לחיליק מגנוס יש מאות סיפורים כאלה. קבלו אחד מהם: קצין ביחידה מובחרת נסע לטיול בחו"ל, במהלכו עשה טרק עם חברים. וכמו שקורה בדרך כלל באירועים כאלה, כולם צרכו קנאביס. גם הקצין. אלא שבניגוד לשאר, הוא איבד את השליטה העצמית. "הוא יצא למסע אלים ביותר", מספר חיליק מגנוס. "הוא זרק את אחת הבנות באכסניה מהקומה השנייה, והיא שברה את היד. בני המשפחה שלו הגיעו מהארץ כדי לקחת אותו, אבל הוא היה כל כך אלים, שחמישה מאנשי הצוות נאלצו לקשור אותו. הם קשרו לו את הידיים והרגליים למיטה עם חוטי חשמל, גרמו לו לכוויות. אנחנו הוזעקנו אחרי שהמשפחה לא הצליחה להוציא אותו".
חיליק מגנוס עוסק זה שנים בחילוץ ישראלים ברחבי העולם. לעיתים מדובר בחילוץ פיזי — של מטיילים שנעלמו ואבד איתם הקשר, למשל, או כאלה שנפלו ונפצעו במהלך מסלול מסוכן. אבל אחוז נרחב מפועלו של מגנוס מוקדש לחילוץ צעירים שנפגעו נפשית כתוצאה מסמים — רבים מהם בעקבות שימוש בקנאביס. סיפורו של הקצין מהיחידה המובחרת הוא רק אחד מתוך אינספור שבהם נתקל לאורך השנים.
אותו קצין, אגב, הצליח בסופו של דבר להיחלץ מהמצב הנפשי שאליו נקלע בעקבות השימוש בסם. מגנוס: "הגעתי אליו יחד עם הסגן שלי, איתרנו אותו, חיבקנו אותו, ובעזרת הפרוטוקול שלנו — הבאנו אותו לשיתוף פעולה. הוא הפסיק להשתולל, יצא איתנו מחובק. נסענו יחד איתו 12 שעות עד שהגענו לעיר הבירה. במרכז הרפואי טיפלנו בפצעים שהיו לו מהקשירה והגענו איתו הביתה בשלום. הוא עבר שיקום, גמר לימודים אקדמיים, חזר לשרת".
לא ירוק, לא טבעי
עיסוקו של מגנוס גרם לו להתוודע לצדדים הפחות סימפתיים של מה שמכונה "סמים קלים". "הפגיעות מקנאביס הן קשות", הוא קובע. "אנשים חושבים שזה חומר רפואי, ירוק, נהדר. אלה מילים שיווקיות. יש לי חומר מה זה טבעי וירוק בבקבוק — ארס של צפע. היית משתמשת? צעירים אומרים לי: 'אני רק על ירוק. אני על טבעי'. מה זה המושגים האלה?"
ובכל זאת, אף שהוא למוד ניסיון עם הצד האפל של הקנאביס, מגנוס הצליח להרים כמה גבות, כשקרא לוועדה שדנה בחוקי אי־ההפללה והסדר צריכת הקנאביס לאשר לגליזציה בתנאים שיגדירו באופן בטוח למי מותר לעשן, היכן, כמה וכיצד. הוועדה הבין־משרדית, שהוקמה בעקבות הצעות החוק העוסקות באי־הפללת משתמשי קנאביס, הזמינה את הציבור לשלוח עמדות והסתייגויות לחוק.
היום הוא היום האחרון שבו רשאי הציבור לפנות לוועדה, הכוללת שורת נציגים של משרדי ממשלה שונים. מגנוס החליט לפנות אליהם מדם ליבו, ולשתף בידע הנרחב שצבר ב־30 שנות ניסיונו בטיפול בנפגעי סמים. "אני כותב כידע כללי לחברי הוועדה, כי הם בדרך כלל אנשים ראויים וטובים, אבל זה לא בדיוק המקצוע שלהם", הוא מנמק את הצעד. "סומכים על חוסר הניסיון שלהם, על ההגינות והשכל הישר שלהם, על מנת לדון באחת הבעיות מהמורכבות שאפשר להעלות. אז סיפקתי להם ידע צר מאוד מניסיוני ‑ מאחר שאני פועל בתחום כבר 30 שנה ויש לי הצלחות".
דווקא אתה, שפגשת וטיפלת באלפי נפגעי סמים, תומך בלגליזציה?
"אני חושב שבלגליזציה יש נאורות. צריך לשנות את המצב שבו כולם משתמשים בשפע אדיר וקוראים לזה 'לא לגאלי'. זה מצב בלתי נסבל. בואו נעשה את זה לגאלי. נפתח שיח ציבורי שיגן עלינו, שיוריד את הסיכון ואת כמות המשתמשים ונבצע גידור ציבורי כדי לעצב את התרבות ואת הערכים שבהם אנחנו חיים. את מכירה מקום שבו לא משתמשים בקנאביס? להתעסק בלגאלי או לא זאת שטות מוחלטת, גניבת דעת. אותי מעניין אם הגננת יכולה להשתמש בקנאביס בזמן שהנכדים שלי והילדים שלך בגן. לא אם זה לגאלי. אבל לגליזציה בלי גידור זה ממש מסוכן".
למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "גידור"?
"כמו שקובעים למי מותר לשתות וכמה מותר לשתות, מתי ואיפה אפשר לעשן, כך צריך לקבוע לגבי קנאביס. האם אני יכול לשתות לפני שאני נוהג או מטפל בילדים בגן? האם אני יכול לעשן? איפה? האם ברחוב או רק בבית הפרטי שלי? מאיזה גיל אפשר להתיר עישון קנאביס? זה הכל נושאים של גידור. האם מותר לנהוג אחרי השימוש? מי נותן את האחריות על טיב החומרים? מי בודק למי אסור להשתמש? האם לנשים בהיריון מותר להשתמש? זו שאלה קריטית. מה קורה לאישה בהיריון אם היא משתמשת? התשובה, אגב, היא בצורה מוחלטת 100 אחוז פגיעה בוולד. הציבור לא יודע את זה.
"צריך גם לשאול מי יכול למכור. כל מוכר בקיוסק יכול למכור גראס? האם יש שעות שמותר למכור ויש שעות שאסור? לכל ילד בן 11 מותר למכור? איך בודקים מה הוראות השימוש? מה ההגבלות? יש שאלות שאיש לא שואל. שואלים רק לגאלי או לא לגאלי, כשכל השכונה משתמשת. אני אומר — הניחו ללגיטימציה הקיימת להפוך ללגליזציה. בנו מערך שיפתח שיח ציבורי פתוח. כך תשיגו מטרה של מזעור נזקים. במילה לגליזציה או אי־לגליזציה אין יכולת לשנות כלום. אם נעשה לגליזציה בלי טיפול בגידור, נעשה לעצמנו נזק נורא. זו הסכנה.
"הרי אם נחליט שקנאביס לא חוקי יצטמצם השימוש? תצטמצם הסכנה? לא תרד הסכנה ולא יצטמצם השימוש. את זה ניתן לעשות רק באמצעות שיח ציבורי — על ידי גידור. כמו הגידור שהציבור עשה לעישון בהצלחה. היום לא ניתן לעשן בשום משרד. לא בגלל שיש פקח. בגלל שאם תדליקי סיגריה במסעדה הציבור יגרש אותך החוצה".
"יש פה באחיזת דעת"
ולמרות הקריאה ללגליזציה, למגנוס חשוב להבהיר עד כמה הקנאביס מסוכן. "קנאביס, בניגוד למערכת השיווק האדירה שאנחנו נתונים להשפעתה, הוא סם מסוכן שמייצר הכי הרבה נזקים. לא בגלל שהוא הכי מסוכן אלא בגלל שהוא נפוץ. המספר המוחלט של כמות הנפגעים הגדולה תהיה מקנאביס. לא מאל־אס־די, לא מקטמין ולא מקוק — כי כמות המשתמשים היא הגדולה ביותר.
"מה שמעניין אותי עכשיו הוא להקנות ידע בתחום שנקרא תרבות הסמים. חשוב שיבינו שמדובר בתרבות. סמים הם לא בעיה ואין לזה פתרון. סמים הם חלק מההוויה האנושית. למשתמש יש ידע ברמה בסיסית, לא ידע אמיתי. זו שיטת שיווק מצוינת לגייס את הצרכן. אנחנו נוריד את הסכנה רק על ידי הגברת השיח הציבורי. כרגע אין שיח ציבורי בעניין והשיח חייב להיות מבוסס על נתוני אמת ולא על רכילות".
מה הכוונה?
"בואי ניקח את המושג קנאביס רפואי. אין דבר כזה קנאביס רפואי. יש קנאביס שאפשר לעשות בו שימושים ברפואה, אהלן וסהלן, אני בעד שיעשו מזה תרופות. אבל מה הקשר בין זה לבין זה שכל ילד שני ברחוב משתמש בקנאביס? זה קשור לתרופות? מה שעושים פה זו אחיזת עיניים וגניבת דעת — מה זה הירואין רפואי? מורפיום. אבל לא קוראים לזה הירואין רפואי.
"קנאביס הוא חומר פנטסטי. יש בו הרבה תכונות נהדרות שיכולות לשמש תרופות בתחומים מגוונים ביותר. אני מייחל לכך שרופאים ורוקחים יעשו לנו תרופות לכל מחלה ונחיה בריאים ועליזים עד גיל 120. הבעיה היום שאין אף רופא שיודע לרשום מינון מדויק לקנאביס, למרות שמשתמשים בזה ויש הרבה תועלת, זה מביא גם הרבה נזקים. זו תרופה נהדרת שבה החולה קובע את המינון שלו ומתחלק עם כל השכונה. אין עוד תרופה כזאת. קנאביס מנוצל בעיקר לשימושים חברתיים. זה נחמד מאד אבל זו לא תרופה.
"לחברות המגדלות קנאביס שמגלגלות מיליארדים יש לוביסטים, יש להן פרסום. כל יום את שומעת על החיים של מי שניצלו בזכות הקנאביס, ואיזה מסכן זה שלא נתנו לו את התרופה הנהדרת. לא קבענו בשיח הציבורי למי מותר להשתמש, כמה, מתי ואיפה. כשנער צעיר, מתחת לגיל 19, נפגע משימוש בקנאביס, הפגיעה היא בלתי הפיכה. אנשים לא יודעים את זה. אז אנחנו יכולים להרשות לילדים בני 14 לעשן או שצריך לדבר איתם כדי שזה יימנע?"
"יש הפי אנד"
עכשיו, בתקופת הקורונה, מטבע הדברים מגנוס עוסק פחות בחילוצים בחו"ל. אבל הוא רותם את ניסיונו בתחום הטיפול בנפגעי סמים לפעילות בארץ.
"עבודה חסרה מאוד כיוון שאין תיירות, ואנחנו חיים מתיירות", הוא אומר. "מצד שני, יש עלייה משמעותית בכמות השימוש בסמים, עלייה דרסטית ומשמעותית בכמות הנפגעים נפשית. ממש כואב.
"נושא הטיפול בנפגעי סמים זה מוצר שיצא ככורח בגלל שהיינו שם ופיתחנו את זה. בגלל שאני מעורב 30 שנה בתחום, כולל תצפית ואיסוף חומר, למדנו להבין את התופעה. פיתחנו פרוטוקולים איך לטפל בנפגע, בחברים שלו ובמשפחה שלו. איך ללוות ואיך לתמוך. והרחבנו את השירות גם לארץ. אנחנו מלמדים איך לצאת מזה בשלום. לא 'נשרף לו המוח' ולא 'הלכו לו החיים'. צריך לטפל".
איך בעצם אתם מסייעים לנפגעי סמים?
"החלק הלא־מוכר של העבודה שלנו הוא מרגע שנוצר השבר הנפשי. אנחנו מטפלים במשפחה שבעצם מתנפצת כמו מפיצוץ טרוריסטי. אנחנו אוספים את השברים ומייצרים להם מעגל תמיכה לזמן השיקום. מרגע הפיצוץ ועד הרגע שהנפגע בטיפול, אנחנו לוקחים את המשפחה המפורקת ומלמדים אותה איך להתייחס לעניין ואיך לנהל אותו כדי שהוא לא ינהל אותם. בצורה הזאת אנחנו עוזרים להם להגיע למטרה ‑ שבן המשפחה יבריא ויוכל לחזור לחיים משמעותיים ומלאים. לרוב אלה חבר'ה שזה קורה להם בחו"ל. אנחנו מביאים אותם לארץ ובד בבד מדריכים את המשפחה, אבל זה קורה הרבה גם בארץ. אנחנו מכינים את הנפגע ללכת לשיקום, נותנים הנחיה למשפחה איך להתמודד עם הילד הפגוע, איך לעזור לו ולהגיע לסיום מוצלח. ב־90 אחוז מהמקרים יש הפי אנד". •
