בני ווקספרס מחפש נואשות אהבה.

הוא רווק, בן 35, עובד כאיש מכירות ב"הום סנטר" בירושלים, מתגורר בדירת שותפים ומת "למצוא את האחת". מערכת היחסים הזוגית האחרונה שחווה הסתיימה לפני ארבע שנים וחצי ("ההורים שלה רצו לקבוע לנו הכל", הוא מסביר), ועל אף הכאב שהסבה לו הפרידה, ווקספרס מעיד ש"בזוגיות ההיא גיליתי על עצמי וההורים שלי גילו עליי שאני יודע לתת אהבה, שאני יודע ויכול להיות נאהב".

"היה ממש נחמד להיות בזוגיות", הוא מספר, "היינו נפגשים כמעט בכל יום, הולכים לסרטים או לשחק באולינג. זה התחיל משידוך של ההורים אבל זה לא כל כך הלך עד שנפגשנו באיזו סדנה ושם נפתחנו זה לזו. עברנו שם יחד תרגילים שלימדו אותנו איך להתגבר על הפחד מלפנות למישהו, אבל עדיין יש בי את הביישנות הזאת. לצערי, לא מצאתי את האחת שלי, ואני מקווה שזה יצליח דרך תוכנית שאני משתתף בה עכשיו, שבה יש לי מלווה שעושה איתי תהליך ועוזר לי להבין מה אני מחפש בבחורה, איזו בחורה מתאימה לי ובאילו דרכים זה עשוי לעבוד. זה לא כמו שדכן רגיל, בטח לא כמו באתרי היכרויות באינטרנט, שבחלקם כדי לתקשר עם בחורות צריך מינוי בתשלום".

ולמה לא להשתמש באתרי שידוכים עם כרטיס אשראי של מישהו אחר?

"כסף יש לי דווקא אבל לא נוח לי לבקש מאמא שלי את מספר הכרטיס שלה כדי לעשות את זה. זה מעסיק אותי המון וזה גורם לי להרגיש חוסר אונים, כי אני לא יודע איפה לחפש חברה. אני מדבר על זה גם עם המשפחה ואמא שלי כל הזמן מחפשת בשבילי. היא רוצה שאהיה מאושר ושאמצא בחורה עם לב חם ואוהב, שלא תהיה שיפוטית כלפיי ותדע לקבל אותי ולכבד אותי. אני כמובן אעשה אותו דבר בשבילה. אמרו לי שיהיה לי קשה בקטע הזוגי ושלא בטוח שאמצא מישהי אי פעם, אבל למרות כל התסכול אני עדיין מקווה".

נשמע טבעי? לגמרי. אלא שרבים מאיתנו, למרבה הצער, מופתעים לגלות שגם אנשים על הספקטרום זקוקים לאינטימיות. שגם הם, כמו כולנו, ועל אף ההבדלים ביכולות החברתיות, צמאים לקשר ומעוניינים באהבה.

"לפי נתונים סטטיסטיים של כלל האוכלוסייה, ההתפתחות הקוגניטיבית של אוטיסטים היא תקינה לחלוטין, וכמוה גם ההתפתחות המינית והצורך המיני", אומרת נטע רוסו, עובדת סוציאלית קלינית, מפתחת תחום המיניות והזוגיות בתוכנית "רעים" שמפעילה החברה למתנ"סים - בשיתוף המשרד לשירותים חברתיים - ובעלת קליניקה פרטית בקיבוץ משמרות, "אולם כשהעניין מגיע למימוש של זוגיות, מיניות, או קשר אינטימי באוכלוסיית האוטיסטים – המצב מורכב. אחד המאפיינים המרכזיים של האוטיזם הוא קושי ביצירת קשרים חברתיים והיעדר מיומנויות חברתיות - בקבוצה, במצבי אחד על אחד שונים, ועל אחת כמה וכמה בזוגיות, שדורשת מיומנויות חברתיות מורכבות ועדינות במיוחד. בנוסף, לרבים מהאוטיסטים יש רגישות חושית גבוהה מאוד, וכל נושא המגע, המרחב האישי וההתנהלות במרחב הגופני הוא עניין בפני עצמו. כך שיש פער גדול בין הרצונות והתשוקות, שהם רגילים לגמרי, לבין היכולת לממש אותם. למרבה הצער, הנושאים האלה כמעט לא מדוברים, לא בקרב אוכלוסיית האוטיסטים עצמה ולא בקרב מי שפוגש אותם ביומיום, כלומר בני משפחה, מדריכים, אנשי טיפול, רכזי מסגרות דיור וכדומה. רבים חשים כנראה שזה מביך, לא ברור מה כדאי להגיד, ובכלל, למה להכניס להם רעיונות לראש? אבל המבוכה שלנו מייצרת מצוקה גדולה ולא מדוברת בקרב האוטיסטים עצמם. זו מצוקה של מיניות מודחקת, של תסכול ושל בדידות מתמשכת. המצוקה מופנית לרוב פנימה ומתבטאת בדיכאון, בהשמנה, בתסכול או בחרדות. אוכלוסיית האוטיסטים זקוקה לתיווך, לגישור, לשיח מותאם שיאפשר ליווי, הדרכה והנחיה ברכישת מיומנויות של אינטימיות".

החברה לא מקילה, אפשר להניח.

"ממש לא. המסר החברתי שמועבר לאוכלוסיית האוטיסטים מגילים צעירים, דרך גיל ההתבגרות ועד הבגרות, הוא שהם א־מיניים. המסרים הללו מועברים גם דרך מה שלא מדובר. למשל, אם נתבונן על הכללים של מסגרות דיור לבוגרים בקהילה, נגלה דברים שאנחנו אפילו לא ערים להם. אוטיסטים שחיים במסגרות של דיור בקהילת בוגרים בני 20 ומעלה ישנים במיטות יחיד, שני שותפים בחדר. איך תתאפשר אינטימיות בתנאים כאלה? שעת החזרה המוגדרת היא תשע בערב. איזה דייט נגמר בשעה כזאת? אלה דברים טכניים לכאורה, אבל מהותיים מבחינת המסר העקבי שאנחנו מעבירים. באופן כללי, אנחנו חברה שלא נוטה לדבר באופן גלוי וכן על מיניות עם בני נוער, ולמעשה גם לא ממש בינינו המבוגרים. בני נוער ניזונים לצערי בעיקר מאתרי פורנו, מסרטים, ממידע לא אמין ולא מוסמך. הדרך לאזן את זה, בסופו של דבר, היא חינוך מיני, שיח בבית וחוויות חיוביות עם בני ובנות זוג. בקרב אוכלוסיית האוטיסטים יש עוד כל כך הרבה דברים לדבר עליהם עוד לפני שמגיעים למין או לזוגיות: איך נוסעים באוטובוס? איך מזמינים בבית קפה? איך מנהלים שיחה עם חברים? איך מתחזקים קשר חברי או משפחתי? נושא המין והזוגיות נדחק למקומות האחרונים של השיח, וזה נוח לכולם, למעט לאוטיסטים. כפי שחושף שאלון שהעברנו בתוכנית. הם ניזונים, כמו רבים, מפורנו ומאתרים, אבל אין שום דבר שיאזן את התמונה. יש צורך במידע אמין ובשיח אנושי מותאם, שייתן בראש ובראשונה את הלגיטימציה לזוגיות ולמיניות ולמימוש היצר המיני".

תוכנית "רעים", שקיימת כבר 18 שנים, מפעילה קבוצות חברתיות למשתתפים בעלי לקויות תקשורת ולקויות למידה ברחבי הארץ. משתתפים בה כ־800 ילדים, בני נוער ובוגרים. עיקר פעילות התוכנית, מסבירה רוסו, הוא מפגשים חברתיים שבועיים בהנחיית אנשי מקצוע, שמטרתם להפר את הבדידות ולייצר עבור המשתתפים קבוצה חברתית, קבוצת שייכות בין שווים.

השאלון שרוסו מזכירה העלה כי לאוטיסטים יש רצון, צורך ועניין לרכוש ידע בתחומי הזוגיות והמיניות, וליישם אותו. כן התברר כי הם סובלים מהפער בין הרצון האנושי הטבעי הזה לבין היכולת לממשו. "75 אחוז מהנשאלים דיווחו על כך שהיו רוצים ללמוד עוד על נושאים כמו איפה מוצאים בני זוג, איך מתנהגים בדייט, איך מתנהלים בתוך זוגיות וקשר, הרבה לפני הדיבור על מין", מספרת רוסו, "רק 20 אחוז מקרב העונים על השאלון דיווחו על קיום יחסי מין. גילינו גם שהנגישות למקורות מידע מהימנים הקשורים במין נמוכה אצלם. רובם ניזונים מהטלוויזיה, מאינטרנט ומפורנו. מעטים ציינו שקיימו שיחות עם בני משפחה או עם גורם מוסמך השייך למסגרת חינוכית בנושאים אלה. 35 אחוז ציינו כי הם חוששים מתגובות הסביבה לעצם הבעת הרצון שלהם בזוגיות או במיניות, ו־40 אחוז דיווחו על כך שאין להם איפה להכיר. בשלב שני העזנו לשבור את השתיקה. בנינו תוכנית ייחודית שפותחה בתוכנית 'רעים', נבנתה על ידי אנשי מקצוע והתבססה על נתוני השאלון שמשתתפי הקבוצות עצמם מילאו. במסגרת ההכשרה עברו מנחי הקבוצות הכשרה שכללה בין היתר 'מפגש' עם העמדות האישיות שלהם בנוגע למיניות בקרב אנשים עם צרכים מיוחדים, הבנה לעומק של הצורך בפיתוח שיח מותאם וכן הנגשה של תחום המיניות והזוגיות כדי להביאו לשיח פתוח בין המשתתפים בקבוצה למנחי הקבוצות, שמלווים את המשתתפים לאורך זמן ממושך ומשמעותי. אנחנו עובדים איתם על הכנה לזוגיות, על הרצונות שלהם, על הקושי למצוא קשר ולהיות בו, איך להזמין לדייט ומה לעשות במהלכו וכמובן על מין ומיניות. בנוסף, אנחנו מקיימים ערבי הסברה להורים בהקשר הזה ומקווים לפתוח בקרוב קבוצה לליווי זוגות וכן קבוצה לנערים אוטיסטים מקהילת הלהט"ב, בשיתוף איג"י".

תוכנית "רעים" ממשיכה בפעילות רגילה גם בתקופת הקורונה. מפגשי הקבוצות המשיכו להתקיים בזום ואף תוגברו, ובנוסף הוקם "בית וירטואלי" ארצי, שהציע תוכנית מגוונת של פעילויות. עם זאת, כעת חלק מהקבוצות בתוכנית מצויות בסכנת סגירה בשל קיצוץ תקציבים וטרם נמצאו להן מקורות מימון חלופיים.

ליצירת קשר עם תוכנית "רעים" צלצלו: 073-2870187 או חפשו בפייסבוק "רעים – קבוצות חברתיות". *

תוכנית לאוטיסטים:

לימודים ועבודה בתחום הפיננסים

"המרכז לטיפול וחקר באוטיזם – העמותה לילדים בסיכון", שהוקמה בשנת 1990, פועלת לשוויון הזדמנויות ושילוב אנשים עם אוטיזם ומוגבלויות בחברה, כדי לאפשר להם למצות את הפוטנציאל האישי שלהם ולהשתלב בעולם העבודה.

בימים אלה מקיימת העמותה תוכנית ייחודית, "מחישוב לשילוב", להכשרה ולהשתלבות בתחום הפיננסים. המיזם נעשה בשיתוף פעולה עם האקדמיה לפיננסים BDO ועם לשכת יועצי המס. מטרת התוכנית, מסבירה קרן סגל, מנהלת תחום בוגרים בעמותה לילדים בסיכון, היא להקנות לאוטיסטים מקצוע שיסייע להם להשתלב באופן יחידני בעולם העבודה. התוכנית נמשכת חמישה חודשים וכוללת שני מפגשים שבועיים המוקדשים ללימודי יסוד בניהול פיננסי ומועברים על ידי מרצה מקצועי מהאקדמיה לפיננסים, ושני מפגשים שבועיים נוספים שבהם הצוות המקצועי של העמותה עובד עם התלמידים על כישורי חיים, על התנסות ועל הכנה לעולם העבודה.

"בסיום הקורס ישולבו המשתתפים במחלקות כספים בחברות שונות, ואנחנו מאמינים שזה יוצר הקשר ורצף בין מה שלמדו לבין מה שיעסקו בו, וכמובן מגביר את המוטיבציה שלהם", אומרת סגל. בוגרי התוכנית אף יוכלו להמשיך ולהתפתח ללימודי המשך בתחומים הפיננסיים.

בימים אלה מסתיים המחזור הראשון של הקורס ונפתח הרישום למחזור השני, שייפתח בנובמבר 2020. לפרטים נוספים אפשר לפנות אל: yaelg@tac.org.il