"תום אומר שאני מתפרססת"
אחרי עשר שנות זוגיות ושתי ילדות עם תום אבני, לירז צ'רכי גנזה את חלום הילד השלישי כדי להשקיע בקריירה המוזיקלית והחלה לגלות את השורשים האתניים הפרסיים, שהביאו לעולם גם את היצירות של דודתה ריטה. אחרי שהקורונה דחתה את יציאת אלבומה החדש, צ'רכי נערכת להשקה בינלאומית רבת־עוצמה בסתיו ומודה שהיא נהנית מפריחה שהדורות הקודמים במשפחתה, "נשים מעוכבות־נשית" כהגדרתה, יכלו רק לחלום עליה
בשבוע השני של הסגר, בעודם מבלים בבית עם בנותיהם, ג'ון בת השש ונור בת השנתיים, שאלה לירז צ'רכי את בעלה תום אבני מה דעתו על ילד שלישי. כשהוא חטף הלם ושאל "מה?" היא ענתה בקלילות "למה לא, מי יודע עד מתי נהיה בבית, אין עבודה, זה הזמן האידיאלי, יאללה".
רגע, יש לך משהו לספר?
"לא, לא", היא מצננת את ההתלהבות. "תום הציע לי לחשוב עוד קצת ואחרי יומיים החשק עבר לי. לגמרי. הייתי רוצה 200 ילדים, אבל אני בת 42, אנחנו חיים בעיר, בלי הרבה עזרה, עושים הכל בעצמנו ובעזרת בייביסטר, זה לא שיש לנו מטפלת מהבוקר עד הערב, ואני גם מהפסיכיות האלה, במובן הטוב של המילה, שמיניקות כמעט שנתיים, ואני המון על הקו. בקיץ האחרון הופעתי בפסטיבל בקופנהגן לצד בוב דילן, וב־1 באוגוסט אופיע בלינקולן סנטר. איך אפשר להכניס תינוק ללו"ז הזה? כולם הזהירו אותי שיום אחד אתחרט".
ומה ענית?
"שאני כבר מתחרטת, אבל אין ברירה".
כשנפגשו לפני עשר שנים בהצגת החנוכה "זורו" ("הוא היה הלוחם ואני הייתי הצוענייה") הקשר ביניהם היה מקצועי בלבד. "בשלושת חודשי החזרות החלפנו רק 'שלום־שלום', עד לשלב הסטייג'ינג שבו מכוונים את התאורה. עשינו את זה בשתיים לפנות בוקר, תום היה לפניי, ולמרות שזה תהליך מסובך שדורש המון סבלנות, הוא היה רגוע ומרוכז. ישבתי באמצע האולם הריק, הסתכלתי עליו ופתאום עברה לי בראש המחשבה 'כזה ילד הייתי רוצה'. נבהלתי נורא, פחדתי שהתחרפנתי, וכשאמרתי לעצמי 'לא, כזה ילד אני רוצה ממנו' הפאניקה שלי גברה".
למה?
"גם מפני שבדיוק התגרשתי והייתי מדוכאת, וגם מפני שאני מבוגרת מתום בשמונה שנים וזו הסיבה שעד אז לא ראיתי את 'ספר הג'ונגל', לא בהצגה ולא בקלטת. אבל תום הוא תום, קשה מאוד שלא להתאהב בו. ההצגה עלתה, הפכנו לקאסט מגובש, וכשעברתי לגור במתחם בזל ביקשתי מהחבר'ה עזרה בסידור הבית. כולם באו והוא נשאר. הייתי כנה איתו, אמרתי 'אתה עושה לי משהו, אבל לא יהיה כלום בינינו, אני גרושה, ציפור חופשייה', והוא ענה, 'בסדר, אני אישן על הספה'. הוא היה מאוד מוחלט וגם אני הייתי מאוד מוחלטת עד שהתאהבתי בו אנושות. אחרי חודשיים עשינו שיחה טובה והבנו שבאמת קורה כאן משהו מאוד מיוחד. כשגילינו שהקריירות שלנו די משיקות קיבלנו החלטה משותפת ‑ לאפשר זה לזו לבחור בכיוון חדש. תום פרש מערוץ הילדים והפך לשחקן עצמאי בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה, ואני בחרתי לעזוב את כל המוכר והבטוח, שבמקרה שלי היה הוליווד".
שאהבה נפשי
הגיחה הראשונה שלה ללוס־אנג'לס הייתה עם סרטו של אבי נשר, "סוף העולם שמאלה", שבו גילמה נערה הודית שמתגלגלת לעיירה בנגב. "הסרט הוזמן לפסטיבל קולנוע ישראלי, בקהל ישב סוכן אמריקאי שהתלהב ולקח אותי לפגישות עם במאים חשובים ופתאום נפתחה לי שם דלת. קיבלתי ויזת אמן ובמשך שלוש שנים נעתי על הקו, רוב הזמן שם, כיתתִּי את רגליי על עקבים לעשרות אודישנים, שיחקתי בשני סרטים אמריקאיים, 'משחק הוגן' ו'כלים שלובים', אפילו הגעתי למעמד של קרוואן פרטי על הסט והכל היה מדהים, אבל לא הייתי מאושרת. בכל פעם שנכנסתי לחדר המתנה ראיתי אינספור שחקניות יפות ממני ואולי גם מוכשרות ממני, ולא מצאתי סיפוק בתחרות מולן. התעייפתי מהתחושה שאני כל החיים באודישן. רציתי לעשות את מה שאהבה נפשי ‑ לשיר".
רק אחרי שהשיקה את אלבומה השני בעברית היא צללה למוזיקה הפרסית שזרמה בעורקיה מאז ומתמיד. "נולדתי ברמלה, בבית פרסי מסורתי, להורים צעירים שגלו מאיראן והתאמצו להפוך לישראלים. הם קראו לי לירז מפני שגם בפרסית רז זה סוד. סיכמנו שהם מדברים איתי בפרסית ואני עונה להם בעברית, וכתוצאה מכך הרגשתי שאני חיה בשני קצוות מנוגדים. הוריי הרבו לספר על הנופים והתרבות והשפע של איראן בתקופה שקדמה למהפכה, אבל כשהתיישבתי מול הטלוויזיה ראיתי את אחמדינג'אד ונשים שקופות ואיסלאם קיצוני. אמנם אני באה ממשפחה מרובת נשים, לאמא שלי יש שלוש אחיות, שאחת מהן היא ריטה, אבל לקח לי זמן להבין שכל הנשים במשפחה שלנו הן מעוכבות־נשית. סבתא שלי, מצד אמא, היא זמרת ענקית שלא יכלה להגשים את עצמה וגם אמא שלי העזה לצאת מהקליפה של עצמה ולעמוד על שלה רק כשהגיעה לגיל 40. השלמתי עם העובדה שאצלנו, אישה מתחילה לפרוח בגיל מאוחר, אחרי שהתחתנה - בבתוליה, כמובן - ובנתה את עצמה לאט־לאט. כיום אני יודעת שאילו בגיל צעיר היה לי ביטחון עצמי נשי, מעבר לכישרון, הייתי נבנית בצורה לגמרי אחרת, אבל איך יכולתי להתלונן על מר גורלי כשסבתא שלי, מצד אבא, סיפרה שבגיל 11 וחצי אירסו אותה לגבר זר שדפק בדלת? הוא היה מבוגר ממנה בעשור, חיכו עם החתונה עד שהיא תקבל מחזור, ובגיל 14 היא כבר הייתה אמא עם שמחת חיים וללא אף טיפה של מרמור, ממש וונדר וומן".
דווקא בלוס־אנג'לס ("שבה חיים מיליון איראנים ולא כביטוי, זה המספר") היא גילתה את הפנים היפות של שורשיה, "ממאכלים שלא מבשלים בארץ מפני שהם לא כשרים ועד לממתקים שלא מיובאים אלינו, ובפעם הראשונה שנכנסתי לחנות של מוזיקה פרסית פשוט התמוטטתי. שמעתי זמרות שבקולות שלהן התנגן משהו חצוף ומחוספס, מיתרים שעברו הרבה בחיים, וקניתי תקליטים בטירוף. כשחזרתי ארצה, סופית, נפגשתי עם מפיקים וחלמתי לכתוב מוזיקה פרסית חדשה, עד שהבנתי שאני לא באמת שואפת להופיע על שטיח פרסי וכלים עתיקים. התחלתי להלביש ביטים אלקטרוניים על שירים מתקופת טרום המהפכה, שמילאו את החור הכואב שיוצאי איראן נשאו בלב".
אלבומה הראשון בפרסית, "נאז" ("הפירוש הוא קוקטיות מאופקת, משהו כמו החנדלאך שלנו") שראה אור לפני שלוש שנים, מיקם אותה כשגרירה של מוזיקת עולם. "כל הופעה שלי ב'זאפה' שודרה בלייב באיראן, כשהודעתי שאני מחפשת כותבים ומלחינים איראנים הוצפתי בהצעות, גם מנשים, עד שבדקה ה־90 כולם החליפו שמות ונעלמו לי מהפיד, כנראה מפחד. דווקא בארץ העירו לי שהמבטא שלי לא נשמע מספיק אותנטי, והסברתי שזו בדיוק הייתה המטרה. אני לא זמרת פרסית, אלא זמרת ישראלית ששרה בפרסית, וכך הוצגתי בכל העולם. בשנתיים האחרונות השקעתי את נשמתי, וגם את מיטב כספי, באלבום 'זאן' (בפרסית ‑ אישה), שהוקלט בשיתוף פעולה חשאי עם מוזיקאים איראנים, וכל בני משפחתי התגייסו והקריבו למענו. זה לא שלא עשיתי דברים אחרים, הייתי פרידה קאלו בהבימה, שיחקתי בסדרה 'טהרן' (כאן) בתפקיד סוכנת מוסד ושלושה מורים איראנים ישבו עליי עד שהוציאו ממני מבטא מדויק, אבל ספרתי את הימים והלילות עד לצאת האלבום".
ואז הגיעה הקורונה. "האלבום היה אמור לצאת באמצע מאי ויחסי הציבור תוכננו להתחיל הרבה קודם. במארס־אפריל הייתי אמורה להופיע באנגליה ובצרפת. באופן מוזר, דווקא האמריקאים היו הראשונים שקראו את התמונה וביטלו את הסיבוב של אוגוסט־ספטמבר. עוד הופעות קרסו לי מול העיניים, כמו בדומינו, עד שכל הלוח נמחק. ואם לא די בכך, אחרי שבוע גיליתי שחברת התקליטים שהייתה השותפה שלי בפרויקט נעלמה. התרסקה. קשוח. כבר הכנתי לוחות עם זמני טיסות ותורנויות בייביסיטר. מה אני עושה?"
מה עשית?
"הבנתי שאני צריכה לקחת את הלוח ולעשות קופי־פייסט לשנה הבאה, ואחרי שעשיתי את זה לקחתי נשימה עמוקה. לקראת סוף הקורונה פניתי ללייבל הכי טוב למוזיקת עולם, Glitterbeat, וחתמנו, והאלבום ייצא בסתיו. הבנות שלי כבר שרות ורוקדות את כל השירים. הן לא דוברות פרסית, אבל מגיל אפס אני שרה להן בשפת אמי. תום, שליווה אותי בתהליך המטמורפוזה, מציע לי להשתתף בתוכנית ריאליטי שהוא קורא לה 'מתפרססת'. מה אני אבשל לאורחים? איטלקי? לא, אני אפתח שולחן עם מעדני איראן".
נשמת חיי
בינה לבין בן זוגה ("לא נוח לי עם 'בעלי', הוא בן זוגי והוא החבר הכי טוב שלי") שוררת תחרות מתמדת. "אני טוענת שהחצי האלג'יראי של תום מנצח, ואילו הוא טוען שהפרסים לוקחים ביג טיים. הבנות שלנו נראות אשכנזיות לחלוטין, הן לקחו ממני רק את העיניים והריסים. בלידה הראשונה, אבא שלי הציע לקרוא לתינוקת ג'וּן, בפרסית זה 'נשמת חיי', וישר התקוממתי, מה פתאום לתת לה שם פרסי? אבל תום היה זה שאמר 'ג'ון זה שם ממש יפה'. את השם נור תום ואני בחרנו יחד, בעברית ובערבית ובפרסית יש לו משמעות זהה. ברור לנו שהן ילכו בדרכנו. כשג'ון הייתה בת שנתיים היא באה איתי לעשות באלאנס עם התזמורת האנדלוסית, 60 נגנים, ושאלה, 'אמא, אני יכולה להגיד משהו קטן למיקרופון?' עניתי, 'בטח, הבמה כולה שלך' והיא התחילה לשיר בשטף. דמעות".
אותך לא עודדו לשיר?
"בגיל חמש וחצי, כשהודעתי להוריי שאני הולכת להיות שחקנית וזמרת, אמא רשמה אותי לחוג בלט. אבא שלי היה קצת סקפטי, עד היום הוא חושב שזה מקצוע מטורף, אבל הוא יושב בשורה הראשונה בכל ההופעות שלי. וכשאני מזמינה את סבתא שלי לבמה, וכולם אומרים, 'סבתא שלך גנבה את ההצגה', אני מתמוגגת. אז נכון, המקצוע הזה דורש מאיתנו הרבה, תום ואני כל הזמן מייצרים לעצמנו עבודה, אין אצלנו מצב של 'גמרתי פרויקט ועכשיו אני בחודשיים בחופש', אבל מה זה לעומת האושר שחווים כשעושים את מה שאוהבים? כהורים לשתיים מצאנו את האיזון. אנחנו ישנים פחות ומבלים פחות, אבל לפעמים יש לנו ארוחת צהריים עם הבנות, וכשאני לא עובדת אני מוציאה אחת מהן מהמסגרת ליום של כיף עם אמא, והן מגיעות איתנו למקומות שילדים אחרים לא מגיעים אליהם".
גם להופעות שלך ברחבי הגלובוס?
"זה עדיין לא קרה מפני שאף פעם לא טסתי ליותר מעשרה ימים, ולכן ההופעות שלי מאוד צפופות. בצרפת, הולנד ובלגיה בנשימה אחת, כשאני והנגנים מתניידים במטוס, רכבת או ואן. זה יותר מדי אינטנסיבי עבורן. אבל אולי זה יקרה בסתיו, כשייצא האלבום".
פער הגילים שביניכם מטריד אותך?
"ממש לא. אולי רק בהתחלה, כשאני כבר הרגשתי בשלה לילדים ותום עוד לא היה שם. אז אני חיכיתי קצת והוא הקדים קצת ונפגשנו באמצע. הוא בן 34 והפך לאבא בגיל 28. תמיד ידעתי שאישה אחרי גיל 30 חייבת לשמור על עור הפנים שלה ולהקפיד על כושר ותזונה. עכשיו אני הפרזנטורית של תכשירי הקוסמטיקה 'ביופור', שנמכרים רק אחרי אבחון אצל קוסמטיקאית, והם מתאימים לי כמו כפפה ליד מפני שמעולם לא קניתי תכשירים מהמדף. תמיד חיפשתי תכשירים שיתאימו לאורח החיים שלי, שכולל המון איפור וצילומים וטיסות ומחסור בשעות שינה".
איפור: טלי פאוור; שיער: אדיר מרגי לארטבוק; סטיילינג: איתי בצלאלי; ע. סטיילינג: קים אליהו בגדים: www.Guillain.co
לפנייה לכתב/ת 
