חוזה טאלנט
מסיבת עיתונאים עם פרופ' גמזו, כל הערוצים
היה משהו מטעה באופן שבו נמכרה לצופים מסיבת העיתונאים של פרופ' רוני גמזו. לאורך אחר הצהריים נאמר שה"פרויקטור" לענייני הקורונה (ב"כאן" קוראים לזה "ממונה הקורונה", מה שנשמע כאילו הוא הביא את הנגיף מסין במזוודה) יציג "תוכנית" להתמודדות עם התפשטות המחלה. בשידורי האקטואליה הוזכרו מושגים כמו "רמזור", "ערים ירוקות", "ערים אדומות" ועוד כל מיני היבטים פרקטיים ועתירי חשיבות בריאותית וכלכלית.
בפועל מה שהיה שם זה גרפים די פשטניים, כמה מסרים שיווקיים וטון של מדריך בתנועה, בשיאו של נאום להרמת המוטיבציה הירודה של הילדים העצבניים. זאת לא "תוכנית", אלא פרזנטציה של משרד פרסום, שכללה פדיחה מביכה בצורת תמונה של לחיצת ידיים. המוצר שהוצע ללקוחות הוא כביכול "אמון", אבל הכוונה היא לגמזו עצמו. בשלב זה, "התוכנית" זה הוא. הבקשה שלו, שחזרה על עצמה, הייתה לחתום "חוזה חדש" עם הציבור. מה שסוכם אמש היה, במקרה הטוב, חוזה טאלנט.
המחסור בפרטים של ממש, בתוכן שיצדיק את השימוש התכוף במילה "תוכנית", לא הפריע לסיקור להתבשם מהאווירה המרעננת: נשמע שיש בעל בית ומשום מה אין לו דחף כפייתי לערוך השוואות מופרכות עם אסונות היסטוריים. הדבר לא מלמד בהכרח על כישורי הפרפורמנס של גמזו, שהמצלמה עדיין לא התרגלה לנטייתו לנאום בתנועה (ואגב כך להסתיר את הנתונים שהוא מפנה אליהם). זאת נראית בעיקר כמו תגובה חריפה למה שהתרחש עד הנה, להרגשה המעיקה שהחידוש המרעיש של סוף יולי היה יכול בקלות להפציע בחיינו גם בסוף מארס.
מן הסתם, זאת גם הסיבה להשתתפות המינורית באירוע של ראש הממשלה, החליפי שלו וגם שר הבריאות. הטקסטים הקצרים והפריים שלהם ישובים כתלמידים ממושמעים, הם חלק מהמיתוג של גמזו כ"צאר". להבדיל, בנימין נתניהו ובני גנץ התאמצו אתמול להפיק סיטואציות מחמיאות של עצמם, בעקבות התקרית שלשום עם חיזבאללה: הצהרה תקיפה בחולצה קצרה, תיעוד עם בכירי צה"ל בהערכת מצב וכו', לפי כל כללי הטקס. לא צריך להיות רופא כדי לקבוע, שהתקפי צניעות הם לא סימפטום שכיח בפוליטיקה.
לכן אפשר גם להבין את השנמוך הטלוויזיוני של הפוליטיקאים לא רק כהתפכחות אותנטית, אלא גם בתור ניהול סיכונים מחוכם. כי אם השלב הראשון ב"תוכנית גמזו" היה המצאתו כדמות מרכזית, סמכותית ועניינית, הרי שגם האחריות נודדת אליו בהתאם. ובזמן שגמזו שואף להסתכל "קדימה" כדי להתחמק מעיסוק במחדלים שהביאונו עד הלום, כדאי שיבדוק אם הוא רואה שם גם את הקטע שבו התמיכה בו הופכת בנקל להתנערות.
בקטנה
פרופ' רן בליצר הוא אחד המרואיינים הבולטים בתקופת הקורונה. לאחרונה הוא גם מונה על ידי פרופ' גמזו בתור חבר בצוות המקצועי שלו, לצד שמות מוכרים אחרים. "אתה יכול לבקר את התוכנית או רק לדברר אותה?" נשאל בליצר על ידי אודי סגל במהדורה של "רשת". בליצר השיב שדעתו תוסיף להישמע. ובכל זאת, הליהוקים של גמזו מוסיפים לטשטוש הגבולות בין פרשנים לבעלי תפקידים. מתחילת המשבר, הצופים לא נהנו ממנעד רחב של מומחים בלתי תלויים באמת (אבל מחוברים למציאות). כעת ישנו חשש שמספר האפשרויות התכווץ אפילו יותר.
לפנייה לכתב/ת 
