קולות השולמנים
אחרי שהמאבק שהשיקו ברשת למען העצמאים תפס תאוצה, קפצו גם פוליטיקאים על העגלה של תנועת "אני שולמן" | עכשיו, עם סקר בחירות מחמיא, מתחזק הדיבור על כך שבבוא היום ירוצו בעצמם לכנסת | "לא ניכנס למשחק של כן ביבי, לא ביבי", מצנן אביר קרא את ההתלהבות. אבל אביעד בן סדון מגביה ציפיות: "חמשת המנדטים שצופים לנו הם רק ההתחלה. לכל שולמן יש גם משפחה ועובדים"
כשאשתו של אביר קרא עברה ניתוח חירום אחרי טיפולי פוריות קשים, היא הייתה מושבתת למשך שלושה חודשים. שלושה חודשי שיקום שגרמו לעסק הקטן שלה לקרוס. לעצמאים אין ימי מחלה, אין פריבילגיה להוריד לרגע את הרגל מהגז. התחושות הקשות שהציפו את בני הזוג, שניהם עצמאים, תורגמו מהר מאוד לעשייה. "החלטתי שאני לא יכול לשבת בשקט", אומר קרא, מייסד "אני שולמן" - קבוצת העצמאים שכבשה את האינטרנט תוך חודשים ספורים.
"הניתוח של אשתי הצליח, אבל העסק שלה מת. כשסיפרתי על זה לחבר, הוא שיתף אותי במצוקות שלו, עוד עצמאי שעובר התעללות על ידי המערכת. דרכו הבנתי שלא מדובר רק בנו. בכל פעם כשאני שואל את עצמי למה דופקים את העצמאים, התשובה הפשוטה והמבאסת היא כי אפשר. ואז, בהחלטה של רגע, הקמנו קבוצת ווטסאפ בשם 'שוברים את הכלים'. משם, הכל היסטוריה".
ואכן, מקבוצת ווטסאפ של עצמאים שפורקים יחד תסכולים, נולדה תנועה של יותר מ־200 אלף חברים, שהפכה פופולרית עוד יותר בעקבות המשבר הכלכלי שהביאה הקורונה. מיזם חברתי שמבטיח לשנות את היחס לבעלי העסקים הקטנים וסוחף אחריו חברי כנסת ושרים. השבוע הספיקו כבר השולמנים לפגוש את שר האוצר ולהציג את מגילת העצמאים בנוכחות נציגים מכל הקשת הפוליטית. גדעון סער השיק מרפק עם נפתלי בנט, יאיר לפיד וניר ברקת דאגו להפגין נוכחות ואפילו מהרשימה המשותפת הרימו טלפון. כולם מזהים את התנועה כמאגר זהב של מצביעים. גם סקר שפורסם בחברת החדשות חזה להם חמישה מנדטים.
אז התחנה הבאה היא הצטרפות לפוליטיקה?
אסף יששכרוף, מנהל המותג, מבהיר: "כל מערכת בחירות מוכיחה לנו מחדש עד כמה אנחנו נחוצים, אבל כרגע הדבר החכם הוא לא להיכנס לביצה הזו. למרות שהאפשרות להקים מפלגה נמצאת על השולחן כל הזמן, לא רצינו לאבד את הזהות שלנו. אנחנו מאוד פוליטיים, אבל א־מפלגתיים".
אביעד בן סדון משערי תקווה, חבר הצוות המייסד, כבר נשמע אחרת: "אנחנו פה בשביל לקחת אחריות ואם הזירה הפוליטית היא המקום לקבל אותה - ניכנס. כרגע אנחנו משיגים יותר מבחוץ, אבל הכל יכול להשתנות. חמישה מנדטים בסקרים זה נחמד, אבל זו רק ההתחלה. אנחנו שווים הרבה יותר. לכל שולמן יש משפחה ויש עובדים וכולם מבינים שמשהו פה דפוק ושצריך לשנות את השיטה".
ניצחון האשכנזי הלמלם
את השפה הפוליטית, בכל מקרה, הם כבר מדקלמים מתוך שינה. יודעים איך להיזהר במילים, לא לפזר הבטחות. "אני אומר לך שאנחנו יכולים להעביר פה חוקים בתמיכה של 120 ח"כים", מתלהט קרא, "אז אני לא רוצה להיות שפן של איזה מפלגה גדולה שכבול להסכמים קואליציוניים. בישראל בוחרים לפי שמאל או ימין, לפי כן ביבי לא ביבי. ממש שמרנו מכל משמר שהשיח הזה לא ייכנס אלינו. אנחנו פה במשחק אחר. לא סוציאליסטים ולא קפיטליסטים, אנחנו הגיוניסטים".
"הפוליטיקאים רצו להתפרסם דרכנו", משתפת דנה זטלאוי־כהן, אחראית על אגף מיסוי בקבוצת השולמנים, "אבל בלמנו את האופציה הזו כדי שהדף לא יהפוך לבמה עבורם. כן נתנו צל"ש או טר"ש למי שעשה דברים אמיתיים. ייאמר לזכותו של שר הכלכלה הקודם, אלי כהן, שהוא פגש אותנו עוד לפני כל הבאזז והיה הראשון שעשה מעשה. אחרי שביטל קנסות לעצמאים בשווי של 107 מיליון שקל ‑ פירגנו לו. גם ח"כ מתן כהנא מימינה הולך איתנו מהתחלה".
"אני יודע שיש מי שחושב שאנחנו מהונדסים, שעומד מאחורינו מישהו", אומר קרא, "אבל תאמינו לי שלא הכרתי אף אחד מהחברים שיושבים לידי בשולחן".
"כשרק הגעתי לקבוצה הם הכינו לעצמם לוגו בפונט אריאל, על רקע אדום, בתוכנת 'צייר'", עוקץ אסף יששכרוף, בעל חברת מיתוג ודיגיטל. "אבל הבנתי מיד שקורה פה משהו גדול והתנדבתי לעזור. ואז מיתגנו את עצמנו מחדש. אני זוכר בדיוק מתי זה היה, קצת אחרי סוכות ‑ התקופה שבה לא עבדתי שבועיים בגלל החגים ואז חליתי. לעצמאי זו מכת מוות. כששלחו לי לינק לקבוצה, כתבתי שם מדם ליבי על כל הצפרדעים שאני בולע וזה הפך לוויראלי ברגע. מהר מאוד התחלתי לעבוד איתם ולמחרת בערב כבר הייתה לנו אסטרטגיה. סחפנו בשלושה שבועות 120 אלף איש ואז יצאנו לתקשורת וסיפרנו מי אנחנו. תיכננו כל מהלך לפרטי פרטים וקצרנו מחמאות. חשבו שזה פרויקט שעבדנו עליו שנים".
אבל למה שולמן?
קרא: "חבר סיפר לי על שולמן האופה שהכין עוגות, ובסוף לא נשאר לו כלום. הסיפור הזה נגע בי אז הוספתי אותו בתיאור קבוצת הווטסאפ וסיכמתי: 'גם אני שולמן!' הסלוגן הזה תפס, וככה 'שוברים את הכלים' הפכה לשולמן האשכנזי שנשמע קצת למלם. אבל זה בדיוק מה שהדליק את האנשים ויצר את ההזדהות".
קרא עצמו הוא דור שלישי לשולמנים ועצמאי מילדות. "בגיל תשע אמא שלי שלחה אותי ואת אחי התאום ללמוד קסמים אצל צ'יקו ודיקו. הוא הפך בעקבותיו לקוסם ואני לליצן די כושל. בגיל 13 כבר הקמתי דוכן פרחים בירושלים. בגיל 18 הבסטות שלנו מילאו את העיר. אחרי הצבא היה לי ברור שאקים עסק, אז פתחתי חוות סוסים ששיגשגה במשך 13 שנה. 400 תלמידים עברו אצלי בכל שבוע, היו לי עשרות עובדים. אחרי המשבר של אשתי, לידן, הבנתי שלא רק אצלנו החגיגה נגמרה. שיש בחוץ עוד הרבה עצמאים כמוני. אמא שלי, שרה, פעילה חברתית בעצמה, היא גם האדם הכי חכם בעולם. נכת פוליו שדחפה אותנו ליזמות מגיל אפס ולימדה אותנו מה זו נחישות. ההחלטה לצאת למאבק הזה היא גם בזכותה".
"אביר הוא כנראה היחיד בעולם שיכול לגרום לי להחזיק שלט אדום", אומר אביעד בן סדון וחושף את הקעקוע של מכבי תל־אביב על החזה. "היום אנחנו כמו משפחה, אבל עד לפני שמונה חודשים לא ידעתי מי הוא".
בן סדון הוא הבעלים של חברת ABS פרודקשן ועוסק בייעוץ אסטרטגי וארגוני. בין היתר הוא מחזיק חנויות לתיקון ומכירת טלפונים סלולריים. "היה שלב שרציתי לאגד את כל החנויות הקטנטנות האלו, יש בערך אלף. ואז מישהו מהתחום שלח לי לינק לקבוצת ווטסאפ של 'שוברים את הכלים'. כשקראתי את הסיפור על שולמן האופה ועל המטרות שלהם, הרגשתי שמישהו מתאר את חלום חיי כעצמאי. מיד התנדבתי לסייע והצטרפתי לצוות המייסד".
דנה זטלאוי־כהן, יועצת מס בעלת משרד עצמאי, לקחה על עצמה לרכז את כל תחום המסים בקבוצה. "אם היו אומרים לי לפני שמונה חודשים שאני אשב עם שר האוצר ואסביר לו מה כדאי לעשות ‑ הייתי צוחקת", היא אומרת, "אבל היום אני מבינה שיש פה מומנטום שאנחנו לא יכולים לפספס. זה בדמי כעצמאית, כבת ונכדה לשולמנים. אנחנו מרכזים אלפי פניות ומבינים כמה כוח יש לנו, וגם כמה אחריות".
השולמנים מאורגנים כיום לפי מחלקות. זטלאוי־כהן חולשת על עשרות מתנדבים בתחום ראיית החשבון והייעוץ המשפטי, לצד חברים שמעניקים הכשרות לעצמאים, ואפילו צבא של טוקבקיסטים. אבל בתקופה האחרונה האחראים על מקרי המצוקה והרווחה, עובדים בלי הפסקה. "הקורונה הייתה מכה קשה, אנחנו מחלקים מאות סלי מזון מאז", אומר בעצב יששכרוף. "יש אנשים שממש איימו להתאבד. אצל אחד מהם נחת מתנדב שלנו תוך חצי שעה ומנע את הנורא מכל. אמנם התחלנו את המאבק החשוב הזה לפני שפרצה המגפה, אבל הקורונה ריסקה הרבה מהחברים שלנו. זה רק הוכיח כמה הפעילות שלנו דחופה. ועדיין, מדהים לראות איך למרות הקושי הכלכלי, שולמנים תורמים כסף לשולמנים אחרים בסתר, רק בשם הסולידריות".
החבורה בחדר שמחה ומגובשת, הבדיחות הפנימיות זורמות. בזמן שאנחנו מדברים, הטלפון של קרא לא מפסיק לצלצל. חברת הכנסת מיכל שיר על הקו, מיד אחריה מצלצל עוד עצמאי שנתקע עם הביורוקרטיה מול ביטוח לאומי. לכולם הוא עונה בסבלנות. "בטח שזה גובה מחיר", הוא מודה, "היום זה הדבר היחיד שאני עושה. אני מושקע בזה עד הקצה. זה דורש הרבה אנרגיות וכסף, אבל הכל בשביל הבן היחיד שלי. כדי שיהיה לו קצת יותר קל כשיגדל. בינתיים, אשתי עובדת בשתי עבודות כדי שנצליח להחזיק את הראש מעל למים".
מי עוזר לכם במימון, תורמים?
"אף אחד. הכל־הכל מתנדבים. מהאוטובוסים ועד לשלטי חוצות".
"אנחנו המופסדים הכי מרווחים שיש", אומר בן סדון, גם הוא נשוי פלוס אחת. "אנחנו מתייחסים לזה כמו לייעוד. אשתי תומכת בי מאוד, אבל ברור שזה טירוף. טלפונים מגיעים גם בארבע לפנות בוקר. הרבה פעמים צריך ממש להרגיע את הרוחות. היו מי שרצו שנעשה בלגן, אנרכיה, חסימות כבישים, אבל החלטנו שאנחנו לא משחקים ככה".
"הייתה קריאה שחזרה על עצמה למרד מסים", משתפת זטלאוי־כהן. "אבל מבחינתי זה קו אדום בוהק. אנחנו לא עובדים ככה. יש לנו את הדרך שלנו, ותראו שהיא תצליח כי הדגש שלנו הוא על שיתופי פעולה דווקא".
פרס לעצלן וקנס ליצרן
הקורונה כאמור, הכתיבה כללי משחק חדשים. עצמאים רבים מצאו את עצמם עם עסק קורס, הוציאו עובדים לחל"ת ונאלצו לבצע פיטורים המוניים. רבים עוד מנסים להשיג מענקים במסגרת הפעימות של משרד האוצר. לאחר שהפוליטיקאים רצו להרוויח תמונה עם השולמנים באירוע שקיימו השבוע בראשון־לציון, החליט גם שר האוצר להצטרף לשיירה. כץ הזמין את קרא וזטלאוי־כהן לפגישה דחופה יחד עם הממונה על התקציבים, שאול מרידור.
"אנחנו לא רוצים שתיתנו לנו משהו מיוחד, אלא שתפסיקו לקחת מאיתנו. אנחנו לא מעוניינים לסחוט את הקופה הציבורית, מבקשים מדינת רווחים ולא מדינת רווחה", אומר קרא. "המטרה היא שמי שמצליח לא ייפול לנטל על המדינה. לכן צריך לתת תמריצים ליזמים ויצרנים. היום נותנים פה פרס לעצלן וקנס ליצרן. אני לא קורא לביטול מסים או קצבאות, אבל לא יכול להיות שאנחנו פועלים לפי חוקי עבודה מימי המנדט שמדברים על עגלון וסוס. העולם השתנה, השוק השתנה, המדינה השתנתה. פיצוי לבעלי עסקים בקורונה הוא לא מתנה, הוא השקעה שתניב פירות. עשה רושם שהשר באמת רצה לשמוע מה יש לנו לומר. הוא היה קשוב והופתענו לגלות שהוא פינה לנו הרבה זמן. כל אופנת הפעימות לא יצאה לדרך במשמרת שלו אבל הוא היה צריך לספוג אותה, אז הצגנו רק מה שמחייב התערבות ממשלתית כירורגית ומהירה. הוא הבין שאנחנו מביאים את השטח ולשמחתנו קיבלנו אור ירוק לשבת באופן מסודר עם אגף תקציבים על כמה מהלכים".
עד כמה הקורונה תפסה אתכם מוכנים, מבחינת המאבק?
החבורה כמעט נעלבת מהשאלה. "התעוררנו הרבה לפני מדינת ישראל", מכריז יששכרוף. "כבר ב־28 בפברואר הבנו לאן זה הולך ושאנחנו עלולים למצוא את עצמנו במפולת שלגים. ישבנו יחד לרכז תוכנית פעולה ובתחילת מארס, עוד לפני הסגר, הצגנו נייר עמדה". "ביקשנו להקפיא את עלויות המשק. לעצור הלוואות, שכירויות, מסים, משכנתאות ושוק ההון", אומרת זטלאוי־כהן. "אני זוכר שהגענו לפגישה בכנסת עם אורית פרקש הכהן, וזה היה כמו להיכנס למשכן של רוחות רפאים. הכל היה ריק", מספר בן־סדון.
קרא: "אני חייב לתת מילה טובה לאחד הגופים הכי מושמצים במדינה - ביטוח לאומי. מצאנו שם אנשים קשובים שרוצים לייצר פתרונות. כבר לפני ארבעה חודשים יצאנו איתם למהלך של שיתוף ציבורי כדי לזהות את הצרכים של העצמאים. מאז הקורונה, הם הגיבורים של המשבר הזה. הצוותים שלהם עשו עבודה מדהימה. אני אישית העברתי להם לפחות אלף איש שהסתבכו עם הזכויות שלהם וקיבלו מענה מדהים. שיתופי פעולה כאלה מוכיחים שהשיטה שלנו עובדת ושיש פרטנר".
בסוף העסקים הגדולים הצליחו להשיג הרבה מהמדינה, היו מי שאמרו יותר מדי. הראל ויזל למשל, לא מאיים עליכם? "אם העסקים הגדולים יעבדו בלסחוט את הקופה הציבורית, יהיה להם מה לחשוש מאיתנו. לנו אין ממה לפחד", אומר קרא בביטחון. "שולמן זה 60 אחוז ממדינת ישראל". "טוב", אומר בן סדון, "אולי ויזל מעסיק 15 אלף איש, אבל אנחנו המעסיק הגדול במשק".
ומה לגבי ההסתדרות?
השתיקה בחדר רועמת. "דרוש טיפול", אומר קרא. והסכר נפתח. "כל מה שמקבע את התבנית הקיימת ולא מאפשר תנועה והתקדמות - אנחנו רוצים לשנות. ההסתדרות היא חלק מזה", מוסיף יששכרוף. "בסוף ההסתדרות מגינה על ועדי השאלטר. היא אפילו לא פועלת למען כל העובדים באותה צורה. לצורך העניין, לשכיר במשרד הרווחה יש הרבה פחות הגנה מעובד בנמל. לצערי, ההסתדרות מגינה על החזקים ומה שלמדינה לא היה נוח לתת לעובדים - היא דרשה מהעצמאים לספק. אנחנו בעד התאגדות, אבל גם בעד שקיפות ונגד התאגדות בכפייה".
"נו, למה נראה לך קוראים להם הסתדרות?" מתפרץ בן סדון, "כי הם הסתדרו".
"חשוב לי להגיד שאנחנו רוצים את הכי טוב לעובדים שלנו, את כל הזכויות האפשריות", אומרת זטלאוי־כהן, "אבל אל תפילו את זה עלינו. כרגע לא רק שאנחנו משלמים עבורם מהכיס הכל, עבורנו אף אחד לא משלם. אנחנו בעד הפחתת תשלומי הביטוח הלאומי לעצמאים ומבקשים רשת ביטחון כלכלית במקום דמי אבטלה. דמי אבטלה לעצמאים זה גימיק שפוליטיקאים אוהבים, אבל זה לא פתרון. דמי אבטלה יעודדו בעל עסק שנמצא בקשיים לסגור, ואנחנו רוצים שאנשים יחזיקו את הראש מעל למים. האבסורד בחוקי העבודה כיום זועק לשמיים לפעמים. הגיעו אלינו שני אחים שאחד עובד אצל השני. כשהאבא נפטר, אח אחד שילם לאח השני דמי אבלות, אבל הוא עצמו כמעסיק לא ראה שקל. קיבל קדחת. היום אם מעסיק ועובד נפצעים יחד באתר בנייה, העובד יקבל דמי פגיעה מהיום הראשון והמעסיק מהיום ה־13. זה בדיחה".
שר הכלכלה היום הוא גם יו"ר ההסתדרות לשעבר.
"נכון, אבל גם הוא ישב איתנו", אומר קרא. "אנחנו מגיעים מאג'נדות שונות, זה לא פשוט בלשון המעטה, אבל עדיין יש דרך לשתף פעולה. הלחם והחמאה של משרד הכלכלה צריך להיות הורדת חסמים ורגולציה והגדלת התחרות. לצערי, ההתעסקות של המשרד בדברים אחרים, היא בעייתית. ביקשנו גם ממשרד העבודה להפסיק מיידית את הקנסות הדרקוניים על בעלי עסקים. המשרדים מתעמרים ומתעללים בנו, ומשרד העבודה בראשם".
בן סדון: "בסוף יש פה משבר אמון שנוגע ביחסי גומלין בינינו לבין מדינת ישראל. אביר אולי מאלף סוסים, אבל אם צריך הוא גם יהיה מאלף ח"כים. בסוף אנשים מזהים מה זיוף ומה אמיתי, ואנחנו פה בשביל להישאר".
לפנייה לכתב/ת 
