אזיקי החופש
זה סוד גלוי: צווי ההרחקה נגד גברים אלימים אינם יעילים, המדינה מתקשה לאכוף והנשים ממשיכות לסבול מאיומים וממעקבים שנגמרים לעיתים ברצח. בכל הזמן הזה קיים פתרון פשוט ממש מתחת לאף שלנו: חברה ישראלית שמייצרת אזיקים אלקטרוניים חכמים ומוכרת אותם בכל העולם. עכשיו, בעקבות חוק שיחייב גברים שמפירים צווי הרחקה לשאת אזיק אלקטרוני, כתבתנו יצאה לסיור בלעדי במרכז הפיתוח של חברת Attenti ושמעה איך הפיתרון הטכנולוגי הזה עובד ומה קורה כשהמערכת מזהה אישה בקניון שנמצאת בסכנה
זה סיפור מקומם וכואב במיוחד בגלל שאפשר היה למנוע אותו. ספארש אינעלם נרצחה בידי בן־זוגה כאשר זה הפר את צו ההגנה שהוצא נגדו, בדיוק לפני שנתיים. את אחותה של ספארש פגשתי בהפגנת הנשים הגדולה שנערכה לאחרונה בעקבות רצח מאיה וישניאק. "הרוצח של אחותי הפר שוב ושוב את הצו", סיפרה לי האחות אסקדר. "בסוף הוא הצליח לקחת לה את החיים, שבועיים אחרי שהיא אספה את כל הכסף שצריך – 5,000 שקלים – כדי להתקין בבית מצלמות ולהראות למשטרה שהוא באמת מגיע לאיים עליה. היא לא הספיקה. ארבעים פעם אחותי הלכה למשטרה וביקשה שיתפסו אותו, שיעקבו אחריו, שיעצרו אותו, אבל הם רק נתנו לו עוד צו ועוד צו. מה עוזר הצו? זה נייר. זה כלום", זועמת אסקדר כשאני מתקשרת לספר לה על הצעת החוק שבדיוק עברה בקריאה טרומית: חוק שיחייב אזיק אלקטרוני על גברים אלימים שהוצא נגדם צו הגנה. לשתינו אין ספק שאם היה לפני שנתיים מכשיר שמנטר את צעדיהם של גברים אלימים, אחותה הייתה היום בחיים.
את הצעת החוק לניטור ואיזוק אלקטרוני של גברים שהפרו בעבר צווי הגנה ושנמצאו מסוכנים עבור נשותיהם וילדיהם החלה להריץ חברת הכנסת עליזה לביא כבר ב־2017. לפני שנתיים, בעיצומה של מחאת הנשים שפרצה אז וש"ידיעות אחרונות" היה חוד החנית שלה, הכריז נתניהו שצריך לדאוג לחקיקת בזק שלה. מאז הרבה פוליטיקה זרמה בנהר, וכעת ההצעה הוגשה שוב על ידי חברת הכנסת קרן ברק (ליכוד). אחרי שאושרה בקריאה טרומית היא צפויה להיכנס להליך חקיקה מואץ ובתוך מספר חודשים להפוך לחוק שיחייב את הגברים המסוכנים בניטור 24 שעות ביממה. או זו לפחות התקווה.
"מי יגן עליי, הצו?"
עבור עשרות אלפי נשים בישראל החוק הזה הוא אוויר לנשימה. צו ההגנה, שאמור לספק לנשים את הביטחון והשקט, מתגלה ככלי לא יעיל בעליל. "מאז שהוא בצו אני לא ישנה בלילות. מה הבעיה לקמט נייר ולבוא לרצוח אותי? מישהו יכול למנוע את זה ממנו? הוא הרי מאיים עליי כל הזמן", אומרת כ', שבן־זוגה לשעבר ריצה עונש מאסר בגלל תקיפה שלה ושל ילדיהם. מאז שיצא לחופשי, מצויד בצו הגנה כמובן, חייה של כ' הפכו לגיהינום. "אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ישנתי רצוף. אני נרדמת בלילה על כיסא שצמוד לדלת, כדי שהוא לא ייכנס ויחנוק אותי כשאני ישנה".
ח', אמא לשלושה ממרכז הארץ, פשוט מצטערת שהפתרון הזה לא היה שם קודם. "הלוואי שהחוק הזה יעבור מהר ליישום", היא אומרת. "את יודעת מה זה להוציא צו הרחקה? פחדתי פחד מוות ממה שהוא יעשה לי אחרי שישמע, ואז קיבלתי את צו ההרחקה לידיים ואני יוצאת מבית המשפט ויודעת שתכף הוא יקבל הודעה שהוא מורחק ואסור לו להתקרב אליי ולילדים, ואני מבינה שאין שום דבר שמגן עליי מהעצבים שלו, חוץ מחתיכת הנייר שאני מחזיקה ביד. אני רועדת כולי כי עשיתי משהו שאסור לי לעשות, דיברתי על הבעל האלים שלי עם גורם חיצוני, ועכשיו מי יגן עליי? הצו?".
הצו לא מרתיע?
"הוא כל הזמן סביבי. אני יוצאת מהעבודה — והוא שם; אני מביאה את הילדים לבית הספר — והוא במדרכה ממול. בלילות הוא מחנה את הרכב שלו מול הבית שלי ויושב לתצפת מעבר לכביש, ואני כמו חיה לכודה. הוא כל רגע יכול לעלות לכאן, במקרה הטוב לפוצץ אותי במכות ובמקרה הגרוע להרוג אותי. מי ידע? אם עכשיו יהיה פתרון שיוכל להתריע, שאני אדע שאני יכולה להסתובב ברחוב בשקט, הרווחתי את החיים שלי בחזרה. לא יצאתי מהבית חודשים, הרי המשטרה לא יושבת ומחכה מחוץ לדלת לשמור עליי, אני צריכה להגן על עצמי וזה פחד מוות שאני לא יכולה להסביר. כל מי שנמצאת במצב הזה תגיד שהחוק הזה מציל אותנו".
וכל הזמן הזה הפתרון הטכנולוגי, שכבר אומץ בלא מעט מדינות, היה ממש כאן, מתחת לאף של אומת הסטארט־אפ. לאו מילשטיין, 51, הקים את חברת הבקרה האלקטרונית Attenti כבר ב־1996. היום, מדובר בחברה מובילה בעולם שמספקת פתרונות ניטור אלקטרוני ליותר מארבעים מדינות, גם בתחום האלימות במשפחה. מילשטיין הוא סמנכ"ל הפיתוח, מרכז הפיתוח של Attenti נמצא ברמת החייל ויש לה מרכזים גם בארצות־הברית, אנגליה, אוסטרליה, ניו־זילנד, ודרום אמריקה.
הפיילוט הראשון יצא לדרך בסן־פרנסיסקו ב־1997, שם סיפק מילשטיין פתרונות לניטור עבריינים שיצאו מהכלא או שנדרשו למעקב. "אבל כאשר הייתי בספרד ב־2005 וראיתי בטלוויזיה כתבה על האישה ה־46 שנרצחה באותה השנה, שנגד הרוצח שלה עמד צו הגנה, הבנתי שיש לי את הטכנולוגיה והניסיון כדי להציל נשים מרצח", הוא אומר בזמן שאנחנו משוטטים בין הקומות של מרכז הפיתוח של החברה בתל־אביב. אחרי שמילשטיין יישם את הטכנולוגיה בהצלחה כדי להציל נשים במדינות כמו ספרד, פורטוגל, גיאורגיה, ארגנטינה, אורוגוואי ואחרות, הוא מקווה כעת לרתום אותה בהקדם כאן בבית.
"אני לא יודע לחנך גברים אלימים, אבל אני יכול לדאוג לכך שהם לא יפגשו את הקורבנות שלהם אף פעם", אומר מילשטיין. "ברגע שמנעתי מפגש, גם איפשרתי לנשים לקיים חיים נורמטיביים. במרכז הבקרה שהקמנו בספרד פגשתי אישה שאמרה לי 'בזכות הטכנולוגיה חזרתי לחיות. אני הולכת לקולנוע. עשר שנים לא הלכתי כי כל הזמן דמיינתי שהוא יושב מאחוריי וכל סרט הייתי עוזבת באמצע'".
מבצע חילוץ בקניון
מילשטיין מציין כי הפתרון מספק הגנה גם לגבר, "כי אני יודע בכל רגע איפה הוא וזה מספק לו אליבי כאשר הוא צריך להוכיח חפות", אבל מובן שהנקודה המרכזית היא ההרתעה: "ברגע שאומרים לגבר שכבר ישב בכלא 'אנחנו מיד נדע אם הפרת צו ואז אתה בשנייה חוזר לכלא' – הוא יחשוב פעמיים. אנחנו גם מגדירים לו לאיזה טווח ולאיזה מקומות אסור לו להתקרב, למשל לביתה של האישה, לרחוב שלה, לבית הוריה ואחיה, לגני הילדים, ועוד. אני לא מתעורר רק כשהגבר נמצא בטווח של 200 מטר מהאישה. אני מקבל התרעה כשהוא מפר את הצו ממרחק של שני קילומטרים ושולח לו אזהרה — היי, שים לב, אתה במרחק של שני ק"מ, ולי כמרכז בקרה יש מספיק זמן גם להזהיר אותו, או להזעיק משטרה, או לחלץ את האישה", אומר מילשטיין.
אבל מובן שהטכנולוגיה לבדה לא מספיקה. הרכיב הקריטי הוא פעולת הפיקוח, ולדברי מילשטיין "זה לא משהו שאפשר לפתור בעזרת צמיד על הקרסול, אלא צריך להקים עבורו מערך פיקוד שלם שמאכלסים אותו אנשי מקצוע בתחומים שונים".
על האופן שבו פועלת המעטפת הזו אני שומעת ממאיה כרמל ושגית סיגל, שאחראיות על "חוויית המשתמש" ב־Attenti, ושהו זמן רב במערכי הפיקוד שהוקמו בספרד ובפורטוגל, שאימצו לפני כמה שנים את הטכנולוגיה הישראלית.
"זו מעטפת שלמה שהליבה שלה היא חדר הבקרה שבו מנטרים את הצעדים של התוקף", אומרת כרמל. "בחדר הבקרה נמצאות פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, מומחיות לאלימות במשפחה, ומוניטורים כמספר המפוקחים (כל מוניטור מסוגל לפקח על 40 מנוטרים, על"א), שמולם יושבות בקריות שלא מורידות את העיניים מהמסך. הן עוקבות אחרי התזוזות של התוקף הפוטנציאלי ומוודאות שהוא לא מפר את צו ההרחקה. על השולחן מולן אין כלום - לא בקבוק מים, לא טלפון, לא תמונה של הילדים. שום דבר. רק המסך. והעיניים שלהן לא זזות ממנו. הן בתחושת שליחות מטורפת, והאישה יודעת שבזכותן היא יכולה לישון בשקט". וסיגל מוסיפה שהצד השני של המערכת הוא היכולת להרגיע את הנשים בזמן אמת. "אישה יכולה להתקשר למרכז הבקרה ולהגיד 'אני רואה אותו, הוא כאן מולי בקניון', ומי שיושבת מול המוניטור מיד תגיד לה: 'אני רואה איפה הוא, והוא לא לידך, הוא בעיר אחרת. את רואה מישהו שדומה לו'. והשיחה לא תסתיים בלי שהיא תהיה בטוחה שהאישה נרגעה לגמרי", היא מספרת.
עוד הן מספרות על אופן התפקוד גם במקרה שבו התוקף והקורבן נמצאים במקרה בקרבת מקום, בלי ששניהם יודעים. אז מתקבלת התרעה במרכז הבקרה, שדואג ליצור קשר עם האישה וללוות אותה עד שהיא מוצאת מחסה. אומרים לה למשל: זיהינו את הגבר בקניון שבו את נמצאת, אנחנו איתך על הקו, היכנסי לחנות הבגדים מימין והישארי בתא ההלבשה עד שנרחיק אותו מהמקום.
Attenti לא מקימה את מרכזי הפיקוד והבקרה, "אבל לנו יש את כל הידע והיכולת להנחות את המדינה כיצד להקים את מרכז הבקרה בצורה היעילה ביותר", אומר מילשטיין.
"הניטור האלקטרוני הופך את היוצרות וגורם לכך שהסנקציה תהיה כלפי הגבר האלים ולא כלפי האישה, וזה מה שמתבקש מבחינת המוסר וגם מבחינת ההיגיון", אומרת עו"ד איילת רזין בית־אור, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. כיום, בהיעדר אכיפה ופיקוח יעילים על גברים בצו הגנה, האפשרות היחידה להצלת חיים עבור נשים שנתונות בזוגיות אלימה היא לנתק את עצמן ואת ילדיהן משגרת יומן ולעבור למקלט, ואת זה הניטור האלקטרוני בהחלט ישנה, מדגישה רזין בית־אור, שרואה כצעד המשך מתבקש גם הרחבה של החוק והחלתו על עברייני מין מורשעים.
"למרות חשיבותו של החוק היו לו הרבה מתנגדים, שחששו כי הקמת מערך הניטור והפיקוח יעלה הרבה כסף וייקח הרבה זמן, אבל התעקשתי שאפשר ליישם את החוק בשיתוף היחידות הקיימות", אומרת ח"כ ברק. "המטרה היא לתת לנשים ולילדים בחזרה את השליטה על חייהם ואת החופש להסתובב בחוץ, בלי להתנהל בפחד מתמיד".
מי שמקווה שהניטור האלקטרוני לא יעורר שאננות בקרב הנשים היא דווקא הקרימינולוגית והמומחית למניעת אלימות במשפחה רונית לב־ארי. "לתפיסתי, לא מתאים להשתמש בניטור מיקום כאשר מדובר בגבר אלים שפועל מתוך אובססיה קיצונית לבת־הזוג שלו ומתנגד לפרידה ממנה", היא אומרת. "בעוד האישה תרגיש שיש מי שמגן עליה, מדובר בגבר שקשה לעצור אותו כשהוא מרגיש מאוים. לכן במקרים של אובססיה אני תמיד מעדיפה שהאישה תהיה במקום מוגן כדי לאפשר לגבר לעבור תהליך 'גמילה'. מצד שני, הניטור והאזיקונים יעזרו בהחלט כאשר אין התנהגות אובססיבית, אלא טרוריסטית על כל סוגיה, ומי שמטיל טרור על הבית יש כמובן להרחיק אותו ולהגביל את צעדיו. וכמובן, יש לבדוק עד כמה המשטרה ערוכה להגיב במהירות במצבים כאלה", מסכמת לב־ארי. •
לפנייה לכתב/ת 
