חוסר אחריות משווע
חבית חומר הנפץ שנקראת "מצב הרוח הלאומי" לא צריכה עוד גפרור. גם ככה פשוט בלתי אפשרי להביט על ניהול המשבר הזה מבלי למלמל בייאוש: ישראל נראית כמו מדינת עולם שלישי. ההכרזה על סגר, וזה נשמע כמו עניין של זמן, עלולה להיות הרגע הזה שבו יישמע צליל חד וקצר של פקיעת העצבים. ולאחר מכן, ייתכן שנדע איך נראה מבול ביולי־אוגוסט.
דווקא בשל כך, הדברים של ח"כ עידן רול נעים בין ביזיון כלפי שלטון החוק לחוסר אחריות משווע. הציפייה הבסיסית מנבחר ציבור – ועוד מטעם מפלגה שכל היום מלהגת על ממלכתיות – היא לא לעודד אנשים לשרוף את המועדון. זה לא חוקי, לא מוסרי וכשיש לך חסינות – זה גם די צבוע.
העובדה שיו"ר מפלגת יש עתיד, יאיר לפיד, לא פירסם תוך רבע שעה (וגם לא הרבה אחרי) הודעה שהמפלגה בראשותו איננה, ובכן, מעודדות עבריינות, ומזכירה שוב ש"פוליטיקה חדשה" היא אחת הסיסמאות היותר מצחיקות שמלוות אותנו תכף עשור.
קשה גם להתעלם מהתחושה שההתבטאות של רול התקבלה בלא יותר מאשר משיכת כתף. לא צריך את כושר הדמיון של ז'ול ורן כדי להבין איך זה היה נראה, לו ח"כ מהימין היה דורש להפר, לדוגמה, את חוק ההתנתקות או קורא לראש הממשלה לא להתייצב למשפטו. זוהי מראה עגומה – עוד אחת – בפרצוף של חובבי ה"סערה" למיניהם, אלה שנרעשים מכל התבטאות שמושמעת בספסלים האחוריים, ועושים קולות של שטיח כשזה פחות מתאים. הפער הזה מאפיין גם את היחס כלפי מתקפות פרועות (להבדיל מביקורת לגיטימית) על שומרי הסף ועיתונאים (אמש ספג זאת אבישי בן־חיים, שראוי לעידוד וחיזוק מהקולגות למקצוע). וכך נראית ישראל, בשעה קשה ועצובה למדי: הרבה מדינות להרבה עמים.
לפנייה לכתב/ת 
