היה היה: השבוע לפני

המשפט "כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת" נאמר לראשונה על ידי גארי לינקר אחרי חצי גמר המונדיאל ב־1990 באיטליה, אבל נראה שהוא מתאים בדיוק גם למשחק הזה, שנערך 46 שנה לפני כן. גמר גביע העולם שהתקיים ב־4 ביולי 1954, או כפי שקוראים לו הגרמנים: "הנס של ברן".

קודם כל, קצת רקע היסטורי. תשע שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה, אירופה מתחילה לחזור לחיים נורמליים ומערב־גרמניה הורשתה לראשונה להשתתף במונדיאל, מעין כרטיס חזרה למשפחת העמים. הטורניר נערך בשווייץ הקטנה, אבל הניטרלית, שמצבה היה טוב יחסית לשאר מדינות אירופה. המועמדת הוודאית לזכייה בתואר הייתה נבחרת הפלא של הונגריה, שהתייצבה לטורניר אחרי 32 משחקים בלי הפסד ועם כוכב ענק בדמותו של פרנץ פושקאש. וגרמניה? היא הגיעה עם שחקנים חובבים ממדינה שלא היו בה ליגות סדירות.

שלב הבתים התנהל כמתוכנן והונגריה דרסה כל מה שניצב בדרכה, כולל ניצחון 3:8 על הגרמנים. שתי הנבחרות עלו לשלב הבא ונפגשו שוב בגמר. הפתיחה הייתה צפויה, והונגריה הובילה 0:2 כבר אחרי שמונה דקות משערים של פושקאש וצ'יבור. ההמשך היה מהמם לא פחות. מורלוק צימצם בדקה העשירית והלמוט ראן השווה בדקה ה־18. ביום הגמר ירד גשם שוטף והגרמנים הסתדרו טוב יותר עם המשטח הרטוב בזכות נעליים מיוחדות שייצרה עבורם חברת "אדידס". שש דקות לסיום הושלם המהפך: ראן כבש את השני שלו במשחק ושלח את הקפטן הגרמני פריץ ואלטר לקבל את הגביע מידיו של נשיא פיפ"א ז'יל רימה.