שפן הסלע

השבוע התפרסמו ב"הארץ" שתי ידיעות שהן בעצם אחת, ואני תוהה, איך קרה שעורך העיתון לא הבחין בכך ולא כרך אותן יחד: ידיעה אחת, של ניר חסון, סיפרה שבאחרונה ניכרת חדירה של שפני סלע לתוך ירושלים, והם נצפו ברחוב ברוריה. ידיעה שנייה, של עמוס הראל ואמיר תיבון, בישרה: "על רקע המחלוקת בממשלה, בסביבת נתניהו מודאגים שארה"ב תיסוג מהסיפוח".

מודאגים? ממש להפך. נתניהו מייחל לנסיגה אמריקאית מהסיפוח, שתאפשר גם לו לסגת מהסיפוח. לו באמת העז לספח היו לו הרבה שנים והרבה הזדמנויות לעשות זאת, וגם עתה – כל הכרזת הסיפוח המגוחכת שלו מבוססת על "תחזיקו אותי", ועל תקווה לסולם שיוריד אותו ממנה. התוכנית האמיתית שלו היא להכריז בקול גדול על סיפוח, לתמרן כך שיורידו אותו מהסיפוח, להתלונן שלא נתנו לו לספח, להאשים את גנץ, את השמאל, ומן הסתם גם את בנט, ולשוב ולהזכיר זאת בכל הזדמנות בשנים הבאות.

איך כל זה קשור לידיעה על חדירתם של שפני הסלע לירושלים? ובכן, יכול להיות שלא שמתם לב, אבל שפן הסלע הראשון שהתנחל בעיר עשה זאת כבר לפני עשרים וארבע שנים, ולא ברחוב ברוריה אלא ברחוב בלפור. אין שפן סלע יותר מנתניהו. הוא האיש שטבע את המונח "סלע קיומנו", שממצה את כל הפוזה המדינית הלאומית שלו, והוא השפן שמשתפן ולא מעז לממש אותה.

שפנים וארנבות

לפני שיעוטו עליי כל הלשונאים וכל הזואולוגים, אני מבקש להבהיר שידועה לי הטעות שזה עתה טעיתי, וידוע לי ההבדל בין שפן לבין ארנבת. יתרה מזאת, השניים האלה יצרו שגיאות כבר בימי קדם: בספר ויקרא השפן והארנבת מוגדרים כמעלי גירה, אבל טמאים לאכילה כי אינם מפריסים פרסה. למרבה הצער זו טעות. השפן והארנבת אינם מעלים גירה, והדבר מעורר בעיה למי שמאמינים שאלוהים כתב את התורה, כי לא ייתכן שאלוהים טעה. הייתכן, אם כן, שמדובר בשגיאת אנוש? כלומר, לא אלוהים אלא סתם בן תמותה כתב את התורה? בקיצור, בעיה מביכה.

אגב, תיאור יפה של חיי השפנים בשכונות הצפוניות המזרחיות של ירושלים, לשם הגיעו עוד לפני חדירתם למרכז העיר, יכול הקורא למצוא בספרו החדש והמעניין של פרופ' יורם יום־טוב: "חיות בר בעיר ובכפר". הספר מומלץ לכל חובב טבע, ובעצם לכולנו, כי בימים אלה משוטטות יותר ויותר חיות בר במשכנות האדם, וגם בערים הגדולות. התנים, מתברר, אוהבים את תל־אביב, החזירים מספחים את חיפה והשפנים מעדיפים את ירושלים דווקא.

עטינים וגלגולים

גם הפרות עוררו תשומת לב השבוע, וזאת הודות לאחד, הרב ברוך גזהיי, מספר 11 ברשימת ש"ס, שעתיד היה להיכנס בקרוב לכנסת, אלמלא שיעור שנתן לחוזרים בתשובה ונחשף בגלי צה"ל. בסגנון וולגרי, גזעני ומיזוגיני הוא דיבר שם על ערבים ועל ערביות, כינה את מלכת אנגליה "גויה משוקצת" וגינה את בנות ישראל שלבושן לא מקובל עליו: "אישה צריכה להיות סגורה", הוא אמר, והוסיף שאישה הרה, שמפרסמת צילומים של כרסה ברשתות החברתיות, תפיל את עוברה. שאישה שחושפת חלקים מפלג הגוף העליון שלה תלקה בסרטן השד, וכי בגלגול הבא תהיה פרה, כי זו חשופת עטינים, כדבריו. לא נותר אלא להביע תקווה שהשם יתברך יחמול על הרב גזהיי ועלינו, וידאג לכך שבגלגול הבא שלו הוא יהיה בן אדם.

כצפוי, הכל הזדעזעו וציקצקו, והרב גזהיי אף התפטר מרשימת ש"ס לכנסת, אך האמת היא שאיני מבין על מה ולמה, כי דבריו עולים בקנה אחד עם דברי קודמים וגדולים ממנו, בש"ס ומחוצה לה. החל בחז"ל שפירטו כל מיני אסונות שיתרגשו על נשים שתיזקקנה לבעליהן בתנוחות שאינן יאות ותלדנה ילדים אילמים, עיוורים ופיסחים. והמשך בפנינים כמו "אחורי ארי ולא אחורי אישה", ו"אישה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה", ו"אל תרבה שיחה עם האישה, שכל שיחתה של אישה אינה אלא דברי ניאופים".

וגם בימינו: הרב אבינר, שמודד חצאיות ושוקיים של ילדות קטנות. והרב הצבאי הראשי איל קרים, שהסביר שאישה פסולה לעדות כי "אופייה הסנטימנטלי אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב בבית המשפט". והרב קלנר ממכינת עלי, שקבע כי "מרכז הכובד האישיותי של האישה נשען על הרגש ולא על הדעת".

הדברים עתיקים, מלאי זלזול, התנשאות וכוחנות שבצידה גם פחד מנשים. אפילו הפסוקים שנוהגים לצטט כאילו הם משבחים אותן – כוונתם הפוכה. "כל כבודה בת מלך פנימה" אינו מבקש לומר שהאישה משולה לנסיכה, אלא קובע שמקומה בתוך ביתה, ולא בכדי התואר "יצאנית" – מי שנוהגת לצאת מהבית – נעשה שם נרדף לזונה. והמשפט המשבח לכאורה: "בזכות נשים צדקניות באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים", יש לו המשך שמתאר את צדקתן של אותן נשים: לא, חס וחלילה, איזה הישג רוחני או מוסרי או הלכתי, שנשים אינן מסוגלות לו, כידוע, אלא שהיו מתקינות ומביאות לבעליהן דברי מאכל ונזקקות להם כדי להביא ילדים לעולם, כי זה מה שאישה מסוגלת לעשות: לבשל, לפרות ולרבות.

ואשר לתורת הגמול שהרב גזהיי הציג בדרשתו, היא לא שונה הרבה מתורת הגמול שהציג בזמנו הרב יצחק פרץ, אף הוא איש ש"ס. אחרי אסון הבונים, שבו נהרגו 22 בני אדם, רובם ילדים וילדות, הוא אמר: "יד השם הייתה באסון מחמת הפרצות בשמירת השבת". כך פסק, לזוועת ההורים השכולים, ולא זכור לי שעזב בעקבות זאת את ש"ס.

אבל על מה אנחנו מלינים? הרי ש"ס, המתענגת על מנעמי הדמוקרטיה, היא מפלגה לא דמוקרטית. כמו המפלגות החרדיות האחרות היא מפלה נשים ולא מתירה להן להיבחר לכנסת. הרב גזהיי הורחק ממנה אבל הוא בשר מבשרה ועצם מעצמיה.