ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: טל שחר
    24 שעות • 07.07.2020
    "אני רק רוצה לנגן, לשיר ולהתפרנס בכבוד"
    הפוסט המפתיע של רן דנקר בפייסבוק עורר גל של תגובות: הכוכב שמילא זאפות נותר ללא הכנסות בתקופת הקורונה ומציע לקהל להגיע אליהם הביתה להופעות אינטימיות. עכשיו הוא מדבר על החיבוק החם מהמעריצים בגלל הצעד האמיץ, על ההתפכחות משקר הסלבריטאות, על החשש האמיתי מקריסה כלכלית וגם על היחסים עם נינט
    יואב בירנברג | צילום: טל שחר

    אחרי ארבעה חודשים בלי הופעות, רן דנקר החליט לקחת את הגורל שלו בידיו. בפוסט מפתיע שפירסם בפייסבוק הציע לקהל להזמין אותו להופעות אינטימיות אצלם בבית — עד 20 איש — הכל לפי פק"ל קורונה עם שמירת מרחק ובהתאם לחוקים. "אני רוצה לפגוש אתכם ולנגן לכם", כתב, "ימי קורונה סוגרים אותנו, אבל גם נפתחות הזדמנויות חדשות. קמתי בבוקר והחלטתי שאם אתם לא יכולים לבוא אליי, אני אבוא אליכם. נבוא לחצרות, לגגות, לכל מקום שהוא פתוח, תחת שמירה על ההנחיות של משרד הבריאות. לפרטים התקשרו למספר 2140554־054".

     

    שעות ספורות אחרי שהעלה את הפוסט, אנחנו יושבים על גג הדירה שלו ושל בן זוגו ביפו, וההזמנות למופעים האינטימיים האלה זורמות וזורמות. את החיוך שנפרס על פניו של דנקר קשה לפספס. "כל הזמן שאלתי את עצמי מה יקרה בהמשך ואם ההופעות שנקבעו לי בכלל יתקיימו, והחלטתי לקחת את המושכות לידיים", הוא אומר. "אני רוצה להתפרנס בכבוד, אני רוצה לפגוש את הקהל שלי, ואני הכי מתגעגע בעולם לנגן ולשיר. כסף מאוד חשוב לי, אבל הדבר הזה נוצר קודם כל משום שאני לא מסוגל לשבת בבית בלי להופיע. זה נורא קשה".

     

    תקופת הקורונה, מסביר דנקר, "גרמה לי לצאת מהקופסה ולהבין שאני היזם של החיים שלי. יש משהו מתסכל בלהיות אדם צעיר במדינה שמרגיש שאין לו עתיד. הרגשתי את זה עוד קודם, אבל עכשיו זה הקצין. המדינה לא דואגת כרגע בשום צורה לי ולשכמותי, והקורונה פקחה לי את העיניים".

     

    עד כמה העיניים שלך נפקחו?

     

    עם יעל שלביה בצילומים לקליפ של השיר "מלאכית"
    עם יעל שלביה בצילומים לקליפ של השיר "מלאכית"

     

    "אני לא בא מבית עם כסף ונכסים, אבל עד היום חשבתי שאני אסתדר, שיהיה בסדר. עכשיו, אין לי מושג איך אני אביא כסף הביתה בחודש הבא ובחודשים שאחריו, ויש בזה משהו מפחיד. כולנו נמצאים עכשיו בחוסר ודאות, כולנו חיים בפחד וכולנו משוועים למוזיקה, וככה אני והקהל שלי ניהנה. העובדה שאני ממשיך ליצור בכל מצב, לא משנה איפה אני אחיה, היא חלק ממני, אבל האחריות של המדינה היא לדאוג לזה שאוכל לפרנס את עצמי בכבוד ולא אהיה מובטל. לשמחתי, בן הזוג שלי (הבמאי והמטפל איתי וייזר — י"ב) עובד, אבל אני שומע על אנשים שאין להם את הפריבילגיה לצאת עם גיטרה ולהופיע — סאונדמנים, תאורנים, בעלי מועדונים, וכולם פשוט קורסים. זה לא אמור לקרות במדינה מתוקנת. אני לא מאמין שאין למדינה כסף. התרבות פשוט נמצאת בסדרי העדיפויות האחרונים כאן ונחשבת כמותרות".

     

    לא רק האמנים נמצאים עכשיו במצוקה.

     

    "אני לא רק אמן, אני גם עצמאי. קיבלתי בינתיים פעימה אחת, ואני מחכה לפעימה השנייה ולא יודע מתי היא תגיע ואם יש בכלל עם מי לדבר. אני מאמין שהפקידים מנסים לעשות את העבודה שלהם, אבל שר האוצר הוא זה שצריך לקחת אחריות, בוא לא נייפה את הדברים. אם נמצא את עצמנו בסיטואציה שבה לא יהיה לנו כסף לחיות ולא יהיה לנו מה לאכול, יהיה פה תוהו ובוהו. האג'נדה שלי אומרת, בואו נהיה יצירתיים, בואו ננסה לראות איך כן אפשר להרוויח, ובואו נעשה את הדברים בצורה חכמה ואוהבת. אבל אם יסתמו לך את הפה עוד ועוד, בסוף תתחרפן. אנשים נמצאים כאן קו אחרי הקו האדום שלהם".

     

    כל האמנים במצב קשה?

     

    "אני לא איזה אמן שיושב במגדל השן. נכון, יש כמה אמנים שהרוויחו במהלך השנים המון כסף ויכולים להרשות לעצמם את הפריבילגיה הזאת, אבל אני מדבר על הרוב".

     

    מה יהיה במופע?

     

    "אחד הדברים שחשובים לי בהופעות האלה הוא שאני אפגוש בהן אנשים. עזבו אותי מהסטיגמות שהיה לכם מי זה רן דנקר — 'השיר שלנו', נינט, הומו, סטרייט, עושה מוזיקת רוק, אינדי או פופ קוריאני. בואו ניפגש ונגלה אחד את השני. מרגש אותי להגיע למקומות שלא הייתי בהם".

     

    "פתאום נהייתי חבקן"

    דנקר, 36, אחד הדוברים האינטליגנטים של מחאת האמנים, אמנם לא הופיע בחודשים האחרונים, אבל כתב והקליט שירים חדשים — פרץ יצירה שהפתיע אפילו אותו. שניים מהם כבר הושמעו והרבה, ועכשיו השיר "מלאכית" שכתב לו אליה רוסיליו כובש את אמצעי התקשורת והרשתות החברתיות. "לצד הדברים הלא־פשוטים קורים לי כל מיני דברים טובים ברמה האישית", הוא אומר. "הקורונה גרמה לי לנגן יותר ולכתוב יותר. ברמה האישית, היצירתית, זה מדליק אותי".

     

    ומה עם החרדות? אין כמעט בן אדם שלא סבל מהן.

     

    "כשהתחילה הקורונה הייתי כמו כולם, במין בלבול, פחד וחרדות של היפוכונדר. חששתי יותר מהמחלה ומהלא־נודע. ואז ישבתי בבית, והדבר הראשון שפגע בי, עוד לפני הכסף, היה חוסר המעש. כולנו חשבנו והאמנו שהדבר הזה יחלוף תוך חודש־חודשיים, ומתוך המצוקה הזאת של השיעמום, מתוך הכלום הזה, מצאתי את עצמי זז לכל מיני מקומות אחרים. שבועיים־שלושה לא חשבתי בכלל על פרנסה או כסף. אמרתי: טוב, כולנו במצב בעייתי, אבל יש לי לפחות את הפריבילגיה ליצור, לעשות את האמנות שלי שאני כל כך אוהב. עדיין לא הבנתי אז כמה המצוקה הולכת להיות גדולה".

     

    כשתחושת המצוקה לא הניחה לו, דנקר דיבר מדם ליבו באירוע המחאה של עולם התרבות. "דיברתי על זה שהפקירו אותנו בשטח", הוא מספר. "אני מבין שיש מצוקה אמיתית, אבל למה מפקירים אותנו? אחד המנחים בטלוויזיה אמר לפוליטיקאים: 'תפסיקו לבלבל לנו את המוח על ביטחון ועל בולשיטים שאתם מעלים לנו כל הזמן מול הפרצוף, ותביאו את הכסף לאזרחים'. אחד השרים אמר לו, 'אבל הוצאנו 80 או 90 מיליארד שקל'. הו גיבז אה פאק. אז תוציאו עוד. אני בן אדם עם אמון באנשים, בעולם וביקום, אבל כשיש משהו שמרגיש לי לא צודק, לא שוויוני, שיש בו ריח של פוליטיקות ושל אינטרסים, אני לא מוכן לשתף עם זה פעולה".

     

    מי אשם במצב?

     

    "הממשלה הזאת נראית מהצד כמו בדיחה. אתה מרגיש שלא דואגים לאזרח ברמה הכי בסיסית. זה לא קשור לימין או לשמאל, וזה מכאיב. האנשים היחידים שאני מאמין להם הם האנשים ברחוב, לא האנשים המנותקים מלמעלה שצריכים לדאוג לנו. לי אין את הפריבילגיה לשתוק. כמובן שאני לא בעד לשסע, להתלהם או לפצל. אני בעניין של לחבק, לחבר. הכל פה מרגיש בקריסה וכולנו נמצאים בכאוס".

     

    האנשים שיושבים בדימונה ובקריית־שמונה לא ממש מזדהים עם מצוקת האמנים.

     

    "אני מאמין שהאנשים שיושבים עכשיו בדימונה, בראשון־לציון, בתל־אביב, באילת או בעפולה מרגישים את אותן תחושות. דווקא הקורונה יישרה איזה קו. זאת בדיחה להגיד עכשיו את המילה סלב. שנים אני בתחושה שהדבר הזה, 'סלבריטאות', מנותק ממה שקורה כאן. ב־2004, כשנינט ואני יצאנו מהבית וחיכו לנו ארבעה צלמים בפחים, ניסו לעשות פה הוליווד. לרגע האמנו לשקר הזה, אבל מיד היה ברור שהדבר הזה לא קורה ושאנחנו חיים במדינה שלא באמת יכולה להכיל את הסלבריטאות.

     

    "תראה איזה מדהים זה שהיום גם בראד פיט, ביונסה וג'סטין ביבר עושים לייבים מהבית שלהם, בתחתונים. נורה ג'ונס, שהיא אחת הזמרות שאני הכי אוהב בעולם, כל יום, כל הקורונה, הוציאה סשן של 20 דקות כשהיא מנגנת עם טי־שירט. אוקיי, יש לה עוד כמה מיליונים בבנק, אני לא אומר שלא, יחי ההבדל הקטן, אבל משהו במהות של בני האדם, הקורונה הזאת שיטחה".

     

    הקורונה השפיעה גם על הזוגיות שלך?

     

    "ברמה הזוגית נהייתי יותר חבקן. אני בדרך כלל לא הכי חבקן בעולם, ופתאום אני נורא מחבק, רוצה חום. אני נורא צריך את זה. הריחוק החברתי מכאיב לי".

     

    שולם עם האקסית

    לפני כשבוע שיחרר דנקר את השיר "מלאכית", בלדה יפהפייה שכתב אליה רוסיליו, ומהווה חלק מהפרויקט המסקרן "המחברת של אליה". "פעם בכמה שנים מגיעה לך בלדה יפהפייה כזאת", אומר דנקר. "אליה הוא בחור מתוק וסופר־מוכשר, מעבר לזה שהוא כתב את הלהיט הענק 'שני משוגעים'. יש עוד המון דברים ושיתופי פעולה לחכות להם בפרויקט הזה. כשהבלדה הזאת הגיעה אליי, היא מיד תפסה אותי בבטן. זה פשוט שיר שהוריד ממני את כל המסכות והציניות".

     

    הזדהית גם עם שיברון הלב שהשיר מדבר עליו?

     

    "אני חושב שכל אחד יכול להזדהות עם שיברון לב. יש בשיר הזה גם משהו על אובדן. זה לאו דווקא חייב להיות יחסים בין גבר לאישה. הוא העלה לי גם תחושת החמצה ושיברון לב, והציף בי שיברונות לב מהעבר שלי. וברור שהיו לי".

     

    בשיר "בית" כתבת על הצורך בפרידה: "גבר שוקע לגבר / בא לי ללכת / טעות היה לאהוב אותי / ולא לחשוב שאולי אני אעזוב / כי תמיד ככה עשיתי".

     

    "תמיד עזבתי — גם בני זוג, גם מקומות, גם קשרים. ככל שאני רואה שהבית גדל ונהיה יותר בית, ככה אני חושב מתי זה ייגמר. טעות היה לאהוב אותי, אני אומר שם, ולא לחשוב שאולי אני אעזוב. אם אנחנו מסתכלים על הטקסט הזה בצורה יותר עמוקה, הוא בקשה שיחבקו אותי ולא ייתנו לי ללכת. גם עם איתי לקח לי הרבה זמן להרגיש בית, וגם שם עזבתי לשנה וחצי. שנה וחצי חזרתי להיות רווק וחיפשתי את עצמי בעולם. אבל אז הבנתי שזה לא העניין. אתה יכול לקרוא לי הומו, סטרייט, ביסקסואל, זה לא משנה, איתי הוא האהבה של החיים שלי ואני אוהב את הבית איתו ואת הבנות שלו וזאת המשפחה שלי לכל דבר ועניין. למה הרגשתי ככה? כי לא גדלתי בבית שראיתי בו בית. חייתי עם אמא שלי ועברנו איזה 14 דירות. נסחבנו ממקום למקום, ואני חושב שכשאני חושב על בית אני תמיד רואה סוף".

     

    בשנים האחרונות, דנקר יכול להסתכל על פרידה אחרת, מהאקסית המיתולוגית נינט טייב, בעיניים הרבה יותר רכות. "נינט ואני כבר הופענו לפני כמה חודשים יחד עם עילי בוטנר בקיסריה", הוא אומר, "ועכשיו, בעקבות השידורים החוזרים של 'השיר שלנו', קיימנו, כוכבי הסדרה, מפגש בזום. תמיד נשאר משהו בלב, אבל היום יש לנו מספיק זמן להסתכל אחורה ולהביט על הדברים בחיוך ובאהבה". •

     


    פרסום ראשון: 07.07.20 , 23:44