yed300250
הכי מטוקבקות
    |
    חדשות • 16.07.2020
    8 דברים שאפשר ללמוד על תוכנית המענקים של הממשלה
    הכספים שמפוזרים בלי חשבון, ההתנגדות החריפה של הכלכלנים הבכירים וראשי בנק ישראל, והחובות הגדולים שעלולים להשאיראדמה כלכלית חרוכה לדורות הבאים. ההשלכות מאחורי המהלךשל ראש הממשלה ושר האוצר – ומה זה אומר עלינו
    סבר פלוצקר

    1. תוכנית לא מוצדקת

     

    התוכנית לחלוקת מזומנים לכלל אזרחי ישראל שהציגו אתמול ראש הממשלה ושר האוצר, חלוקה ללא מבחן של נזקקות וללא התייחסות למצבו הכלכלי של מקבל ההמחאה, ממשיכה את רצף ההחלטות ההזויות של ממשלת ישראל. היא אינה צודקת ואינה מוצדקת. אין מניעה – אדרבה, יש צורך דחוף – בהגדלה משמעותית ונוספת של הסיוע הממשלתי לציבור: לפי ההשוואות שערכו כלכלנים במכון אהרון למדיניות כלכלית במרכז הבינתחומי, ממשלת ישראל עדיין קמצנית מאוד בהיקפי הסיוע, ובמיוחד בסיוע לעצמאים, לעסקים קטנים ולמחוסרי עבודה.

     

     

    2. שיעור ראשון בכלכלה

     

    צילום : ידיעות אחרונות
    צילום : ידיעות אחרונות

     

     

     

    סיוע מוגדל נדרש ומיד, אבל פיזור של שישה מיליארדי שקלים בלי שום קריטריון חברתי־כלכלי־סוציאלי מנחה, בהחלט לא נדרש. זהו צעד מוטעה קודם כל במטרה שאותה הוא אמור, לדברי ראש הממשלה ושר האוצר, להשיג: לדרבן את הצריכה הפרטית, להאיץ את ההוצאות של המשפחות, להתניע את גלגלי המשק. והנה ההסבר, הידוע לכל סטודנט שסיים לימודי כלכלה: המשפחות במצוקה יוציאו על קניות מיידיות כל שקל נוסף שייפול לכיסן כמתנה של הממשלה - ולעומתן משפחות שלא במצוקה יחסכו את כל המתנה הממשלתית הזו ולא יגדילו במאומה את הצריכה. לכן, לפחות שני שלישים מהסכום האדיר המיועד לחלוקה על ידי נתניהו וכץ לא יתרמו מאומה לצריכה וצמיחה אלא רק ייתווספו לחסכון של משקי הבית מסודרים, קל וחומר אמידים. לו חולק אותו סכום כסף לפי מבחני מצוקה, לו הגיע ברובו ועדיף כולו לנפגעי קורונה, הוא היה מוצא את דרכו לשווקים. אבל בשיטת "נתניהו־כץ" הוא ימצא את דרכו לחשבונות החיסכון בבנקים.

     

    ויש כבר הוכחה עובדתית לכך: הכסף המזומן (כמעט מזומן) שחילק בתחילת משבר קורונה הממשל של הנשיא טראמפ לכל תושבי אמריקה רק הזניק את החיסכון הפרטי וכמעט ולא תרם לצריכה ולפעילות כלכלית. תרמו לכך תוכניות סיוע אחרות, ממוקדות בשכבות וענפים שהמגפה שברה את מטה לחמם.

     

     

    3.

     

    לתת לכסף לזרום

     

    במסיבת העיתונאים שלו הצדיק נתניהו את צעדיו בהיות התקופה הנוכחית ״שונה בתכלית השינוי״ מימים כסדרם, כלומר מהימים בהם הוא פעל כשר האוצר לצמצום ההוצאה הממשלתית. כוונתו לשנים 2005-2003 ; אז צריך היה מנהיג אחראי, לדבריו, לשמור על משמעת תקציבית, על גירעונות נמוכים ככל הניתן ועל אי הגדלת החוב הממשלתי. כעת, ההפך: אחריות לאומית מחייבת להגדיל את הגירעונות בלי חשבון ולהזרים כסף (מהדפסה או מחובות) בנדיבות שלא יודעת גבול. בהצדיקו את תוכנית החלוקה שלו אף ציטט ראש הממשלה את קרן המטבע הבינלאומית וכלכלנים בינלאומיים אחרים.

     

    על כך ניתן לומר קודם לכל שאלמלא הרעיב נתניהו כשר אוצר ואחר כך כראש הממשלה את מערכת הרוווחה הישראלית, הרבה מאוד מצעדי החירום הנוכחיים לא היו כה יוצאי דופן. ועוד: קרן המטבע הבינלאומית אכן ממליצה לממשלות לשכוח לזמן־מה את התקציבים המאוזנים ולפתוח לרחבה את כיסי תקציב המדינה, לתת לכסף לזרום, אלא שנתניהו לא מצטט את ההמלצה הנוספת של הקרן והיא להזרים את הכסף הציבורי בתבונה וביעילות ולכוון אותו למי שבאמת נפגעו מהמצב. כי זה גם צודק חברתית וגם נכון מאוד כלכלית. ואת זה בדיוק לא משיגה תוכנית חלוקת המזומן הבהולה שהוצגה אתמול על ידי ראש הממשלה ושר האוצר.

     

     

    4. הפחתת מס ותמיכה מקצועית

     

     

    לו רצה נתניהו באמת להחזיר את הצמיחה לכלכלת ישראל ולהחזיר את מובטלי ישראל לעבודה, הוא יכול היה להשתמש במיליארדים שהקציב לטפטוף המזומנים בצורה אחרת לגמרי. הנה כמה הצעות:

     

    הפחתת מס ערך מוסף באחוז עד אחוז וחצי. הורדת מע״מ הוכחה בעבר כאמצעי מאוד יעיל לזירוז הצריכה הפרטית – ולהבדיל מפיזור כסף "על עיוור" היא גם פרוגרסיבית וצודקת.

     

    הקמה מיידית של מערך הכשרות והסבות מקצועיות בחינם לשכירים ולעצמאיים חסרי תעסוקה, בלי לגרוע מהתמיכות האחרות שהם זכאים לקבל מהמדינה.

     

    מימון נדיב של תעסוקה חלקית, כנהוג בהצלחה במספר מדינות אירופאיות. וגם: קצבאות תמיכה נדיבות לעובדי מגזר התרבות הישראלית, הגדלת מרכיב ערבות המדינה בהלוואות שנותנים הבנקים לעצמאים ולעסקים במצוקה לכדי 98% משווי ההלוואה, במקום 15% עד 50% היום.

     

     

    5. מענק גבוה למשפחות גדולות

     

     

    למה הוגבל סכום המענק החד־פעמי המרבי ל־3,000 שקלים למשפחה עם שלושה ילדים כאשר שיעור משמעותי ממשפחות להן יותר משלושה ילדים היה שקוע בעוני עוד לפני הקורונה – והמצב שלהן הוחמר עם בואה? עדיף – גם מבחינת הצדק וגם מבחינת יעילות ההשפעה על הצריכה – לשלם מענק בסכום גבוה למשפחות גדולות.

     

     

    6. מחסור במקצועות חיוניים

     

     

    בעתיד הנראה לעין יחסרו רבבות עובדי המגזר הרפואי ומגזר הרווחה. הממשלה יכולה לנסות למנוע את המחסור על ידי סבסוד לימודי המקצועות החסרים והעלאה משמעותית בשכר האחיות, העובדים הסוציאליים, עובדי הרווחה, העובדים הפרא־רפואיים, ועוד.

     

    7. התנגדות מקיר לקיר

     

    לבכירי משרד האוצר יש עוד הרבה מאוד הצעות קולעות כלכלית וחברתית מה לעשות ולמי להעניק את 6 מיליארדי השקלים שנתניהו וכץ מתכוונים לחלק. גם לראשי בנק ישראל יש השגות קשות על התוכנית, וכן לכל קהיליית הכלכלנים. בניגוד לרמיזות נתניהו, המתנגדים לה עכשיו לא באים מהשמאל הכלכלי – וגם לא מהימין הליברלי. אלה וגם אלה מאוחדים בדעה שהסיוע הממשלתי לנפגעי המשבר הכלכלי שחוללה הקורונה נמוך מדי ושעדיף לממשלה להשאיר לדורות הבאים יותר חובות – גם מפני שהריבית מאוד נמוכה – מאשר להשאיר להם אדמה כלכלית חרוכה.

     

     

    8. סימן לבחירות בפתח

     

     

    אל תלמדו אותי כלכלה, אמר נתניהו בכעס למבקרי תוכניתו, בבחינת ״אני יודע טוב מכם״. לא, אדוני ראש הממשלה, אתה כבר לא יודע או לא רוצה לדעת. בקיץ 2020 שאלת היסוד של המדיניות התקציבית אינה מאיפה הכסף: הממשלה מדפיסה ותמשיך להדפיס כסף, לוקחת ותמשיך לקחת אשראי. השאלה היא למי הכסף. לשפוך אותו בלי להבחין בין עובדים, שכירים ועצמאים הממשיכים ליהנות מאותה רמת הכנסה כמו לפני המגפה לבין מי שהכנסותיהם קטנו ברבע, בחצי ואפילו בשלושה רבעים והם בקטסטרופה כלכלית – זו אינה כלכלה נכונה. זו כלכלת בחירות פופוליסטית מובהקת. חלוקת מזומן בשטח היא סימן עתיק ובטוח לבחירות בפתח.

     

    yed660100