yed300250
הכי מטוקבקות
    חדשות • 19.07.2020
    משבר מנהיגות
    אלוף (מיל') עמוס ידלין

    המערכה מול הקורונה איננה ספרינט. היא מרתון ארוך - ארוכה ממלחמת העצמאות. בניגוד למלחמת העצמאות, ההפוגה הראשונה לא נוצלה לצבירת כוח ולבניין היכולת להמשך המלחמה עד הניצחון. ההפוגה הראשונה במלחמת הקורונה בוזבזה וכך נקלענו למשבר קשה המחייב צעדים חריפים ומנהיגות אמיצה. ואולם ישראל במשבר מנהיגות מהחמורים בתולדותיה. מנהיגות היא אופק, תקווה, דרך, בהירות ואמינות. ישראל מתרסקת אל מצוק הקורונה, ומנהיגותה אובדת דרך, מבולבלת, זורעת ייאוש, מהומה, שיסוי והסתה.

     

    משבר ביטחון לאומי משולב - בריאותי, כלכלי וחברתי - מחייב אסטרטגיה אינטגרטיבית. במקום לטפל במשבר במשולב נלחמו במגפה כאילו אין כלכלה, ולאחר מכן שיחררו מגבלות במשק כאילו אין מגפה. אבל המגפה פה ולתקופה ארוכה.

     

    ישראל צלחה בשלום את הגל הראשון, במחיר כלכלי כבד מנשוא, שאותו ביזבזה במאי־יוני. מול חזית הגל השני ישראל נוחלת מפלה צורבת, שעודנה בעיצומה. ההכנות ל"גל החורף המשולב" (שפעת וקורונה) הן צורך דחוף. הזמן לא פועל לטובתנו, אם איננו עושים בו שימוש נכון או עוסקים בטקטיקה קצרת טווח, בפוליטיקה ובהסחות דעת.

     

    במרתון הארוך שלפנינו, הממשלה נכשלת במתן פתרונות ארוכי טווח או אפילו לטווח בינוני. אין תכנון, אין שקיפות. דפוס ההתנהלות מוביל לכך שהאזרחים צריכים להיערך להנחיות הממשלה מהערב למחר בבוקר. במקום עבודת מטה ודיוני קבינט קורונה סדורים ושקולים מתנקזים דיוני הממשלה בכוונת מכוון ללילות חמישי ולשישי אחר הצהריים, מנחיתים מגבלות מהיום למחר, ומשנים אותן לאחר כמה שעות.

     

    עד עכשיו גם לא מצאה הממשלה לנכון למנות "רמטכ"ל/מנכ"ל קורונה" שירכז את עבודת המטה להחלטות הקבינט ומימושן לטווח הקצר, הבינוני והארוך. ההסברים לכך היו משעשעים, לולא היו המחירים בכלכלה, בחברה ובבריאות חמורים כל כך. חייבים למנות מיד מוביל לאומי תחת קבינט הקורונה, ולאפשר לו להקים ולהפעיל ארגון, תכנון, שליטה ותיאום אינטגרטיבי, עם כלל הסמכויות לגיבוש מדיניות ולמימושה אחרי אישור הדרג המדיני.

     

    בתחומי הבדיקות, החקירות האפידמיולוגיות, הבידוד, הרכש, המידע והידע, ההסברה, המגבלות וההיתרים, נדרשת יד מתאמת אחת, העוסקת 24/7 בניהול המשבר, ובו בלבד, רק לטובת הציבור. בלי שיקולים זרים, בלי פוליטיקה ובלי מלחמות אגו אישי וארגוני. זו חייבת להיות שותפות בין־משרדית הדוקה, הממוקדת בהצלחה ולא בחלוקת קרדיטים או בהטחת אשמות.

     

    בסוף השבוע ראינו הדגמה לחוסר יעילות – בריאותי וכלכלי: סיפרו לנו על חלוקת כספים שתעזור להוציא אותנו מהמשבר הכלכלי. כיצד "נעודד צמיחה", כדברי ראש הממשלה, כאשר יום לאחר מכן סוגרים את המשק? הממשלה לוחצת על דוושת הגז והברקס בו זמנית. כיצד "נעודד צמיחה" כשהממשלה מייצרת חוסר ודאות ומשנה מדיניות מעכשיו לעכשיו? מהיכן יבוא התקציב לממטרת המזומנים המופקרת הזו? עם גירעון ענק וגדל, יחס חוב־תוצר מידרדר, משק משותק ומשבר צפוי בהכנסות ממסים, שגם הן תלויות באמון הציבור ובציות שלו, מי ישלם? הציבור ישלם, ויגלה שמתנות קסם מתפוגגות כפי שהופיעו. פארסת סגירת המסעדות ופתיחתן מחדש היא רק הדוגמה הטרייה ביותר של מנגנון אלתור שערורייתי, חסר אסטרטגיה מאוזנת לטווח ארוך, חוסר נתונים, אי־הבנת תהליכים וכניעה ללחצים.

     

    כעת צריך להתמקד במיתון משמעותי של עקומה ההדבקה, באמצעות מגבלות דיפרנציאליות ככל הניתן, ובמקביל לבנות את היכולות הלאומיות לקטיעת שרשרות הדבקה. כל מגבלה והקלה צריכות לחפש אופטימום בין מינימום תחלואה למקסימום כלכלה. לאורך זמן, אין סיבה לסגור מקומות שתרומתם להדבקה נמוכה, ולהתיר משיקולים זרים ומגזריים פעילויות מסוכנות.

     

    מרכז הכובד החיוני ביותר של ישראל במאבק במגפה הוא אמון הציבור והציות שלו. שיקום אמון הציבור ושימורו מחייבים דוגמה אישית, שקיפות בנתונים ובשיקולים, ללא "תרגילי מנהיגות" ופופולריות זולה, ובלי הנחיות שרירותיות "לשיפור המשמעת". כשהציבור משוכנע, הציבור מציית, אבל אין דבר השנוא על ישראלים יותר מאשר לצאת פראיירים. לבסוף, שמרו על עצמכם ועל זולתכם; עטו מסיכות, הקפידו על היגיינה והימנעו מהתקהלויות לא חיוניות, למען יאריכון ימינו על האדמה.

     

    הכותב הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי INSS

     

    yed660100