שקוע עד צוואר

נדמה שהקטע האיקוני הזה כמעט נשכח מהתודעה. לפני שמכונת המסרים המשומנת הבקיעה את ההתנגדות הטבעית, הוא שודר יום אחרי יום: בנימין נתניהו, אז יו"ר האופוזיציה, הופיע ב־2008 בערוץ 2 ואמר על ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט: "מדובר על ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, ואין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל. כי קיים חשש, אני חייב להגיד אמיתי ולא בלתי מבוסס, שהוא יכריע הכרעות על בסיס האינטרס האישי של ההישרדות הפוליטית שלו ולא בסיס האינטרס הלאומי".

ההקשר היה משא ומתן בין ישראל לסוריה. ואכן, אותם "דברים כל כך גורליים" שויכו באופן מסורתי לנושאים כגון מבצע צבאי, מסירת שטחים וכו'. נתניהו טען כי זה מעל לכוחותיו של אדם כלשהו למצוא פשרה בין טובתו האישית וטובת העניין. מאז, התברר שנמצאה הפיגורה שדווקא כן מסוגלת. אין גם מה להתכחש לעובדה פשוטה: המון מצביעים מאמינים בכך.

אלא שדווקא הקורונה, וביתר שאת החודש האחרון והנוראי בהתמודדות עם הנגיף, הם העדות החותכת עד כמה נתניהו צדק באבחנה שלו. הרי אם יש משבר שדורש ניהול ענייני לחלוטין ומנהיגות שקופה לגמרי ובוודאי נטולת אגו, זה הסיפור המורכב והמסובך הזה, שהוא כבר בעל ממדים היסטוריים. אי־אפשר לתמרן בסיטואציה שלא היה לה אח ורע בכל העולם במאה השנים האחרונות, ללא רמה גבוהה של אמון בין הציבור ובין ההנהגה. האמון הזה מבוסס, בין השאר, על התחושה שגם החלטות לא טובות לפחות התקבלו על פי שיקולים נקיים.

לנתניהו עומדת חזקת החפות וגם החוק מתיר לו להמשיך ולכהן. אבל את חזקת הענייניות הוא איבד זה מכבר: בגלל הקרבות האינפנטיליים להחריד מול נפתלי בנט; טקסי ההשפלה הפומביים שהוא עורך לבני גנץ; תחזוקת המתח המעוות מול שר האוצר, כולל הסכמה בשתיקה לקמפיין שמנהל ניר ברקת נגד ישראל כץ וגם גלגול האשמה המתהווה על פקידי האוצר; והכי חמור: הזנחת הבעיה הבריאותית והקטסטרופה הכלכלית לטובת הסיפוח והקרב מול מערכת המשפט. בהקשר הזה, בין שהמשבר הקואליציוני שנולד אתמול היה מלאכותי או בין שהוא אמיתי, עצם קיומו הוא יריקה בפרצופם של אינספור אומללים, שאמרו להם "חייבים ממשלת חירום" ומאז מצבם רק הידרדר.

מן הסתם, נתניהו לא המציא את האופורטוניזם והאינטרסנטיות באמנות הפוליטיקה. אבל השנים הממושכות בשלטון, העננה הפלילית וגם תחושת הקורבנות והרדיפה ניטרלו את היכולת להשתכנע שהוא פועל ממניעים שהם לכל הפחות סבירים. דווקא הקורונה, יותר מכל סוגיה אחרת על סדר היום, ממחישה את זה בעוצמה ההרסנית ביותר: גם כי היא משפיעה על כל היבטי החיים, וגם כי זאת בעיה יומיומית ואין לה תאריך תפוגה. מכאן גם הירידה בסקרים בשאלת התפקוד של נתניהו (להבדיל מהמנדטים), בוודאי באספקט הכלכלי. ואולי גם מעבר לקווי הכן ביבי-לא ביבי מתחילים לחלחל דברי המשורר: "ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות, אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל". √