקדם, אבל הקנאות שלנו לקבוצה שלנו והיותנו 'בני האור', היא באמת לא שונה. אנחנו מבקרים את הימין על השמרנות שלו ועל זה שנתלה ברעיונות ישנים, כשהחלופה שלנו לחוק הלאום היא מגילת העצמאות משנת 48', והתוכנית המדינית שלנו היא אוסלו פלוס".

יפה תם. אהבתי. מה עם פושעי אוסלו, אגב? אמיר אוחנה לא הספיק להעמיד אותם לדין? לא משנה. חטא שני שלנו: בכיינות. יש בשיח הימני נהי שפשוט לא מפנים את העובדה שזה כבר לא מהפך 77' פה. אפילו התקשורת לא שמאלנית כמו פעם. יש אווירה כזו של "דווקא נתניהו", של להראות "להם". אבל אין "הם", חברים. מי זה "הם", הצוות שכותב לזהבה גלאון את הבדיחות בטוויטר? ה"הם" הזה שאתם נלחמים בו נמצא באופוזיציה כבר 600 שנה. עד מתי נתרגש ממנו? אז רוגל אלפר כתב משהו נוראי, איך אחרי עשר שנים רצופות בשלטון זה עדיין כל כך מערער אותנו?

"כי נהייתם שמאלנים, זה למה. והחטא השלישי שלנו, הוא לדעתי שאנחנו לא כאלה חכמים. אנחנו באופן קבוע מתווכחים רק עם הטיעונים הכי טיפשיים של הצד השני, ועם הדוברים הכי מגוחכים שלו. האם אי־אפשר למצוא אנשים יותר הגונים להתווכח איתם מאשר רגב וסמוטריץ׳? ברור שאפשר. אבל הוויכוח מולם מנציח את הנרטיב ש'שמאלנים־הם־חכמים וימנים־הם־טיפשים־או־פנאטיים'. המציאות היא שבכל צד יש את אותה כמות בדיוק של אנשים חכמים וטיפשים, רק שאנחנו מתייחסים לטיפשים שלנו כאל יוצאים מן הכלל, ואל החכמים שלכם בכלל כאיזו הברקה חד־פעמית". 

לא רע. אגב למה הדתיים אשמים ברצח רבין, אבל אתם התימנים יצאתם מזה בלי פגע? למה להתייחס רק לחלק מהזהות של יגאל עמיר, אין פה הדרה או מילה מסוג זה? אולי הסגברה? זה קשור פה? לא משנה. קבל את החטא השלישי שלנו: אנחנו לא איתמר בן גביר, אז למה אנחנו סולחים לו? אנחנו ציבור ממלכתי ומשרת, אז למה בברית החשובה עם החרדים אנחנו לא תובעים את מה שאנחנו מאמינים שצריך להיות, וזה שותפות מלאה שלהם במדינה הזו ולימודי ליבה? רק מפני שזה משרת את העסקנות של הבייס? אנחנו ליברלים, אז למה אנחנו משאירים את הקרב נגד מצעד הבהמות לקהילה הגאה ולא מסייעים להם? למה בעצם ההנחות הקטנות האלה שאנחנו עושים, גם לביבי? למה לצופף שורות בעצם?

"יפה, חנוך. זה משחרר".

אז עכשיו תם, אחרי שכל אחד מנה שלוש בעיות אצלו, אני אגיד לך את הטיעון השמאלני נגד הקואליציה, ואתה תענה לי כאיש ימין. סבבה? אז ככה: גנץ ואשכנזי ריכזו סביבם מצביעים שסבורים שנתניהו חייב ללכת. זו לא קפריזה. הם מאמינים שהוא מסוכן. ההונאה היא גדולה ומאכזבת. יש תחושה שהם ויתרו, שביבי פשוט רצה יותר מהם את התפקיד. בנוסף, העובדה שיש כל כך הרבה שרים לעניינים מוזרים, זה מחדל שמצריך שר לענייני הטלת ספק במספר השרים שיטפל בזה. זו באמת פארסה להקים ממשלת קורונה ולמנות שרה למתנ"סים, כשאת משרד החינוך אתה מפצל, נותן את ההשכלה הגבוהה לאלקין ואת הכיתות הטיפוליות לגלנט. 

"טוב, אתם השמאלנים יכולים להטריף אותי. כל החיים מדברים על אחדות, על השסעים והקרעים בעם, וכשמגיע הרגע שבו הרוב ה'דיאלוגיסטי' של העם יכול אשכרה לכרוך את עצמו סביב מטרות משותפות, בלי המשיחיות של סמוטריץ׳ או שנאת הימנים של עופר כסיף, אתם נגד? (וואי חנוך, אני לא מאמין שכתבתי את זה. אם אני לא מקבל את הצ'ק מג'ורג' סורוס החודש, אני שולח אליך חשבונית)".

אהבתי מאוד. נכנסת לתפקיד. לסיום, מה הבדיחה הכי שחורה שהייתה לך עד היום בתוכנית, כזו שהיית בהלם שאישרו לך לשדר אותה, ותגלה לי גם מה הבדיחה שאתה הכי אוהב מפתיחת העונה השלישית?

"ממש בתוכנית האחרונה ששודרה, בספיישל ה'שכונהווזיון' שלנו (זמין כמובן ביוטיוב של 'פעם בשבוע', בקשו מהבן של חנוך את הלינק). הייתי צריך לעשות קישור מאולץ בסגנון אירוויזיוני בין ידיעה על צבא צרפת שמגייס סופרי מדע בדיוני, לבין הולנד, מה שכמובן הוליד את הבדיחה: 'אתה יודע מה ספר המדע הבדיוני האהוב עליי? יומנה של אנה פרנק'. ואיזו עדות יותר טובה לרייטינג של התוכנית יש מאשר העובדה שלא קיבלתי ולו טלפון אחד זועם? טוב, את רוב הבדיחות בתחילת העונה עוד לא כתבנו כי אקטואליה, אבל יש בדיחה אחת שתשודר באחת מהתוכניות הראשונות בנושא הביצים של גילי מוסינזון, שאני באמת מפציר בכולם לחכות לה. רק אם אתם אנשים אינטליגנטים שנהנים מתרבות גבוהה, כמובן".

קשוח אנה פרנק! לי היה חבר שקבוצת תיירים גרמנים שהתברברה בהולנד שאלה אותו איפה בית אנה פרנק. 'מצאתם בעבר אתם תמצאו גם הפעם', הוא אמר להם. לגבי מוסינזון, אחכה בכיליון לבדיחה. הצחיק אותי לפני שבועיים הפער המהיר שהיה בין, "אל תבקרו את סבתא יש קורונה במשטחים" לבין, "חברים זה נגמר, האורגיות אצל גילי פתוחות בהגבלה של 19 איש". יאללה, גש לתינוקת, תם. שבת שלום ובהצלחה בעונה החדשה. 

"שבת שלום".