שלישי 14 ביולי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: AP
    חדשות • 12.06.2020
    או סיפוח או נורמליזציה
    רגע לפני מהלך אפשרי של החלת ריבונות, מבקש יוסף אל־עוטייבה, שר המדינה באיחוד האמירויות הערביות ושגריר האיחוד בוושינגטון, להסביר לישראל מה היא תפסיד בגלל השטח שתרוויח • "סיפוח יהפוך על ראשן, בוודאות ובאופן מיידי, את כל השאיפות הישראליות לקשרי ביטחון, כלכלה ותרבות משופרים עם העולם הערבי", הוא מזהיר. "היינו רוצים להאמין שישראל היא הזדמנות, לא אויב"
    יוסף אל־עוטייבה

    עד לזמן האחרון דיברו מנהיגים ישראלים בהתלהבות על נורמליזציה ביחסים עם איחוד האמירויות הערביות ומדינות ערביות נוספות. אבל דיבורים אלה עומדים בסתירה לתוכנית הסיפוח הישראלית.

     

    בהיותה פעולה חד־צדדית ומחושבת, הכרזה על סיפוח מהווה השתלטות לא חוקית על אדמה פלסטינית. היא מתריסה נגד הקונצנזוס הערבי – ולמעשה גם הבינלאומי – בנוגע לזכות הפלסטינית להגדרה עצמית. היא תצית אלימות ותעורר את הקיצונים. היא תשלח גלי הדף ברחבי האזור. והיא בעיקר תשפיע על ירדן, אותה ירדן שמהיציבות שלה – שלעיתים מתקבלת כדבר מובן מאליו – מרוויח האזור כולו ומרוויחה ישראל במיוחד.

     

    במשך שנים, איחוד האמירויות גילתה תמיכה בלתי נלאית בשלום במזרח התיכון. קידמנו מעורבות וצמצום סכסוכים, עזרנו ליצור תמריצים – גזרים במקום מקלות – ומיקדנו את תשומת הלב שלנו בדברים שיכולים להועיל לכל הצדדים. התנגדנו באופן עקבי ופעיל לאלימות מכל הצדדים: הגדרנו את חיזבאללה "ארגון טרור", הוקענו את ההסתה של חמאס וגינינו את הפרובוקציות הישראליות. ובכל העת הזו נותרנו תומכים נלהבים של העם הפלסטיני וחסידים ותיקים של יוזמת השלום הערבית.

     

    ניהלנו דיפלומטיה שקטה ושלחנו מסרים פומביים מאוד כדי לשנות את הדינמיקות ולקדם את האפשרי. הייתי אחד משלושת השגרירים הערבים בחדר המזרחי בבית הלבן כשהנשיא טראמפ חשף את תוכנית השלום שלו בינואר. עבדתי צמוד גם עם ממשל אובמה, כולל על תוכנית לצעדים לבניית אמון שהייתה מעניקה יתרונות משמעותיים לישראל – בדמות קשרים משופרים עם מדינות ערב – בתמורה לאוטונומיה גדולה יותר והשקעה בפלסטין.

     

    סיפוח יהפוך על ראשן, בוודאות ובאופן מיידי, את כל השאיפות הישראליות לקשרי ביטחון, כלכלה ותרבות משופרים עם העולם הערבי ועם איחוד האמירויות. ישראל ואיחוד האמירויות הן מדינות עם שניים מהצבאות המוכשרים ביותר באזור, עם דאגות משותפות בנוגע לטרור ולתוקפנות, ועם יחסים ארוכים ועמוקים עם ארצות־הברית. הן היו יכולות ליצור שיתוף פעולה ביטחוני קרוב ואפקטיבי יותר. בהיותן שתי המדינות בעלות הכלכלות המתקדמות והמגוונות באזור, הרחבת העסקים והקשרים הכלכליים ביניהן הייתה יכולה לקדם צמיחה ויציבות בכל רחבי המזרח התיכון. העניין המשותף שלנו בנושאים כמו שינוי אקלים, ביטחון, מזון ומים, טכנולוגיה ומדע מתקדם – יכול להמריץ עוד חדשנות ועוד שיתופי פעולה. בהיותה מרכז של חברות תעופה בינלאומית, לוגיסטיקה, חינוך, תקשורת ותרבות, יכולה הייתה איחוד האמירויות להיות שער פתוח שמחבר את ישראל לאזור ולעולם.

     

    סיפוח גם יקשיח את ההשקפות הערביות על ישראל, בדיוק כאשר יוזמות האמירויות פתחו הזדמנות לחילופי תרבות ולהבנה רחבה יותר של ישראל. איחוד האמירויות עודדה את הישראלים לחשוב על הצד החיובי של יחסים יותר פתוחים ונורמליים. ועשינו דבר דומה בקרב אזרחי האמירויות ועם הערבים בכלל. למשל: ישראל הוזמנה להשתתף באקספו – התערוכה העולמית שמתוכננת להיערך בדובאי בשנה הבאה. לדיפלומטים ישראלים יש נוכחות באבו־דאבי במסגרת המטה של סוכנות האו"ם הבינלאומית לאנרגיה מתחדשת. מוזיאון הלובר באבו־דאבי מציג בבולטות, זה לצד זה, קוראן מהמאה השביעית, ברית חדשה בגותית מימי הביניים, וספר תורה בתימנית מהמאה ה־15.

     

    אחרי ביקורו ההיסטורי של האפיפיור פרנציסקוס בשנה שעברה באיחוד האמירויות ופגישתו עם האימאם הגדול של א־זאהר, הכרזנו על הקמתו של "בית משפחת אברהם" באבו־דאבי – מקום שבו מסגד, כנסייה ובית כנסת ישוכנו יחדיו באותו מתחם. רק בחודש שעבר הושק בדובאי שירות קייטרינג כשר חדש שמשרת את האוכלוסייה היהודית ההולכת וגדלה – הקהילה היהודית החדשה הראשונה בעולם הערבי מזה יותר מ־100 שנה.

     

    אלה הגזרים, התמריצים, הצדדים החיוביים עבור ישראל. יותר ביטחון. קשרים ישירים. קבלה הולכת וגדלה. זה מה שהנורמליות יכולה להיות. אלא שנורמליות איננה סיפוח. סיפוח הוא פרובוקציה מוטעית בסדר גודל אחר. כאשר ממשיכים לדבר על נורמליזציה במצב כזה, יוצרים תקווה שגויה ליחסים טובים יותר עם העולם הערבי.

     

    באיחוד האמירויות, ובחלק גדול מהעולם הערבי, היינו רוצים להאמין שישראל היא הזדמנות, לא אויב. אנו ניצבים בפני יותר מדי סכנות משותפות ורואים את הפוטנציאל הענק לקשרים חמים יותר. החלטה של ישראל לספח תהיה סימן שאי־אפשר לטעות לגביו באשר לשאלה האם היא רואה את הדברים באותו אופן.