החיפוש אחר פרויקטור אזרחי לקורונה הוא עוד סיבוב סביב הזנב. פרופ' גבי ברבש היה האיש המתאים ביותר — אילו היה נכנס לתפקיד באפריל, כשהחל המאבק בנגיף, ולא היום כשהצבא נמצא, למעשה, עמוק בתוך ההתמודדות עם המגפה והשלכותיה.

למעלה מ־5,000 חיילים סדירים ו־1,500 במילואים כבר ממלאים תפקידים חיוניים במקומות שבמדינה נורמלית היו צריכים להימצא בהם מזמן גופים אזרחיים: למשל, ניהול בתי מלון לקורונה. מאז אפריל עברו דרך המלוניות ששכר משרד הביטחון בניהול פיקוד העורף כמעט 26,000 איש. האם יש גוף אזרחי שהיה מסוגל להרים את הפרויקט הזה תוך יממה? היום מנהל הצבא 22 בתי מלון, ובקצב ההדבקה הנוכחי עד החורף הוא צפוי להגיע ל־40. רק בשבוע שעבר הוציא פיקוד העורף לבתי מלון 2,500 איש. מאז ה־1 באפריל נחתו בישראל 49,000 אנשים: מישהו היה צריך למיין, להחליט מי יכול ללכת לבידוד בית ומי לבתי המלון. את זה יודעים לעשות בצבא חיילים לפי פקודות ועם יכולות משרד הביטחון לייצר מיידית התקשרויות חוזיות עם חברות הסעה, בתי מלון וספקים. מה פרויקטור אזרחי יכול לתרום לכך?

70 איש יושבים בחמ"ל בתי המלון בפיקוד העורף בפיקודו של אל"מ, קצין מילואים בחל"ת מאל על, עם ניסיון של עשרים שנה בניהול מערכות צבאיות. לצידו נציגי קופות החולים המזרימים מידע לגבי הנדבקים. מרגע שיש שם ומספר טלפון - הם בודקים: האם יישארו בבית או יישלחו למלון. 200 כלי רכב ששכר משרד הביטחון נעים 24 שעות ביממה לשם פינוי והסעת חולים. כשהוסר הסגר היו רק ארבעה בתי מלון פעילים. מי הפריע אז למדינה לקחת אחריות? אף משרד ממשלתי ופרויקטור אזרחי לא מסוגלים להרים מפעל כזה, רק צה"ל הצליח לעשות זאת כי הוא עובד על פי היררכיה ברורה: אין ועדים, אין תוספת מאמץ, אין שעות נוספות.

בראשית יולי קרסה המרכזייה של משרד הבריאות שאמורה לתת מענה לאנשים שאוכנו על ידי השב"כ בטענה ששהו בקרבת חולים מאומתים. יומיים אחרי שמשרד הבריאות פנה למשרד הביטחון כבר התייצב גדוד מפיקוד העורף במתקן שהוכשר לכך, התחבר למרכזייה — והתור והתסכול של האזרחים התקצרו פלאים. מאז פתח השב"כ במבצע האיכון החדש התבצעו 150,000 איכונים. שיחות הטלפון פטרו מחצית מהאנשים הללו מבידוד מיותר. מה היו עושים בלי אותו גדוד?

צילום: עמית שעל

הפרויקטור הצבאי הוא ראש אגף המבצעים במטכ"ל המורה לאלוף פיקוד העורף להפעיל את כוחותיו. יש בישראל 256 רשויות מקומיות ולמרביתן כבר יש, ולחלקן תהיה בקרוב, מערכת שליטה ובקרה של פיקוד העורף. לכל רשות מקומית מוכן בפיקוד העורף "תיק עיר" שבו מרוכזים כל הנתונים הדרושים להפעלתה: החל במרשם האוכלוסין וכלה בראשי ההנהגה המקומית ובעלי ההשפעה בעיר. בלי פרויקטורים ובלי הכרזות הצבא כבר נכנס לחמש ערים אדומות, שחלקן בסגר חלקי, ול־25 ערים שבהן יש עלייה בתחלואה. ראש העירייה ואיש הצבא, קצין הקישור לעירייה, רואים אותה תמונה יחד ומטפלים בהעברת חולים למלוניות, בחלוקת מזון ובסיוע.

נטען שאין למדינה יכולת לבצע בדיקות אפידמיולוגיות בהיקפים שיאפשרו בניית תמונה אמינה של התפשטות כדי לבלום אותה בנקודות ההתפרצות. קבינט הקורונה צריך לזמן את שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אגף המבצעים ולומר להם: תייצרו מערכת שתאתר ותבלום את שרשרת ההדבקה. לא צריך סטודנטים, אחיות וחוקרים מן היקב ומן הגורן כדי שישבו על הטלפונים לחקירות אפידמיולוגיות. אם הצבא היה מתבקש — כבר היה עושה זאת מזמן. אגף המודיעין ממילא רתום לריכוז המידע על התחלואה עבור משרד הבריאות, הצבא ממילא עוסק בהסברה בסוגיית הקורונה, ומעבדות אזרחיות כבר קיבלו סיוע של עשרות חובשים צבאיים.

ב־4 ביולי כתב לראש הממשלה פרופ' אלי וקסמן, שעמד בראש צוות המומחים שיעץ למל"ל: "בחירת אלוף בכיר מצה"ל תאפשר הזרמה יעילה של כוח אדם ותשומות אחרות שהצבא יכול להעמיד לטובת ניהול המערכה". הוא ידע מדוע הוא כותב זאת. משרדי הממשלה לא באמת יכולים לקחת אחריות על המשבר. אין להם גופי ביצוע אמיתיים שאמורים להתמודד עם אתגרי הקורונה.