היה היה: השבוע לפני

ה־24 ביולי 2005, השבוע לפני 15 שנה, היה יום היסטורי לספורט העולמי ‑ לכאורה. יום שבו הגיע רוכב אופניים אמריקאי להישג שיא והוכתר על ידי רבים לא רק כרוכב הטוב ביותר בכל הזמנים, אלא גם כספורטאי הגדול מכולם. לאנס ארמסטרונג בן ה־34 השלים זכייה שביעית בטור דה פראנס, המרוץ המפרך והחשוב מכולם, והניף ידיים על רקע שער הניצחון, כשלצידו אשתו, הזמרת שריל קרואו, ושלושת ילדיהם שהיו לבושים גם הם בצהוב לאות הזדהות עם המנצח הגדול מכולם, אבא שלהם.

הפי אנד הוליוודי בשאנז אליזה לעיניהם המשתאות של הצרפתים, שנאלצו למחוא כפיים", נכתב אז ב"ידיעות אחרונות". "בראבו, מיסייה ארמסטרונג", זעק הפרשן הוותיק של הטלוויזיה הצרפתית, והוריד גם הוא את כובעו בפני האיש בצהוב. כולם חיכו להודעת הפרישה של לאנס, והיא אכן הגיעה זמן קצר אחרי סיום המרוץ: "הגיע הזמן, הייתה לי קריירה נפלאה ואין לי כל סיבה להמשיך". קרואו התייפחה ואמרה: "זה מרגש מאוד, לאנס כל כך רצה לסיים את הקריירה שלו כך".

כל זה היה, איך אמר צחי הנגבי, חרטא אחת גדולה. גם משום שארמסטרונג חזר כעבור חמש שנים לרכוב כדי לנסות לזכות בטור השמיני שלו, אבל בעיקר כשהתברר איך הוא הגיע להישגיו המדהימים. השמועות על שימוש בחומרים אסורים היו לאורך כל הדרך, אבל לאנס הצליח לחמוק מהן עד שזה התפוצץ לו בפנים. באוקטובר 2012 הוחלט סופית לבטל את שבע הזכיות שלו בטור, ושלושה חודשים מאוחר יותר הוא הודה פומבית במעשים.