קו החוף
המקום: חוף דדו, חיפה, 17:30
המצולמים: עוז עובדיה (31) מטירת כרמל, רווק פלוס שלושה ילדים, ואושרת אמבאו (26) מחיפה, רווקה ועובדת בחנות ריפליי
אושרת: "קבענו לשבת ולדבר ובאנו לכאן. הכרתי את עוז באינסטגרם ואני גם מסתובבת הרבה בטירה בקניות ורואה אותו שם מדי פעם".
עוז: "רציתי להיפגש בחוף הסטודנטים, החוף הקבוע של אבא שלי, אבל שם מקפלים מוקדם, אז באנו לחוף Camel, על יד, כי אפשר לשבת כאן עד מאוחר. אבא נפטר לפני תשעה חודשים, בגיל 55. המקום שלו היה הים. בכל רגע פנוי הוא היה הולך לחוף. הוא היה ספורטאי, בריא - רץ, שוחה, ואז בחופשה משפחתית בבולגריה, בבורגס, הוא מת מדום לב בבריכה של המלון. הוא היה שחקן מטקות מקצועי והקים קבוצה - נבחרת מכל האזור. לפני שבועיים הם בנו גזיבו על החוף לזכרו. כתוב עליו 'לנצח נזכור את מורדי'. שנים הוא עבד בהגברה לזמרים ואירועים, והיה גם די־ג'יי. אין בן אדם בטירה שאבא שלי לא עשה לו ברית, בר מצווה או חתונה. אבל יותר מהכל הוא אהב את הים. יש לי עוד שתי אחיות - אחת נשואה עם ילד, ואחות קטנה שעובדת כל הזמן כדי לא לשקוע באבל. אז לקחתי על עצמי להיות בבית עם אמא שלי, כדי לא להשאיר אותה לבד. אנחנו שומרים על העסק של אבא, ובינתיים משכירים ציוד שיש לו במחסנים עד סוף שנת האבל. אחרי זה אני מתכוון להמשיך את העסק, את המורשת שלו".
אושרת: "לי יש ארבעה אחים, שלושה נשואים, ואני ואחותי בבית עם אמא. אבא מת לפני ארבע שנים בתאונת דרכים בחיפה. אני לא מבינה איך הבן אדם שפגע בו עדיין לא נעצר ולא נענש. אני מפרנסת את אמא כמה שאני יכולה, עושה הכל שהיא לא תרגיש שחסר לה משהו בחיים. ההורים שלי נתנו לי להגיע למי שאני - עצמאית, מתפרנסת ומלאה בחלומות. השאיפה הגדולה שלי היא לפתוח סלון כלות. אחד החלומות שהגשמתי היה לבקר את אחותי הגדולה, שנשארה מאחור באתיופיה. הכרתי אותה בעיקר מתמונות שהיא נהגה לשלוח לנו. טסתי לבקר אותה ב־2013 ומצאתי אותה בגונדר. מאז שעלינו לארץ אבא נלחם להביא אותה וכל פעם נתקל בחומת ביורוקרטיה. הוא עבד בשתי עבודות בשביל לפרנס אותה שם ואותנו כאן. הוא היה מתוסכל ועצוב ובסוף לא זכה לראות אותה בארץ כשהצלחנו להביא אותה, שנה אחרי התאונה. טסתי שוב לאתיופיה אחרי שהוא מת, כדי לראות את הכפר שהוא גדל בו. לפני שלוש שנים עשיתי קעקוע של התאריך שבו אבא שלי מת".
עוז: "גם אני עשיתי את הקעקוע הראשון שלי לפני שלוש שנים - אריה ומתחת השם של הבן שלי. היום הוא בן חמש. הייתי בזוגיות עם אמא שלו, ואחרי חודש היא נכנסה להיריון. היא שאלה מה עושים? אמרתי שזה משמיים. חצי שנה אחרי שהוא נולד הבנו שאנחנו לא מסתדרים וזה עושה רק רע לילד. עכשיו הוא גר אצל אמא שלו ואני נפגש איתו כל שני ורביעי לכמה שעות אחרי הגן, ופעם בשבועיים הוא אצלי משישי עד שבת בערב".
לפנייה לכתב/ת 
