ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: שי פרנקו
    7 לילות • 16.06.2020
    קירל אינסטינקט
    בגיל 19 נועה קירל חתומה על אחד החוזים הבינלאומיים המדהימים עבור אמן ישראלי, שמוערך ב־13 מיליון דולר. זה לקח ארבע שנים של עבודה מטורפת וכלל תשעה לייבלים שנלחמו עליה. לאחר ההכרזה היא מספרת על תקציבי עתק ומנטור השירה, על ההודעה למנהלים שלה שהיא מתגייסת רגע אחרי שרצו שתעבור לארצות־הברית, על מלחמה מול סלינה גומז סביב הקלטת שיר, על הסערה שעוררה הפרסומת ל־yes ולמה שמרה על החוזה בסוד מול בן הזוג, יהונתן מרגי
    רז שכניק | צילום: שי פרנקו

    זו שעת ליל קיץ חמה ביום שישי באולפן הקלטות ברמת־גן. נועה קירל, בכפכפים, שורטס וטישרט, מתחברת לאוזניות גדולות. במעגל סגור ממול, בלוס־אנג'לס, נמצא בנג'מין רייס, מנטור השירה, מפיק־על, אחד שאחראי למשל לעבודה על הפסקול של ליידי גאגא ב'כוכב נולד'.

     

    אבל זה לא נראה לרגע כמו הגשמה של חלום הוליוודי. לתהילה יש מחיר כמו למשל עכשיו, בחזרה סיזיפית ומעייפת על קטעי משפטים בשיר, ברמת דיוק של עשר דקות לפעמים רק על מילה אחת מסוימת. אבא, אמיר קירל, על הספה ליד, מניח עוד קפה שחור, עונה לעשרות צפצופים בטלפון. שירותיו של בנג'מין רייס הושכרו ספציפית לטובת הקלטת השיר וכל שעה שלו שווה הרבה מאוד דולרים. "אני רוצה יותר רגש שם", הוא מבקש מקירל, "תתקני קצת את ההגייה של המילה head. עכשיו תני לי יותר אישיות, נהדר, בדיוק ככה. עכשיו קצת יותר צבעים בנמוכים, אני רוצה יותר ברק בקטע הזה. נייס ג'וב נועה, את קילר".

     

     

    קירל אומרת תודה בחיוך של ניצחון, אבל זה רק עוד צעד קטנטן בדרך ואף אחד גם לא בטוח שהשיר הזה יהיה סינגל הבכורה המיוחל בארה"ב. "נועה בכיוון הנכון", אומר רייס, שראה למשל את אריאנה גרנדה מוציאה להיטים אחרי עבודה שלו. "היא עובדת מאוד קשה, ואני אוהב את מה שהיא עושה".

     

    באטלנטיק רקורדס החתימו את קירל כדי להפוך אותה לאחת הכוכבות הגדולות בעולם. זו לא קלישאה, זו לא הצהרה פומפוזית, זה לא הפרובינציאליות שלנו, זו פשוט הגדרה מדויקת של תוכנית העבודה האמריקאית. זה גם החוזה הגדול ביותר שקיבל אי פעם אמן ישראלי בחו"ל - סביב 13 מיליון דולר לחמש השנים הקרובות, פלוס אופציית המשך - ובמסגרתו יעמידו באטלנטיק לטובת קירל את האנשים הטובים ביותר שיש להם להציע, בכל קטגוריה. "זה פשוט בלתי נתפס", היא אומרת, "זה אומר להביא איזה מפיק שאני רוצה ואיזה במאי קליפים שאני רוצה, בתקציבים שאני רוצה. הייתי אומרת שזה חלום שמתגשם, אבל מי בכלל חלם על זה?"

     

    חשבתי שאולי ידברו קצת, אבל לא בסדר גודל הזה. קירל בקמפיין ל־ yes
    חשבתי שאולי ידברו קצת, אבל לא בסדר גודל הזה. קירל בקמפיין ל־ yes

     

    הדרך לשם הייתה מתישה וארכה ארבע שנים. "בערך בגיל 15, שרונה נמדר, היום המנהלת שלי בחו"ל, ישבה בבית שלה באל־איי וראתה אותי מתראיינת. זה היה אחד הראיונות הראשונים שלי, לכתבה בחדשות", נזכרת קירל, "אחרי הראיון היא אמרה לבעלה ניצן קייקוב, מפיק מוזיקלי, 'אני רוצה להביא את נועה לפה ולהפוך אותה לכוכבת הכי גדולה בעולם'. ככה, במילים האלה, כבר אז. היא מכירה את רוברטו (בן שושן, המנהל האישי של קירל, ר"ש) ודיברה איתו. הוא הגיע לארצות־הברית בלעדיי, נפגש עם ניצן, שהשמיע לו שירים באנגלית שמיועדים אליי. ברור שהתלהבתי, אבל זה נראה מאוד ראשוני ולא ידענו לאן זה ילך".

     

    נמדר וקייקוב החלו בשיחות וידיאו תכופות עם קירל והגיעו לפגישה בארץ, משם כבר נוצר חיבור הדוק. "ניצן עבד עם ג'סטין טימברלייק וחברות מוזיקה גדולות, לשרונה יש קשרים והיא החלה לדבר עליי עם גורמים בחברות, השמיעה את השירים שלי בעברית, התחילה להכין את השטח. איפשהו בספטמבר 2017 התחלנו להקליט שירים באנגלית שניצן הביא, משהו כמו חמישה שירים בשבוע. ואז שרונה התחילה להשמיע את החומרים שלי באנגלית. בהמשך נכנס 'דראם' לרדיו האמריקאי, ויצר טיפה דיבור, ואז שרונה התחילה במו"מ עם חברות גדולות כמו יוניברסל ואטלנטיק".

     

    באמצע 2018 הגיעה קירל לראשונה לשיחות בארה"ב, בלוס־אנג'לס, לסבב עם לייבלים כמו יוניברסל, קפיטול רקורדס, גפן רקורדס, אטלנטיק, "בערך תשעה לייבלים", היא מספרת, "ישבתי, הצגתי את עצמי. בהתחלה הפגישות היו עם המנהלים של החברות, משהו יותר רשמי. הם רצו להכיר אותי באופן אישי, כי בסך הכל כן הכירו את המוזיקה שאני עושה, ורובם שם יהודים, כך שזה עוד יותר משמח אותם שאני ישראלית".

     

    מה ביררו בעיקר?

     

    "שאלו איך הגעתי לעשות את מה שאני עושה. סיפרתי להם את הסיפור שלי, והסברתי שבארץ פופ כמו שלי הוא לא מיינסטרים, שלקח לזה זמן".

     

    אבל התפוצצת במהירות בישראל.

     

    "יחסית למה שקורה היום, לא. עם השילוב של הטיקטוק והאינסטגרם, זה יכול היה להיות הרבה יותר מהיר. להבנתי, אחרי השיחות, כל החברות שאיתן דיברנו רצו אותי, ניהלו מו"מ, דיברו על איך הם רואים את העתיד שלי איתן. טסנו גם לאטלנטיק בניו־יורק, פגישת היכרות. זה היה כמו בסרטים. אתה נכנס לבניין, מלא קומות".

     

    התרגשת או שלקחת את זה קול?

     

    "התרגשתי, ברור. פתאום אני צריכה להסביר מי אני ולא בשפת האם. בימים הראשונים היה לי קצת קשה יותר לדבר מעבר ל'יס,יס, אמייזינג'. זה היה נורא מבהיל, אבל עם הזמן התחלתי לדבר יותר, הבנתי שאני צריכה להראות את עצמי. נורא השקעתי בלבוש".

     

    דוגמה?

     

    "חיפשתי בגדים מיוחדים, כדי שיותר ישימו לב אליי. יום אחד אני יורדת מהמעלית במלון בחליפה מקושקשת, רוברטו חשב שזו פיג'מה והוא אומר לי, 'תחליפי, איך את הולכת ככה?' אמרתי לו שאני לא משנה שום דבר. מישהו נכנס למעלית ואומר לי, 'את אמנית, נכון?' אמרתי, 'כן, זמרת'. ואז הוא אומר, 'אני עבדתי עם בריטני וריהאנה, בואי נדבר'. לא יצא מזה כלום בסוף, אבל עשיתי לרוברטו כזה פרצוף של, 'אתה רואה?' כשהלכתי לפגישה, כולם התלהבו מהלוק, אז היו עוד כמה פרצופי ניצחון לרוברטו".

     

    מה לדעתך תפס אותם בך?

     

    "נורא עשה להם את זה שאני כבר מכירה את העבודה. זה הקל עליהם בהחלטה. הם הסבירו לי על אמנים שחתמו ולא ידעו להחזיק מיקרופון. ואני שומעת, מתרגשת, אבל משתדלת לא לשמוח יותר מדי. אמרו לנו שהאמריקאים תמיד נחמדים, אבל אתה לא יכול לדעת אם זה גם אומר שהם באמת רוצים אותך. אז אתה יוצא קצת מבולבל מכל הפגישות האלה".

     

    בשנה שאחרי הגיעה קירל פעמיים נוספות לסבב חברות בלוס־אנג'לס ובניו־יורק. באטלנטיק רקורדס היא נפגשה עם פיט גנברג, נשיא מחלקת האמנים והרפרטואר. "איתו היה לי חיבור מיוחד, כי הוא ישב ישיבה מזרחית על השולחן וישר קנה אותי", היא משחזרת. "חשבתי שהוא רוצה שאחתום, אבל שוב, לא הייתי בטוחה. כן הבנתי שהתחילו להגיע הצעות מחיר על חוזה, דיבורים על תקציבים ועל מה שהם נותנים. בכל חברה אמרו למנהלים שלי, 'נהפוך את נועה לכוכבת הגדולה בעולם'. ערב אחד פגשתי את אחד המנהלים הגדולים מאחת החברות והוא אומר לי, 'אנחנו הולכים לשבור את כולם. אנחנו ניקח אותך'. ועדיין, הייתי במתח".

     

    באטלנטיק רקורדס, בינתיים, התגבשה החלטה על ההחתמה. "שרונה מתקשרת, 'נועה, אטלנטיק ממש רוצים אותך'. החליטו להטיס אותנו הכי מהר שאפשר. אני, ההורים, רוברטו, מחלקת ביזנס, מלון ממש בטיימ'ס סקוור, זה הראה על הרצינות שלהם. לקחו אותנו להופעה בברודוויי, מסעדת סושי. למחרת רצו שנבוא לבניין. זה היה מטורף. יום וחצי של 20 פגישות, כשאני בג'ט לג, ואנחנו עוברים מחלקה־מחלקה, יחסי ציבור, מיתוג, שיווק, רדיו, טורינג, מדיה, מרצ'נדייז. בכל קומה מחכים לי מלא אנשים. אני זוכרת שהם התלהבו ממספר העוקבים שלי באינסטגרם. הם פשוט ידעו עליי הכל והרשים אותם שאני כבר בתוך העסק. לאטלנטיק, למשל, יש שלושה מנכ"לים. נפגשתי עם שלושתם".

     

    מה הם סיפרו?

     

    "דיברו איתי על האמנים שלהם, 'הראפרית ליזו התחילה פה וקארדי בי התחילה אצלנו' ואני יושבת שם וחושבת, הרגע אמרו את שני השמות האלה בנשימה אחת איתי. זה די מטורף. אני הולכת במסדרונות ועל הקיר תמונות של אד שירן, ברונו מארס, קולדפליי".

     

    שמות מינוריים בסך הכל.

     

    "לא נקלט. אתה אומר, 'אולי מישהו מהם ייכנס עכשיו? זה הגיוני'. באחת המחלקות של המרצ'נדייז הם הראו לי בושם שעשו לאחת הזמרות, והראינו שגם לי יש, ככה שהם התחילו להבין שהרבה גם בא להם מוכן. שמע, אותו פיט, שהחליט להחתים אותי, החתים את ליזו, שעשתה בום בשנה האחרונה. המנכ"לים אמרו לנו בפגישה, 'כשאנחנו מחליטים ללכת על מישהו, זה עד הסוף'. זה הדהים אותי. והבנתי גם שיש דיבור עליי בחברות הגדולות, שזה דמיוני כמעט".

     

    למשא ומתן של קירל מול אטלנטיק, מול עורך הדין עמית קריספין, נכנס עורך הדין אהרון רוזנברג, שמייצג בין השאר את ג'ניפר לופז ואריאנה גרנדה. שניהם, כמובן, יהודים. "ישבנו עם אהרון לאכול, הוא הסביר שאני האמן הישראלי הראשון שהוא מייצג ואמר, 'אני הולך להפוך אותך לכוכבת הגדולה בעולם, אני הולך להתאבד על זה'".

     

    וזהו, ידעת שזה שלך?

     

    "זו אמירה שמאוד הפתיעה אותי, אבל כלום לא היה סגור ודווקא היה חלון שבו נראה שאני קרובה יותר ליוניברסל. בכל מקרה, אטלנטיק הטיסו אותי לאירוע של MTV בספרד ואז התחיל משא ומתן של חצי שנה, על ארבעה חוזים שונים. כל חוזה לקח משהו כמו חודש וחצי, והיה יותר מורכב כי יש לי קריירה במקום אחר כבר".

     

    ובמשך חצי שנה את על קוצים?

     

    "הייתי במתח. לא עירבו אותי מדי, כי אני לא אוהבת לדבר על דברים שלא קורים, ולא סיפרתי לאיש עד שיצא, בשבוע שעבר. בפגישות האלה גם הודעתי לאמריקאים שאני מתגייסת לצה"ל".

     

    אהבו?

     

    "די התלהבו מזה. סיפרתי על זה שאין לי כליה, ועל מסלול הטאלנט וזה עשה להם איזושהי הרגשת גאווה וגם תחושה שזה סיפור טוב להביא לעולם. הם רואים בזה מנוף ליחסי ציבור בארצות־הברית. כמובן שהיו מעדיפים שאגור בניו־יורק או באל־איי כבר עכשיו, אבל אמרתי שאין סיכוי שאני לא עושה צבא. אז התשובה הייתה, 'אוקיי, בואו נשתמש בזה'".

     

    החתימה הסופית עברה דרך כמה משברים. "ואהרון עורך הדין אמר שאולי זה לא יקרה, כי הכל מאוד מורכב. באיזשהו שלב רוברטו אמר לי, 'גם אם זה לא ילך לחוזה בחברה גדולה בארה"ב, אני לוקח את כל הכסף שיש לנו ומשקיע בקריירה הבינלאומית".

     

    בינואר האחרון התקבלה הבשורה: קירל שייכת מעכשיו לאחת מחברות המוזיקה החשובות והגדולות בהיסטוריה, לצד כמה מהאמנים הגדולים בעולם. "זה נקרא חוזה 360, חוזה בינלאומי גלובלי. זה אומר הפצה, יחסי ציבור, מרצ'נדייז, מיתוג, שיווק, קליפים, מנטור שירה, הכל מהכל. שתבין, חודש וחצי שמרו ממני בסוד את החוזה הזה, כדי לתת לשרונה את הכבוד להפתיע אותי. הייתי באמצע הופעה בפסטיגל. לפני שאני עולה לבמה, פתאום אני רואה את אבא שלי לא רגוע ואז את שרונה. הבנתי שזהו זה, החוזה חתום".

     

    בום.

     

    "צרחתי כמו משוגעת, בכיתי, לא ידעתי מה לעשות, סערת רגשות שאי־אפשר להסביר. ועוד לא נפל לי באמת האסימון, לקח לי מלא זמן עד שהבנתי. ואז חתמתי על חוזה של 400 עמודים. האמריקאים חתמו ראשונים. נכנסנו ללו"ז טיסות. אחרי הטירונות כבר הייתי אמורה לטוס, אבל אז נכנסה הקורונה".

     

    והכל נעצר.

     

    "בבת אחת. עיצבנו סדר יום מחדש. זה להקליט בשלט רחוק בשעות לא שעות, ולפעמים אחרי ימים מטורפים ודחוסים כאן, כשבפועל הייתי אמורה לעשות את כל זה בארצות־הברית, באולפנים מטורפים, ולהכיר מקרוב את האנשים שעובדים איתי. זה מבאס מאוד שככה התחיל, אבל עובדים עם מה שיש".

     

    הבנתי שניסית משהו גם בתחום המשחק.

     

    "היה לי אודישן ל'בת הים הקטנה', חידוש של דיסני, ובסוף כנראה זנדאיה (כוכבת 'אופוריה', ר"ש) קיבלה את התפקיד. לא ממש כיוונתי לשם אבל רציתי לנסות גם לשחק באנגלית. כן, יש כרגע הצעות לסדרות. הייתי בפגישה בנטפליקס וב־HBO, להיכרות. בינתיים אתרכז במוזיקה".

     

     

    × × ×

     

    היא הקליטה יותר מעשרה שירים באנגלית רק כדי לתרגל מבטא. "כל הזמן מגיעים שירים. הגיעו קרוב ל־50, עשינו סינון. כרגע אני צריכה להקליט עוד עשרה שירים, שרק חלקם ייצאו. לפני שנה בערך שרונה שולחת לי שיר, אני מקשיבה ואומרת, 'מהמם'. העיניים שלי נפקחות, אני אומרת לה, 'אמאל'ה, מה זה? חייב להיות שלי'. כבר למדתי שבקצב האמריקאי, אם אתה לא מקליט די מהר, הוא לא שלך. למחרת דואה ליפה, נגיד, יכולה לקחת את זה. אחרי שבוע שרונה מתקשרת ואומרת לי, 'עשיתי מאמצים, אבל השיר הזה לא שלנו. לא יודעים של מי'. ממש התבאסתי. כשהתחלנו לחתום על החוזה, שרונה אומרת לפיט, 'יש שיר אחד שכולנו, ונועה במיוחד, נורא אוהבים. אבל זה לא שלנו. התברר שפיט הוא בעל הזכויות של השיר, וזה מדהים. מה הסיכוי שפיט, זה שהחתים אותי, יהיה הבעלים של שיר שאני הכי רציתי בעולם, ועכשיו הוא שלי? סיפור מטורף. ואולי זה יהיה השיר הראשון שאוציא שם".

     

    עד כמה יש לך אפשרות להחליט על התוכן?

     

    "כל הזמן. כל דבר שקשור להחלטה מקצועית, חייב אישור שלי. לא אקליט שיר שאני לא רוצה, גם אם למנהלים הוא יישמע פצצה. יש לנו בחוזה סעיף של חופש פעולה מקצועי. אבל כמובן שאני אתייעץ עם המומחים בחברה. על השיר האחרון שהגיע אליי, אגב, רבנו עם סלינה גומז. שלחו לי את השיר, אני אהבתי, אבל עורך הדין אומר, 'יש בעיה, סלינה אהבה את זה גם'. בכל זאת, כרגע הוא שלי ואני מקווה שיישאר ככה. יש כבר סקיצות לשירים שקיבלתי מהכותבים הכי גדולים בעולם, למשל ג'וליה מייקלס שכתבה לסלינה".

     

    הם דיברו על המראה שלך, למשל?

     

    "לא התרכזו בזה, לא דיברנו על זה עדיין. אני אמרתי להם כל הזמן שחשוב לי שאהיה שונה מאחרים, שצריך לחשוב איך אני מבליטה עצמי לעומת אחרים, החל במראה ועד למוזיקה. איך? אין לי תשובה. אבל אנחנו כל הזמן עובדים על זה".

     

    אם אני יכול לצנן: ההחתמה אכן גדולה, אבל זה עדיין לא אומר כלום על העתיד שלך.

     

    "חד־משמעית. אבל זה כן אומר שאחת החברות הכי גדולות בעולם מאמינה בי מאוד. אני יודעת שאני הולכת לעבוד עם הבמאים הכי גדולים. אין שם שאני רוצה וזה לא אפשרי. יש להם את כל האמצעים לעשות את זה. הקליפים ייראו אחרת, בהשקעות מטורפות יחסית לארץ. וזה מרגש שאני יכולה לעשות את הקליפים הכי מטורפים שחלמתי עליהם ואת השירים ולהופיע כנראה על הבמות הכי גדולות. ולצד כל זה, אני לא מתכוונת להזניח את הקריירה בארץ".

     

    יש תוכניות לחיות בארצות־הברית?

     

    "לא יודעת מה יהיה, אבל אחרי הצבא אני אצטרך להיות שם תקופות, באל־איי או בניו־יורק. קיבלתי הזדמנות שהרבה אנשים לא מקבלים, ואני האחרונה שאזלזל. אז יכול להיות מצב שבו אגור שם חודשים ארוכים. נניח, אם יש טור חדש לברונו מארס וצריך לחמם אותו, אז אולי זה יקרה ואני אצטרך לצאת איתו לטור. אני כבר מתרגשת פה רק מלדמיין את זה. בכל מקרה, ההורים יבואו איתי וגם רוברטו, שזה הורה שלישי. אם אני אוציא כמה שירים בארה"ב והם יצליחו, אז יכול להיות שגם נעבור לגור שם. כן".

     

    אני מניח שבינתיים הם ממשיכים לעקוב אחרייך.

     

    "אנחנו בקשר רצוף, ואני מדברת בתדירות גבוהה עם פיט, שבכל פעם עוקץ אותי בצחוק, 'נו המשכת לעשות בעיות בארץ?' הוא כל הזמן רואה כותרות על הצבא, מאוד מעודכן עם כל מה שקורה איתי. לא מזמן, אחרי הפרסומת ל־yes, הוא מתקשר ואומר לי, 'עוד פעם את עושה בלגן?'"

     

     

    × × ×

     

    בלגן זה אנדרסטייטמנט. ההתחלה הייתה בחוזה של מאות אלפי שקלים עם חברת yes, שמעניק לקירל את משבצת הפרזנטורית, והפרק הראשון בחוזה בא לידי ביטוי בפרסומת במסגרת הקמפיין להשקת +yes על אנדרואיד TV בטייק אוף על סצנה מפורסמת מ'שיער', כשקירל מבצעת את Let the Sunshine In בגרסה מחודשת, במדי קרב, ומתכתבת באירוניה עם תנאי השירות הצבאי המקילים שלה. התוצאה הייתה גל ביקורות קשות על הזמרת־חיילת, אולי החריפות ביותר מאז החלה את הקריירה, כשבין השאר נטען שבהשתתפותה בפרסומת היא לועגת לחיילים הקרביים של צה"ל, לא פחות, וגם מעצבת מחדש, במובן הרע של המילה, שיר איקוני ואנטי־מלחמתי שנלקח למקום אחר לגמרי ממה שתיכננו יוצריו במקור. "זה היה מזמן, לא?" היא מחייכת, "אני חושבת שחייבים להבין שזו פרסומת ושאני נכנסת שם לדמות בדיוק כמו שקרה כששיחקתי ב'כפולה' או בכל דבר אחר. אתם יודעים, בפרסומת שעשיתי לביטוח, היונה לא באמת נכנסה לתוך הגוף שלי".

     

    זה קצת לומר: אני עושה צבא בתנאים קלים יותר, עכשיו גם כסף, וצוחקת על העניין.

     

    "אנשים קצת איבדו את זה לגבי הפרסומת. זה נכון, השירות שלי לא קרבי, בדיוק כמו מיליוני חיילים בישראל בעבר ובהווה. אני מרגישה שהביקורות על הפרסומת היו קטנוניות. נראה שבכל דבר שאני עושה יש לאנשים מה להגיד, כי זה חדש ושונה. עובדה שעברו כמה שבועות ואנשים הרבה יותר רגועים לגבי זה, והפרסומת זוכה לאהדה. נדמה לי שהיא הכי אהובה, והכי זכירה".

     

    אפשר לוותר על "חמש וחצי, נמשיך מחר".

     

    "הומור, בחייך. רצו להמחיש שזו סצנה של סרט או סדרה ולכן הצילום מסתיים שם. זה לא בא לצחוק על השירות שלי. קיבלתי אישור מצה"ל לפני, המפקדים שלי בעצמם קראו את התסריט. כל דבר שאני עושה שקשור לצבא, עובר אישור".

     

    צפית את הסערה הזאת?

     

    "ממש לא. חשבתי שאולי ידברו עליה קצת, אבל לא בסדר גודל הזה. השירות הצבאי שלי הוא ממש לא עד חמש וחצי, אני עושה הרבה שעות. אבא שלי היה איתי השבוע בהופעה בחיל הים, מול לוחמים שחלקם סגרו חודשיים־שלושה בלי לצאת הביתה, והוא בכה לכל אורך ההופעה".

     

    קירל בכלל לא הייתה אמורה להתגייס לצה"ל ויכלה לקבל פטור רפואי, מאחר שהיא מתפקדת למעשה עם כליה אחת. היא, המשפחה וסביבתה בחנו אפשרות לשירות בהתנדבות, אבל החליטו על מסלול של שירות צבאי מלא. כאן נכנסה לתמונה סא"ל דסי פאר־דרור, ראש ענף התרבות בצה"ל, שלמעשה ייסדה את מסלול הטאלנט הראשון, מה שפתח לקירל את הדלת לשירות כזמרת עם להקה מיוחדת שהוקמה עבורה.

     

    גם הגיוס עצמו לא עבר בשקט. קירל התייצבה ליום החיול לאור המצלמות, במה שנראה יותר כמו השקה ופחות כמו תחילתה של טירונות מפרכת. הלהבות גברו כשהתברר שבסיום החיול היא חזרה לביתה כדי להתכונן לטיול זוגי במלדיביים עם בן הזוג, יהונתן מרגי, בעצמו במסלול טאלנט צה"לי. "הגיע רעיון בצה"ל שאני אעשה שרשרת חיול, אבל לא אתגייס באותו יום", היא מסבירה, "הם ידעו שזה לא אפשרי בגלל כל העניין שהיה מסביב, אז הם קבעו שאני אגיע ביום שאין בו הרבה חיילים ואעשה את שרשרת החיול, כי לא רצו להגיע למצב של בלגן. אני, כמו בכל פעם אחרת, נהגתי בדיוק כמו שצה"ל ביקש".

     

    וחזרת הביתה באותו יום.

     

    "נקבע לי תאריך גיוס, ולפניו תיכננו, מרגי ואני, טיול לחו"ל, רגע לפני הצבא. כאן באו בצה"ל וביקשו לחלק, כלומר לעשות את יום החיול לפני שאני מתגייסת ממש, על חשבון הזמן הפרטי שלי, כשהפז"ם לא דופק בינתיים. אז באתי, עשיתי את החיול והמשכתי, כמו שתוכנן מול צה"ל, לטיול בחו"ל. ומה בסוף? אנשים חשבו שבאתי להתגייס וטסתי לחו"ל, כאילו אני עושה מה שבא לי. הם לא יודעים שהצבא אישר מראש".

     

    לקחת ללב?

     

    "כן, נפגעתי. הרגשתי מאוד לא נוח, לקחתי את הביקורות האלה בצורה אישית, יותר מכל ביקורת אחרת. צה"ל הוא זה שקבע בדיוק מה יהיה איתי, לפי מסלול הטאלנט. ואני עשיתי בדיוק מה שרצו, כל פרט".

     

    איך הייתה הטירונות?

     

    "חוויה מטורפת. מחנה 80. אתה מקבל כאפה כמו כולם, יש מפקדים, דיסטנס, יחס נוקשה. לישון מעט אני רגילה, אבל לירות בנשק פתאום, זה היה קשוח. בהתחלה לא הסתדרתי, אפילו ממש בכיתי, נכנסתי לחרדה. אמרתי לעצמי, אנחנו מאוד צעירות בסך הכל ומחזיקות נשק. זה נורא מפחיד. אבל המפקדות עזרו לי להתגבר והצלחתי, אני אפילו חושבת שיריתי טוב. בסופו של דבר שמו אותי במקום שבו כולם מתייחסים אליי בדיוק כמו לאחרים. מהצד השני, לא פשוט לעשות טירונות כשאתה מוכר וזה הפך לקושי".

     

    למשל?

     

    "אני מסתובבת אוכלת עם מאות חיילים ועומדת בתור בחדר אוכל כמו כולם. אז אתה בתור וחייל בא וזורק הערה עם שיר, או אומר משהו. זה לא מקום שאתה רוצה להיות בו מוכר. החלק הפחות טוב היה פפראצי מהבסיס. כל יום העלו תמונה אחרת מהטירונות שלי. התבאסתי על זה, כי מי רוצה שיצלמו אותו בטירונות? אני יודעת שמי שהוציא טלפון וצילם אותי ונתפס, נענש".

      

    לא פשוט לעשות טירונות כשאתה מוכר וזה הפך לקושי. קירל בהופעה
    לא פשוט לעשות טירונות כשאתה מוכר וזה הפך לקושי. קירל בהופעה

    נתנו לך להתקלח לבד?

     

    "כן, כי הם למדו ממה שקרה בעבר (מקרה רוני סופרסטאר שצולמה במקלחות- ר"ש). התקלחתי באותו זמן עם כולן, רק במקום אחר".

     

    היית בטירונות עם עדי ביטי, קולגה ומתחרה.

     

    "היה כיף, הייתי איתה גם בחדר וזה עזר לנו מאוד בהתחלה, כי אנחנו מכירות ונמצאות באותה סיטואציה. היא ילדה מדהימה, היה לנו על מה לדבר ובלילה עשינו צחוקים של בנות, ואכלנו מנה חמה. אני רואה קצת את 'הישרדות' איתה, ואפילו ניצלתי את זה פעם אחת. הייתה פעם דבורה בשירותים של הטירונות, ואני ברחתי ואמרתי לה, 'עדי, היית בהישרדות. עכשיו את באה לפה ותסלקי אותה'".

     

    קירל הייתה שותפה בכירה ולא פעילה גם בהחלטה של צה"ל לבטל את תפקיד הרקדן הצבאי. זה קרה אחרי הופעה שלה בצבא בליווי רקדנים, שגררה גם היא ביקורות כבדות שגיחכו על השימוש של צה"ל באותם רקדנים.

     

    "לא חשבתי אפילו על זה שתהיה בעיה עם הרקדנים", היא מספרת, "המופע אושר על ידי כל המפקדים הרלוונטיים, והיו חזרות עם הרקדנים במשך תקופה ארוכה. ואז הגיעה ההופעה ואחריה התקבלה החלטה שלא יהיו רקדנים בצה"ל. זה קצת ביאס אותי בשביל הרקדנים שהרגישו מעולה לגבי ההופעות האלה ופתאום חטפו בום".

     

    × × ×

     

    קירל לא רק שינתה את המסלולים בצה"ל, אלא גם את תפיסת הנראות של כוכבות הבידור והרשת בישראל, הנעות במידה רבה על מנעד סקיני מובהק ושומרות על משטר קולינרי מוקפד, מצומצם בקלוריות. "זו לא הייתה החלטה מקצועית כלשהי", היא מצהירה, "זו מי שאני, איך שאני נראית וככה הצלחתי. לא הייתה שום מחשבה מאחורי זה".

     

    הביקורות בתחילת הדרך, היו מלאות בטענות שההופעה שלך מינית מדי בגילך.

     

    "בריטני ספירס שרה 'היט מי' בגיל 16 וזה היה בסדר, אז אני לא בסדר? פתאום מגיע קליפ ברמה גבוהה לילדה צעירה, שנראית עם ביטחון, אז אנשים היו צריכים לעצור ולהבין מה קורה".

     

    והבינו?

     

    "נדמה לי שכן. ספגתי בהתחלה, היום אני חושבת שאנשים לא מתעסקים בביקורות בסגנון 'זה מיני מדי'. אגב, הבחורה היחידה בישראל עם מיליון עוקבים באינסטגרם, שיש לה אולי תמונה אחת בבגד ים בשנה האחרונה, זו אני".

     

    קירל, יעידו אנשי מקצוע שעבדו איתה במהלך השנים האחרונות, היא מטאור שעובד בקצבים אחרים, מהירים יותר, כמעט ללא הפסקה. הלוח שלה מתחילת השנה היה מלא בהופעות, הקלטות וצילומים, שרובם מתבצעים בשעות מאוחרות, אחרי הפעילות שלה בצה"ל. הקורונה עצרה את הריצה בשיאה. הפסד ההכנסות של הזמרת מוערך בארבעה מיליון שקל בחודשי הקורונה, שבמהלכם ספגה ביטול של עשרות הופעות, כולל ביטול של פרויקט מוזיקלי שהיה אמור לעלות בפסח, 'סופרסטאר' עם בן הזוג מרגי, סטטיק ובן־אל. בנוסף, תוכננו לה שבע הופעות ביום העצמאות ולמחרת, ושבע הופעות בפורים. היא לא מודאגת. "מבחינה כלכלית ברור שנפגעתי, אבל זה באמת לא מעניין אותי".

     

    בקרוב באזרחי היא תשתתף כמורה בעונה הקרובה של בית הספר למוזיקה, בצבאי היא תקליט שיר בהשראת המכתב שכתב סמ"ר דניאל פומרנץ ז"ל ובינתיים עובדים בצוות שלה גם על הרחבת הצד המסחרי. בדרך יש קולקציות ביגוד בטרמינל איקס, קולקציית מוצרי איפור, מוצרי שיער על שמה וגם קו תכשיטים. בימים אלה היא השיקה את האפליקציה החברתית weshik, אפליקציה אופנתית חברתית שעוסקת בדילמות. שם היא תהיה מוכנה לשתף את הקהל באיזה בגד לבחור להשקה, אבל את הדברים האישיים באמת היא מתכוונת לשמור לעצמה. כמו למשל יהונתן מרגי. שאיתו היא בזוגיות כבר כמעט שנתיים.

     

    עוד לא דיברנו על מרגי.

     

    "מי זה?"

     

    הופה.

     

    "זה הרבה יותר קל להיות עם בן זוג מהעולם שלי, שיכול להכיל אותי. יתרון אדיר. הוא נורא מבין אותי ואת מה שאני עוברת, ואני לא צריכה להסביר יותר מדי, סוג של שקט בשבילי ובשבילו. יוצא גם שהכל קורה לנו יחד. הצבא באותה תקופה, אנחנו משתחררים באותו יום ושנינו חתמנו על חוזים בחו"ל".

     

    יש זמן להיפגש? מה אתם אוהבים לעשות?

     

    "כן, אנחנו מוצאים את הרגעים שלנו. כנראה שנהיה שנינו באל־איי בתקופה הקרובה, ואנחנו ניפגש שם. אנחנו אוהבים את הרגעים לבד בבית כשיש לנו את הזמן, אחרי שברוב הזמן עמוסים. זה כן קורה לפעמים".

     

    הקורונה תרמה לזוגיות שלכם?

     

    "היינו הרבה יחד, בהתחלה לא, כי אי־אפשר היה לצאת מהבית, ואז השלמנו פערים. לא יודעת אם זה חיזק משמעותית אותנו כזוג, כי לא היה מה לחזק יותר. הטיול המשמעותי שלנו היה למלדיביים אחרי הפסטיגל, כשנרגענו יחד אחרי חודשים אינטנסיביים".

     

    השוויתם את החוזים בחו"ל?

     

    "אלה דברים שאנחנו פחות מדברים עליהם, עד שמרגי חתם הוא לא סיפר לי שום דבר, וככה גם אני. אנחנו אוהבים לעשות את ההפרדה הזאת ולהתרכז בקריירה. כל אחד עם המנהלים שלו והצוות שלו, ויש פרגון ואהדה, אבל פחות מערבבים את הקריירות. כן משמיעים שירים אחד לשני ומספרים אחד לשני על מה שקורה בדרך, אבל לא בקטע של החלטות. הוא כמובן ידע שהייתי בחו"ל ובמשא ומתן וגם היחידי שידע שחתמתי לפני כולם, ושמר על זה בסוד. מקווה שהוא מאוד יצליח בחו"ל, ולך תדע איך הקריירות שלנו ייפגשו שם".

     

    דואט עם מרגי יגיע?

     

    "אי־אפשר לדעת. אני עכשיו צריכה לקבל אישור מאטלנטיק רקורדס על כל שיתוף פעולה כזה. הם יודעים שיש לי בן זוג מצליח בישראל".

     


    פרסום ראשון: 16.06.20 , 17:07