איני יודעת מי החלאות שקראו לעבר אמנון אברמוביץ' "כלב" ו"יא שרוף מסריח", או מי הג'נטלמנים המעודנים שזעקו לעברו "בוגד" "גיס חמישי" ו"עוכר ישראל". איני יודעת מי אלה שצרו עליו וביקשו לעשות בו שפטים, עד שחולץ בידי כוח גדול של היס"מ. אבל אני בהחלט יודעת שהיה להם אילן גבוה להיתלות בו ולשאוב ממנו השראה: ראש הממשלה נתניהו, המסית והמדיח מספר אחת. בניצוחו ובהשראתו הם פועלים. ומעבר להסתה הכללית, השגרתית, העיקשת, נגד מוסדות שלטון החוק ונגד התקשורת החופשית - הגדיל נתניהו לעשות ובחר בכוונת מכוון, במודע ובמזיד — בקבוצה קטנה של עיתונאים ובתוכה אברמוביץ'. שאת מצחם סימן ואותם הפך בשיטתיות ובאופן פרסונלי וממוקד, לשעיר לעזאזל ולמטרה נעה.

זו לא הפעם הראשונה שהעיתונאי הזה מותקף בידי בריונים בעת מילוי תפקידו. הוא הותקף כשבא לסקר את משפט אלאור אזריה, הוא הותקף סתם כך סמוך לעמדת השידור של חדשות 2 בזמן צוק איתן, והרשימה ארוכה. אבל את המתקפות המרושעות והמופקרות ביותר ספג מנתניהו. השפלה שבהן הייתה בקמפיין הבחירות של הליכוד במארס אשתקד, כאשר הושם ללעג באמצעות חקיין שלו שאופר כך שפניו היו מצולקות כפניו של אברמוביץ' שנפצע בקרב שבעקבותיו עוטר בצל"ש.

אני לא שלמה עם אזכור נסיבות פציעתו של אברמוביץ' בהקשר זה. הוא או כל עיתונאי אחר, אינם זקוקים לתעודת הכשר על פטריוטיזם כדי לעשות את עבודתם בלי שיחששו לחייהם. אלא שכאן, קשה להתעלם מהפער העצום בין הניסיונות השיטתיים להפוך אותו לבוגד, ובין תרומתו של מי שצל"ש הרמטכ"ל הוענק לו בשל גבורתו והקרבתו בקרבות הקשים בתעלה במלחמת יום הכיפורים. יותר משנה היה השריונר אברמוביץ' מאושפז במצב אנוש, עובר אינסוף ניתוחים מכאיבים והשתלות כדי לנסות ולתקן את מה שעשה לו המשך הנהיגה בטנק בוער, כשידיו וגופו עולים באש – כדי לא לחסום את שיירת הטנקים שאחריו.

לימים השתקם באופן מופלא, חי בשלום עם נכותו על כל קשייה, מעולם לא עשה מנסיבות חייו ופציעתו הון תקשורתי, והפך לאחד העיתונאים החשובים בישראל. הוא עיתונאי דעתן, אך דעותיו משקפות זרם ציוני נרחב בחברה הישראלית.

בצוק איתן הוא הותקף בשל העובדה שסבר לפי תומו שלא כדאי לכבוש את עזה. כעת זה אפילו לא קשור לעמדותיו הפוליטיות. המדד הפך להיות צר כעולם נמלה: האם אתה סבור שנתניהו הוא קדוש מעונה שנרדף לשווא, ויש לפטור אותו לאלתר מכל הליך משפטי, להתנצל בפניו עמוקות ולמשוח אותו למלכות נצח - או לא.

הכל משועבד להצלת עורו של נתניהו ולמילוטו בכל מחיר מישיבה אפשרית בכלא. הכל בניצוחו הפעיל, הכל מתוך הצבת מטרה מודעת לרסק את אדני הדמוקרטיה — מערכות שלטון החוק והעיתונות החופשית. ומי כמו נתניהו יודע שלהסתה טובה ובריאה צריך גם פנים ושמות. הפעם, ולא בפעם הראשונה, אלה היו פניו של אברמוביץ'.

ההיסטוריה הקצרה שלנו אינה מבשרת טובות בהקשרים האלה. בעבר, כשזרמים עכורים כאלה הרימו ראש ולא גונו, זה הסתיים ברצח. ברצח איש שלום עכשיו אמיל גרינצווייג ז"ל, ברצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל ועוד. כעת לא רק שהם אינם מגונים. הם מלובים בכוונה תחילה. ובקצב הזה, שילך ויגבר ככל שיתקדם המשפט, גדלים והולכים הסיכויים שיירצח כאן עיתונאי. או שופט. או פרקליט.

האירוע הקשה הזה היה סמוך מאוד לדיון המביש בוועדת הכספים, שהתבקשה לאשר לנתניהו גם לעתיד לבוא וגם רטרואקטיבית, ליהנות מאורח חיים של אלפיון עליון על חשבון הציבור. ח"כ מיקי זוהר קונן על מר גורלו של ראש הממשלה שהוא "נכה כלכלי". ברקע המתקפה על נכה אמיתי, נכה צה"ל עטור צל"ש שאינו מבקש מאיש לקונן בשבילו, זה נשמע עוד יותר מעוות. √