ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אלי דסה
    24 שעות • 15.07.2020
    "ראיתי איך הנישואים שלנו הולכים ונגמרים"
    שירלי, אשתו של הקומיקאי ניקי גולדשטיין, רגילה להישאר מאחורי הקלעים ולנהל לבעלה את הקריירה. אבל פוסט זועם שהעלתה בתגובה לסערת צחי הנגבי ("שלום, אני שירלי חרטא") זכה לעשרות אלפי תגובות ושיתופים והפך אותה לכוכבת המפתיעה של המשפחה. בראיון משותף הם מדברים בגילוי לב על הימים הקשים ללא פרנסה, על דיכאון הקורונה ועל סיר הלחץ שכמעט פירק להם את הזוגיות
    יואב בירנברג

    אחרי חודשיים בצל הקורונה, ניקי גולדשטיין היה קרוב לעזוב את הבית. הייאוש מההופעות שהתבטלו בקצב מסחרר והאופק המעורפל העכירו את החיים בבית הגולדשטיינים. "יום אחד גבי ברבש הציג בחדשות גרף מתי כל ענף יחזור לשגרה, ואז אמר ליונית 'אני מציע לענפי התרבות והתיירות להתחיל להמציא את עצמם מחדש'", הוא מספר. "כשהוא אמר את זה, הרגשתי כאילו ניתקו אותי ממכונת ההנשמה. אמרתי לעצמי, מהרגע הזה לא אכפת לי מה יקרה לי. אני אדרס, אמות, אפול, משאית תיכנס בי בכביש. למזלי אני בנאדם אופטימי מאוד שמתעשת אחרי כמה שניות, אחרת מה אפשר היה לעשות? רק לשקוע, לשקוע ולשקוע".

     

    "אני באמת ראיתי איך הנישואים שלנו הולכים ונגמרים", אומרת שירלי, אשתו והמפיקה הפרטית שלו. "לא בגלל שזה היה צריך להיגמר חלילה. אנחנו פשוט צריכים להיות אחראים למה שזה עושה לילדים שלנו. לא הייתי אומרת כלום, והוא היה מאוד עצבני. הלכתי על קצות האצבעות. יום אחד ניקי ירד להביא את הילד וצעק עליו. אמרתי לו 'זה לא הגיוני'. ממש רציתי שהוא ייקח מזוודה ויילך להורים שלו. הכנתי לו כבר את המזוודה.

     

    "בקורונה אתה כל כך צריך את בן הזוג שלך, ואני הרגשתי שהייתי בשבילו בכל מה שהוא צריך, אבל ניקי לא היה בשבילי. כל מה שנשמתי או דיברתי לא בא לו טוב. ואז הבנתי שזה לא ניקי. ניקי הוא איש שמח. הבנתי שניקי פצוע בלב — פצע חזק — ואני לא מבינה עד כמה הפצע עמוק וכואב. הפסקתי לדווח לו מה אני עושה. הוא רק ידע שאני במשרד, עובדת שעות על גבי שעות על יוזמות חדשות, כמו הופעות בשטח פתוח, ומנסה למצוא פתרונות למצב".

     

    המצב היה חמור עד כדי כך?

     

    ניקי: "היו לי איזה 14 הופעות בפורים, הייתי בשיא העשייה, ופתאום כששירלי אמרה לי שהכל מבוטל הנפש נשברה. התרסקה לגמרי. אתה קם בבוקר, ואין טעם לחיים שלך. מה שמחזיק אותך הוא רק המשפחה, הילדים והאופטימיות, וגם היא הולכת ונעלמת".

     

    שירלי: "ניקי אמר לי 'מה את בונה תוכניות אחרות? אנחנו חוזרים להופיע עוד מעט'. אני הבנתי שלא חוזרים להופיע בזמן הקרוב ורציתי שגם הוא יבין את זה. והוא לא הבין".

     

    ניקי: "רציתי שהיא תהיה בדיכאון יחד איתי, שתשים עליי ראש על הכתף ואני עליה. רק כשיצאתי מההלם והדכדוך וכל הסחלה שלי יכולתי להבין מה היא עושה, והמצב בבית השתנה".

     

    שירלי: "הוא נהיה אפאתי, ואני נהייתי מתוסכלת. הבן שלנו גיא שמע את אחת המריבות ולקח את זה ללב. אני זוכרת שנכנסתי אל גיא לחדר, הסתכלתי עליו, והוא היה עצוב".

     

    "המבט שלו ריסק אותנו", מספר ניקי, "ואז לקחתי אותו, דיברתי אליו כמו אל מבוגר, ואמרתי לו 'גיאצ'וק, זו תקופה קשה, יהיה בסדר'".

     

    איך נפתר המשבר?

     

    "היה לי קשה לנטוש את הספינה כשהיא טובעת. אני הצל של ניקי עשר שנים", אומרת שירלי. "באותו לילה הייתה לנו שיחה הכי כנה ועמוקה על זוגיות, וזה גרם לנו לקחת את הקורונה אחרת. עד אז, שלושה וחצי חודשים פשוט לא יצאנו. עכשיו אנחנו מבלים ונהנים מהביחד, מתנחמים זה בזה וכמעט לא מדברים על עבודה. יש נושאים אחרים".

     

    ניקי: "חבר טוב שלנו, הגיטריסט יונתן פריג', קיבל דום לב ומת, וזה נתן לנו כאפה. שמענו גם על זוג חברים שהם במצב לא טוב. אבל פתאום אתה אומר 'רגע, תחזיר לעצמך את הזוגיות, את החברה הכי טובה שלך, תנשום רגע'. שירלי ואני מאוד דומים. שנינו מאוד סלחנים ומאוד אוהבים אחד את השני. אני בטוח שלמלא זוגות קרו דברים דומים בקורונה. קשה להימלט מזה".

     

    "איפה המדינה שלי?"

     

    גולדשטיין, 43, הוא אחד הקומיקאים והסטנדאפיסטים המצליחים בארץ. כולם זוכרים לו גם את ההשתתפות בעונה האחרונה של "הכוכב הבא". שירלי, 40, אשתו זה 15 שנה, עורכת דין במקצועה, משמשת בעשור האחרון כמפיקה הפרטית שלו. אבל בתקופת הקורונה דווקא היא, שנמצאת בדרך כלל מאחורי הקלעים, הפכה פתאום לכוכבת במשפחה ולכוכבת המפתיעה של מאבק האמנים בזכות הסטורי הכואב שהעלתה בתגובה לסערת החרטא של צחי הנגבי. שירלי הציגה את עצמה כשירלי חרטא והסרטון שצילמה הפך לוויראלי, גרף עשרות אלפי תגובות ושיתופים והופעות בכל תוכנית אקטואליה אפשרית.

     

    בינתיים הם מרוקנים את החסכונות שצברו במשך השנים ומנסים להצטמצם כדי לשרוד כלכלית. "אנחנו לא אנשים שרגילים לקחת, רק לתת", אומרת שירלי, "אבל פתאום ההורים נותנים צ'ק, ופתאום האחים מתקשרים לשאול מה צריך. בארבעת החודשים האחרונים קיבלנו 9,750 שקלים מכל הפעימות. אי אפשר לחיות ככה עם שני ילדים וחובות ומשרד. גם אם לפני זה חסכתי, זה מהר מאוד ייעלם עוד כמה חודשים. אבל זה גם לא העניין. איפה המדינה שלי? המילה 'ביטוח' הייתה אמורה לבטח אותי בקטסטרופה כזאת והיא לא מבטחת".

     

    איך ניסית לארגן לניקי הופעות?

     

    שירלי: "הבאתי לו משאית ואמרתי לו 'בוא נעשה מופע ותעבור עם המשאית מעיר לעיר. כל דבר שניסיתי לייצר לא עניין אותו. לדעתי ניקי לא עשה זום לשום לקוח".

     

    ניקי: "בסטנד־אפ אם התגובות של הקהל לא מיידיות, והן באות בדיליי, אין לזה שום ערך".

     

    שירלי: "הוא יכול היה לסיים את המופע הזה עוד יותר בדיכאון. שכרנו את תיאטרון הסמטה כדי שיופיע שם על הגג הפתוח, אבל אני מימנתי את המופע הזה. חמישים אנשים רכשו כרטיסים, אבל זה לעולם לא היה מכסה את העלויות — לא של ההגברה והתאורה, לא של איש הסאונד, מנהל ההצגה, קופת הכרטיסים, ולא של שכירת האולם. היו שני מופעים כאלה, וניקי רצה יותר. גם פה היו לנו הרבה מריבות. הסברתי לו שההופעות של כולם מתבטלות, ושהאכזבה מהביטולים תהיה הרבה יותר גדולה. אולי בדיעבד טעיתי, והייתי מארגנת לו עוד הופעות, העיקר שיהיה מאושר".

     

    רוצה להיות אפידמיולוג

     

    גם שבוע אחרי סערת צחי הנגבי, שטען בתוכניתם של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ' שאין במדינה אנשים רעבים ושהכל חרטא, שירלי לא נרגעת. "כשהעליתי את הסטורי אמרתי לעצמי, לא יכול להיות שהאיש הזה מרשה לעצמו להגיד שהכל חרטא", היא קוצפת. "בנאדם שבא ומבקש ממך משהו, סימן שהוא צריך. אני יכולה להראות לו מקררים ריקים בהרבה בתים, ואני גם יכולה להראות לו יותר מזה. האוכל הוא לא מטפורה, זה באמת פשוט נגמר. זה מה שהייתי מסבירה לחרטא. חברי הכנסת מרוויחים ארבעים וחמישים אלף, ואם הם היו נותנים מעשר אחד למי שצריך, לאות סולידריות, הכל היה נראה אחרת".

     

    איזה תגובות קיבלת?

     

    שירלי: "אני מודה שהפאנץ' של 'שר בלי תיק זה חרטא' בא כהברקת הבום. כל התגובות שקיבלתי היו שמה שאמרתי היה הכי מדויק".

     

    ניקי: "הייתי מייעץ לצחי הנגבי לשנות את התואר משר בלי תיק לשר לענייני עזרה לעצמאים, שיכפר על מה שאמר. מה שר בלי תיק בכלל עושה?".

     

    שירלי: "אני בדרך כלל סולחת למי שמתנצל. לא הפעם. התוכנית הזאת הוקלטה כבר ביום חמישי. כשהנגבי יצא מהאולפן הוא כבר הבין את כל הטררם שזה יעשה. עד שישי בערב היו לו יותר מ־35 שעות לעכל ולהתנצל, אבל הוא חיכה שהתוכנית תשודר. רק כשהייתה מהומה הוא התנצל. הוא דיבר את מה שהוא הרגיש או את מה שהכתיבו לו, ועל זה אין סיבה שאסלח לו".

     

    על הפגנת העצמאים הגדולה במוצ"ש האחרון בכיכר רבין בתל־אביב הם כמובן לא ויתרו. "כל כך מעצבן אותי ומעליב התגובות של האנשים באינסטגרם", אומר ניקי. "כתבו: 'לכו לעבוד יא פרזיטים, מה באתם לדבר על ביבי?'. מי בכלל בא לדבר על פוליטיקה? גם אם תמר זנדברג הייתה עכשיו ראשת ממשלה היינו צורחים עליה. הכי כואב לי שאין הערכה למקצוע שלנו, אבל כשרוצים שנתנדב להופיע ושנברך בסרטונים, הכל בסדר. דחיל רבאק, מה זה הפילוג הזה? מה ההבדל ביני לבין קוסמטיקאית ובעל מסעדה? זה עסק וזה עסק.

     

    "על כל שחקן מפורסם, אוטומטית חושבים שהוא עשיר וזוהר, וחי גלאמור. הם שוכחים שאנחנו בישראל ואין כמעט דבר כזה גלאמור. אנחנו משלמים מסים פי שמונה או עשרה מהם. מה זה תלכו תחליפו מקצוע? אם חלילה הייתה עכשיו מלחמה והכל היה נגמר, הייתי הולך לנקות רחובות ושירותים, אין בזה שום בושה. כל אחד והעבודה שלו, ככה חונכתי. יש לי חברים בברודוויי ובווסט־אנד שכתבו להם 'אתם התרבות שלנו, אתם הפנים שלנו, אתם התיירות שלנו, אתם העוצמה שלנו. שבו בבית ותקבלו אותה משכורת שקיבלתם בפברואר ותתאמנו עד שתחזרו בגדול'".

     

    חשבת על הסבה מקצועית?

     

    ניקי: "רציתי להיות חוקר אפידמיולוג, כי הבנתי שמחפשים, ואני הרי מת לדבר ולברבר בטלפון. אמרתי, אני גם אעזור למשרד הבריאות וגם אתפרנס מזה. אבל ויתרתי", הוא צוחק. "אני סובל מהפרעות קשב וריכוז. אם אני אעשה חקירות אפידמיולוגיות ואני לא אהיה בריכוז, שיעור ההדבקה פה יהיה פי שבעה".

     

    עכשיו, בצל אי־הוודאות, שירלי גולדשטיין מנסה לקדם את מיזם "דרייב אנד פארק לייב שואו" שהיא יוזמת, שיכלול הופעות ואירועים בשטח פתוח, והולך ותופס תאוצה. אתם באים, מחנים את המכונית, יושבים על ספסל בקפסולה שלכם, וצורכים תרבות. "לשמחתי, המשפחה שלנו הצליחה להתגבש בקורונה", היא מסכמת. "אפילו הבן שלנו אמר לנו השבוע שהתגבשנו. זה לא היה פשוט, ולמה בכלל היינו צריכים את זה כדי להתגבש, אבל אם נוכל לתת לבנאדם אחד תקווה להתגבש בתקופה הזאת ולהיות אופטימי, ועוד לחוות תרבות — עשינו את שלנו". •

     


    פרסום ראשון: 15.07.20 , 00:22