שלישי 14 ביולי 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    חנוך דאום
    7 ימים • 17.06.2020
    מרד המתלבטים
    אני חולם להקים תנועת מחאה אזרחית חדשה: אנשים שאין להם דעה נחרצת על גרוטו, מנדלבליט והסיפוח
    חנוך דאום | צילום: אוראל כהן

    יש הרבה מאוד אנשים שחושבים שפרופ' איתמר גרוטו חייב לעוף. על טיל הוא חייב לעוף. זו הרי חוצפה מה שקרה איתו ועם טדי שגיא. האנשים האלה אולי לא עד הסוף מכירים את הפרטים ולא בטוח שבעצמם הם מקפידים על קלה כבחמורה, אבל גרוטו? שילך הביתה האפס הזה, הוא והקומבינות שלו.

     

    יש אחרים שחושבים שחרצו כאן דין מוקדם. שזה לא כזה נורא. תפסיקו להתייפייף, הם אומרים, תפסיקו לערוף ראשים, איך אתם אוהבים את זה, להמליך מישהו ואז לגמור אותו. אתם והשיימינג שלכם ומשפטי השדה, אתם מכירים את המקרה בכלל? אתם יודעים כמה האיש הזה, גרוטו, תרם בחייו? כמה חיים הציל? ברגע אחד אתם רוצים לזרוק לרחוב אדם שכל חייו עסק בצורכי הציבור?

     

    אז יש כאלה נגד גרוטו ויש כאלה בעדו. מה אין? אנשים בלי עמדה. את זה לא תמצאו פה בארץ הקטנה שלנו, אנשים שאשכרה יגידו לכם: וואלה, לגבי גרוטו, לא יודע. אין לי מספיק מידע כדי לדעת, או לא הצלחתי לגבש דעה חד־משמעית. אני שומע את אלה ואת אלה, ואני באמת לא יודע. (אגב נמנעתי מלהשתמש במשחק המילים ״גרוטוסקי״, כמו גם לדבר על שבועיים בידוד נטו ושבוע גרוטו. נא להעריך).

     

    יש כאלה שחושבים שמנדלבליט מושחת. שמשהו נורא מסריח קרה שם סביב פרשת הרפז, הוא היה יותר מדי בלופ ופחות מדי יועץ משפטי, ויש כל מיני קלטות ועניינים שלא פורסמו, והרי מה יותר מחטֶא מאור השמש, ובכלל, כל הסגירה הזו בלי עילת סגירה, אשכרה האיש מושחת לכאורה, ואסור להרפות ממנו. בוודאי כשמדובר בדמות משפטית כה בכירה.

     

    אחרים טוענים שזה הכל ביבי. האיש הזה בדרכים מפותלות יפגע בכל מי שיעז להרים יד על המשך כהונתו הארוכה. כל פקיד שיעמוד ימצא עצמו בשלב מסוים בשיאה של איזו פרשייה או סירחון אחר, וכל הסיפור ממילא ישן מאוד ונחקר מאוד והכל נגמר ללא הרשעה, אז למה פתאום לעסוק בזה שוב?

     

    מה אין? אין אנשים בלי עמדה נחרצת. אין ישראלים שיגידו לכם, שוואלה, לגבי מנדלבליט, הם לא ממש יודעים, הם לא עד הסוף מבינים, הם לא הצליחו לעקוב, כך שאין להם דעה חד־משמעית בנושא. 

     

    אני מחפש אתכם, אנשים בלי עמדה. אני רוצה שתצאו מהחורים ותזדהו. אתם, אנשים שאין להם דעה נחרצת על כל סוגיה שעל סדר היום, אנא השמיעו קול. נפשי משוועת לגלות שאיני היחיד שלא סגור על עצמו באופן אוטומטי, ולא בא מהבית עם דעה על כל דבר. ושלפעמים גם, שומו שמיים, יש נושאים שאני מרכין ראשי בפניהם ומודה בהכנעה שלא ברור לי מה הלו"ז איתם, ולא משנה אם מדברים על סיפוח או על גנץ או על תיקי נתניהו, אפילו לא על הקרב בין קוז'יקרו לליטל ב'הישרדות'. הרי לא ייתכן שאני היחיד שלא תמיד מצליח לגבש עמדה חד־משמעית, הלוא כן? כלומר, אלה שכמוני, לא תמיד הכל ברור להם, פשוט מתביישים בזה?

     

    אבל במה יש להתבייש בעצם? יש נושאים בחדשות שהעמקנו בהם ואנחנו פחות או יותר חושבים שהבנו מספיק כדי להחליט מה עמדתנו. אבל למה בעצם מאמן הרכיבה של אחיין שלי חושב שיש לו מספיק הכשרה כדי לתת לי מתווה משלו לחזרה להופעות בעידן הקורונה? ומי הכשיר משפטית את הקופירייטר שפגשתי לאחרונה, ונאלצתי לשמוע ממנו נאום מפורט על התקדים בתיק 4000? 

     

    ואם כבר מדברים, אשמח שגם הם ייצאו מהארון, כדי שאדע שאני לא לבד: אנשים ששותים קפה עם שלוש סוכרזית. אני שותה קפה עם שלוש סוכרזית ונמאס לי להתבייש בזה. יש פה עוד מישהו כזה?

     

    אנשים אומרים לי שאני דפוק ואני אומר: ספרו לי משהו שלא ידעתי, חבר’ה. אני אוהב את הקפה או התה מתוקים, אבל לא רוצה להשמין. אז אני שם שלוש סוכרזית. מה הבעיה בזה? אומרים לי שזה לא בריא, אבל מה החלופה בעצם? להשמין מסוכר? לשתות תה בלי טעם וקפה מר?

     

    אז אהיה לא בריא, אפשר לחשוב שמתים מזה. קצת אי־בריאות עוד לא הרגה אף אחד, תשאלו את יורם לס אם אתם לא מאמינים לי. 

     

    נמאס לי להסתיר את זה. שואלים אותי כמה סוכר אני רוצה, אני עונה "סוכרזית", ואז מוסיפים: אחת? ואני מהמבוכה אומר, "עדיף שתיים, אבל האמת היא שעדיף שלושששש". וזה לא נעים כי זה נתפס כפסיכופתי, וכך יצא שאדם כמוני, שהתבזה לא מעט במגוון נושאים ומדיות, לא רוצה להתבזות מול המארחים ומסתפק בפחות סוכרזית ממה שהיה רוצה.

     

    אם יש דבר שחשבתי שאני לא זה ביישן, אבל הנה, בנושא הסוכרזית אני אשכרה מתבייש, מרגיש לא בנוח לבקש שישימו לי שלוש (יש לי חבר אידיוט קצת, לא חשוב שמות, נדב טורס שמו, שסיפרתי לו שאני אוהב שלוש סוכרזית ומתבייש בכך. אז הוא הכין לי קפה עם שלוש כפיות מלאות סוכרזית. שומר פתאים ה׳). 

     

    אני רוצה להקים תנועת מחאה אזרחית חדשה בישראל. תנועה של אנשים שאין להם דעה מגובשת בכל נושא. אנשים שלא יודעים מראש מה עמדתם לגבי כל אישיו שעל סדר היום, אנשים שבחלק מהנושאים מוכנים גם להודות שלא תהיה להם דעה אף פעם. אני משוכנע שיש עוד כאלה מסביב, שאין להם דעה מוצקה לגבי הסיפוח: דחוף לספח לפני שטראמפ עולה? אולי זה מסוכן? אולי זה מצוין? העולם באמת נגד? אולי כדאי לספח רק קצת? מה יהיה עם הירדנים? זה אמיתי האיומים שלהם?

     

    בטח יש פה כאלה שאין להם עמדה נחרצת לגבי הקורונה: התחיל גל שני? אולי צריך עוד סגר? אולי צריך להמשיך כרגיל ולהחביא רק את הזקנים? אולי לס צודק? אולי הוא מחרטט? אולי ימותו אבל אין ברירה, כי אחרת תהיה מגפה כלכלית? אולי יהיה חיסון תכף? או שחיסון זה עניין של שנתיים? חייבים בדיקות, אה? או שזה לא משנה כי נדבקים אינם חולים?

     

    נצרף לתנועה את כל מי שיהיה מוכן או להתוודות שלא בכל עניין הוא מרגיש בר־סמכא להגיד מה דעתו, או לחלופין לשתות קפה עם שלוש סוכרזית. שבת שלום.

     


    פרסום ראשון: 17.06.20 , 21:17