בחתונתם של מירב פלדמן ובח"ל אסף ליבוביץ בלט בחסרונו אדם אחד ‑ בעלה הטלוויזיוני של הכלה. בסדרה "נבסו", שהעונה השנייה שלה עולה במוצ"ש ברשת, מגלמת פלדמן את תמר אגסי־צ'לצ'או, הבלונדינית האשכנזית שהביאה להוריה (חנה לסלאו וגדי יגיל) את גילי (יוסי ואסה), חתן ממוצא אתיופי, כאילו מעולם לא שמעה אף מילה על גזענות ודעות קדומות ששוררות בעולמנו.
למה יוסי ואסה, בעלך בסדרה, לא הגיע לחופה שלך?
"שום דבר דרמטי", היא מרגיעה. "היו לו התחייבויות קודמות. קורה. זה כמו שלפני שנתיים לא הצלחתי להגיע לניו־יורק לטקס האמי הבינלאומי, שבו 'נבסו' זכתה בפרס הקומדיה. ברור שרציתי להיות נוכחת באולם, אבל לא לקחו ממני 'אילוצים', ויצא שבתאריכים של האמי הייתי מחויבת להצגות בקאמרי ובבית ליסין".
באסה.
"נכון, חבל, אבל זה לא הפריע לי לצרוח משמחה. התפקיד שלי כשחקנית הוא להציף נושאים חשובים על פני השטח. מהרגע שקראתי את התסריט הבנתי שקיבלתי זכות גדולה להעלות נושא שמפחדים לדבר עליו ושחייבים לדבר עליו. 'נבסו' ‑ באמהרית זה נשמה ‑ מפיצה אור על נושא שמוטל עליו הרבה מאוד חושך".
יצאת פעם עם אתיופי?
"לא, כי לא יצא. אף פעם לא ראיתי אנשים על פי צבעים, אבל גדלתי ברמת־השרון ולא הייתה לי שום היכרות אישית עם הקהילה והעדה. דווקא בגלל זה הבנתי כמה חשוב שאהיה חלק מפרויקט שמביא את הסיפור של זוג מעורב. לפני שלוש שנים, לרגל עליית העונה הראשונה, העליתי צילומים של יוסי ושלי מהסט, וכיוון שזה היה ערב החתונה שלי קיבלתי תגובות עם המון סימני שאלה. 'מה, זה הגבר שאיתו את מתחתנת?', ואחרי שהסדרה עלתה הפציצו אותי בשאלה מה היה קורה אילו הייתי מביאה הביתה בן זוג ממוצא אתיופי".
והתשובה?
"אני רוצה להאמין שבבית שבו גדלתי זה לא היה גורם להרמת גבה, אבל אני לא מנסה להתייפייף, יכול להיות שהוריי לא היו הכי מאושרים בעולם. כבר עשיתי הרבה תפקידים, ומעולם לא נתקלתי בכמות כזאת גדולה של תגובות ברחוב. אני בטוחה שהסדרה חוללה שינוי גדול בחברה מעצם קיומה כסדרה קומית דוברת אמהרית בלב הפריים־טיים".
בקצב שלי
הראיון הקודם שלי עם פלדמן (35) התקיים לפני כחמש שנים, כשכיכבה במחזמר "שיער" אחרי שחזרה מערד לתל־אביב בעקבות מערכת יחסים ממושכת, שהסתיימה בלב מרוסק. כששאלתי אותה אם גם בפעם הבאה היא תלך בעקבות האהבה, היא ענתה בקריצה: "למה שהוא לא ילך אחריי?"
עכשיו אנחנו סוגרות מעגל. "זו הייתה תשובה ילדותית", היא מודה. "כל העניין של מי ילך אחרי מי נראה לי מוזר מפני שאסף, עוד לפני שהפך לבעלי, לימד אותי לחשוב בשניים. כיום, במבט לאחור, אני מבינה שהייתי רווקה לא זוגית. הרגל שלי הייתה כל הזמן על הגז של עבודה וקריירה, שמרתי בקנאות על העצמאות שלי, ובלי ששמתי לב נסחפתי לדפוס התנהגות שלילי. בהרבה מערכות יחסים ניסיתי להתאים את עצמי לדמות שחשבתי שאני צריכה להיות ולא הייתי אני. אולי זה קשור לעובדה שהוריי התגרשו כשהייתי בת תשע, ואולי פיתחתי חוסר ביטחון וחרדת נטישה בעקבות הכוויות שספגתי. במשך יותר מדי שנים פחדתי לחשוף את מי שאני באמת, חששתי שהצד השני לא יקבל אותי והרומן ייגמר".
התהליך הזה התנהל מתחת למכבש של "מתי סוף־סוף תתחתני"?
"ממש לא. הוריי תמיד אמרו לי, 'תעשי מה שטוב לך, בזמן שלך ובקצב שלך'. יצאתי להמון דייטים, שהפכו לסוג של עבודה, עד שלפני ארבע שנים חבר משותף הציע לי להכיר את אסף. הוא הראה לי תמונה של אסף, חתיך הורס, הוא סיפר לי שאסף גדול ממני בחמש שנים ושהוא בנקאי השקעות. אני באמת לא יודעת מה היה קורה אילו אסף היה מגיע לפני שעבדתי עם פסיכולוג על איך להכניס עוד בן אדם לחיים שלי מבלי שהוא יהיה גורם מעכב. כיוון שהחבר המשותף היה מישהו שסמכתי עליו, אסף ואני יצאנו לדייט".
לא הפריע לך שאסף יכול לגלוש ולקרוא עלייך הכל, מהימים הקופצניים של ערוץ הילדים ועד לאריק ברמן?
"דווקא לא. הייתי פתוחה. הדייט הראשון שלנו היה מהמם, ישבנו שעות על הבר ודיברנו וצחקנו, הייתה זרימה ממש טובה, אבל יומיים־שלושה אחריו התחלתי לצלם את 'נבסו' ולא הייתי זמינה, לא פיזית וגם לא בלב. אמרתי, 'כשאת בצילומים ועמוסה ומכוונת עבודה, זה באמת לא הזמן להכניס לחיים שלך מישהו חדש', אבל משהו בתוכי הרגיש שאסף הוא האדם הנכון בשבילי ולכן שלחתי לו הודעה. כתבתי, 'אני לא כל כך יודעת איך להסביר את מצבי הנוכחי, אנחנו מגיעים מעולמות שונים והעבודה שלי שונה משלך, אבל אל תוותר עליי'. בדייט השני, שבועיים וקצת אחרי הראשון, הכל התפתח קל ומהר".
כמה קל ומהר?
"אסף הוא הבחור שעברתי לגור איתו הכי מהר. אחרי שלושה חודשים. בהתחלה הכרזתי שאני שומרת את דירת הרווקות שלי 'למקרה ש...', לא יכולתי לשחרר בבת אחת את כל מנגנוני ההגנה, אבל אחרי שבועיים העמדתי אותה להשכרה. שנינו כבר היינו בשלים, כל אחד מאיתנו כבר עשה וראה והיה, והיינו מוכנים לאהבה הזאת. אחרי חצי שנה הוא הציע לי נישואים והתחתנו שנה אחרי הדייט הראשון. עם כל השנאה שלי לקלישאות", היא מעלה על פניה הבעה של בחילה, "כנראה שזה מה שקורה כשהכל מרגיש טוב ובריא ונכון, חמסה. גם היום, שלוש שנים אחרי החתונה, אנחנו עדיין לאבי־דאבי, וזה לא מובן מאליו".
ואסף לא ביקש ממך ללכת אחריו?
"לא", היא צוחקת, "אבל אסף קיבל הצעה לעבור ללונדון, לשנה, במסגרת עבודתו, ואפילו אני הופתעתי כשלא ראיתי בהצעה הזאת במפר או מכשול. התגובה שלי נבעה מהעובדה שכבר למדתי לחיות בשניים ולחשוב בשניים, הבנתי שמערכת היחסים הזאת היא לכל החיים ושבהמשך הדרך עוד צפויים לנו הרבה אתגרים. ההצעה לעבור ללונדון חידדה בי את הזיקה ותחושת השייכות לישראל, זה בכלל לא פשוט לי להתרחק ממנה, מעבר לכך שהיו לי עבודה ופרויקטים, וניהלנו את הדיון יחד, משהו שלא היה קיים אצלי בעבר, מפני שבפעם הראשונה עמדתי מול גבר שראה גם את הרצונות שלי. אין ספק שזה אתגר לנהל מערכת יחסים בשלט רחוק, אבל זה גם מאוד קירב בינינו. למזלי אסף חזר ארצה ממש בדקה ה־90, לפני שהשמיים נסגרו. עם כל הכבוד ללונג דיסטאנס, אני לא יודעת איך הייתי עוברת את תקופת הקורונה לבד".
גלולת נעורים
וזה לא מפני שבתקופת הקורונה היא ישבה בבית, בסגר. "ברגע שהוחלט על השבתת מערכת החינוך גויסתי ל'כאן חינוכית' ומדי בוקר הגשתי עם אביעד בנטוב תוכנית יומית בשידור חי. ליווינו את הילדים שנמצאים בבית ואני מקווה שהצלחנו קצת להקל עליהם. העבודה הקלה עליי מאוד, היא הכניסה אותי לרוטינה והעניקה לי מציאות חדשה ששמחתי להיאחז בה".
מה הכי הכביד עלייך בימי הקורונה?
"הניתוק מההורים וחוסר הוודאות. תוך דקה העולם השתנה מקצה לקצה ועברתי טלטלה שאני עדיין מתאוששת ממנה. התיאטראות עוד לא חזרו לשגרה. עד לקורונה שיחקתי בבית ליסין בהצגה 'הגלולה' שכתב רוני סיני וביים רועי שגב. במרכז ההצגה עומדת עדינה ברמן (רבקה מיכאלי) שמתוודעת להמצאה מהפכנית, גלולת נעורים, שמחזירה אותה לאחור למשך חצי שעה. אני, בדמות עדי ברמן, מגלמת אותה בצעירותה, כשפתאום היא מגלה את עצמה מחדש, כולל חשקים ותשוקות".
היית מסכימה לבלוע גלולה כזאת?
"אני מאוד משתדלת לחיות בלי חרטות ובלי תחושה של פספוס ולהודות על העכשיו ועל הקיים, וזה מה שיפה בהצגה. השאלות שהמחזה מעורר מדגישות, יותר מתמיד, את חשיבותה של התרבות. הרבה פעמים מסתכלים על המקצוע שלנו כעל תחביב או כעל משהו אופציונלי, אבל עבורנו, האנשים העוסקים במלאכה, זה החיים. התיאטרון הוא פלטפורמה לביטוי, לעצב, לשמחה, ואין דבר חשוב ממנו לחברה פלורליסטית וחופשית".
תגידי, לאן נעלמה הזמרת שמאחורי "הכל טוב"?
"לשומקום. היא עדיין בתוכי. אבל אחרי שנה של הופעות הבנתי שאי־אפשר לעלות לבמה אם את לא מאה אחוז בזה, והחלטתי להחזיר את הפוקוס למשחק, שהוא האהבה שלי מגיל חמש, כשהושבתי את הוריי ואחיותיי לצפות בהצגות שלי. קיבלתי אומץ, בקרוב אוציא עוד פרויקט אישי שכתבתי, אבל החלום האמיתי שלי הוא להיות אמא".
ב"נבסו" היא הרחיקה עד אתיופיה, "עם יוסי, שנולד בגונדר, והתרגשתי מאוד לחזור איתו לנופי ילדותו. צילמנו באדיס־אבבה במשך שבוע וברור שהסתכלו עליי, הייתי יוצאת דופן, ראו בי שונה, אבל לרגע לא גרמו לי להרגיש לא רצויה. לא, אני עוד לא מסוגלת לדבר אמהרית שוטפת, אבל גם רומנית, השפה של אמי, אני לא מדברת. בזכות הגנים הרומניים נהניתי ממעדני המטבח האתיופי, שממולץ לאוהבי חריף".
במטבח דירתך את מבשלת אינג'רה?
"אם תשאלי את אסף, עדיף שלא אכנס למטבח. הוא הבשלן בבית".
מה למדת ממסקי שיברו, שמגלמת את חמותך?
"כל הצוות של 'נבסו' הפך למשפחה גרעינית, ומכל שחקן למדתי המון, אבל טלי ליבוביץ, חמותי האמיתית, לימדה אותי להגיד שהיא החמות הכי טובה בעולם". *
איפור: נועה לוי ; שיער: שאה השנטי; סטיילינג: HOUSE OF STYLE BY RENE & LIMKA
