תקופת היובש

גם לפני הקורונה הצפייה בסדרות הפכה מבילוי לדת. ואז בא הנגיף, מתוק שכמותו, והשליך פצצה גרעינית על כל שאר המתחרים: קולנוע, הופעות, תיאטרון. גם אם השבט מתחנן לצאת מהבית ולהתכנס סביב מדורות אחרות, יש רק אחת שעדיין באמת ממשיכה לבעור. אולם בהנחה שאתם צורכים תוכן באופן חוקי בלבד (כפי שצריך) ואין לכם סבלנות למשחקי ה־VPN למיניהם, גם תחושת השפע ובמיוחד העדכניוּת הן אשליה אופטית.

כי כמעט מבלי שהבחנו, בקיץ הזה בפרט ואולי בשנת 2020 בכלל, כמה מהסדרות והסרטים הכי מדוברים לא הגיעו הנה בצורה מסודרת, כלומר לאחת החברות המקומיות (HOT, yes, סלקום ופרטנר): 'אנשים נורמלים', על פי הספר הפופולרי של סאלי רוני; 'פאלם ספרינגס' על שני צעירים שנתקעו בלולאת זמן; 'מיס אמריקה' על חלוצות הפמיניזם בשנות ה־60; Devs, יצירת מד"ב מעוררת מחשבה; 'רמי', סדרה חכמה על מוסלמי שהיא מעין הכלאה בין ה'מומחה לכלום' ו'שנות ה־80'; 'דייב' המצחיקה על ראפר, ובכן, לא שגרתי; 'פי־ואלי' החזקה, על מאחורי הקלעים של מועדון חשפניות; Love Life בכיכובה של אנה קנדריק; וגם Quiz, על ניסיון הונאה מתוחכם ב'מי רוצה להיות מיליונר' הבריטית.

ייתכן שחלק מהסדרות והסרטים הללו יירכשו לשידור בישראל, אולם כרגע היעדרם בולט עוד יותר על רקע מה שכן יש לראות: או הגלילה האינסופית, המתישה ולרוב המאכזבת בפיד של נטפליקס (אלא אם אתם ממש בקטע של שעשעוני דייטינג), או הישענות על הבציר הלא־יציב של HBO, עם 'להרוס אותך' בצד של הגאונות לעומת 'פרי מייסון' ו־'חדר 104' באגף של ה"יכולתי להסתדר גם בלי זה". בינתיים, אמזון פריים וידיאו וגם אפל טי־וי פלוס לא מתמודדות עם שתי אלו מבחינת הכמות (נטפליקס) או המוניטין (HBO).

זאת בהחלט לא צרה דחופה בשום צורה כרגע מול החורבן הנוראי של עולם התרבות, אולם זוהי כן מגמה שכדאי לשים לב אליה: אם עד לאחרונה הישראלים חשבו שהם מקבלים את רוב הסדרות המצטיינות בעולם ובזמן אמת, כרגע מצטברות עוד ועוד עדויות שזה פשוט לא נכון. ומכיוון שהפקות מקור הן לא בדיוק אירוע שמתרחש פעמיים בשבוע, לא פלא שאוגוסט על המסך נראה יבש מהרגיל לעונה.