כשבאנו למדרכה הסמוכה לבית ראש הממשלה בשכונת טלביה בירושלים בבוקר יום שני השבוע, עמדה שם השכנה מהבית ממול ודיברה עם המפגינים. זה קטע רחוב בשדרות בן מימון החוצה את שכונת רחביה, שיחד עם הרחובות עזה ובלפור יוצר משולש קטנטן, רצועת מדרכה שמושכת אליה זה שנים רבות הפגנות ומפגינים מכל הסוגים, המינים, הדעות והדתות. מדרכה רגילה מוקפת בתי מידות מרשימים שנבנו בעשורים הראשונים של המאה שעברה בסגנון בינלאומי ואקלקטי באבן ירושלמית.
זה המרחב האורבני שאליו התנקזה בשבועות האחרונים המחאה נגד המשך כהונתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו תחת כתב אישום על שוחד, מרמה והפרת אמונים. השכנה, ד"ר עדה בן שושן, בתו של השר לשעבר ויו"ר הכנסת יוסף בורג ז"ל, מתלוננת על העציץ שלה שנשבר במהלך ההפגנה ביום שישי האחרון, וכולם כמובן מתנצלים ומרגישים לא נעים, והאמת שהיא לא נראית כעוסה ולא נשמעת נרגנת.
אמיר השכל מצביע היכן עמד כשניגש אליו קצין המשטרה והודיע לו שהוא מעוכב. תא"ל במיל', היה מפקד טייסות הוקאיי והרקולסים ופיקד על שני בסיסים, גמלאי בן 67 שמפגין לבדו עם שלט בצמתים כבר קרוב לארבע שנים. תמיד עומד בצד הכביש, מעלה תמונות או סרטונים בפייסבוק, לא הטיפוס שמחולל מהומות. "ופתאום המעצר הזה", הוא אומר, "אני פה כבר למעלה משבועיים והתרשמתי שהמשטרה מכילה את המחאה. בשבוע שעבר עשינו את אותו אירוע של קבלת שבת ונאומים. הגיעו כמה מאות אנשים והמחאה עברה בשקט בלי שום עניין. לא יודע מה קרה להם שהשבוע הם התנהגו כך.
"טענו שחסמתי את הכביש. שטויות, אפשר לראות בסרטונים שהתנועה ברחוב כאן זרמה רגיל. הגיע אליי קצין בדרגת סגן־ניצב ואמר לי, 'בוא איתי' והוסיף עקיצה 'תת־אלוף'. מאוד מוזר בעיניי האירוע הזה. עמדתי מול הכנסת במשך שנה וחצי בכל יום שני עם שלט. ראיתי הפגנות של נהגי מוניות, נכים, עובדים סוציאליים, מי לא, וכמעט תמיד חסמו שם את הכביש, והמשטרה ידעה להכיל. כן, כן, כאן בירושלים, עד לאחרונה המשטרה ידעה לעשות את זה".
אחרי לילה בבית המעצר הדרים דחה בית המשפט את טענות המשטרה והורה לשחררו ללא תנאים והגבלות. השכל חזר למדרכה מול בלפור אבל עכשיו הסיפור כבר יותר גדול ממנו. כי אחרי שנעצר, ללא מעט מוחים בירושלים נפתח פתאום הפריים, לפתע לא מדובר בסיפור אישי רק שלהם.
בשכונות מזרח העיר, בריכוזי החרדים, מארגני הפגנות מול משרדי הממשלה והכנסת, גם מימין וגם משמאל, מדווחים שמשטרת הבירה הקשתה את ידה בתקופה האחרונה. לרוב מופנית האצבע אל מי שאחראי למדיניות הנוקשה – מפקד המחוז, ניצב דורון ידיד. האצבע לא מופנית בלי סיבה: כשהמשטרה עצרה בחודש מארס את שיירת "הדגלים השחורים" שעלתה לירושלים כדי למחות נגד יו"ר הכנסת באותם ימים, יולי אדלשטיין, אמר אחד הקצינים ש"מפקד המחוז נתן הוראה שאף מפגין לא עולה לעיר".
בלי בקשות נכלוליות
מעצרו של השכל הוא עוד אירוע באוסף התקריות והאירועים שבהם מעורבת משטרת מחוז ירושלים בשנה האחרונה. באוגוסט הקודם התגלתה השתלת כלי נשק על ידי שוטרים בבתי ערבים במחנה הפליטים שועפאט ושכונת עיסאוויה במסגרת צילומי הדוקו־דרמה "מחוז ירושלים".
חודש לפני כן, הפעילות האינטנסיבית והכוחנית בעיסאוויה שבמזרח העיר והעימותים עם תושבי המקום הובילו להריגתו של מוחמד עביד בן ה־19, שלפי המשטרה יידה זיקוקים וסיכן כוח שהיה במקום. בפברואר השנה נפצע שם גם מאלק עיסא בן התשע, שנכנס למכולת אחרי הלימודים - ונפגע מכדור גומי שנורה על ידי שוטרים שהגיעו לשכונה. הילד איבד את עינו ומח"ש פתחה בחקירה, שמתקרבת לסיומה.
חקירה מתנהלת גם על הריגתו של איאד אל־חלאק, אוטיסט שלמד במוסד לאנשים עם צרכים מיוחדים, ונורה ליד שער האריות כשלא הבין את קריאות השוטרים. זה קרה ב־30 במאי, קצת אחרי השעה שש וחצי בבוקר. שני שוטרי מג"ב ירו באל־חלאק ששכב מבוהל על רצפת חדר האשפה, כשמורתו עומדת לצידו וצועקת לשווא: "הוא נכה, הוא נכה".
ובין לבין הייתה גם התנהגות אלימה ותוקפנית כלפי חרדים בשכונת מאה שערים ובבית־שמש. תלונות של אנשי ימין על אלימות מצד שוטרים. והסיפור שעלה השבוע ועורר תגובות רבות סביב מעצרו של ידידיה אפשטיין בן ה־14, שהשתתף בהפרות סדר סביב הר הבית, וטען שבילה לילה על ספסל כשהוא אזוק בידיו ורגליו.
מפקד המחוז, ניצב דורון ידיד, הוא אחד המועמדים לתפקיד המפכ"ל. אולי המועמדות הזו היא בעוכריו עכשיו, כי יש הטוענים שהוא מנסה למצוא חן בעיני מקבלי ההחלטות ולכן נוקט מדיניות של ריסון הפגנות כוחני. מי שמכירים אותו, וגם ידיד עצמו בדברים שאמר השבוע למקורביו, דוחים את הטענות הללו בשאט נפש.
"אני מכיר מפקדי מחוזות שהיו מועמדים למפכ"לות ופעלו לרצות מקבלי החלטות בדרג הפוליטי כדי לקדם את עצמם, דברים כאלה תמיד היו", אומר לנו ניצב בדימוס שהשתחרר מהמשטרה בשנים האחרונות. ניצב אחר בדימוס אמר "שתמיד יש מישהו, עוזר של העוזר, המקורב של המקורב, בדרך כלל ממשרדו של השר האחראי, שמרים אליך טלפון ומבקש בכל מיני רמיזות ודרכים פתלתלות שתעשה ככה ותעשה ככה, במתק שפתיים וסחבקיות מעושה, ככה בעדינות, שום דבר במפורש. אני מכיר את זה ממקור ראשון כי אני עצמי הייתי מועמד למפכ"לות וראיינו אותי לתפקיד וקיבלתי טלפונים כאלה".
ומה עשית עם זה?
"דחיתי כל בקשה כזו. איש משטרה זה דרך חיים. כשאתה בשירות 30 שנה ומגיע לתפקידים בכירים אתה לא תהרוס קריירה על דבר כזה. ואני מכיר את דורון, הוא איש קשה, מחמיר עם עצמו בדיוק כמו שהוא דורש מפקודיו, מקצוען אמיתי. הוא לא רואה אף אחד ממטר בדברים האלה. אני הייתי שם וראיתי איך הוא לא עושה חשבונות פוליטיים. עומד על שלו כשהוא חושב שזה שמעליו טועה. הוא לא מתקפל ולא מתכופף. לא רק שהוא לא הטיפוס שאפשר להפעיל עליו מניפולציות, הוא יעשה ההפך אם יעזו לבקש ממנו בקשה נכלולית מסוג כזה".
הבין את הברוך
ידיד, 58, אב לשלושה ילדים, יליד מקור ברוך בירושלים ותושב העיר עד היום, גדל בבית שחי ונשם משטרה. זו המסגרת הכמעט יחידה שהוא מכיר. בנו של דוד, קצין משטרה שהשתחרר בדרגת תת־ניצב, הוא עלה על המדים הכחולים מיד אחרי הצבא, בגיל 22. התחיל בתור בלש פשוט ברחובות העיר, שוטר שרץ ברחוב אחרי סוחרי סמים קטנים ופורצים. אחד ממכריו סיפר לנו השבוע שאחרי תקופת שירות קצרה כבר הציעו לו לצאת לקורס קצינים, "אבל דורון ביקש שייתנו לו קצת זמן כי הוא נהנה להיות שוטר פשוט. להיות קצין יש לו את כל החיים".
הוא טיפס מעלה בעקביות. יצא לקורס ומונה לקצין בילוש ומודיעין. אחר כך קצין יחידת סיור, סגן מפקד ראש מחלק סמים בימ"ר ירושלים ומפקד היס"מ של המחוז. חרש את העיר בכל התפקידים. בשיא האינתיפאדה השתלט על מחבל עם חגורת נפץ וקיבל על כך את עיטור המופת. כשבאנו השבוע לברר על אודותיו התחלנו בארכיון. עברנו גם בגוגל. 36 שנה האיש במשטרה, היה מפקד מרחב דוד ומפקד מרחב מוריה בבירה, סגן מפקד המחוז הצפוני וראש אגף התנועה, פה ושם הוזכר בהקשר התפקידים שמילא. לא מצאנו שום כתבה עליו. הוא מעולם לא התראיין.
"הוא קפדן מאוד, אפילו קשה", אומר קצין משטרה ששירת איתו, "לא אחד שמסתחבק. שנים אמרו לו 'לך תתראיין, שיידעו מי אתה' אבל אותו זה לא עניין. אותו מעניין רק דבר אחד, להיות איש חוק, שוטר במובן הכי בסיסי של המילה, ולעשות את זה ברמה הכי מקצועית שאפשר. הוא לא בא לעשות כותרות. אצלו שוטרים הם שוטרים, לא שחקנים. כשהוא נכנס לתפקיד באו אליו למשרד מההפקה של 'מחוז ירושלים' להראות לו את הפרק הראשון לפני השידור. אחרי 20 דקות הוא אמר להם, 'אוקיי הבנתי, אין לי צורך לראות יותר'. הוא הבין מיד את הברוך כשראה שלקחו שוטרים ועשו מהם שחקנים. העניין הוא שצילמו את זה במהלך 2018, הרבה לפני שמונה למפקד המחוז, ונתנו להם יד חופשית. הוא לא היה מאשר דבר כזה".
ידיד מונה לתפקיד מפקד המחוז בפברואר 2019. עו"ד מוחמד מחמוד אומר שהפעילות המשטרתית האינטנסיבית התחילה בעיסאוויה זמן קצר לאחר מינויו של המפקד החדש. "המשטרה נכנסת לשכונה מסביב לשעון ומבצעת מעצרים על בסיס כמעט יומיומי. רק החודש ייצגתי למעלה מ־40 צעירים שנעצרו בחשד ליידוי אבנים והתפרעויות. חוץ מה־40 האלה היו לי גם 25 קטינים שייצגתי החודש, ביניהם ילדים בני 10 ו־12. וזה רק בחודש אחד. היו מעל אלף מעצרים בשנה האחרונה בשכונה. אני לא אומר שאין בעיות בעיסאוויה ושלא זורקים אבנים. אבל המשטרה עושה הרבה פרובוקציה ומתסיסה את האווירה".
מוחמד אבו חומוס, פעיל חברתי תושב עיסאוויה, אומר שהמשטרה מתנהלת בשכונה כמו בזירת קרב. "הם נכנסים עם אפודים וקסדות והולכים עם נשקים דרוכים בטורים. 'תעמוד בצד, תביא תעודה', ממש מציקים. מה יש להם לחפש פה כל יום, אהה? הנה, תראו רכב של מג"ב, תראו איך הם עם קסדות מוכנים לקרב, אבל הלו, פה זה ירושלים, אנחנו לא בשטחים. עם מפקד המחוז הקודם, יורם הלוי, לא היו אצלנו בעיות. המשטרה נכנסה אבל לא בצורה כזו, לא חמושים כמו צבא".
ניסיתם לדבר עם המפקד הנוכחי?
"כמה פעמים. הוא דווקא הקשיב אבל לא הבטיח כלום. אנשים פה זוכרים אותו מהתקופה שהוא היה מפקד היס"מ. כבר אז הוא בא בכוח ולא דיבר בכבוד. לפני מספר חודשים היינו בפגישה אצלו ובסוף אחד היועצים שלו אמר לי בצד 'תיזהר אבו חומוס, זה דורון, יש לו ביצים גדולות'. עניתי לו 'אז מה, גם לחמור יש ביצים גדולות'".
קפדן, קשוח, אגרסיבי
בחודש דצמבר האחרון, אחרי עיכוב של שנה בשל הפלונטר הפוליטי, אישר היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לשר לביטחון הפנים דאז, גלעד ארדן, למנות מפכ"ל קבוע למשטרה. מטעם השר פורסם כי שלושה ניצבים מועמדים לתפקיד מתוך המשטרה: ניצב מוטי כהן, ממלא מקום המפכ"ל, סגן המפכ"ל ניצב אלון אסור וניצב ידיד, מפקד מחוז ירושלים. בדיווחים נאמר כי ידיד "נחשב לקצין קפדן ואגרסיבי" וכי ארדן זוקף לזכותו "את החיכוך המתמיד שהוא יוצר בשכונת עיסאוויה נגד מיידי אבנים..."
כמה חודשים אחרי שפורסם על מועמדותו, כשהקורונה כבר החלה להתפשט והוטלו הגבלות תנועה ויציאה מהבית, נתקלו אנשי שמאל המפגינים בשכונת שייח' ג'ראח בכל יום שישי, בשוטרי הבירה. "אנחנו כבר קרוב ל־11 שנה מפגינים שם כל שבוע", אומר איל רז. "בשנתיים הראשונות היינו בפרופיל גבוה, גם ברמת החיכוך עם המשטרה וגם במספר העצורים. יום אחד המשטרה שינתה מדיניות והפסיקה לבוא ומאותו רגע הכל התנהל על מי מנוחות, יותר בצמצום.
"פתאום המשטרה הופיעה. זה היה בשבוע השני או השלישי לקורונה. היינו 12 איש, עמדנו במרחקים גדולים אחד מהשני, היינו עם מסכות, אבל שבעה מאיתנו קיבלו קנסות בסך 5,000 שקל כל אחד. וזה אחרי שבתקנות החירום החריגו את זכות ההפגנה, כלומר מותר היה לנו להפגין, בהגבלות הריחוק החברתי כמובן. היה לנו ברור שהם מנצלים את התקופה כדי לפרק את ההפגנה הזו אחת ולתמיד. שבוע אחר כך הגיעו יותר מפי שניים אנשים משבוע קודם לכן".
אחת המפגינות הקבועות בשייח' ג'ראח אומרת שהביקור המשטרתי היה מאוד תמוה. "אבל מישהו אמר שזו המדיניות מאז שנכנס מפקד המחוז דורון ידיד לתפקיד. אז בדקתי מתי הוא התחיל בתפקיד והבנתי שחודשיים־שלושה אחר כך מתחילה הכניסה האגרסיבית של המשטרה לעיסאוויה. ופתאום מגיעים שוטרים אלינו לשייח' ג'ראח אחרי שנים שהם שכחו שאנחנו שם".
נדמה שהחדשות הטובות עבור ידיד הן שלכולם יש טענות כלפיו. לכל הצדדים. לעו"ד איתמר בן גביר הגענו בעקבות מעצרו של הנער אפשטיין ביום חמישי שעבר בעיר העתיקה. אפשטיין טוען שהמשטרה הפעילה כנגדו אלימות במהלך מעצרו. סרטונים ששיחררה המשטרה מפריכים את הטענה. בן גביר, המייצג את הנער, מתכוון להגיש בשמו תביעת פיצויים נגד משטרת ירושלים. "את ידיד אני מכיר הרבה שנים", אומר בן גביר, "הוא בחור טוב, אבל הוא היה מפקד היס"מ והבעיה היא שהוא לא החליף מאז תקליט.
"בכל שבוע נכנסים אליי למשרד אפשטיינים חדשים. הוספתי עכשיו שני עורכי דין חדשים למשרד כדי להתמודד עם כמות התביעות נגד משטרת ירושלים. זה הרביצו לו בהפגנה, זה עצרו אותו ללא עילה ואת זה בית המשפט שיחרר לאחר שקבע כי מעצרו היה מעצר שווא. ישנה עלייה תלולה בכמות המעצרים בהפגנות ואני מודה שזה קיים לא רק בהפגנות ואירועים של הימין. התנהלות יס"מניקית של 'קודם לעצור, אחר כך לדבר'. וזו רוח המפקד כי יש עלייה גדולה בשנה האחרונה וזה קורה תחת הפיקוד של ידיד. בשנה שעברה היו לי 40־50 מקרים בכל השנה, והשנה, בשישה חודשים אני עומד כבר על כ־120 תיקים".
ברחוב סלונים במאה שערים תיאר לנו יואליש קרויס כיצד פעלה המשטרה בברוטליות לדבריו נגד בתי כנסת שהיו פתוחים בתקופת הסגר. "הם באו וזרקו רימוני הלם, החטיפו מכות לכל מי שנקרה בדרכם, זקנים וצעירים". תושב אחר, עו"ד דב פרנקל, חסיד תולדות אהרון, תועד במצלמות אבטחה הולך בשכונה בערב שבת, שבוע לפני ליל הסדר, כשלפתע שוטר מג"ב שהלך מאחוריו דחפו בחוזקה והטיחו בארץ ללא סיבה נראית לעין.
"עברתי לידם ואחד מהם צעק לי לרוץ הביתה", הוא אומר. "עוד לפני שהספקתי להתחיל לרוץ הגיע מאחוריי שוטר ופשוט העיף אותי בדחיפה חזקה. השתטחתי על הארץ והם עברו מעליי, המשיכו ללכת כרגיל, כאילו אני לא קיים. אף אחד מהשוטרים לא שאל אותי אם אני בסדר, אם אני צריך עזרה".
קצין בכיר לשעבר במשטרה, ניצב בדימוס, שהיה בין היתר מפקדו של ידיד, אומר עליו כי הוא מקצוען קר רוח. "אומרים עליו שהוא קשוח, אגרסיבי, אני אומר עליו שהוא נחוש. משימת אכיפת חוק היא לא משימה עדינה. אני לא מכיר שום דרך להתמודד עם הפגנה, עם הפרת סדר או אכיפת סגר קורונה בכפפות של משי. בטח שלא באלימות ולא בכוח שהוא בלתי סביר, אבל נחישות זו לא מילה נרדפת לעדינות. כשחרדים חוסמים צמתים הוא לא יעמוד מהצד. אצלו לא תהיה לוויה של חרדים בשיא הקורונה עם אלף משתתפים. יש קצינים שבתקופה שלפני סבב מינויים, בטח כשמדובר במפכ"לות, עושים הכל כדי להתרחק מאירועים קשים כי ההסתבכות היא מאוד קלה ומהירה ולא הכל בידיים שלך. זה לא דורון, הוא לא מתרחק מהתמודדות והוא לא לוקח מרחק".
מה הוא שריף?
גורמים במחוז אומרים שידיד החליט, לאחר שנכנס לתפקידו, להפסיק עם הענישה הקולקטיבית בעיסאוויה. "בכל פעם שהיו שם זריקות אבנים לעבר כביש 1 היו חוסמים את הכניסה לכפר במשך מספר ימים, וידיד החליט להפסיק עם זה. רוב האנשים שם רוצים לחיות בשלום ולהתפרנס בכבוד. יש לו אחריות כלפי הנוסעים בכביש 1 למעלה אדומים וכלפי עובדי האוניברסיטה ובית החולים הדסה בהר הצופים, ואם זורקים אבנים על הכביש ובקבוקי תבערה לחניון בית החולים או הקמפוס אז שהמשטרה לא תיכנס לעיסאוויה? הגישה שלו אומרת שכשלא יהיו זריקות אבנים מעיסאוויה המשטרה תוריד נוכחות בכפר".
אותם גורמים אומרים עוד כי למפקד המחוז יש אפס סובלנות לאלימות שוטרים. "את סרטון הדחיפה של פרנקל ממאה שערים הוא הורה להעביר למח"ש. הוא לא מגבה שוטרים אלימים. הוא מבקש נחישות אבל לא מוכן לקבל אלימות ולא מעודד אלימות. במקום שיש בו התפרעות אז צריך לטפל במתפרעים. במקצועיות, בתקיפות. מרגע שביצעת את המעצר – אין מכות, אין ברכיות, אין מרפקים. שוטרים שנוהגים שלא כחוק צריכים להיחקר במח"ש. זו הגישה.
"במחאות על רקע פוליטי, כלכלי או חברתי, ההוראה שלו היא לא לפזר גם אם אין רישיון. לא כל מחאה בלי רישיון היא התפרעות. גם באותה שיירה מפורסמת שעלתה להפגין מול הכנסת הוא לא נתן הוראה למנוע את המחאה. ההנחיה שלו הייתה להעלות את הרכבים בדבוקות של 20־30 כלי רכב בכל כמה דקות כדי למנוע עומסים. זה שאותו קצין אמר שמפקד המחוז הורה לא לתת למפגינים לעלות לעיר זה ממש לא נכון. מה זה 'מפקד המחוז הנחה לא להעלות', מה הוא שריף?"
את החיבור בין הנחיות מפקד המחוז לבין זהותו של השר האחראי על מינוי המפכ"ל הבא, עושים כמה מהפעילים שהבחינו בשינוי בשטח. חיים שדמי, פעיל מחאה בקבוצת crime minister, שנחקר במשטרה בחשד לאיומים שהשמיע במגפון מחוץ לבית ראש הממשלה נגד יאיר נתניהו, אומר שכלל מחוזות המשטרה, לא רק משטרת ירושלים, שינו גישה מאז נכנס אמיר אוחנה לתפקיד השר לביטחון הפנים. "האלימות הפיזית של השוטרים הקצינה", הוא אומר, "וגם הפרת זכויות הפרט עלתה. זה אומר יותר מעצרים של מפגינים בכל מיני טענות שווא מגוחכות, יותר עיכובים, גם בתל־אביב".
בכירים במחוז אמרו השבוע כי את ההחלטה על מעצרו של השכל קיבל אחד הקצינים שהיו באותו הזמן בשטח. "זו לא הייתה הוראה של מפקד המחוז ובטח שלא ביקשו ממנו אישור לביצוע המעצר. לקציני משטרה שפועלים בשטח יש מנדט לפעול בעצמאות ובשיקול דעת, הם לא אמורים ליידע בזמן אמת את הפיקוד הבכיר על כל מעצר ומעצר".
שלא לציטוט אומרים אותם גורמים שהאירוע לא היה חייב להסתיים במעצרו של השכל, שיש אנשי משטרה שהיו מקבלים החלטה אחרת. אבל באותה נשימה הם דוחים את הטענה כי המשטרה משמשת זרוע פוליטית. "אין פה לא ימין ולא שמאל. אף אחד לא יודע מה דעתו הפוליטית של מפקד המחוז או מפקד המרחב או קצין הסיור הזה או קצין הבילוש ההוא. אין תרחיש כזה, אין שום סיכוי, והציבור חייב להבין את זה".
כך או כך על המדרכה מול בלפור המשיכו השבוע להפגין. מצד אחד קבוצת מחאת היחידים יחד עם הדגלים השחורים ו־crime minister, ומצד שני, מתחת לבית של עדה בן ששון, הבת של בורג ז"ל, תומכי נתניהו. בתווך עמדו כמה שוטרים שהביטו בערנות במתרחש ולא התערבו. באותו הזמן במגרש הרוסים התכנסה עוד ישיבה במשרד מפקד המחוז. ידיד עצמו, אומרים מקורביו,לא מתרגש מהרעש סביבו. "אני פועל ללא משוא פנים וללא שיקולים זרים", אמר להם השבוע, "ולא נותן לרעשי רקע להפריע לי בעבודה".
