בוקר טוב איראן

ההודעה על מכירת "טהרן" לשירות הסטרימינג של אפל (שיצאה, אגב, ביום של המהומה בעקבות הורדת "קלמן וסג"ל") בהחלט סייעה למאמצי הבאזז סביב השקת הסדרה החדשה, אך בה בעת היא גם הקפיצה את רף הציפיות ממנה. אמנם בשנים האחרונות לא מעט תכנים מקומיים שודרו מחוץ לגבולות ישראל, ובכל זאת זהו הישג שרק מגביר את הסקרנות.

אלא שבמקרה של "טהרן" זה לא בהכרח דבר טוב. אמנם, משלושת הפרקים הראשונים (מתוך שמונה) מצטיירת סדרה מושקעת, ערוכה באופן יעיל ובחלקים מסוימים היא גם מפיקה רגעי מתח חזקים, כמיטב המסורת של ז'אנר הריגול. מנגד, מתגלות אצלה שורה של בעיות מהותיות ונקודתיות, שבינתיים מונעות ממנה להתפתח לכדי יצירה מבריקה באמת.

במרכז העלילה ניצבת המלחמה הלא־בדיוק שקטה בין ישראל לאיראן. בחסות תרגיל די מופרך, כולל סצנה מביכה בשירותים של נמל התעופה בטהרן, מסתננת סוכנת המוסד תמר (ניב סולטן) לבירתה של מדינת האויב מספר אחת. היא מופקדת על משימה רגישה להחריד, שכמובן מסתבכת ומשאירה אותה בטריטוריה שהמילה "עוינת" קטנה עליה. במקביל אליה פועל בכיר במשמרות המהפכה בשם פראז (שון טאוב), שחושיו החדים מזהירים אותו שמשהו גדול מתרחש מתחת לאף של כולם. בתווך ישנם גם שני מטיילים ישראלים, שנתקעים בעל כורחם בין פטיש אימתני וסדן בוער.

בעוד הכתיבה והקצב עומדים באתגר ומספקים חוויה סבירה, "טהרן" מועדת בכמה צמתים קריטיים: סולטן כריזמטית, מעוררת אמפתיה ומרשים לשמוע אותה מדברת בפרסית, אבל המשחק שלה חסר מידה של בשלות וחספוס (שדווקא מופיעים אצל לירז צ'רכי המצוינת, המגלמת את המפעילה שלה). ללא התכונות הללו, קשה מאוד להשתכנע שזאת הדמות שעל כתפיה הוטל מבצע מגה־נפיץ. כמו כן, סיפור הכיסוי שלה מתגרה ברמת האמינות של "הכלב אכל לי את השיעורים" והמהלכים שנטוו עבורה בפרק השני והשלישי כבר שווים ועדת חקירה.

דווקא בהצגת הצד השני התסריט מפגין חוט שדרה אמנותי לא מובן מאליו. הדוגמה הבולטת ביותר היא פראז, נציגו הנאמן של המשטר, שמקבל מהיוצרים אפיון עגול בזכות הדינמיקה היפה שלו עם אשתו החולה. ההתנגשות בין המחויבות הלאומית לעומת הכאב האישי מחלצת אותו ממשבצת הנבל האבסולוטי, מה שהופך את מרדף החתול והעכבר של הסדרה להרבה יותר מעניין.

קל להבחין ש"טהרן" שואפת להתמקם על הספקטרום שבין "הומלנד" ל"פאודה". נכון לעכשיו, אין בה את הניצוץ שיקדם אותה לשם, אך כן מתקיימים בה היסודות של חטיף אדרנלין ממכר. ומכיוון שזה תמיד משקיט את הרעב של הצופים בכל העולם, אפשר להבין מדוע אפל שלפה את הארנק.

בקטנה

אתמול, כלומר גם אתמול, אברי גלעד אמר ב"העולם הבוקר" משהו גזעני ודוחה על ערבים. בהתנצלות שפרסם בעמוד הפייסבוק שלו טען המגיש שאותה "אמירה לא כל כך מוצלחת" בכלל כוונה "למצבם הקבוע של הירדנים כלפינו" וכן "למצב הקבוע של זעם כלפי ישראל בפרלמנט הירדני" (כן, זה גם נשמע מאוד קשור לטענה ש"בארגז הכלים הרגשי" שלהם אין תכונות כמו "הומור, חיוך, אהבה, נתינה, קבלה"). ב"רשת", אלא מה, הסתפקו בזה. "הסערה תחלוף עוד 24 שעות" כתב גלעד וסביר להניח שהתחזית שלו מדויקת. מפריע לכם? גשו ל"ארגז הכלים הרגשי" ושלפו מתוכו, בפעם המי יודע כמה, את האביזר שנקרא "ייאוש".