"אף אחד עוד לא צעק שזה בסדר להיות גיק או חנון"
כש"טופ גיק" שלהם הוא אחד מערוצי היוטיוב המובילים בישראל (רבע מיליון רשומים) והם מבוגרים בשני עשורים מכוכבני הרשת החתיכים, קרין ונמרוד אלדאה שוברים את כל הקלישאות בנוסח "הנוער צופה רק בזבל ושונא לקרוא". אחרי שאפילו משרד החינוך שילב את תוכני המדע הפופולרי המעולים שלהם בשיעורי הלמידה מרחוק, הם משיקים את ספרם השני, הממתק הכי חינוכי והכי חיוכי לחופש הגדול, ומסבירים איך צמד סרבני למידה עקשנים שכמותם הפכו למורי הדור
לא בטוח שהטינאייג'רים שלכם יזהו ממרחק קילומטר את נועה קירל, כשתחלוף על פניהם ברחוב בימים אלה, חמושה במסכה, אבל צמד הגיקים קרין ונמרוד אלדאה, הורים לשני בנים ולשלושה ערוצי יוטיוב, גילו שאפילו מסכות הקורונה לא מצליחות לספק להם הסוואה. רק דבר אחד השתנה בין העולם של פעם לבין העולם המתבודד ‑ בקשות לסלפי כבר אין.
לא נעים להודות, אבל המגפה דווקא עשתה להם טוב. הורים שנתקעו בבית, עם צאצאים שלא מנתקים את המבט מהמסך, הואילו בטובם לפזול אליו ונדהמו להיווכח שכל סרטון של "טופ גיק" מזריק למוח כמויות אינסופיות של מידע. עיריות ומתנ"סים הסתערו על התכנים שלהם ואפילו משרד החינוך שידר אותם בשיעורי הלמידה מרחוק. לפני פחות משנה, כשיצא לאור ספרם הראשון, "דברים שלמדתי היום" (לא קומיקס ולא בדיחות, אלא מדע פופולרי לכל המשפחה) האתר של "ידיעות ספרים" קרס שלוש פעמים מעומס הפניות. לקבלת פנים לא פחות נלהבת זוכה עכשיו ספרם השני, "עוד דברים שלמדתי היום", הממתק הכי חינוכי והכי חיוכי לחופש הגדול.
"אנחנו גיקים", אומרת קרין (42), שאימצה את שם המשפחה אלדאה שבו השתמש סבה ברומניה כדי להינצל מהשואה, ולפני שמונה שנים אימץ אותו גם בעלה נמרוד (43) שנולד עם שם המשפחה בן־משה. היא בעלת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה, שמאז ומתמיד אהבה לקרוא ולכתוב, והוא סיים בקושי 12 שנות לימוד ועסק בכתיבת מערכונים לטלוויזיה.
"גיק זה המיינסטרים החדש", הוא שולף. "בילדותנו, הגיקים נקראו 'חנונים', והיו גרסה משודרגת ל'יורמים'. מדובר באנשים שהיו ונשארו מאותגרים מבחינה חברתית גם בשל תחומי העניין המגוונים שלהם, שנובעים מתשוקה".
"בעיניי זה משהו מולד", היא מעירה. "כשאתה נתקל במשהו שמדבר אליך אתה חייב לדעת עליו הכל הכל הכל. יש גיק בישול וגיק אירוויזיון וגיק כדורגל, שלא יסתפק במדור הספורט היומי וגם לא בהליכה למשחק. הוא חייב לדעת מי אחראי לגול במשחק הגורלי שהתקיים במאה שעברה".
"יש תוכנית בריטית מפורסמת, 'טופ גיר', שעוסקת במכוניות", הוא מדגים. "אני, באופן אישי, לא מתעניין בכלי רכב, ודווקא משום כך החלטתי לבדוק אם היא יכולה לעניין גם אותי. תוצאת הניסוי הייתה חיובית, הגיקים שבתוכניות הדביקו אותי בתשוקה לגלגלים, וכיוון שהייתי מתוסכל מאוד מהכתיבה הקומית לטלוויזיה, שמחייבת אותך ללכת בין הקווים, כתבתי פיילוט לניסוי שיערוך את מבחני החומרה בצורה שמעניינת לצפייה ‑ שלושה גיקים מגיעים עם המחשבים שלהם למסלול של מרוצי סוסים, כשלוחצים על און הסוסים מתחילים לרוץ, עליהם לעשות סיבוב שלם ורק מי שהמחשב שלו הכי מהיר יכול להמשיך הלאה. השניים האחרים נדרסים".
לא זכור לי שראיתי סרטון כזה במסך הישראלי.
"ברור שלא", הוא מגחך. "כל ערוצי הטלוויזיה דחו את ההצעה בגלל העלויות הגבוהות של הסוסים, אבל זו דוגמה לדרך חווייתית שבאמצעותה אפשר לבדוק איזה מחשב יותר מהיר. סקירות טכנולוגיות, חשובות ככל שיהיו, משעממות נורא. אנשים מחפשים משהו ויזואלי".
מוחם הקודח
הם הכירו בבליינד דייט, "בזכות חבר משותף שהחליט שאנחנו חייבים להיפגש", מספרת קרין. "מהר מאוד גילינו ששנינו מכורים לקולנוע, במיוחד ל'שיגעון בחלל' של מל ברוקס, גם גילינו ששנינו יתומים, לו אין אמא ולי אין אבא. שנינו היינו צרכני יוטיוב, שהיה אז בגדר שממה, חוץ מערוצי מוזיקה וגיימינג, ואחרי שלושה חודשים עלה הרעיון ליצור ערוץ גיקים משותף".
אחרי שלושה חודשים? לא חששתם לסכן את האהבה?
"מבחינה רומנטית זה באמת היה הימור גדול", היא מודה, "אבל אני בעד ניסיונות ולא פוחדת מכישלונות. המון פעמים נכשלתי בלימודים ובחיים. בשנה וחצי הראשונות שלנו באוויר לא העזנו לעזוב את העבודות הקודמות שלנו, עשינו דברים במקביל כי הייתי בחרדות שמערכת היחסים הזאת לא תשרוד. לא ידענו לערוך ולמדנו את זה מהיוטיוב. בפעם הראשונה שהעזתי לצלם סרטון הכרחתי את נמרוד לצאת לטיול עם הכלבות כי חששתי ממה שהוא עלול לחשוב".
ואת עוד טוענת שאין לך פחד מכישלונות?
"אלה משקעי עבר. הפרעות הקשב והריכוז שלי אובחנו בגיל מבוגר. בבית הספר הוגדרתי בתור זאת שיש לה ראש ואין לה טוסיק. ביסודי הייתי תלמידה למופת, חרשנית, עד שגיליתי שיש בנים והפסקתי להשקיע בלימודים. מהתיכון סולקתי פעמיים. השלמתי את הבגרות אחרי הצבא רק כי הוריי ישבו לי על הווריד".
"גם אני הייתי תלמיד מעולה ביסודי", הוא מעיר. "בכיתה ה' חישבתי במוחי הקודח עוד כמה שנים נשארו לי עד סוף י"ב ובאותו הרגע הציונים שלי צנחו ל'מספיק'. אמרתי שאין לי כוח, שאני לא רוצה ללמוד את הדברים האלה, שאני חייב להשאיר בראש מקום לדברים יותר חשובים. הוריי נאלצו להילחם איתי כדי שאגמור 12 שנות שינון בבייביסיטר שבו מעסיקים את הילדים עד גיל 18, בשאלות על שתי רכבות שיוצאות מכאן ומשם. למה זה אמור לעניין בן אדם כמוני, שמעולם לא חלם על קריירה כנהג קטר? מאז שיצאתי מהתיכון לא הייתה אפילו פעם אחת שנשאלתי אם יש לי בגרות".
והיום אתם הורים לשניים, מייקי (6) וטומי (4). איך תגיבו אם וכאשר הם יחליטו לפרוש מהתלם?
נמרוד מהסס. "אני אגיד לילד 'אתה לא חייב ללמוד במערכת המשעממת שלא השתנתה כבר 200 שנה, אבל תראה לי שאתה מעשיר את עצמך באייפד או בדרכים אחרות'. היום אתה לא חייב בגרות כדי להצליח, ודאי שלא במקצועות ההומניים. ביל גייטס הוא ההוכחה".
גם קרין שוקלת הברות. "אף פעם לא השווצנו באוזני הילדים 'לאבא שלכם אין בגרות'. הנושא עלה כשהם הציגו שאלות ולא מצאנו סיבה לשקר. סיפרתי להם שבכיתה ג' זכיתי בתארים כמו 'תולעת ספרים' ו'אלופת הקריאה', ושהספרים תרמו לעולם שלי הרבה יותר מבית הספר שבו באמת לא למדתי שום דבר".
העובדה שמשרד החינוך משתמש דווקא בתוכן שנוצר על ידי פליטי המערכת, היא "נקמת החנונים"?
"כן!" קרין מריעה. "אף אחד עוד לא צעק שזה בסדר להיות, לפעמים, גיק או חנון. אגב, 'יומנו של חנון' לא ממש עזר למעמדם של החנונים מפני שהתרגום המדויק של הכותר הוא 'חלשלוש' וזו כבר אופרה אחרת".
"אני לא מחפש נקמה", אומר נמרוד, "אני שמח שבבתי הספר מקרינים לתלמידים את 'טופ גיק' כסוג של צ'ופר. בתיכון היה לי אפס בפיזיקה, בכל השיעורים ישבתי בסוף הכיתה וקישקשתי במחברת, והרבה שנים אחרי זה קרה לי משהו מוזר. התיישבתי באמבטיה של מים חמים, שלאט־לאט התקררו, ולא יכולתי שלא לשאול את עצמי מה קרה. כשיצאתי מהמקלחת נכנסתי ליוטיוב, בגלל הפרעת הקשב שלי אני מעדיף לשמוע, לא לקרוא, מצאתי הרצאה מאוניברסיטת ברקלי שעוסקת בדיוק בנושא הזה ושתיתי סמסטר שלם של פיזיקה ברמה די גבוהה, ועוד באנגלית, פשוט כי הוא נתן דוגמאות שמתקשרות לחיים שלנו כאן ועכשיו".
מעוז הגיקים
כיום, כש"טופ גיק" הוא אחד מערוצי היוטיוב המובילים בישראל (רבע מיליון רשומים) והם מבוגרים בשני עשורים מכוכבני הרשת שמפציצים בתמונות חושפניות, הצמד הזה שובר את כל המוסכמות של "הנוער צופה רק בזבל" ו"הנוער שונא לקרוא". די לקלישאות. מרתף ביתם הצפון תל־אביבי מרושת באביזרי תאורה ומבחינתם, ייצור התוכן הוא משימה יומיומית נטולת זוהר ונצנצים, אך מרתקת ברמה של תחביב שהפך למקצוע, שלא מרגיש כמו עבודה.
"אנחנו קמים בבוקר, שולחים את הילדים לגן, תכף נשלח את הגדול לבית ספר ואחר כך חוזרים הביתה ומתחילים לעבוד", היא מספרת. "נמרוד הוא איש הקריאייטיב שתמיד חושב קדימה".
"לא מדויק", הוא מוחה. "אני זה שאוסף את הפחמים ומכניס אותם למנוע הקיטור, אבל קרין היא זו שמנווטת את הספינה".
"זה כי הוא אפילו יותר חנון ממני", היא עוקצת.
"נכון", הוא מודה באשמה. "אני גאון בכל מה שלא רלוונטי לכלום. קרין יודעת להתמודד עם תקלה במזגן. היא מזעיקה את הטכנאי. אני זוכר מי המציא את המזגן".
מי?
"ויליס קרייר. אף אחד לא נותן לו קרדיט. לוחצים על השלט בלי לזרוק אליו תודה".
"בפעם הראשונה שאירגנו לנו מפגש מעריצים חטפתי הלם", היא מצחקקת. "מה לנו ולמעריצים? הרי לא השתתפנו באף ריאליטי. מי יבוא? כשהגענו למקום לא הצלחנו לעקוף את התור. מחזה סוריאליסטי. אני חושבת ששם נפל לי האסימון. התואר 'כוכבת יוטיוב' עדיין מוזר לי, על גבול המציק. הילדים שלנו כבר התרגלו לעובדה שאני לא הולכת איתם לקניונים, במיוחד לא לדיזנגוף סנטר, שהוא מעוז הגיקים".
לא בא לכם, לפעמים, לחולל איזשהו מהפך חיצוני כיאה למעמדכם?
"ביוטיוב אתה לא חייב להיראות כמו כוכב טלוויזיה מפני שההצלחה שלך לא נובעת מתכתיבי האופנה, אלא מהאותנטיות שלך. לפני צילום סרטון אני מתאפרת, אם אני לא שוכחת, ועבדתי קשה מאוד כדי לחזור למידה של טרום ההיריון, אבל זה מטעמי בריאות. אני אמא לשני קטנים".
היצירה המשותפת מולידה מריבות?
"אנחנו רבים רק על דברים שקשורים לעבודה", הוא מספר. "לא פעם קרין מקשיבה לרעיון שלי ופוסקת 'זה לא יעבוד' ואני מתעקש להמשיך עד שזה באמת לא עובד. לזכותה ייאמר שהיא לא מנופפת מולי באצבע של 'אמרתי לך!' היא עושה פרצוף של 'אמרתי לך' וזה מספיק בהחלט".
"יש גם בעיטות בתחת", היא חושפת. "נמרוד זקוק להן בשביל להתחיל לעבוד. הוא בקלות יכול להישאב שעות לאיזה משחק כדי לכתוב עליו ביקורת".
ב"דברים שלמדתי היום" הם לוקחים את הקוראים למסע מרתק מהדבר הקטן ביותר ועד לדבר הגדול ביותר שניתן לדמיין, ובדרך שבין שתי הנקודות מתארים את העובדות הקטנות והגדולות שהופכות את העולם שלנו לכל כך מעניין. ב"עוד דברים שלמדתי היום" הם סוקרים את ההמצאות העיקריות שהובילו את האנושות למצב שבו הם, הגיקים, יכולים להקליד במחשב את מה שגם סרבני קריאה מושבעים, ויש כאלה, יבלעו בהנאה.
השלישי כבר בתנור?
"עוד לא", הם מתגוננים. "יש לך מושג כמה קשה זה לכתוב ספר שבו חייבים לבדוק ולוודא ולאמת כל פרט?" *
הפקה: מיטל ברונר; איפור ושיער: רונאל גושן
בגדים: נמרוד: אייץ' אנד אם. קרין: רתמה, סגולה 11, ת"א. תכשיטים: שלי דהרי, רוחמה 7 ת"א; צמיד: אפרת קסוטו
לפנייה לכתב/ת 
