שדות לבנדר לנצח

דן ולילי אסרף לא היו צריכים את הקורונה כדי לזכות בתו הסגול. מבחינתם מדובר בסמלם המסחרי, ולא סתם, אלא כזה שמושך אל פתחם שוחרי תיירות רבים, ולא רק בימים אלה כאשר טיסות לחו"ל הם בגדר חלום רחוק. במושב כנף שברמת הגולן מנהלים בני הזוג אסרף את חוות הלבנדר עזיזו, שבחודשי הקיץ, ממש כמו שדות הלבנדר של פרובנס, נצבעת בסגול משכר של ריח וצבע. הפריחה היא מחודש יוני ועד תחילת אוגוסט בלבד, וכאן אין גל שני.

מושב כנף הוקם בשנת 1985 במרומי השיפולים הדרום־מערביים של רמת הגולן הצופים אל הכנרת. בעבר שכן כאן כפר סורי שנכבש במלחמת ששת הימים, ואשר נבנה לא רחוק משרידיו של יישוב יהודי עתיק, וכולם נסמכו על מעיין דיר עזיז הסמוך. באופן טבעי, בכל מקום שבו יש מים - יש התיישבות. מקימי המושב חשפו במו ידיהם את נביעת המעיין, שהסתתר מתחת לשיח פטל ענקי וקוצני, וחידשו את השימוש במימיו שנובעים עד היום.

השדות הסגולים. הפריחה מתחילה עכשיו ונמשכת עד לאוגוסט

כאשר בני גרעין כנף עלו כאן על האדמה, היה צורך להחליט ממה יתפרנסו. את הרעיון להפריח את הגולן באמצעות לבנדר אה־לה פרובנס נטע במוחותיהם האגרונום מוריס נאמן, שהיה מדריך חקלאי מטעם החטיבה להתיישבות בסוכנות היהודית. נאמן נשלח ללימודים בצרפת, וכשהגיע לפרובנס, כנראה בעונה הנכונה של השנה (כלומר ממש עכשיו), התאהב בשדות הלבנדר, וחזר חדור מוטיבציה להביא את הבשורה הסגולה לגולן.

זה היה כאמור לפני 35 שנה, והסיפור מחזיר את דן לימים שבהם עלה היישוב על הקרקע: "הסיפור התחיל כשהיינו גרעין שהקים את מושב כנף במאי 1985", הוא מפליג בזיכרונותיו ומוזג לנו תה לבנדר מתוך קומקום שקוף, וגם מציע את עוגיות הלבנדר המבושמות בטעם הייחודי והמעט חריף שמכינה לילך אשתו, שותפתו לניהול החווה ומי שאחראית כאן על ייצור הסבונים, התמרוקים, הנרות ושאר המוצרים שאליהם עוד נגיע. "כולנו היינו רווקים ורווקות אחרי צבא, והסוכנות היהודית, ששלחה אותנו לכאן, הייתה מודאגת ממה נתפרנס. מדריכי חקלאות שונים עלו אלינו לגולן כדי להציע סוגים שונים של גידולים, עד שהגיע מוריס נאמן וקבע: אתם תגדלו לבנדר, והיה לו גם חזון", צוחק אסרף את צחוקו החם, שאלמד להכיר במהלך הראיון: "מהלבנדר תפיקו שמנים אתריים ושאר תוצרים ריחניים הידועים בסגולות הריפוי וההרגעה שלהם, תייבשו את הלבנדר, תכניסו לשקיות בד קטנות, ותחליפו את הנפטלין".

שקיות לבנדר. מגן גם על פסנתרים מפני עש

"ולא רק עש בארונות הלבנדר מגרש, גם עש מתוך פסנתרים", מספרת לילך. "יש לנו לקוח, פסנתרן, שמגיע לכאן כמה פעמים בשנה לקנות שקיקי לבנדר, שאותם הוא טומן בתוך פסנתר הכנף שלו", היא מסגירה מידע אקזוטי שלא הכרתי, ומציגה את שקיות הבד הקטנות והריחניות שהיא תופרת בעצמה וממלאת כאן בגרגרי הפרחים של שיבולת הלבנדר, ממש כמו שתמצאו בחנויות הבוטיק הקטנות בחוות של דרום צרפת.

"מפקד הלבנדר, קראנו למוריס נאמן", מחזיר אותנו דן אסרף לחזונו של מורו ורבו, "כי כל מה שקשור לצמח הלבנדר, הוא ידע".

אבל החזון לא החזיק הרבה זמן.

"כן, נכון, כי בניגוד למזג האוויר הנוח בצרפת, שם הלבנדר מצליח לגדול ללא השקיה רק על בסיס הגשמים שיורדים בחורף ונאגרים בקרקע, כאן אצלנו התנאים יבשים יותר. מה גם שאם בשנות ה־80 היה לנו הרבה יותר חורף, ונהנינו מעונות גשומות, הרי שהיום יש בישראל שתי עונות - קיץ וגיהינום, וגם ללבנדר קשה. אז בשנת 1991, חמש שנים לאחר ששתלנו, כל השדות התייבשו. ניסינו להציל אותו, אבל זה לא עבד, וגם הלבנדר הגיבור נכנע לשמש הישראלית".

ולא שמתם לב שהוא מתייבש? הייתם יכולים להשקות.

"ללבנדר יש אופי כזה שהוא לא יודע להגיד 'רע לי, לא טוב לי, אני צמא'. הוא מחזיק מעמד בשקט עד שהוא מת בלי להתלונן, ואז כבר מאוחר מדי להציל אותו", מספר דן על השדה שלו כמו שמדברים על אדם אהוב.

שוקולד ובקרוב גם ליקר

מותו של שדה הלבנדר שלח את בני הזוג אסרף לחפש לעצמם עבודה "רגילה". השגרה החלה לבעוט, משפחות נוצרו, ילדים נולדו, וחלום החקלאות של דרום צרפת נזנח, אבל לא לאורך זמן. השניים לא הצליחו לשכוח את האהבה הסגולה והראשונה שלהם, ולפני כמה שנים החליטו לילך (עם שם כזה איזה סיכוי היה לה) ודן שהם מנסים שוב לשתול על אדמת הגולן שדות לבנדר, הפעם, אינשאללה, לנצח.

השניים פנו לפרופ' נתיב דודאי, אחד מחוקרי הצמחים הבכירים בארץ, ומי שידוע כ"מלך התבלינים", מחוות נווה יער שברמת ישי. "אחרי שהוא הבין שאנחנו רציניים בחלום שלנו הוא הסכים ללוות אותנו, ואני מצאתי תחליף לדמות האבהות של מוריס נאמן. גם היינו הפעם חכמים יותר בסוג הלבנדר שהחלטנו לגדל, שהרי יש עשרות סוגים של לבנדר, ואנחנו היינו הפעם למודי ניסיון, במטרה לבחור בזן שייתן לנו את השמן האיכותי ביותר בכמות הגבוהה ביותר", אומר דן.

|אווירה רומנטית במרכז המבקרים

ומאז הם שוב כאן, כבר ארבע שנים, מקיימים חזון של חקלאות־תיירות־תעשייה, עם 15 דונמים של לבנדר שאותם הם מגדלים וגם דואגים להשקות כמובן בלי להסתמך רק על הגשם. השדות שלהם נמצאים בתל פארס, כמעט על קו הגבול של רמת הגולן, רבע שעה נסיעה מהחווה "עזיזו לבנדר בגולן" שבכנף, שם הם עדיין מתגוררים עוד מימי הגרעין. שם החווה ניתן לה כמובן בגלל המעיין הסמוך, דיר עזיז, שמרווה את האדמה.

אנחנו יושבים יחד מול גלוית הנוף המושלמת הזו, בזמן הרך של הדמדומים, כאשר אור השמש המפויס נח על התלמים כמו שמיכת זהב שאלוהים סרג במסרגה אחת.

הרוח של תחילת הקיץ עדיין קרירה כאן בשעות הללו, והיא מסיעה עד אלינו את ריח הלבנדר שאין לו מתחרים.

"ללבנדר תכונות מרגיעות מאוד", מספרת לילך ומוזגת עוד סיבוב של תה, שאותו היא מגישה עם שוקולד מריר בטעם לבנדר כמובן, שמכינים במיוחד עבור החווה במפעל דה קרינה הסמוך שבעין זיון. השוקולד עשיר מאוד בטעם, ונגיעות הצמח החרפרפות נותרות זמן רב על הלשון. "אנשים שסובלים מנדודי שינה יכולים לטפטף שמן לבנדר על הכרית לשינה ערבה", היא מבטיחה.

לבנדר, או בשמו העברי - אזוביון, הוא למעשה סוג של שיבולת, ונקרא לפעמים גם "שיבולת נרד", בשל שמו היווני - "נרדוס". כבר מימי קדם הוא נחשב בעל סגולות רפואיות ושימש להכנה של מיני תרופות ושמנים, ואף נמנה עם 11 הסממנים של הכנת הקטורת בבית המקדש. בשיר השירים הוא מוזכר מספר פעמים כצמח בעל ריח טוב. למשל, פרק א' פסוק י"ב: "עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ נִרְדִּי נָתַן רֵיחוֹ".

למרכז המבקרים המטופח הזה של לילך ודן אסרף אפשר להגיע ולהתקבל במאור פנים ובסיפורים שובי נפש, להתהלך אפופי רומנטיקה בין התלמים הפורחים, לנשום מלוא הריאות את כל היופי הזה ולשאול את עצמנו על מה זכינו בכל הטוב הזה. לילך ודן יראו לכם את חדר הייבוש של ענפי הלבנדר, שאותם הם תולים כאן הפוך על שרשראות ברזל ממש כמו בפרובנס, ויסבירו על השלבים שעובר הצמח בתהליך הפקת השמן מזיקוק בקיטור במזקקה המקומית והקטנה שלהם, השוכנת כאן. וכמובן תוכלו לקנות ממוצרי המקום האיכותיים בחנות הקטנה שיש בה סבונים, שמנים, נרות עיסוי, שקיקי לבנדר לארון, חליטות תה, ואת השוקולד הייחודי למקום.

כאשר אנחנו נפרדים לילן ודן מספרים שהם יוצאים מכאן לעין זיוון, שם מכינים עבורם ליקר על בסיס לבנדר, שגם הוא יימכר בקרוב בחנות.

הביקור בחוות הלבנדר ללא תשלום, בתיאום מראש בלבד: 050-5871515

ומה עוד בסביבה?

במעיין כנף (עין דיר עזיז) יש שלוש בריכות קטנות שניתן לשכשכך בהן רגליים. בצמוד נמצא בית כנסת יפהפה מאבני בזלת מתקופת התלמוד.

עוד אפשר לקפוץ מרחק של עשר דקות נסיעה ולעשות את מסלול נחל עיט, עד למפל, שבקיץ הוא אמנם יבש, אבל בנחל עצמו יש בריכת מים שניתן להשתכשך בה.