קריאת חובה לכל המשרתים

עשרות חוקרי שב"כ הגיעו להעיד בפני ועדת החקירה בראשותו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, משה לנדוי, שהוקמה בעקבות פרשת קו 300. החוקרים הודו כי השתמשו בניגוד לחוק באלימות כלפי נחקרי טרור. עו"ד אריה הדר ("פשוש"), מהדמויות המיתולוגיות בתולדות השב"כ, לשעבר ראש אגף החקירות והיועץ המשפטי הראשון בארגון, אמר ללנדוי הנדהם: "אחר כך הופענו בבתי המשפט והכחשנו הכל". לנדוי התעצבן ושאל: "ומי שמך להחליט להעיד עדות שקר בבית המשפט", הדר ענה: "אני. לא הייתה ברירה אחרת".

מסקנות ועדת לנדוי, ששחטו את השב"כ ולא חסכו במילים על הנורמות הפסולות שלו, היו תזכורת קשה למה עלול לקרות לגוף מודיעיני כשאין עליו פיקוח חיצוני מספיק וכשאנשיו משוכנעים שאין ברירה. מאז ועד היום, כמו בלולאת זמן – בכל פעם השב"כ מנסה לשכנע לתת לו להשתמש בעינויים, ואומר כי אחרת לא יצליח לסכל פיגועים. ראו זה פלא, ככל שהשירות השתמש בפחות אמצעים פיזיים, כך יכולת סיכול הטרור השתפרה. יתרה מזאת, אין כיום אף אחד בארגון שסבור שצריך לחזור אחורה. כולם מסכימים כי ברגע שהופסקו העינויים היה השב"כ צריך למצוא דרכים אפקטיביות יותר.

מוזרה מאוד, לכן, תגובת הארגון לפיה הוא מתנגד להמלצת ראש האגף לייעוץ משפטי שלו לשעבר, עו"ד אלי בכר, לבטל את האמצעים הפיזיים שעוד מותרים, תוך חזרה על הטענה השחוקה כי "בלעדיהם אי־אפשר". השב"כ, אגב, התנגד בחלק מהתקופות להריסות בתי מחבלים, מה שלא מפריע לו כעת להגיד כי הן חייבות להימשך.

העת האחרונה הייתה רצופה בפיגועים תקשורתיים מבחינת הארגון: החלטת ראש הממשלה, בניגוד לדעת ראש השירות, לרתום אותו למאבק בקורונה, הבדיחות הוויראליות על ווי שלישי שנוסף לווטסאפ כשהשב"כ מצטרף, חשיפת מאגר המידע שעוקב אחרי כולנו, ועכשיו בכיר בארגון שאומר שצריך לצמצם דרסטית את סמכויותיו.

אנשי השב"כ חזקים בלבקר, אבל פחות בלקבל ביקורת. חברים בארגון ותיקי השב"כ, שטוענים כי זכו לרוח גבית מרבים מתוך השירות, דרשו להחרים את הספר. "קראתם אותו?" שאל אותם אריה לייבו, יו"ר ארגון הגמלאים, "השתגעתם לגמרי".

ואכן, ספרו המצויין והמקיף של בכר כלל לא טוען שהשב"כ חרג מסמכויותיו, אלא שבמדינה דמוקרטית אסור שיהיה ארגון עם סמכויות כה רחבות. הוא מעלה לדיון אחת מהשאלות הכי מרכזיות בדמוקרטיה, בעיקר בישראל: הצורך לנקוט באמצעים כדי להגן על אזרחיה בידיעה שחלקם עומדים בניגוד בוטה לפרטיות וזכויות אדם. הספר ראוי שיהפוך לקריאת חובה לכל מתגייס חדש לארגון ולמי שכבר משרת בו, על מנת לרענן את ערכי ריסון הכוח, שלטון החוק וההקשבה לביקורת.