מה עושות האיילות בלילות

רימבה הטיגריס, בן חמש, גר לבד בחצר הספארי. גדר חוצצת בינו לבין צ'ין־צ'ין הטיגריסית ודרכה הם מחזרים, האחד אחר השנייה (ולהפך), בשאגות עדינות. הוא נולד בדנמרק, הגיע בגיל שנה לרמת־גן, ומאז הוא פה כבר ארבע שנים. שגרת היום של רימבה בנויה מהאכלת בוקר, מנוחה מתחת לעץ בשעות החום, ואיך לא — משחק עם ילדים המבקרים בספארי. "הדבר שהכי אהוב על רימבה", מספרת שלי אלדד, מנהלת מחלקת טורפים, "היה לשבת ליד הזכוכית ולחכות שיופיעו אנשים כדי לרוץ איתם מצד לצד בחצר. כל פעם שהגיעו ילדים לגן החיות רימבה התרוצץ".

אלא שמשבר הקורונה שינה את כל הכללים, הכניס את כולנו לסגר, והרחיק את המבקרים מהספארי. שבועות וחודשים שרימבה היה לבדו מיואש עד שהפסיק לחכות ליד הזכוכית והתרחק אל העץ. כשאף אחד כבר לא בא לבקר, ואין ילדים שרצים מולו, אין טעם לרוץ מצד לצד. ברוב שעות היום הוא ישן וכדי לבדר את עצמו, ולהפיג מעט את השעמום במציאות החדשה שנכפתה עליו, רימבה סיגל לעצמו מנהג חדש — "הוא מטפס לצמרות העצים בחצר", אלדד אומרת. "זה משהו שלא היה עולה בדעתו לעשות ליד מבקרים. זה הפתיע אותנו".

צילום: טל שחר

מתגעגעים למבקרים

אלה לא ימים שבשגרה לבני האדם, אבל גם לא לחיות. הסגר בעקבות הקורונה הצליח לשנות סדרי עולם — חזירי בר, יעלים, שועלים ותנים כבשו את רחובות הערים הגדולות בארץ. דגים וברבורים מככבים בתעלות המים של ונציה, דובי גריזלי משתכשכים במי בריכות פרטיות בבתים באמריקה. אפילו בצפון האוקיינוס השקט לווייתנים מתקשרים יותר ביניהם בתקופת הסגר, כשתנועת השיט פחתה משמעותית. שקט הקורונה נותן לבעלי חיים להרגיש, לפחות למספר שבועות של סגר, שהם בעלי הבית בעולם. אך בזמן שחיות הבר מתרוצצות בטבע כאילו אין מחר, בספארי ובגני חיות אחרים בעולם הדברים נראים אחרת. יותר מ־200 עובדי הספארי יצאו לחל"ת, על מבקרים נאסר להגיע, ואלפי החיות שנמצאות שם היו צריכות להתרגל בעל־כורחן למצב החדש ששינה את חייהן מן הקצה אל הקצה — לטוב ולרע.

צילום: טל שחר

לא צריך להרחיק מדי כדי להבחין בהשלכות — מספיק להציץ לחצר הפילים על פילפילון קטן בשם פלא, שנולד במהלך סגר הקורונה הראשון ולא זכה להתרגשות ולשמחת המבקרים והמטפלים ששמעו עליו מרחוק. "את רואה את הפיל הזה?" אומר לי גיא כפיר, מנהל מחלקת פילים וג'ירפות, ומצביע על פיל אסייתי גדול ממדים, "זה יוסי, הוא בן 46, וכמו שאת רואה הוא נהנה מכל רגע של שקט ביום".

אז הוא פחות התחבר למבקרים.

"תראי, הוא מבוגר, יש לו נכדים. לפני שפרצה המגפה יוסי וחבריו הפילים ישנו על בטון, בעמידה, בתוך חדר השינה שלהם. הבעיה שיוסי מאוד כבד והבטון הכאיב לו ברגליים והוא לא הצליח לישון כמו שצריך. כשסגרנו את הספארי החלטנו לשנות הרגלים והבאנו טונות של חול במשאיות וסידרנו לפילים בחצר ערמות של חול שיהיו כמו מיטות. השקט מאפשר ליוסי לישון בכל פינה בחצר ולהישען על ערמות החול במקום להעמיס על ברכיו".

ואיך אתה מסביר את זה שחיות אחרות כן צריכות את המבקרים?

"לפילים יש קשרי משפחה מאוד חזקים והם מעשירים זה את זה. הם לא צריכים את המבקרים כדי שישעשעו אותם, טוב להם בשקט. אצל הג'ירפות, למשל, חל שינוי משמעותי במהלך תקופת הסגר, כי אחת האטרקציות שהן הכי אהבו בשגרה זה האכלה שנעשתה על ידי קבוצות של מבקרים. אנחנו יודעים שג'ירפות אוכלות בשעות מסודרות, וכשמגיעות קבוצות הן מפנקות אותן. הג'ירפות ממש מחכות לפינוק הזה במהלך היום. ועכשיו רואים את הירידה במתח אצלן, הן הבינו שאין להן למה לצפות. ג'ירפות אוהבות להתפנק על אנשים ופתאום זה לא קיים והכל שקט להן, אז הן יותר עייפות, ולפי דעתי גם עצובות".

מה השתנה בניהול שלכם בתקופת הקורונה?

"אחד הדברים שהתחלנו לעשות, ולא עשינו בעבר, זה להשאיר את בתי הלילה פתוחים במהלך כל היום. החיות עכשיו יכולות להחליט איפה הן רוצות להיות — בחצר או בבית. תמיד היה לנו בראש שעדיף לא לאפשר גישה לבתי הלילה כדי שהקהל יראה את החיות. עכשיו הן פחות לחוצות ומרוצות".

לא רק החיות נאלצו להתאים עצמן למציאות הסגר החדשה, גם המטפלים בספארי נאלצים להסתגל למצב החדש ועליהם ללמוד את השינויים שעוברים בעלי החיים. שלי, מנהלת מחלקת טורפים, בחרה להעביר את הסגר בשיחות עם חבריה על ארבע. כשכולנו מנסים לשמור על ריחוק חברתי כדי לא להידבק בקורונה — שלי מנהלת שיחה עם שאול, לטאת הכוח, ואחרי כן משתפת את נויה הצבועה המפוספסת בלבטים שלה, ומסיימת אצל רימבה הטיגריס, חברה הטוב. "בדיוק כמונו, החיות נראו בעיניי מאוד מודאגות מהמצב החדש", היא אומרת. "רובן נולדו פה והן רגילות לשחק עם ילדים שפתאום נעלמו".

צילום: טל שחר

מה עשית כדי לבדר אותן?

"בדיוק מה שעשיתי עם הילדים שלי בבית כשלא הייתה להם גננת או חברים לגן", היא צוחקת. "בדרך כלל, שעתיים לפני שהספארי נפתח, יש שגרת בוקר נעימה, רק אנחנו עם החיות. בחודשים האחרונים השקט הזה נמשך כל היום ונהיה צורם ולא חיובי בכלל. היינו חייבים לעודד את החיות, להעיר אותן. הרבה פעמים מצאתי את עצמי מדברת איתן. זה עודד אותי בעיקר, וגם אותן במידה מסוימת. הדובים ודובי הנמלים היו יוצאים לסיבובים ארוכים, מה שנדיר לראות בשגרה. אנחנו עדיין לומדים את המציאות החדשה הזאת ומנסים למצוא דרכים לנהל את המצב טוב יותר עבור החיות".

רעשים של ג'ונגל

כחלק מהלמידה החדשה פותח הספארי את שעריו בערבים. אם עד היום הביקורים הוגבלו עד שעות אחר־הצהריים, בשבועות האחרונים שעות הפעילות השתנו ומבקרים יכולים לטייל בין החיות עד השעה 21:30. אנחנו מסיירים בלילה בין החיות והמכלאות, שומעים את רעשי הציפורים וצווחות הקופים. כמו ג'ונגל אחד גדול הקולות עולים ונמשכים, ולפתע עולה תחושה שאנחנו לא בישראל. היפופותמים מהלכים מחוץ למים, קרוקודילים רצים על העשב הירוק, אפילו הקנגורואים קופצים ללא הפסקה לצלילי המוזיקה של להקת "מיומנה" שמופיעה ברחבי הפארק.

טל שחר

"כל הרעיון הוא לאפשר שקיעת שמש יותר ארוכה על ידי התקנת אורות עדינים הפזורים בגן, למשוך את זמן הדמדומים", מסביר אורן בן־יוסף, מנכ"ל הספארי. "אם פעם היית צריך לרוץ מהעבודה כדי להספיק לקחת את הילדים ולהגיע להיות שעה בספארי, היום אפשר לצאת לפה מאוחר, אחרי מנוחת הצהריים. האוויר יותר קריר, והתאורה הולכת ומשתלבת עם הלילה, ויש הדרכות של צוות שמסתובב בכל הגן. זה מדהים לראות משפחת קופים מתארגנת לשינה, או את הנמר ודב הנמלים, שהם פעילים בלילה בעיקר, מתחילים את היום. מה עושות האיילות בלילות? עכשיו באמת אפשר לדעת מה הן עושות".

עו"ד רועי ברזילי, יו"ר הספארי וסגן ראש העירייה, מוסיף: "אחרי תקופה ארוכה שהספארי היה סגור למבקרים, ועובדים ומטפלים רבים היו בחל"ת, פעילות הקיץ הלילית באה בדיוק בזמן. הביקור הייחודי הזה מספק עוד הצצה לשגרת בעלי החיים".

אז האם לבעלי החיים בגני חיות טוב עם מבקרים או לא? קשה לענות על השאלה באופן גורף. מה שבטוח זה שהמציאות המשתנה בעקבות נגיף הקורונה מאתגרת את הטיפול בחיות גם מההיבט החברתי. "לכאורה בלי קהל אין צידוק לקיומו של גן חיות, ולא בשל ההכנסה הכספית", אומר ד"ר גלעד גולדשטיין, מנהל האוסף הזואולוגי של הספארי. "המטרה שלנו לייצר מפגשים בין בני אדם לחיות בר, ומאחורי המטרה הגדולה מסתתרת אג'נדה והיא לנסות לעשות טוב בכדור הארץ וכמה שיותר לייצר הערכה ואמפתיה לטבע. ברגע שאין לך פה קהל, אין לך למי להעביר את הדברים האלה".

צילום: יעל פלג

יצא משהו טוב מהסגר?

"יש פחות הפרעות, זה בטוח. מגוון מינים הציצו מהמחילות ויצאו למרחבים שבדרך כלל האדם חולק יחד איתם. ללא ספק יש הרבה יותר סקרנות אצל בעלי החיים האינטליגנטיים כמו הפילים וקופי האדם. חזרת המבקרים מסקרנת אותם מחדש. הם צופים בנו יותר ממה שאנחנו צופים בהם. זה חלק משגרת היום שלהם, לצפות במבקרים עוברים, וכשאנחנו לא פה משהו חסר להם".

הספארי אמנם פתוח אבל הקורונה עדיין לא עזבה אותנו.

"נכון, ולכן מגבלות הקורונה נוגעות גם לבעלי החיים, וברמה הווטרינרית עשינו שינויים בגן. קופים קרובים אלינו מבחינה גנטית, והסכנה שלהם לחלות בקורונה גדולה מאוד. לכן כשמטפלים בהם, אנחנו חייבים לשמור מרחק, שלא לדבר על מסכות וכפפות, שמלחיצות אותם. אנחנו יודעים לאתר את רמת הסטרס של החיות לפי הימצאות הורמון שהן מפרישות בצואה. עכשיו אנחנו יודעים איך החיות היו במצב אופטימלי ואיך הן יגיבו לשינויים. זו הזדמנות טובה לבדוק אותן בשני מצבי קיצון, ללמוד עליהן עוד".