ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    נעמה בצלאל | צילום: דנה קופל
    24 שעות • 10.06.2020
    לסגור חנויות זה באופנה
    רזיאלה גרשון סוגרת את הבוטיק המפורסם שלה אחרי עשרות שנים, הדלתות בחנות הדגל של נעמה בצלאל ננעלות לתמיד, וגם דורין פרנקפורט מקצצת סניפים: עולם האופנה ספג מכה אנושה בעקבות הקורונה. עכשיו המעצבים המובילים בישראל מספרים בכאב על הקשיים וההפסדים ומסבירים למה ישרדו רק אלה שיידעו להמציא את עצמם מחדש. כלומר, לעשות הסבה למכירות באון־ליין
    ענת לב־אדלר

    שלשום נפלה פצצה בצפון רחוב דיזנגוף בתל־אביב, כשהמעצבת הוותיקה רזיאלה גרשון הודיעה שהיא סוגרת את הבוטיק שלה. מאות תגובות הצטברו אצלה בפייסבוק ובטלפון מלקוחות וקולגות עצובים.

     

    "תאמיני לי, אחרי 40 שנה בענף עצוב לי וקשה לי מאוד", אומרת גרשון. "הקורונה הייתה הקטליזטור להחלטה שלי לסגור כשהבנתי מהן התחזיות לגבי התחום. כל היום מפמפמים לאנשים כאן שהמצב הולך להיות עוד יותר גרוע, אנשים שומרים על הכסף שלהם וכיוון שאופנה זה לא אוכל, אפשר להסתדר בלעדיה. מצד שני אני לא רוצה להתלונן", היא ממהרת להדגיש. "זה כואב לי כי אני סוגרת מוסד, אבל עברתי שנים יפות וצריך לדעת גם מתי לסובב את המפתח".

     

    את סוגרת כי העסק מפסיד?

     

    "אני סוגרת כי לא הרווחתי. בחצי השנה האחרונה זו הייתה טחינת מים".

     

    דורין פרנקפורט | צילום: צביקה טישלר
    דורין פרנקפורט | צילום: צביקה טישלר

     

     

    תפתחי סטודיו בבית. הכישרון שלך הרי לא נעלם.

     

    "אולי. הרי למדנו עכשיו גם לעבוד מהבית אז הכל יכול לקרות".

     

    וסיוע של המדינה היה יכול להציל אותך?

     

    "אני לא צריכה מהמדינה כלום. אני סוגרת והולכת להתגעגע ולחשוב מה הלאה".

     

    רזיאלה גרשון | צילום: דנה קופל
    רזיאלה גרשון | צילום: דנה קופל

     

     

    מיילים קורעי לב

    מי שעובר בימים אלה בצפון דיזנגוף לא יכול להתעלם מהבולענים החשוכים והריקים שהיו פעם חנויות אופנה מלאות בכל טוב. כל כמה מטרים יש חנות שהגיפה את שעריה, באשמת הקורונה.

     

    במרחק של חמש דקות הליכה מהבוטיק של גרשון שייסגר בחודש הבא, נמצאת חנות הדגל של המעצבת נעמה בצלאל, שגם היא תיסגר אחרי 20 שנות פעילות, והלקוחות הקבועות, היא אומרת, כואבות לא פחות ממנה. "הן מתקשרות ואומרות לי בדמעות 'רחוב דיזנגוף לא יהיה בשבילנו אותו רחוב בלי החנות שלך'. ואני משתגעת וחושבת לעצמי בלב: אז למה אתן נותנות לי לסגור? למה באתן לחנות רק אחרי ששמעתן שאני סוגרת? איפה הייתן קודם כשהייתי צריכה אתכן?".

     

    כלומר?

     

     

     

    "כלומר שביום שישי האחרון, אחרי שהודענו שאנחנו סוגרות, התור בכניסה לחנות התארך על כל המדרכה, אבל איפה הייתן עד היום? אולי אם הייתן באות לפני, לא הייתי סוגרת. אני מבינה שאנחנו חיים בעידן מאוד לא פשוט, שכל אחד רואה בעיקר את עולמו שלו, אבל אחרי זה אי־אפשר לשלוח לי מיילים קורעי לב על זה שאני סוגרת".

     

    זה בטח פוגע בעוצמה של המותג, לסגור חנות דגל כל כך ותיקה.

     

    "בשביל הכיף שלי הייתי משאירה את החנות הזו, ברור. אבל אני לא עובדת רק בשביל הכיף. חנות צריכה להצדיק את ההוצאות. אני צריכה לחשוב גם על מה שכלכלי עבורי. אנשים לא מבינים מה זה אומר היום להחזיק רשת חנויות אופנה, לייצר קולקציה, לשווק, לא מעריכים את המאמץ ואת העלויות המטורפות".

     

    לאחר שסגרה את חנות הדגל ועוד חנויות נוספות, וצימצמה את הרשת שלה לשלוש חנויות בלבד, בצלאל משקיעה עכשיו את מרב המאמצים בחנות האון־ליין שעוברת שדרוג. "עד משבר הקורונה הרבה לקוחות שלי היו מבוהלות מרכישה ברשת", היא אומרת. "אבל בחודשים האחרונים הן עברו התנסות חיובית וזה עובד. אין ברירה, חייבים להתכנס, להצטמצם ולהתאים את עצמנו לתקופה".

     

    האם הרכישה באון־ליין, שמאפשרת ללקוחה בפתח־תקווה לקבל עד הבית בגדים של מעצבת מאוסטרליה, ושהייתה אחת הסיבות לקריסתו של שוק האופנה הישראלי בשנים האחרונות (לצד טיסות הלואו־קוסט), תהיה בסוף גלגל ההצלה של המעצבים הקטנים? רבים מהם חושבים שכן. ביניהם המעצב הוותיק רונן חן שחווה גם הוא הארת קורונה באשר לנוכחות הדיגיטלית. "בתקופת הקורונה לא הייתה ברירה ופתאום לקוחות שחששו מהטכנולוגיה או מקניית בגד בלי למדוד, בבת אחת קפצו לבריכה. אני ועוד שלושה אנשי צוות בלבד היינו אלה שעשינו הכל: קיבלנו את ההזמנות, טיפסנו, ארזנו, שלחתי את החבילות בעצמי בסניף הדואר. היה בזה משהו מרגש".

     

    גילית את האור־ליין.

     

    "כן. למדתי מה נשים מזמינות, ממה הן חוששות ועכשיו הגדלנו עוד יותר את התחום ויש לנו יועצת שעונה לכל אישה שמזמינה מרחוק, בוחנת את מבנה הגוף וההעדפות שהיא מציגה בפניה, ומתאימה לה את הבגד. זה מרגיע את הלקוחות ואותי".

     

    ואתה מתכוון לצמצם חנויות רגילות לטובת האון־ליין?

     

    "אני לא סוגר חנויות, אבל אי־אפשר להתעלם ממכה של מיליונים שנגרמה בקורונה. איבדנו מכירות של קולקציות עונתיות שהתאימו לאביב, וכשפתחנו מחדש היה כבר אמצע הקיץ. אז חלק מהדברים השארנו לשנה הבאה ואני כבר יודע שאייצר פחות. גם יש פחות אירועים, פחות חתונות, אין בכלל כנסים ונסיעות וזה משפיע".

     

    גם עבור דורין פרנקפורט המכירות באון־ליין הפכו למקור הכנסה עיקרי בחודשים האחרונים. "כל העובדים היו בחל"ת ורק אני והשותפה שלי הגענו כל יום לסטודיו, עם צוות מצומצם מאוד, ופתאום הייתי אני זו שתיקשרה עם כל הלקוחות. ראיתי שאלוהים, קונים אותי בכל העולם".

     

    ולא ידעת את זה עד עכשיו?

     

    "ברור שידעתי. אבל הסתכלתי רק על הנתונים היבשים בלי לראות את זה בעיניים ולנתח את המשמעות שגם בנות 25 ובנות 30 קונות אותי ברשת. עכשיו, בגלל הצמצומים, התחלתי בעצמי לכתוב את התכנים לרשתות, ולענות לפניות והבנתי שהאג'נדה שחפרתי עליה 36 שנה באמת מעניינת את הנשים הצעירות, שחושבות כמוני שהשיווק הראוותני והשופוני זה עידן שנגמר. מבחינתי זה נס קורונה".

     

    יש חנויות שסגרת?

     

    "כן בטח. סגרתי חנות ברעננה, וחנות במרכז פנורמה ויהיו עוד. אני לא מסכנה, אני מתנהלת בזהירות כדי שהעסק ימשיך לשרוד וכדי לשמור על המותג שחווה משבר מאוד עמוק. לא באנו עם חובות לקורונה, באנו ממש בסדר ועם קופה מאוזנת, אבל החור הזה, שקרה ביום אחד, הסגירה של למעלה מחודשיים והוצאות שחייבות לרדת — כל זה מאלץ אותי להצטמצם גם בסחורה וגם בחנויות, אחרת אני לא אשרוד".

     

    החו"ל החדש? שופינג בארץ

    לעומת מעצבים ותיקים ומנוסים שיודעים שבעת סערה צריך לזוז כמה שפחות ולתת לגלים לשאת אותך עד יעבור זעם, יש דווקא מעצבים צעירים ושוחרי הרפתקאות, שמחליטים למרות הכל לפתוח חנויות, ולא במרחב הווירטואלי אלא ברחוב. כך למשל, כל פאשניסטה שכואבת את זה שרשת רזילי סגרה את שעריה בעקבות הקורונה, יכולה להתנחם בכך שהמעצבת המוערכת והמוכשרת של הרשת, מירית רודריג, פתחה לפני פחות מחודש חנות עצמאית בתל־אביב.

     

    נתת לקורונה בראש. איזה אומץ.

     

    "אני יודעת שהפריטים שלי יצליחו. כבר הצגתי אותם לפני הקורונה בשבוע האופנה בפריז, בספטמבר, והתגובות היו מצוינות, אבל האומץ האמיתי הוא לא בפתיחה של חנות, אלא להחזיק בסטודיו בצפון הארץ ולהמשיך להעסיק את התופרות, את הגוזר, את התדמיתנית, ואני אצטרך הרבה מכירות, חידושים ושיתופי פעולה כדי לשרוד".

     

    את חושבת שאנשים יקנו עכשיו בגדים?

     

    "כן. בגלל ששופינג מקומי זה החו"ל החדש. הרי אין טיסות ובחנות שלי הלקוחות מקבלות חוויה כמו בפריז או בלונדון".

     

    כמה אורך נשימה יש לך?

     

    "במבנה שלי אני בן אדם שרץ ריצות ארוכות. גם כשהייתי המעצבת הראשית של רזילי זה לא היה ליום אחד".

     

    שבוע לפני שהוכרז הסגר, פתחה שרון טל, הבעלים של משכית, חנות חדשה בכיכר המדינה. מאז עמדה החנות מוגפת לאורך חודשיים וחצי, "אבל עכשיו מתחילים להתאושש לאט־לאט", אומרת טל. "יש תנועה לא רעה. אנשים מחפשים אפילו דברים בהולים לאירועים שחזרו מהר, כדי להספיק לפני הגל השני, ופתאום יש דרישות לבגד מהיום למחר". טל מסבירה שבניגוד למעצבים אחרים, אצלה האון־ליין זניח, "כי בגדים לאירועים צריך למדוד ולהתקין על הגוף".

     

    עד כמה שזה עשוי להישמע מפתיע, מפיק שבוע האופנה הישראלי מוטי רייף דווקא שמח על הקושי שהביאה הקורונה. "קושי מוביל לברכה ומי שיידע לחשב מסלול מחדש ירוויח. אנחנו מתחילים מאה חדשה עם חוקים חדשים ונכון שהדברים לא קלים וכולנו נפגעים, וזה כולל אותי. נפגעתי קשות, גם כלכלית, בתקופת הקורונה, אבל אני לא אשת לוט ואני מסתכל רק קדימה".

     

    אבל מה עם עסקים שאין להם כסף לייצר מלאי, או לשלם שכירות מטורפת לקניונים?

     

    "כן, זו תקופה קשה. ועדיין אני חושב שצריך לדעת לשרוד אותה. אף אחד לא ימות מרעב וחלק מהעסקים שנסגרים הם כאלה שממילא לא צעדו עם הזמן. ואם היום המכירות נמצאות באון־ליין, ואני אחד שמעולם לא קנה פריט באון־ליין, אז לשם צריך ללכת. רק מי שיתקדם ישרוד, אני אומר את זה בכאב ומצד שני עם המון אופטימיות".

     

    הטעויות של הקניונים

    לא רק החובה לצעוד קדימה היא שדוחקת מעצבים מהאוף־ליין אל עבר האון־ליין. השכירות האימתנית בקניונים, בעיקר עכשיו, היא ללא ספק אבן רחיים על צווארם של חלק מהמעצבים. שלא לציטוט, אומר לנו גורם בכיר בתעשייה, שאחת הבעיות הגדולות של התחום כרגע נובעת מכך שדווקא המעצבים הקטנים לא קיבלו מענקי תמיכה מהמדינה, כי לא נכנסו לשום קטגוריה. "מה שקורה זה שהקניונים, שמנוהלים בעצם על ידי חברות ביטוח וכל מיני חברות השקעות, לא מבינים שהם מאבדים גורם משיכה מאוד חשוב לקניון. הרי אנשים באים לקניון בגלל התמהיל ולהעיף את כל המעצבים הקטנים כי אין להם כסף לשלם שכירות מטורפת זו טעות שהורסת לא רק את המעצבים אלא גם את הקניון עצמו".

     

    "מה שעצוב ביחסים עם הקניונים", אומר אחד המעצבים שמבקש להישאר בעילום שם — "אני לא רוצה להסתבך איתם" — "זה שהם מדברים על שותפות, אבל הם בעצם דורסים אותנו. לא כולם, אבל יש קניונים שבהם אין עם מי לדבר. אנחנו בידיים שלהם וזה לא שיש במדינת ישראל הרבה אופציות עבור מעצבים קטנים. קסטרו, גולף, פוקס, הם גדולים, יש להם כוח, אבל מה יעשה מעצב קטן כמוני שיש לו שלוש חנויות בקניונים וזורקים אותו? אני בפחד נוראי מהקניונים ומההתנהלות מולם. וגם המדינה צריכה להתערב. מה זה פתחו את המשק? הרי אנשים לא מסתערים, כל אחד שומר על הכסף שלו, ואיך אני אתפור סחורה לחורף אם לא הכנסתי שקל כבר שלושה חודשים ואני צריך לשלם שכירות? וגם אם אלך, מי ייקח את החנות במקומי? לא עדיף שבעל הנכס יהיה חכם, יקבל פחות שכירות ויסייע?" •