"חשוב להראות לדור הצעיר שאין דבר כזה להרים ידיים"

משה לזר (61), תושב קריית־גת, הוא בעליה של חנות התכשיטים הוותיקה בעיר "התכשיטים של רינה", ועובד יחד עם אשתו רינה, דור שלישי במקצוע, כבר יותר מ־35 שנה. "אחרי שחמי הלך לעולמו בטרם עת, רינה ואני המשכנו את העסק", הוא מספר. "אני צורף, ורינה מעצבת תכשיטים. היא הייתה מציירת בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון, מודלים של עגילים ושרשראות, ובבוקר זה היה מחכה לי על שולחן הביצוע. במקביל מכרנו גם סחורה של ספקים בענף. עד שיום אחד הגיעה מכת הקורונה והכל נעצר בבת אחת".

המשבר אילץ את לזר להמציא את עצמו מחדש, ועכשיו לא רק ששת הנכדים קוראים לו "סבא משה", אלא זה גם שם המותג החדש שתחתיו הוא בונה מוצרים ורהיטים מעץ, בעיקר לילדים, בחצר ביתו. לזר תמיד אהב לעסוק בנגרות, ואפילו בנה לכל נכד שולחן נגרים משלו כדי שיוכלו לבנות יחד.

"הקורונה תפסה אותי לא מוכן, כמו את כולם", מספר לזר. "העסק נסגר לתקופה של יותר מחודשיים. חוץ מזה נאלצנו להתרחק מהילדים ומהנכדים כי שנינו בקבוצת סיכון, טיפלנו בהחזרת בת הזקונים שלנו דור, שבדיוק הייתה בטיול הגדול בהודו, הביתה, ודאגנו גם לבת אחרת, חן, שגרה עם בעלה והילדים בארה"ב, גם שם המצב קשה.

"כשהסגר נכנס לתוקפו הבת האמצעית פז זרקה רעיון ואמרה לי בטלפון, 'אבא, אתה חייב לחזור לתחום הנגרות'. למחרת בבוקר כבר היה לי דף בפייסבוק עם מוצרי העץ שסבא משה מייצר. הבן שלי, יוחאי, שלח לי תמונה של מגדל למידה, רהיט שפעוטות יכולים לעמוד עליו בביטחה במטבח לצד אבא ואמא ולעזור להם בהכנת האוכל. לא ידעתי על זה כלום וזה איתגר אותי. חקרתי יותר לעומק, הכנתי סקיצה של מודל דומה, הזמנתי חומרי גלם, עץ אורן, צבעים, ברגים, דבק, והתחלתי לעבוד. יצא לי מגדל למידה לשביעות רצוני, והראשונה שראתה אותו קנתה אותו בשביל הבת שלה".

זו הייתה יריית הפתיחה בקאמבק של לזר לעולם הנגרות ובהפיכת התחביב לפרנסה. "כל המשפחה נכנסה לפעולה: הילדים עוזרים ברשתות החברתיות, הבן והחתנים מעמיסים את המוצרים על הסטיישן שלי ומסיעים אותם עד בית הלקוח, הבנות דור ולירון אמונות על מחלקת הצבעים, ואשתי, שתהיה בריאה, מנצחת על התזמורת ומפעילה את כולם", סיפר והוסיף: "את הכל אנחנו עושים בעצמנו בנגריית הבוטיק בחצר הבית, עם כל הציוד המקצועי ואפילו מברשת צבע, כי אני צובע כל רהיט כמו פעם, ביד ולא בהתזת צבע. כל הצבעים שאני משתמש בהם הם כמובן על בסיס מים ומותאמים לילדים.

"אפילו את הנכדים אני מגייס לעבודה ומצמיד אותם אליי ליד שולחן הנגרים. נבו הקטן מחזיק מברגה, ועם פלג כבר יצא לי לבנות קופסאות אחסון מעץ. כך שכל המשפחה, מקטן ועד גדול, שותפים לעשייה. למרות המצב הקשה חשוב להראות לדור הצעיר שאין דבר כזה להרים ידיים. ממציאים את עצמך מחדש בכל פעם שצריך. בתקווה שבמקביל המדינה תתעשת ותמצא דרך לתת לנו העצמאים פיצוי הולם על כל הנזק הכלכלי שנאלצנו לספוג תחת מכת הקורונה".

ברגע שהמוצר הראשון, מגדל הלמידה שהיה פיילוט, עלה לפייסבוק ולאינסטגרם, התחיל באזז של הזמנות. "התחלתי לייצר עוד מגדל ועוד מגדל, בצבעים שונים לפי בקשת הלקוחות", משחזר לזר, "במקביל נמשכתי יותר ויותר לתוך עולם הנגרות, ובכל בוקר קמתי עם מודל חדש בראש ‑ ספסל לילדים, ריהוט גן לפעוטות, מתקן לבובות, מתקן לאחסון מזרנים שגננות התחילו להזמין ממני, והשמיים הם הגבול.

"הידיעה שפורסמה ב'ידיעות אחרונות' במדור הסיוע לעסקים קטנים, על מגדל הלמידה שאני מייצר בחצר האחורית של הבית, עשתה לי מהפך בחיים. כמות ההזמנות שמגיעות בעקבות זה מטורפת. במקביל חזרתי לעבוד גם בחנות התכשיטים בשעות היום, וכשאני חוזר הביתה אני מנגר לתוך שעות הלילה. העסקים בחנות ירדו ב־70 אחוז לפחות, ואפשר להבין את זה. מי קונה עכשיו תכשיטים? כולם מושפעים מהמשבר והמצב לא פשוט. אשתי רינה ממשיכה למכור באינטרנט את העגילים שהיא מעצבת, ותודה לאל יש לזה ביקוש. חוץ מזה גם היא המציאה את עצמה מחדש: רינה, שידועה כבשלנית משהו־משהו ובמיוחד כמומחית לריבות, התחילה לרקוח במטבח הביתי ריבות תוצרת בית וסלטים תחת המותג 'אסתרינה'.

"אנחנו עושים הכל כדי להמשיך ולהתפרנס בכבוד בימים הקשוחים האלה שלא משאירים ברירה אחרת. חייבים להיות עם ראש מורם וחיוך לקראת העתיד, גם אם לא כל כך ידוע מה יהיה בהמשך".

את המוצרים של סבא משה ניתן להזמין בטלפון: 050-5212441. טווח המחירים: 350 עד 450 שקלים. משלוחים עד בית הלקוח בתוספת דמי משלוח.