שון טאוב התלבט שלושה חודשים אם לקחת את התפקיד הראשי ב'טהרן', למרות שהתסריט תפס אותו כבר בקריאה הראשונה. "אני מקבל הרבה הצעות", אומר טאוב, "יום אחד הגיע מייל מדני סירקין, שאמר שהוא רוצה להציע לי תפקיד בסדרה ישראלית. אולי כי אני יהודי הרגשתי חובה לבדוק במה מדובר. הוא שלח את התסריט של הפרק הראשון והנשימה שלי נעצרה. זה היה כל כך טוב. קראתי עוד כמה תסריטים והיה ברור שאם אני מנקה את כל המסביב, אני חייב לעשות את זה".
מה זה המסביב?
"היסוס אחד היה מהלא־נודע. אני מה שמכנים 'שחקן הוליוודי', ולא ידעתי מה לצפות מהפקה ישראלית. דני הסביר לי הכל, והדבר הראשון שהפתיע אותי היה לוח הזמנים. פה אנחנו בדרך כלל מצלמים פרקים לפי הסדר, ושם יכול להיות יום שבו בבוקר עושים סצנה מפרק 1 ואחר הצהריים מפרק 6".
והיו עוד סיבות?
"כן, מאוד חששתי איך זה יתקבל באיראן. לא רציתי לעשות משהו שייראה פוליטי, בנושא רגיש כל כך, או שיציג את העם האיראני באופן קריקטורי. אני עדיין איראני, יש לי הרבה אוהדים שם ואני לא רוצה לפגוע בהם. דני הבטיח שאין שום כוונה לגרום לאיראנים להיראות רע".
אתה לא מתחרט.
"לא לרגע. אני חושב שאנשים באיראן יאהבו את הסדרה ואת הצורה שבה הם מוצגים. צריך להבין שממשלת איראן והעם שונים לגמרי. מה שרואים בטלוויזיה זו תעמולה, אנשים יכולים לצעוק 'מוות לישראל', אבל בתוך תוכם לא אכפת להם מכל זה, הם רק רוצים לחיות בשלום".
הם יראו את הסדרה?
"בכל דרך אפשרית. הם יורידו באופן לא חוקי אם צריך. הם מחכים לזה בקוצר רוח".
למה בעצם?
"לפני הכל, השם של הסדרה. ישראלים עושים סדרה שנקראת 'טהרן', זה משהו שהדליק את כולם שם. אני זוכר שהיינו אולי שבוע בתוך הצילומים באתונה, והתגובות שהתחילו להגיע מאיראן היו הזויות, אנשים השתגעו. זה הגיע למצב שביקשו ממני להפסיק לדבר על הסדרה כי בקושי התחלנו לצלם".
× × ×
טאוב היה אמור להגיע לישראל לפרמיירה של 'טהרן' (משודר בימי שני ב-'כאן 11'). הוא ביקר בארץ כמה פעמים בעבר ואהב הכל, מהאנשים ועד האוכל. כמעט כל דבר הזכיר לו את טהרן שבה גדל ואליה הוא מאוד מתגעגע. הקורונה הרסה לו את התוכניות, אז עכשיו הוא יושב מול המחשב בביתו בלוס־אנג'לס, כשמאחוריו פוסטר ענק של 'איירון מן', הסרט שהחל את היקום של ׳מארוול׳ ובו הוא הציל את טוני סטארק.
הוא בן 57, גבוה (1.87 מ׳) ואלגנטי מאוד בכל תפקיד שהוא עושה, גם אם הוא צריך להרוג את אשתו לשעבר עם שבר של בקבוק ב'הומלנד'. אבל עכשיו הוא לבוש בגווני צהוב־כתום, חובש כובע מצחייה אדום, ואפילו דרך הסקייפ אפשר לראות את העיניים שלו נוצצות כשהוא מדבר על טהרן - הסדרה והעיר - כאילו כל חייו חיכה לרגע הזה שחיבר שתי אהבות גדולות שלו: משחק ועיר ילדותו.
טאוב אהב מהשנייה הראשונה את דמותו של פארז, ראש אגף חקירות הפנים במשמרות המהפכה, האחראי על חשיפות סוכנים זרים באיראן שנקרע בין הנאמנות למולדת לאהבתו הגדולה לאשתו החולה. כל כך אהב, שלא הטרידה אותו העובדה שפארז ומאג'יד ג'וואדי, הדמות שגילם ב'הומלנד', ממלאים פחות או יותר את אותה פונקציה בשלטון האיראני.
"כשאני לוקח תפקיד אני לא משווה אותו לדברים שעשיתי בעבר", אומר טאוב, "ג'וואדי ופארז דומים בג'וב שלהם, אבל כאנשים הם מאוד שונים. לג'וואדי לא היו גבולות. כשהוא רצח את אשתו לשעבר, זו הייתה סצנה קשה בשבילי, אני זוכר שאפילו ניסיתי לבדוק אם אפשר להוריד את מינון האכזריות. פארז הרבה יותר רך, הוא איש משפחה, הוא מאוד אוהב את המדינה שלו, אבל הסיפור עם אשתו מאוד משפיע עליו".
בפרק הראשון פארז הופך בתוך כמה דקות מהגבר הכי רומנטי בעולם למישהו שנותן סטירה אלימה לבחורה בת 20.
"הרגע שבו הוא סוטר לה היה הרגע שבו הבנתי שאני רוצה את התפקיד. עוד תראו כמה רבדים יש לו, ואיך בסופו של דבר הוא לא שונה מאנשים בעמדה שלו בצד הישראלי".
קלייר דיינס, כוכבת 'הומלנד', סיפרה פעם שאחרי רבע שעה בצילום פרק הפיילוט הם כבר ידעו שיש להם משהו גדול ביד, אבל עדיין לא ידעו אם אנשים ירצו לראות סדרה שעוסקת בקווים המוסריים האפורים מאוד של המודיעין האמריקאי. על הסט של 'טהרן' ידעו בערך באותה מהירות שיש להם משהו מיוחד, ובמקרה הזה גם היו בטוחים שכולם ירצו לראות.
היא כבר נמכרה ל'אפל טיוי פלוס' עוד לפני שהוקרן פרק אחד שלה בישראל. כמעט כל הידיעות בתקשורת האמריקאית דאגו לעשות את הקשר ה־'מהכותבים של פאודה'. מעבר לליטוף האגו וההכרה בכך ש'פאודה' הפכה לאייקון, יש הצלחה לדרמות שמטפלות בסכסוכים בין ישראל לשכנים, בדרך מורכבת שבורחת מקלישאות. 'אפל' מביטה אל מעבר לאוקיינוס, לא חוששת לשים יד גם על סדרות בשפות זרות, וגם לנסות את טריק 'הומלנד', שכידוע נולדה מ'חטופים'. חוץ מ'טהרן', עובדים ב'אפל' על עוד שני פרויקטים עם מעורבות ישראלית: הסדרה 'חשד', בכיכובה של אומה ת'ורמן, מבוססת על 'כפולים'; ובחודש שעבר קנה התפוח את הפרויקט הבא של גל גדות - סדרה בת שמונה פרקים על סיפור חייה האפי של שחקנית תור הזהב ההוליוודי, הדי לאמאר. המכירה של 'טהרן' לא הפתיעה את טאוב בכלל. "ידעתי שהסדרה עומדת להימכר, לא ידעתי בדיוק למי, אבל היה מאבק גדול על הרכישה. כשאתה בתוך משהו טוב, אתה פשוט יודע. דני היה שולח לי מסרים תוך כדי עריכה, 'שון, זה ממש־ממש טוב'. הוא הבמאי הראשון ששלח לי מכתבי אהבה, 'ראיתי עכשיו את פרק 3, אתה כל כך תאהב אותו'. זה חום שאני לא מכיר בהוליווד ומאוד אהבתי את זה".
× × ×
הוא הסתובב בעולם בערך מאז שידע ללכת. טאוב נולד בטהרן למשפחה יהודית מבוססת שניהלה עסק מצליח לנעליים אורתופדיות ועזב את איראן בגיל שלוש, עם אמו שנסעה ללמוד במנצ'סטר. הילד חזר לאיראן כשהיה בן שמונה ובגיל 13 עזבה המשפחה שוב, לשווייץ. כל זה היה ממש לפני המהפכה האיסלאמית, איראן הייתה אז מדינה חילונית ופתוחה, ולנסוע ולחזור לא הייתה בעיה.
"הייתה לי ילדות נהדרת בטהרן", אומר טאוב, "המדינה הייתה כל כך יפה ונעימה. אני זוכר שבגיל 12 לקחתי את האוטו של אמא ונהגתי, והשוטרים לא עשו לי כלום כי הכירו את המשפחה שלי. זה היה כמו באגדות".
כמה משמעותית היהדות עבורך היום?
"אני לא דתי, אבל לא מסתיר את העובדה שאני יהודי. זו המורשת שלי, סבא שלי היה אישיות מרכזית מאוד בקהילה היהודית באיראן. יש לי חברים מכל הדתות וממש לא אכפת לנו מכל זה, מלחמות דת הן הדבר הכי מטופש שיש".
יודע קצת עברית?
"יש מילים שאני יודע כבר הרבה שנים. 'תודה רבה', 'בבקשה', 'מה שלומך', 'הכל בסדר'. בגיל 13 למדתי את המילה הראשונה בעברית ומשום מה היא הייתה 'תפוז'".
כשטאוב הילד גר במנצ'סטר הוא ראה את טקס האוסקר בטלוויזיה, והחליט שהוא רוצה להיות שחקן. בגיל 15 הוא כבר נכנס לבד לקונסוליה האמריקאית בציריך וביקש ויזה, נחוש להגשים את החלום ההוליוודי. אחרי שסיים ללמוד בקולג' בקליפורניה, התחיל לעבוד כסוכן נדל"ן ופגש במקרה סוכן שחקנים שחיפש לשכור משרד. טאוב נידנד לו שהוא רוצה להיות שחקן, עד שלסוכן נמאס והוא עשה לו אודישן קצר, בסיומו הביט הסוכן בטאוב בתדהמה וכל מה שהצליח לומר היה, 'אתה בן זונה'.
קצת אחר כך סידר לו הסוכן אודישן של ממש, בלי להגיד לו בשביל מה כדי שלא ייכנס לפאניקה. התברר שזה היה תפקיד ב׳רמבו 4׳. טאוב עבר את כל הסינונים, אבל נפסל בסוף בידי סילבסטר סטאלון שחשב שהוא גבוה מדי.
התפקיד הראשון שלו היה ב־1988, בסדרת המשטרה הפופולרית 'האנטר' הוא גם עשה הופעת אורח ב'סיינפלד' וה-'הסופרנוס' ומאז נהנה מקריירה הוליוודית מוצלחת. יהודי איראני־אמריקאי עם פנים חזקות שמגלם דמויות מכל מוצא אפשרי. הוא היה איטלקי, צרפתי ובלגי, אפגני והודי, עשה קומדיות ודרמות, השתתף בסרט זוכה האוסקר 'התרסקות', ושיחק ב'רודף העפיפונים'.
"החלטתי לפני הרבה זמן שלא אתן להם לעשות לי טייפקאסט", אומר טאוב, "התחלתי את הקריירה בכלל בקומדיה, כל החברים שלי הופתעו כשעברתי לדרמה ובתפקיד הראשון ב'האנטר' הייתי בכלל מתנקש".
לפחות לא טרוריסט.
"רגע־רגע, הוא היה מתנקש אירופאי. שמתי עדשות מגע כחולות. אבל זה לא היה קל, לפעמים אתה ממש זקוק לעבודה ומישהו זורק לך כסף כדי להיות טרוריסט. דחיתי הצעות, עשיתי קומדיות, החלטתי שאני לא משחק באד־גאי אלא אם הוא מעניין ורב־ממדי. לפני כמה שנים הייתי ב'פאפא׳, סרט על ארנסט המינגוויי, וגילמתי אמריקאי בשם אוון שיפמן. אפילו לא הייתי צריך לעשות אודישן. שאלתי את הבמאי אם הוא מרגיש נוח עם זה שאני עושה דמות כזו, והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו".
זה נשמע נדיר, הוליווד הרי מלאה דעות קדומות.
"דעות קדומות זה חלק מהחיים. יש לי מזל כי המראה שלי מקשה למקם בדיוק מאיפה באתי, 'איראן' זה לא הניחוש הראשון. אבל החלטתי להפוך את זה שאני מהגר כהה עור ליתרון, כי מעט שחקנים יכולים לעשות תפקיד כמו פארז. הייתה תקופה שעשיתי המון תפקידים הודיים, אבל היום כולם כל כך פוליטיקלי קורקט, שכבר לא מרשים לי לעשות את זה. אם מה שמפריע לך לקבל תפקידים זה המבטא, אתה יכול להיפטר ממנו".
רוב צופי הקולנוע עדיין מזהים את טאוב לפני הכל כינסן, הגאון האפגני שמציל את חייו של טוני סטארק ב'איירון מן' הראשון. "לא רק מציל את חייו", מתקן טאוב בנימוס נחוש, "אלא גם בונה את חליפת 'איירון מן' הראשונה".
מאוד כעסתי שהרגו את ינסן.
"נכון? הבמאי ג'ון פאברו אמר שאם הוא היה יודע שינסן יהיה אהוב כל כך, הוא לא היה הורג אותו. חבל לי שהוא מת".
כל הסצנות שלך בסרט היו עם רוברט דאוני ג'וניור. חוויה.
"חוויה אמיתית. רוברט ואני אילתרנו המון והייתה בינינו כימיה מהשנייה הראשונה. היינו יוצאים לסיבובי הליכה ובאחת ההליכות, שבועיים אחרי תחילת הצילומים, אמרתי לו, אתה תהיה איירון מן לנצח'. הוא ענה, 'באמת?' אמרתי, 'כן, זה מרגיש כל כך גדול'".
× × ×
הפעם הראשונה שטאוב חזר לטהרן הייתה ב־1980 ממש אחרי המהפכה האיסלאמית. "נסעתי לחודש עם ויזה שקיבלתי בארה"ב. בזמן שהייתי שם הוויזה בוטלה בגלל משבר בני הערובה מול ג'ימי קרטר, והייתי חייב לעזוב מיד אחרת היו לוקחים אותי לצבא. נשבר לי הלב כי הבנתי שאולי לא אראה יותר את טהרן לעולם. ב־1993 כן הצלחתי לבקר שוב לזמן קצר, ואז כבר לגמרי לא זיהיתי אותה".
רוצה לבקר שוב?
"מאוד. אני נורא מתגעגע לאיראן הישנה. תוך כדי הצילומים חשבתי שאולי הסדרה תוכל לעזור לאנשים להבין שרוב השנאה בין איראן לישראל, ובכלל בעולם, מונעת על ידי הממשלות. הלוואי שישראלים היו יכולים לנסוע לאיראן, הם יהיו מופתעים מקבלת הפנים. האיראנים לא שונים מהישראלים, חושבים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, אוהבים אותו אוכל. בסופו של דבר אנחנו אותה משפחה, אז בשביל מה כל זה?"
