כשאלון שוסטר נכנס לתפקידו כשר החקלאות החדש, הוא אמר בנאום הכניסה: "אני בא מהכפר. בבית אבי בקיבוץ שלי חייתי חקלאות, חלבתי עיזים במשק הילדים, חשתי את רטט המנוע של הטרקטור כשנסעתי בשדות הקיבוץ, הכנתי תערובת לפרות ולתרנגולות, השקיתי את שדות החיטה והכותנה וקטפתי תפוזים". קורות החיים של שוסטר (63) הם האידיאל לדימוי של שר חקלאות, "הישראלי היפה" עם קשר לאדמה וערכים ציוניים, שהגיע היישר מהשדות. שוסטר, ממפלגת חוסן לישראל בסיעת כחול לבן, הוא דור שני בקיבוץ מפלסים בנגב, היה מזכיר המשק וראש מועצת שער הנגב במשך 16 שנה. הוא בוגר תואר ראשון במתמטיקה ובמחשבים, ובצבא שירת כקצין בנח"ל מוצנח. הוא סגן אלוף במיל', נכה צה"ל, ועמוס בעיטורים ופרסים: אות הרמטכ"ל על הצטיינות במילואים, אות אביר איכות השלטון, פרס השר למצוינות סביבתית, אות החברה להגנת הטבע ועוד. גם אשתו, ליזי, ילידת ארגנטינה, הייתה מזכירת הקיבוץ, וכיום היא תרפיסטית במרכז חוסן במועצת שער הנגב. יש לו ארבעה ילדים, הגדול רואה חשבון, הבת פיזיותרפיסטית במושב בנגב, ושני הצעירים משרתים בצה"ל, אחד כסמ"פ בנח"ל והצעיר ביחידה נבחרת.
למרות הרזומה, עם כניסתו לתפקיד זכה שוסטר, בעיקר מצד ח"כים מהליכוד, לכינוי המפוקפק־משהו "שר החקלאים". ח"כ שירן השכל הגדילה לעשות ותקפה אותו על כך ש"לא מעניינים אותו האזרחים אלא המגדלים וטריאופול של טייקונים" (בעלי המחלבות הגדולות — נ"ז). והוא בכלל לא חושב שהוא כזה. יש לו ראייה רחבה בנושא החקלאות, הרבה מעבר לחור שבגרוש, שמשקללת גם ערכים כמו ציונות, התיישבות, פיזור אוכלוסין, ביטחון המזון ועוד. ככזה, צפוי לו אתגר לא קטן במלחמות מול האוצר ושוחרי השוק החופשי, בעיקר בנושא תכנון ענפי הביצים והחלב (קביעת מכסות ייצור ומחירים כדי להגן על החקלאים, בניגוד להתנהלות השוק באופן חופשי), יבוא תוצרת חקלאית וסבסוד לחקלאים.
היוזמה הראשונה שלך בתפקיד, ניסיון לעצור את היבוא החופשי של חמאה, נתקלה בביקורת חריפה. טענו שאתה שר רק של החקלאים.
שוסטר: "אני לא מתנגד ליבוא, הוא סופר לגיטימי. זה הכי פופוליסטי לצייר את עמיר פרץ, אלון שוסטר ואבי ניסנקורן כ'אדומים' שבאים להעלות מכסים ולשבות כל היום. קשקוש. אני לא קיצוני בשום תחום, אבל גם לא חושב שהיבוא הוא מחויב המציאות בכל מצב. היבוא משרת סחר חופשי בעולם גלובלי, אבל בכל מדינה מתוקנת יש בלמים ואיזונים בין יעדים שונים, ויעד לאומי חשוב הוא ביטחון המזון. היבוא הוא בהחלט כלי לגיטימי בעיתות של מחסור בחמאה. אלא מה? גם תרופה יעילה לא לוקחים כמה שיותר וכל הזמן, אלא רק כשצריך. והעובדה היא שהצרכן לא הרוויח מהיבוא — מחיר החמאה המיובאת יקר. היבוא אמור להוריד מחיר ולכסות מחסור, אז אין כעת מחסור בחמאה, והמחיר עלה עד כדי כך שחושבים לוותר על הפיקוח על החמאה המקומית או להטיל פיקוח על כל החמאה, גם המיובאת.
"אני יצור של איזונים, וכל ניסיון להראות אותי כקיצוני, זה רק לטובת הספינים. זה מבחינתי לא דיון אידיאולוגי אלא פרקטי. הגישה שלי היא שצריך להמשיך את פיקוח המחירים על החמאה, ולייבא כשחסר. המחסור לא נוצר כי הפרות הפסיקו לתת חלב. זה המחלבות שכדאי להן יותר להפנות את השומן למוצרי פרימיום, שהם רווחיים יותר. אני לא יכול להגיד לתנובה כמה חמאה לייצר, ולכן היבוא צריך לשמש ככלי משלים".
"יש מחיר לנרטיב"
מה דרשת משר האוצר, ישראל כץ?
"הבקשה שלי לא הייתה לעצור את היבוא, אלא לבחון באיזו דרך יתבצע, בהתאם להערות של אנשי מקצוע, ולא של פוליטיקאי שנכנס הרגע למשרד. שלושה סמנכ"לים בכירים במשרדי סברו, עוד טרם כניסתי לתפקיד, שהאמצעי של יבוא חופשי רדיקלי ללא מכס הוא לא נכון. בניגוד לאוצר, שמסתכל מה הכי זול כאן ועכשיו, אני באתי כדי לייצג את האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל, שהחקלאות משרתת אותם, וכן, אני מייצג גם את החקלאים, הם רכיב בתוך הסיפור. הגיל הממוצע שלהם בישראל הוא מעל 60, ואחד היעדים שלי הוא לדאוג שיהיה דור המשך. המטרה של הממשלה היא לספק לאזרחים צרכים חיוניים בצורה חכמה, ולא להרוס את החקלאים. אני לא רואה שהם עושים בוננזה. שמעת על טייקונים מהחקלאות?
"אני לחלוטין לא מתבייש בהיסטוריה המפוארת של החקלאות הישראלית, שהיא אכן שיתופית ומתוכננת. יש לזה יתרון עצום, במיוחד בזמן משבר. ראינו עכשיו בקורונה איך המדינה הזדרזה להכניס את הידיים עמוק לתכנון, גם בענפים שבכלל לא עסקה בהם, כמו בבריאות. כי התברר שחייבים תכנון ממשלתי כדי להיות ערוכים בזמן משבר. אני חושב שבחקלאות הישראלית יש גם ממדים מאוד משמעותיים של קשר העם לאדמתו, החקלאות מייצרת נופים, משמרת תרבות, תיירות. אני לא מבין איך פטריוט ישראלי, ימני או שמאלני, לא מזהה את חשיבות הקשר של עם לאדמתו ולא מזדעזע מההשוואה כמה עולה מילקי בברלין. זה צובט לי בלב. אנחנו לא יישבנו ובנינו את הארץ בשביל להתחרות עם סופר מברלין. יש מחיר לנרטיב. נולדתי כאן וכל חיי אצמד לנרטיב הזה".
גם אם התוצאה היא מחירים גבוהים?
"זה לא אומר שצריך לסבול כאן בארץ, ואפעל להורדת יוקר המחיה, אבל לא בכל מחיר. אנחנו צריכים לייצר חלב ביעילות, אבל אם נמשיך ונלחץ את הרפתן עד חוסר כדאיות כלכלית, לא יהיה פה דור המשך. בכל המדינות שאני מכיר שומרים על נכסי מורשת, כמו הפרות עם הפעמונים ששווייץ מסבסדת את הנוכחות שלהן באחו כי זה תיירותי. יש חשיבות לשדות ולצבעים, 'ארץ יפה שגוונים בה רבים'".
תכנון ברמת דיוק של נאס"א
ח"כים מהליכוד תקפו את שוסטר בטענה שתכנון ענפי הוא שיטה מימי הקומוניזם. במשרד האוצר אמרו שהרפתות והלולים הישראליים הקטנים, ששוסטר מבקש להגן עליהם, אינם יעילים. שוסטר, מצידו, לא מוותר: "יש כוחות חדשים, ששמחים לבטל את התכנון. אני יודע שתהיה חגיגה גדולה של כל המצדדים בפירוק התכנון. אני אתנגד. אני מקווה שאצליח לשכנע שלצד שוק חופשי יש איים שצריכים להיות מתוכננים. ההשפעה שלהם על יוקר המחיה שולית, אבל התכנון מאפשר לנו ביטחון שיהיה תמיד חלב לכל אזרח. אסור להסתכל רק דרך החור של הגרוש, וצריך לזכור שהרפתן מקבל בקושי שליש מהמחיר לצרכן. הניסיון להגיד שהחקלאים אחראים ליוקר המחיה זאת נוכלות ורשעות. באותה מידה שאני דואג לחקלאים, אני דואג לאספקת מזון לצרכן במחיר סביר וברצף. את מניחה מראש שחייבים להיות יותר זולים. לא חייבים. החיים שלנו מורכבים מאוסף של מדדים, והמחיר הוא רק אחד מהם".
למה חשוב להמשיך תכנון בענף הביצים?
"לבטל את התכנון בענף הלול זה בניגוד לחוק הגליל, ויגרום דווקא לאותם מגדלים קטנים על גבול לבנון, שזו פרנסתם, להיפלט מהענף. יש כוחות שאומרים, 'את מי זה מעניין? אפשר להטיס ביצים מחו"ל'. מה שיקרה הוא שהענף יישלט על ידי טייקוני ביצים ויבואנים, שמבטיחים לספק תוצרת בכל מצב, וראה זה פלא — הם נכשלו. הראיה: המחסור החריף בביצים שהיה בתקופת הקורונה. הגישה שלי היא שבמוצרי מזון טריים, אנחנו צריכים בסיס מוצק לאספקה בטוחה של תוצרת. בנושא התכנון, אני מציע לתת לי את הזמן, ומי שרוצה את רעתם של מגדלי הביצים על גבול הצפון, שיזכור שהם יושבו שם בשליחותה של האומה לפני 60 שנה, ואני רוצה להבטיח שתהיה פרנסה וגם לדור ההמשך שלהם".
ובענף החלב?
"על הצורך בתכנון בענף החלב אין עוררין, בשלב זה. מבחינתי זה לא נתון לדיון. יש שאלות — איך קובעים את מחיר המטרה, וזה נכון להכין עצמנו למצב שאולי בעתיד תתקבלנה החלטות אחרות, אבל אני מציע לא להמשיך עם ההימור מה יקרה עם הסוס הזה אם יפסיקו להאכיל אותו. קיימתי דיון עם מועצת החלב ונציגי המחלבות. כולם מבינים שתכנון מסוג כלשהו חייבים. גם במדינות המפותחות יש תכנון. בענף החלב צריך לדעת בדיוק, ברמה של ניווט נחיתת חללית על הירח, כמה חלב לייצר. אם בענף הריהוט נוצרים עודפי כיסאות, לא קרה כלום, הם יימכרו בהמשך. בחלב אין דבר כזה, זה יושמד. מובן שנדרשת מצד הרפתנים התייעלות תמידית, ובהסכם יש התחייבות של הרפתנים ל־2% התייעלות לשנה. המתווה עומד להסתיים, ואנחנו מבקשים להאריך בעוד שנתיים, כדי לגבש הסכם חדש".
החקלאים טוענים כי האחראים למחירים הגבוהים של התוצרת הטרייה הם רשתות השיווק ופער התיווך שהן גובות. בדוחות הכספיים שלהן מגזר הירקות והפירות הוא הרווחי ביותר.
"מכיוון שאני שר מאוזן ולא מתלהם, אני לא רץ להתנפל על הסופרים. במשרד החקלאות הציגו לי מחקר בנושא מתח הרווחים של הרשתות בתחום הפירות והירקות, והשורה התחתונה לא חד־משמעית — לא הראו רווח מטורף, אלא רווח גבוה מהממוצע. לא ראיתי במספרים פער תיווך בלתי נסבל. אני מאמין שאת המתח בין המגדלים לרשתות צריך לפתור באמנה שמבטיחה אספקה סדירה מצד הספקים ומתח רווחים הגיוני מצד הרשתות".
למרות המאבק עם האוצר בנושא החמאה, שבו הייתה ידו של השר כץ על העליונה, שוסטר דווקא מרוצה שכץ הוא שר האוצר שלו. "אני שמח שיש לנו היום את ישראל כץ, שהיה בעבר שר חקלאות. הוא מושבניק ואני סמוך שיעזור", הוא אומר. "אנחנו צריכים לזקוף את קומתם של החקלאים. המשימה של ישראל ושלי היא לייצב את החקלאות ולהוביל אותה לעידן חדש של תמיכות ישירות לחקלאים, עיסוק במו"פ, עידוד צעירים להיכנס. שום דבר לא יהיה קל. אני רוצה שהחקלאות תהיה חלק מהקטר שיוציא את המשק מהמשבר. כמו שמשקיעים מיליארדים בענפים עסקיים — שישקיעו גם בחקלאות. יש מספר ענפים שזקוקים מיידית לסיוע, הפרחים, התבלינים, שהקורונה גרמה להם פגיעה של 200 מיליון שקל".
הממשלה הזאת תשרוד?
"זה סוג של ניסיון בהפוך על הפוך, שיכול להצליח. אני סומך מאוד על המזג של בני (גנץ), על קבלת ההחלטות הנכונה שלו. הוא אסרטיבי במידה ונינוח במידה. באנו כדי לעבוד ביחד עם השותפים בממשלה, שהיו יריבים מרים. אני חושב שנדע לשנות פאזה, ופעם בכמה זמן גם נריב. אני מקווה שארבע שנים נעבוד ביחד לטובת הציבור. אני מניח שאפשרות הווטו ההדדית תוביל אותנו לפשרות ולפחות פיצוצים. יש לנו עניין להתקדם".
