ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: גבריאל בהרליה
    7 ימים • 24.06.2020
    "ציפיתי שההורים ייצאו למרפסות וימחאו לנו כפיים, כמו לרופאים"
    שר החינוך אימפולסיבי וצריך לעבוד על עצמו. שי באב"ד חשב שיקבל אותנו בתור בייביסיטר בקיץ בחינם. נפתלי בנט לא התעסק בחינוך, רק בביטחון. ואם הקורונה תהיה כאן באחד בספטמבר עדיף ללמד מהבית. רן ארז, היו"ר הנצחי של ארגון המורים, חוגג את הניצחון הגדול שלו השבוע כמו שרק הוא יודע: בירי לכל הכיוונים
    רענן שקד | צילום: גבריאל בהרליה

    ראיתם את זה? זה באמת היה די מדהים לראות, אף על פי שזה קרה מהר כל כך. בואו נסתכל על זה שוב בהילוך האיטי:

     

    בצד הימני של הזירה, שר החינוך הטרי, אלוף במיל' יואב גלנט. בצד השמאלי ‑ יו"ר ארגון המורים העל־יסודיים, רב־סמל במיל' רן ארז. המטרה של גלנט: להוציא מהמורים, בחופש הגדול, החזר של תשעה ימי לימודים על חשבון הימים האבודים של סגר הקורונה. הגיוני בסך הכל. הממשלה מאחוריו. מאות אלפי הורים מאחוריו. אומה שלמה מאחוריו. קלי קלות. המטרה של ארז, בחור לוחמני בן 78 ששומר על מבטאו הרומני המקורי ועל אחד המשרדים המבולגנים ביותר במזרח התיכון ("אל תיבהל מהמשרד שלו", אומרת לי המזכירה, "גם אם ראית משרדים כאלה פעם, לא ראית בדיוק דבר כזה"): להגיד לכולם: לכו חפשו.

     

    והנה נשמע הגונג לפתיחת הסיבוב הראשון. גלנט תוקף חזיתית עם "אנחנו נעשה כל מה שיידרש", "כל האמצעים עומדים לרשותנו", "לא נאפשר לבודדים להביא אנרכיה" ו"קיבלנו החלטה שמגובה על ידי ממשלת ישראל".

     

    ו.... בזזז. זה היה הבאזר לסיום. הקרב הוכרע בנוק־אאוט כבר בסיבוב הראשון. על הרצפה מוטל גלנט, ציפורים מאוירות קטנות חגות מעל ראשו, אחרי שארז (ועו"ד סיגל פעיל, שמייצגת את ארגון המורים) סיים לעשות איתו ספונג'ה ולסחוט לתוך הדלי. זה נמשך בקושי כמה דקות לפני שבית הדין הארצי לעבודה דחה ביום שישי שעבר את עתירת המדינה לחייב את ארגון המורים להוסיף את תשעת ימי הלימודים. המורים לא יוסיפו. שנת הלימודים תסתיים כמקובל ב־30 ביוני.

     

     

    למה? כי גלנט והממשלה עתרו מאוחר מדי, התנהגו ביהירות, וחוץ מזה, ניסו להתעסק עם רן ארז. ולא מתעסקים עם רן ארז. למה לא מתעסקים? כי אחרי 23 שנה בתפקיד, אינספור מאבקים ובראשם שביתת המורים הממושכת בתולדות ישראל ‑ 54 ימים רצופים ב־2007 ‑ ארז הוא כיום קלינט איסטווד של התחום; אתם יכולים לשלוח מולו איזה גלנט שישמיע איומים ויעשה תנועות קראטה חדות ובוטחות, אבל אז ארז פשוט ישלוף את האקדח ויסגור עניין בבוקר קצרצר אחד בבית המשפט. "לא חיפשתי לעשות לו בית ספר", ארז מחייך, נינוח, על כוס ענקית של קולה זירו ‑ שני בקבוקים גדולים נוספים מחכים לו להמשך היום. "אני חושב שבגילו כבר אי־אפשר לחנך אנשים".

     

    מה הייתה הטעות שלו?

     

    "שהוא לא דיבר איתנו. לא היה שר חינוך שביום הראשון שהגיע או למחרת לא נפגש איתי כדי לשמוע מה הציפיות. והוא לא. שלושה שבועות! בסוף נקבעה פגישה, שאלו אם אני בא לבד. אמרתי לא, אני תמיד הולך לפגישות עם עוד שניים־שלושה חברי הנהלה. אז אמרו: אם ככה, אל תבוא. הוא רוצה אותך בארבע עיניים. ובזה נגמר הסיפור".

     

    מה הוא רצה ממך בארבע עיניים?

     

     

    "או להפחיד אותי, או לאיים עליי, או להבטיח הבטחות. אין לי מושג".

     

    אחרי שהוא הפסיד בבית המשפט, הוא קרא לך: "גנגסטר שהשתלט על המדינה".

     

    "שמע, הוא כנראה לא יודע מה זה גנגסטר. זה חבר בכנופיית פשע. אם אני חבר בכנופיית פשע, זה אומר שהוא מתייחס לציבור המורים ככנופיית פשע. ואיתם הוא רוצה לעבוד?"

     

    הוא יוציא קדנציה שלמה בתפקיד?

     

     

    "מי שלא מעריך את המורים, אין לו סיכוי. חודש בתפקיד והוא לא נפגש איתנו וכבר מצמיד לנו שמות תואר? וכשהוא מפסיד בבית משפט הוא כועס, ומדבר מתוך אימפולסיביות. אז אדם שכועס לא תמיד חושב בצורה הגיונית. אדם כזה, אולי טוב שלא היה רמטכ"ל. צריך לשקול היטב על איזה כפתורים נותנים לו ללחוץ".

     

    מה הפיל אותו בבית המשפט?

     

    "הסגנון. להגיד, 'כל האמצעים עומדים לרשותנו'. נו, שיעלה עם הזחל"מים על ארגון המורים! שמע, יחס גורר יחס, והוא בא אליי עם הנבוט. 'אם לא תיתן את ימי החופש ‑ ניקח'".

    גלנט וקודמו רפי פרץ בכניסתו לתפקיד שר החינוך. ארז: "יחס גורר יחס" | צילום: עמית שאבי
    גלנט וקודמו רפי פרץ בכניסתו לתפקיד שר החינוך. ארז: "יחס גורר יחס" | צילום: עמית שאבי

     

    והנבוט שלך יותר גדול?

     

    "לא, הנבוט שלו יותר גדול, השאלה אם הוא יודע איך להשתמש בו. בג'ודו ‑ שזה יותר תחום שלי ‑ העיקרון הוא להפיל את היריב באמצעות הכוח שלו. ואני הפלתי אותם באמצעות הכוח שלהם ‑ כי הגישה שאיתה הם באו לבית המשפט הפילה אותם".

     

    הוא ילמד מזה?

     

    ארז צוחק. "טוב, הוא רק חודש בתפקיד. יש לו עוד דרך ארוכה לעשות. אם הסגנון שלו הוא סגנון צבאי כזה, יהיה לו קשה בחינוך. זה לא עובד".

     

    הוא כמעט היה רמטכ"ל, אולי זה מסביר את הסגנון.

     

    "ואני הייתי רב־סמל מושתן במילואים. הייתי בפלס"ר של חטיבת שריון, עברתי את ששת הימים, מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפורים, לבנון הראשונה. אבל צריך השכלה, צריך ניסיון, צריך דבקות במטרה, צריך להאמין במה שאתה עושה. והמורים שאני מייצג, כשמשפילים אותם, רומסים אותם, פוגעים בביטחון הכלכלי שלהם, שולחים להם יד לכיס ולוקחים כסף ‑ אני חייב למנוע את זה. זאת השליחות שלי".

     

    וגלנט ישתף פעולה?

     

    "השאלה אם הוא יעבוד על עצמו. גם אני עבדתי על עצמי לא מעט, אבל לקח לי הרבה שנים עד שהגעתי לאן שהגעתי. אני מקווה שהוא אדם מוכשר ושייקח לו פחות".

     

    × × ×

     

    רן ארז הוא מופע בידור טוב השבוע, בעיקר אם אתם נהנים לשמוע בדיחות ברומנית (הוא יתרגם לכם לעברית, אל דאגה) ולהשקיף בזחיחות ממרומי 23 שנות ניסיונו על שר חינוך חדש ונמרץ מדי שעוד לא הבין ש"צריך לטפל בי", כדברי ארז. "אתה יודע, כשהייתה שביתת המורים הגדולה בתקופת השרה יולי תמיר, משרד האוצר בנה לי פרופיל פסיכולוגי אצל מיטב המומחים כדי לדעת מה נקודות התורפה. הם לא הבינו שיש לי התייחסות כמעט דתית לתפקיד שלי ‑ אני מנוסה, מסור, חרוץ, ובשביל חבר אני אלך עד אילת ברגל!"

     

    עכשיו, כשמאחוריו ארגון מורים עם למעלה מ־80 אלף חברים, ארז גורף את ההישג המהיר בתולדותיו, ודווקא מול גלנט. הוא מוציא את המורים שלו ‑ ועוד לפחות 1.1 מיליון תלמידים בחינוך העל־יסודי ‑ לחופש הגדול בול בזמן, לא נותן דקה אחת אקסטרה, וגם מרגיש עם זה מצוין, תודה.

     

    בכלל, עצם הדרישה להחזיר תשעה ימים על חשבון ימי הקורונה היא שערורייתית בעיניו. "האמת, לא רק שלא ציפיתי שידרשו מאיתנו להחזיר ימים, ציפיתי שההורים ייצאו למרפסות וימחאו לנו כפיים כמו לרופאים, כי הצלנו בקורונה את הילדים, שלא יסתובבו ברחובות. העסקנו אותם, לימדנו אותם, נתנו להם עבודות, בדקנו להם. אני משוכנע שהצלתי את המשפחות והילדים".

     

    קשה לומר שעבדתם ימים מלאים בקורונה.

     

    "עבדנו הרבה יותר קשה! עבדנו מעל ומעבר למה שהיינו צריכים. כשאני נותן שיעור עשר שנים וכבר יודע אותו בעל פה, ואז אני צריך לבנות אותו מחדש בצורה אחרת, ולהביא סרטונים ולהכניס דוגמאות ‑ ההכנה של השיעור הזה הרבה יותר קשה, ובכל יום לימודים השקענו יותר מאשר ביום לימודים רגיל. ותראה, לעבוד קשה זה גם עניין של תחושה פנימית. זה עניין סובייקטיבי. סובייקטיבית אני מאמין שמגיע לנו הרבה יותר כסף על זה".

     

    מה עם האלונקה שצריך להיכנס מתחתיה? מה כבר ביקשו מכם – תוספת של תשעה ימים?

     

    "אחרי שעבדנו יותר קשה באים ואומרים לנו, 'תיכנסו מתחת לאלונקה'? לא. מה עשו עובדי הרכבת? ישבו בבית, רכבות לא נסעו, קיבלו 50 אחוז משכורת על חשבון בעל הבית, ו־50 אחוז מהביטוח הלאומי. מישהו דורש מהם עכשיו לתרום? תשעה ימים זה חצי מהמשכורת החודשית של מורה. אז למה אנחנו צריכים לתרום חצי משכורת ולא חברי הכנסת או שרי הממשלה?"

     

    אתה יודע, גם לי ניכו אחוזים מהשכר בגלל הקורונה ודרשו ממני לעמוד באותם יעדים. תרמתי.

     

    "מר שקד, תרשה לי; אם אתה תבקש, נקבל אותך לארגון המורים ונייצג אותך. יש לנו את האפשרות. אבל אתה כנראה לא מיוצג. ואם אתה אומר לי שהורידו לך אחוזים ועבדת אותו דבר, אני דואג לך".

     

    גם לאשתי הורידו. ואני חושד שלעוד ישראלים.

     

    "מר שקד, לא עושים לאדם אלא מה שהוא נותן שיעשו לו. ואצלי, כשמדברים ומבקשים זה אחרת. כשנותנים לי הוראה ואומרים: 'אם לא תיתנו, ניקח בכוח בבית המשפט' ‑ נו, בחייך".

     

    לא היית מוכן לתת כלום?

     

    "אני הצעתי לתת שלושה ימי לימודים נוספים רק כדי לפתור את הבעיה, והם אמרו: לא, אתה תיתן תשעה ימים, ועוד כאילו באו לקראתי ואמרו שיחזירו לנו שלושה ימים בשנה הבאה. מה זה פה, מכולת? חבר'ה, אין שום סיבה לדבר על תשעה ימים. אבל מה ששי באב"ד (מנכ"ל משרד האוצר היוצא ‑ ר"ש) רצה זה לקבל את בית הספר של הקיץ בחינם. שיהיה להם בייביסיטר בחינם לקיץ. ולכן הוא העביר החלטה בממשלה שהעבודה שלנו מהבית שווה רק 50 אחוז. עכשיו, מי זה באב"ד שיקבע כמה עובד מורה? מי הוא שיחליט? איזה ניסיון יש לו? מבחינתי אני נתתי לא 50 אחוז, אלא 120 אחוז! אז אני לא בא לבקש תוספת כסף, אבל לבוא ולטעון שלא עבדנו?"

     

    אז מבחינתך לא מגיע לתלמידים שום דבר נוסף?

     

    "גם יום אחד לא".

     

    × × ×

     

    קל להצמיד לארז תגית בריונית ‑ היא הוצמדה לו לא פעם בעבר והוא גם מקבל אותה באהדה מסוימת ‑ אבל בסוף, אתם לא מסתכלים כאן על שום אלון חסן; מדובר במורה (לחינוך גופני) מאשדוד, טוב־מזג בהתנהלותו היומיומית, משעשע עם נגיעות ננסי ברנדס, וכמובן, אחד האנשים הכוחניים והעיקשים ביותר במערכת החינוך הישראלית. "עדיף שיחשבו שאני בריון מאשר לפלף", הוא מבהיר. "אני לא בריון, אני פשוט נחוש יותר ולא מוכן שירמסו את המורים או יפגעו בכבודם. הם חוד החנית של מדינת ישראל, כי הרופאים והטייסים של היום היו אתמול תלמידים".

    ארז בדיון בבית הדין לעבודה בשבוע שעבר. "עדיף שיחשבו שאני בריון מאשר לפלף" | צילום: יואב דודקביץ
    ארז בדיון בבית הדין לעבודה בשבוע שעבר. "עדיף שיחשבו שאני בריון מאשר לפלף" | צילום: יואב דודקביץ

     

    זה סלוגן נחמד, אבל אצל ארז הוא מגיע ממקומות משמעותיים יותר בעברו; הוא עלה לישראל עם הוריו מרומניה בגיל 17, אחרי שההורים שרדו את פוגרום יאשי ‑ מהאכזריים שידעו יהודי מזרח אירופה. "הייתה אנטישמיות אדירה", הוא זוכר. "לא היה יום, עד כיתה ו', שלא הלכתי מכות ברחוב עם גויים שקראו לי 'יהודי מלוכלך' או 'יהודי מסריח'. הייתי מרביץ וגם חוטף, אבל לא ויתרתי אף פעם. אמא שלי פחדה שיום אחד יהרגו אותי עם אבן בראש. אמרתי לה: 'אני לא מוותר, לי לא יקראו יהודי מלוכלך'. בכיתה ז' הפסיקו להרביץ לי כי הייתי בנבחרת הנוער של רומניה בחתירה והתחלתי להיות ג'באר. אבל העניין הזה, שאני לא מוותר, טבוע בדמי. אם ההורים שלי עברו את הפוגרום ואני בא לארץ, לבית שלי, ולא משקיע כדי שיהיה לנו עתיד פה ‑ ולהשקיע זה חינוך ‑ אז איזה סיכוי יש לנו?"

     

    בישראל הוא הפך דתי, הספיק לייצג אותנו בתחרויות חתירה בינלאומיות, החל לעבוד כמורה להתעמלות ואז התמנה ליו"ר ועד המורים בבית הספר שבו לימד באשדוד, ומשם היישר לארגון המורים. התברר שבזה הוא טוב יותר ‑ בעיקר אחרי תחקיר שפורסם ב־2003 ב'ידיעות אחרונות' וגילה כי בכל הקשור לעבודתו כמורה, הוא נעדר שיטתית מהעבודה אבל ממשיך לקבל משכורת מלאה, בסכומים מצטברים ניכרים.

     

    הפרשה התנפחה והגיעה עד בג"ץ, ארז ננזף אבל לא עמד לבסוף לדין פלילי. השאר ‑ בארגון המורים לפחות ‑ היסטוריה של קרבות התשה, כשהישגו הגדול הוא העברת רפורמת "עוז לתמורה", לצד המאבק הנחרץ בניסיונותיה של שרת החינוך לימור לבנת ליישם את מסקנות ועדת דוברת, שתבעו רפורמה שכללה פיטורי אלפי מורים. ארז, עם היד על שלטר השבתת הלימודים, לא התכוון לאפשר לשערה אחת משערות ראשה של שום מורה לטבע ליפול.

     

    הנשק שלך הוא תמיד השבתה, לא?

     

    "לא. יש לנו גם עיצומים. ותקשורת. את יולי תמיר ניצחנו בהשבתה, אבל את לבנת לא; לבנת הייתה על כל האוטובוסים ושלטי החוצות בקמפיין שהעלינו, ואתה יודע מי מחאו לנו אז כפיים? כל החברים שלה בכנסת, שרק רצו שניכנס בה. עד היום היא לא סולחת לנו".

     

    אתה תרמת לסיום הקריירה הפוליטית שלה?

     

    "היא תרמה לעצמה".

     

    לבנת עשתה לך הכי הרבה צרות?

     

    "היא באה עם הנבוט במקום לדבר, אבל גם יולי תמיר עשתה צרות. היא הייתה לא אמינה. לפחות אצל לבנת מילה הייתה מילה. אצל יולי ‑ לא".

     

    מי היו שרי החינוך הכי טובים שעבדת איתם?

     

    "אמנון רובינשטיין ‑ לא הייתה לנו אפילו שעה אחת של עיצומים. ויוסי שריד ז"ל. וגדעון סער. גם שולמית אלוני דאגה לנו מאוד".

     

    איך היו בנט ופרץ?

     

    "בנט לא התעסק במערכת החינוך, ביטחון תפס את כל הראש שלו. פרץ לא הורגש בכלל, הוא ידע שהוא זמני".

     

    יש היום מישהו שהיית שמח לראות כשר חינוך?

     

    "יכול להיות שיולי אדלשטיין או אלקין היו מתאימים לתפקיד ‑ אם אני מסתכל על הרקע שלהם לפני הפוליטיקה. גם איציק שמולי".

     

    מה עם חילי טרופר? הוא היה יועץ של שי פירון ו...

     

    "לא. צריך לא רק נשמה, אלא גם יכולת ארגונית, ואין לו את זה".

     

    כשהוא לא עסוק בהעברת סדנאות חינוך לשרי חינוך, או בגיבוש איומים לגבי אי־פתיחת שנת הלימודים במועדה, ארז פוקח עין על הארגון מעבר לכביש, הסתדרות המורים, שמייצג גם גננות ומורים בבתי הספר היסודיים, ועלה לכותרות במאבק האחרון בעקבות הופעתה הטלוויזיונית הלוחמנית של היו"ר יפה בן דוד. בגדול, אתם מסתכלים על יחסי כלב־חתול קלאסיים, ונכון לסיבוב האחרון, גם כאן ארז גרף את הקופה, אחרי שבן דוד הבטיחה בראיון מדובר באולפן חדשות 12 ש"לא נוסיף יום אחד של עבודה ביולי על חשבוננו". זמן קצר אחר כך היא נכנעה וחתמה עם משרד האוצר על תשעת הימים הנוספים ביולי, ובתנאי שגם המורים בבתי הספר העל־יסודיים ייתנו את הימים. כמובן שארז לא התכוון לתת שום דבר. "לחצו את יפה, והיא לחיצה, והם אמרו לה: 'אנחנו נכופף את רן ארז'".

    בן דוד. "לחיצה" | צילום: גדי קבלו
    בן דוד. "לחיצה" | צילום: גדי קבלו

     

    אהבת את ההופעה שלה בערוץ 12?

     

    "היא גרמה נזק. קודם כל לעצמה, ואז לכל ציבור המורים. כאב לי הלב על הראיון שלה, כי זה יצר לנו דימוי רע בציבור. אבל אני לא מאשים אותה, אין לה את הניסיון שיש לי. היה לי פעם יועץ תקשורת, ראובן אדלר, שאמר לי בפירוש: 'אתה יודע למה הדג בצלחת? כי הוא פתח את הפה'. לא צריך לרוץ לדבר, כי לפעמים דיבורים מקלקלים. זה לא היה נכון להתראיין במהלך המאבק".

     

    דיברת איתה על זה?

     

    "אנחנו לא מדברים".

     

    למה?

     

    "כשהיא נבחרה לתפקיד שלחתי לה מברק ברכה וביקשתי שניפגש ונשתף פעולה. לא זכיתי לתשובה. ביום שלישי, לפני שהיא חתמה על ההסכם עם באב"ד, היא טילפנה ואמרה לי: רן, אני חושבת שהגיע הזמן שנדבר ונשתף פעולה כי רוצים שנוותר על ימים. באתי אליה למשרד, והיא אמרה: תשמע, אני רוצה שנוציא מכתב נזעם לביבי. אמרתי לה: תקשיבי לי טוב, לא צריך להוציא מכתב לביבי, ומשתי סיבות: הראשונה, שהוא לא יקרא אותו. השנייה, שלא צריך ללכת עם ביבי ראש בראש. אני מציע דבר אחר: יש פתגם ברומנית שאומר: 'תכה על האוכף עד שיבין הסוס'. בואי נוציא מכתב לכלל המורים, חתום על ידי שנינו, שאנחנו משתפים פעולה וניאבק נגד זה. היא אמרה: מקובל. תנסח את המכתב. ניסחתי מכתב אלגנטי, יפה, הרבה ציונות, שלחתי לה ברביעי בבוקר, ולא קיבלתי תשובה. שלחתי סמס, שום דבר. בערב התברר לי שהיא באוצר, מנהלת מו"מ עם באב"ד".

     

    מה המסקנה?

     

    "שמבחינתה היא המובילה והיא לא צריכה כלום. אבל יש ביטוי ברומנית, 'גם גזע עץ קטן יכול להפוך עגלה גדולה'. אז צריך להיזהר גם מאלה, הקטנים יותר. ואני נזהר".

     

    × × ×

     

    לחופש הגדול ארז יוצא כשהאופק מעליו חדש ובהיר מאי פעם, והעתיד גדול. "בלי להגזים, אחרי שניצחנו בבית המשפט קיבלתי איזה 500 סמסים ו־600־700 ווטסאפים ומיילים ממורות, 'כל הכבוד', 'תודה רבה', 'יישר כוח', 'אתה גדול', 'זכינו שאתה עומד בראשנו'. אני לא מסוגל לקרוא הכל מרוב שהווטסאפים החדשים דוחפים את הישנים. המאבק הזה ליכד את המורים ושיפר את מעמדם".

     

    מתקופת הקורונה הוא מגיח לאחר שבא לחזק ויצא מחוזק. "הרגע הכי קשה שלי היה כשאמרו לי שאסור לי להיפגש עם הנכדים. זה היה רגע ששבר אותי. והרגע שבו הבנתי שזה באמת עניין מסוכן. הייתי בבית שלושה שבועות, לא יצאתי אפילו לזרוק זבל. הבן שלי דני היה בא, שם לי קניות ליד הדלת, מצלצל בפעמון והולך. אחר כך חזרתי לפה והתחלנו לדבר עם כולם מרחוק".

     

    מה יהיה באחד בספטמבר הקרוב?

     

    "אם תהיה קורונה, אמליץ ללמד מהבית. השר פרץ אמר ששעת עבודה מהבית שווה שעת עבודה פרונטלית, ואני חושב שהיא שווה יותר. אם לא תהיה קורונה, נתחיל את שנת הלימודים כרגיל".

     

    לא תאיימו בשביתה?

     

    "יותר מעשר שנים לא שבתנו באחד בספטמבר".

     

    זה לא הפריע לכם לאיים בזה.

     

    "לאיים כן. אבל אתה מכיר את הבדיחה על אחד שנכנס בשער של וילה שכתוב עליו 'זהירות כלב', ורואה כלב קטנטן, אז הוא שואל מה זה, ובעל הבית אומר לו: 'זהירות לא לדרוך עליו'?"

     

    לא הכרתי. אבל תראה, אתה מדבר הרבה על מעמד המורה ובסוף, המורים שאתה מייצג עדיין מרוויחים סביב 10,000 שקל לחודש, בזמן שאתה יושב פה על משכורת של 40 אלף.

     

    "השכר שלי לא מוגזם. זה שכר של מנכ"ל משרד ממשלתי, ומי שקבע את השכר שלי זו מועצת הארגון. ששם אתה יכול להגיד שיש לי רוב".

     

    מגיע לך יותר?

     

    "אני יכול לחיות עם המשכורת שלי. אין לי שום בעיה עם הדבר הזה. כל השכר בארגון השתנה לטובה, ומפני שאני ותיק יותר ועומד בראש, יש איזשהו מדרג. אנחנו עושים עבודה טובה, אז למה לא".

     

    אחרי 23 שנה בתפקיד, אתה מתחיל לראות את הסוף?

     

    “מה, 23 שנה וצריך ללכת? לא. אם אני בעזרת השם אהיה בריא, והמורים ירצו אותי, אני אמשיך".

     

    raanan@y-i.co.il

     


    פרסום ראשון: 24.06.20 , 21:26