חמישי 13 באוגוסט 2020
בפייסבוקבטוויטרבאינסטגרם
נגישות
ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: אלכס רוזקובסקי
    7 ימים • 29.07.2020
    כך פעלה מערכת הלחצים האדירה של נתניהו ואנשיו לרכישת עוד ועוד כלי שיט
    מאז חשיפת פרשת הצוללות, הקפידו בסביבת ראש הממשלה להדגיש שוב ושוב: כל הרכישות מטיסנקרופ היו בהתאם לדרישת צה"ל. אלא שבמסגרת עתירה של התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ להקים ועדת חקירה בפרשת הצוללות, כתבו עשרות בכירים במערכת הביטחון תצהירים על מה שהם ראו ושמעו שם. העדויות של גורמים מקצועיים אלו, שאינם פוליטיים, נחשפות כאן השבוע, ומהן עולה: המעורבות של ראש הממשלה ואנשיו הרבה יותר עמוקה ממה שהיה ידוע עד כה ‑ ולמרות שמערכת הביטחון התנגדה, הם דחפו לקנות במיליארדים מהתאגיד הגרמני עוד צוללות ועוד ספינות. נתניהו: "כתבה ממוחזרת ומגמתית"
    רונן ברגמן

    הפקס האדום במשרד הביטחון הוא האמצעי המוצפן, שדרכו זורמים כמה מהמסמכים הסודיים והרגישים ביותר במדינה. רק מספר מצומצם ביותר של שותפי סוד יכול להיחשף לחומר שנשלח אליו וממנו. וזו רק אחת הסיבות שבאותו יום של 7 בפברואר 2016, הביטו בכירי משרד הביטחון בתדהמה מוחלטת במסמך שהתקבל דרך הפקס האדום: תוכנית הצטיידות ענקית, בהיקפים של מיליארדי שקלים, עבור חיל הים. בין השאר, כללה התוכנית רכישה מידית של שלוש צוללות "דולפין" נוספות, בניגוד מוחלט לעמדת מערכת הביטחון; ושתי ספינות חדשות ללחימה בצוללות, שבצה"ל בכלל לא רצו. והנה, פתאום מגיח המסמך הזה מהאמצעי הכי סודי, מוכן לאישור. רק תחתמו פה, פה ופה, ונתקדם.

     

    מי לעזאזל הזמין את התוכנית הזו שנחשפת כאן? ואיך לפתע, בלי שאף אחד במשרד הביטחון מודע לה, התוכנית הזו מגיעה לפקס האדום?

     

     

    בתצהיר משפטי שמתפרסם לראשונה, מפרט אחד מראשי מערכת הביטחון באותה תקופה, את מה שאירע אחרי שהמסמך המוזר הזה התקבל. "כאשר קיבלתי לידי את המסמך באמצעות הפקס האדום, עיינתי בו וחשכו עיניי", כותב הבכיר בתצהיר. "תוכנו היה דומה לתוכנית הצטיידות נרחבת ורב־שנתית לחיל הים, מחברת טיסנקרופ, בעלויות של מיליארדים, כאשר הכוונה של השולח הייתה שאני אשיב למל"ל האם אני מאשר את התוכנית... יצרתי מיד קשר עם מנכ"ל משרד הביטחון, מר דן הראל, ועידכנתי אותו. מר הראל ביקש שאגיע בדחיפות למשרדו, וכאשר נחשף למסמך, התרשמתי שהוא מאוד נסער... שנינו סרנו ללשכת שר הביטחון, מר משה יעלון... יעלון הופתע וזועזע מאוד הן מתוכן המסמך, והן מכך שנשלח אליי. נאלצתי להסביר לשניהם, חד־משמעית, כי לא התקיים כל קשר קודם ביני לבין המועצה לביטחון לאומי. במסמך זה דובר, בין היתר, על רכישת שלוש צוללות נוספות...". הבכיר הוסיף גם כי "שוחחתי עם הרמטכ"ל אינזקוט, וגם הוא לא הבין איך הגיעו סוגיות רכש אלו למסמך...". איזנקוט שלח מיד מכתב בחתימתו לכל הנוגעים בדבר, כי הצבא מתנגד לעסקה, וכי אין הוא זקוק כלל לרוב הפריטים המנויים במסמך.

     

    האירוע הזה היה אחד משיאיו של מאבק איתנים, שהתחולל בשנים האחרונות בצמרת המדינה. מצד אחד: מקורבים לראש הממשלה ‑ וכפי שעולה מהתצהירים שנפרסם כאן, לעיתים גם נתניהו עצמו ‑ שדוחפים לעסקאות צבאיות בהיקף אדיר עם קונצרן טיסנקרופ, כולל רכישת צוללות חדשות. מהצד השני: גורמים מקצועיים במערכת הביטחון, שטוענים כי בכלל אין צורך מבצעי בצוללות הללו, לפחות בעת הזו, וגם את שאר העסקה אפשר לצמצם מאוד. ובאמצע, כרגיל: המתווכים וגוזרי הקופונים, שככל שטיסנקרופ תמכור יותר ‑ יגדל גם הנתח שלהם.

     

    רבבות מילים כבר נשפכו על מה שמכונה בציבור "פרשת הצוללות", או "תיק 3000". לכאורה, המשטרה כבר חקרה הכל, יש כבר כתבי אישום (בכפוף לשמוע) נגד כמה מהמעורבים, כולל כמה מקורבים לראש הממשלה. היועץ המשפטי לממשלה הצהיר כמה פעמים כי ראש הממשלה נתניהו אינו מעורב בפרשה. הוא גם לא נחקר כחשוד לאחר אזהרה. תם ונשלם.

     

    ואולי לא.

     

    לפני מספר שבועות הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבית המשפט העליון בדרישה לפתוח מחדש את חקירת פרשת הצוללות. חמש עתירות דומות כבר הוגשו בעבר, כולן נדחו. אלא שהפעם העתירה כוללת חומר נפץ משפטי: עשרות תצהירים מפורטים, של בכירים בצמרת מערכת הביטחון והממשל, בעבר ובהווה. לכל אחד מהאישים הללו, הייתה נגיעה כלשהי לעסקאות הענק עם טיסנקרופ; וכולם הסכימו לספר בתצהיר משפטי בחתימת ידם ‑ עניין השקול לעדות תחת שבועה בבית המשפט ‑ על מה שהם ראו ושמעו. בית המשפט העליון הבין כנראה שהפעם זו עתירה אחרת לגמרי, ולראשונה הורה למעורבים שמוזכרים בתצהירים הללו, להשיב לטענות. זה כולל גם את ראש הממשלה, בנימין נתניהו; שר הביטחון בני גנץ; היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט; ועוד רשימה ארוכה של אישים. בהתאם לתגובות הללו ‑ שצריכות להינתן עד יום חמישי הבא ‑ יחליט בית המשפט האם לפתוח בדיון, שבסופו ייקבע: פרשת הצוללות נפתחת מחדש, אולי אפילו על ידי הקמת ועדת חקירה. לכולם ברור שאם תתקבל החלטה כזו ‑ מדובר ברעידת אדמה פוליטית.

     

    עכשיו השאלה הגדולה היא: מה יש בתצהירים הללו של כל אותם בכירים? מה הם סיפרו שם, שגרם לבית המשפט לדרוש בפעם הראשונה הסברים מכל המעורבים בפרשה? התצהירים הללו הועברו תחת אמצעי ביטחון קפדניים לבית המשפט העליון, שם הם נותרו חסויים. מלבד קומץ קטן מאוד, איש לא יודע מה נכתב בהם.

     

    עד השבוע. 'ידיעות אחרונות' קיבל גישה בלעדית לעיון בתצהירים החסויים, ולפרסם חלק מתוכנם. התנאי היה אחד: שלא ננקוב בשמות הבכירים שחתומים עליהם. עד כדי כך הגיע הפחד מפני מכונת ההשמצה המופעלת נגד עדים בישראל 2020.

     

    אחרי שעות של עיון בעדויות הללו, התמונה העולה מהן קשה ביותר. התמקדנו בתצהירים של עשרות פקידי ציבור בכירים, שאינם פוליטיקאים ואין להם אינטרס זולת ביטחון המדינה. הם מתארים שורת אירועים בלתי סבירה ומשוללת היגיון, תוך פריצת תהליכי קבלת החלטות, נהלים ונורמות, בנושאים הביטחוניים הרגישים ביותר בישראל, ואשר נוגעת לסכומי עתק מהכסף הציבורי של כולנו.

     

    ויש בתצהירים גם הרבה מאוד פרטים חדשים. בראש ובראשונה, התצהירים משרטטים עד כמה לחצו בסביבת ראש הממשלה, ולעיתים הוא עצמו, לקדם את עסקאות הענק האלה. וזאת, כידוע, בזמן שקרוב משפחתו ועורך דינו דוד שמרון מייצג את הסוכן של קונצרן טיסנקרופ בישראל; ובן דודו האחר, נתן מיליקובסקי, הוא בעל מניות בחברת ענק, שטיסנקרופ הוא לקוח עיקרי שלה. אותה חברה רכשה חברה אחרת, שבה לנתניהו היו בעבר מניות.

     

    התצהירים חושפים גם את הפער בין מידע שהופץ לציבור בשנים האחרונות, לבין כל מה שהאנשים שהיו שם יודעים. כך, למשל, גורמי ממשל טענו כי בסך הכל הצוללות החדשות שיירכשו בעסקה, אמורות להחליף צוללת ישנות יותר, שפג התוקף שלהן ואי־אפשר להשתמש בהן יותר. אחת יוצאת, אחת נכנסת במקומה. הגיוני. אלא שבתצהירים נחשף, שגם לצוללת הישנה ביותר של חיל הים, יש עוד כ־15 שנות פעילות. כל החלפה מוקדמת יותר שלה, פירושה סכומי עתק שנזרקים לפח. לא כולל דמי הקופונים שייגזרו מעסקה כזו.

     

    גורם צבאי בכיר לשעבר אומר ל'ידיעות אחרונות': "אנשים לא מבינים את המשמעות של להחליט לרכוש צוללת נוספת. העלות של הכלי כל כך גדולה, והתחזוקה שלו יקרה לא פחות. זה אומר פחות רכבים ממוגנים לחיילים בסג'עייה או לזמן אימונים".

     

    ולפי התצהירים, הגורמים שחברו כדי לדחוף את העסקאות הללו, לא בחלו לכאורה בדבר. לא בעימות עם נשיא המדינה ריבלין, לא ביצירת מתיחות דיפלומטית מול מצרים, ולא בהתעלמות מאנשי מערכת הביטחון, שאמרו שוב ושוב־ושוב: את הכסף הזה של הצוללות, אנחנו ממש צריכים במקום אחר. "קבלת ההחלטות (בעסקאות עם טיסנקרופ) נעשתה באופן נמהר מאוד, באופן שסתר נתונים ועבודה מקצועית שבוצעה קודם", כותב בכיר אחר במשרד הביטחון בתצהירו, "תוך מעורבות אישית של גורמים עסקיים ובהתאם לדרישות בלתי סבירות שהציב ראש הממשלה עצמו, חלקן על רקע תאוות בצע של גורמים המצויים בקשר רציף עם מקבלי ההחלטות".

     

    בתנועה לאיכות השלטון מקווים שהעתירה שלהם אכן תוביל לחקירה מעמיקה של פרשת הצוללות. "קרוב לשנתיים ערכנו בדיקות, הצלבנו נתונים, דיברנו עם עשרות מעורבים, והתוצאה היא הדבר הכי דומה לוועדת חקירה", אומר יו"ר התנועה עו"ד ד"ר אליעד שרגא, שכתב את העתירה. "אבל זה כמובן לא מספיק. המידע שהתגלה הדהים אותנו, ומבהיר למה חייב לקום גוף מוסמך עם סמכות שיחקור, יגיש ממצאים ויפיק לקחים. מישהו חייב להסביר את המוטיבציה להעביר סכומי עתק לחברה הזו ולסוכניה, אחרי שכבר הסתבכה בשחיתות במדינות אחרות".

     

    אליעד שרגא | צילום: אוהד צויגנברג
    אליעד שרגא | צילום: אוהד צויגנברג

     

    מטעם ראש הממשלה נטען השבוע בתגובה לדברים, כי מדובר ב"כתבה ממוחזרת ומגמתית, שכולה העלאת גירה של מידע ישן שנסרק במסרקות ברזל על ידי כל גורמי אכיפת החוק ופרקליט המדינה לשעבר, שקבעו שאין בו דבר". הדובר גם טען כי התצהירים נלקחו מאנשים שמצויים בעימות פוליטי מול נתניהו, כמו משה יעלון. חשוב לציין כי קטעי התצהירים שאנחנו מביאים כאן, כולם מגורמים מקצועיים בכירים בצבא ובמערכת הביטחון. הם לא פוליטיקאים. האם גם להם יש עימות אידיאולוגי עם נתניהו? קראו ושפטו בעצמכם.

     

    × × ×

     

    צוללת היא מערכת הנשק היקרה ביותר שנמצאת בשימוש צה"ל, ועלותה הנוכחית של של הצוללת השישית מדגם "דולפין" הגיעה לכ־540 מיליון יורו, ועם מערכות נשק, המחיר יכול להאמיר ל־700 מיליון יורו. על פי ההערכות, עלות מחזור חייה של צוללת, שעומד על כ־30 שנה, נאמד בכחמישה מיליארד שקל. סכומים אסטרונומיים. "אכן, מדינת ישראל זקוקה לצוללות ולספינות, ובעניין זה אין מחלוקת", כותב בתצהירו אלוף במטכ"ל שעסק רבות בנושא. "אבל אין גם מחלוקת על כך שתקציבי הביטחון מוגבלים, ועל כן, ישנה חובה לקבוע סדרי עדיפויות בהקשר לתמונת האיומים העתידית ולפיה לבצע רכש...".

     

    השאלה המרכזית הייתה: כמה צוללות מדינת ישראל באמת צריכה. עד חודש ספטמבר 2014 היו לחיל הים שלוש צוללות, ובשלב הזה נקלטה הרביעית. צוללת חמישית מאותו דגם נקלטה בחיל הים בתחילת 2016, וזהו המצב נכון לעכשיו: לישראל יש צי של חמש צוללות.

     

    ב־2010 פרץ העימות הקשה הראשון בין ראש הממשלה נתניהו, לבין בכירים במערכת הביטחון. נתניהו ביקש לרכוש צוללת חדשה, השישית במספר. מערכת הביטחון אמרו: תודה, ממש לא צריך. שר הביטחון אז אהוד ברק היה בצד של נתניהו, אבל הרמטכ"ל באותה עת גבי אשכנזי יאמר על הוויכוח הזה לימים כי "מי שלא חקר את הצוללת השישית, קיבל את התשיעית".

     

    זמן קצר לפני שהוויכוח הזה התעורר, התחוללה במטכ"ל מיני־דרמה, שבאותו זמן נראתה שולית. לתאגיד הגרמני טיסנקרופ, ספק הצוללות של ישראל, היה נציג ותיק בישראל: תא"ל (מיל') שייק'ה ברקת, טייס לשעבר וקצין בכיר בחיל האוויר. אחרי פגישה טעונה, שבה נכח גם מפקד חיל הים דאז, אלוף אלי מרום ("צ'ייני"), ברקת הוזז מתפקידו. במקומו נכנס מתווך חדש: מיקי גנור. גנור הוא רס"ן לשעבר בחיל הים, שם הכיר גם את “צ'ייני”, וגם כוכב נוסף בפרשה, המשנה לראש המל"ל אבריאל בר־יוסף. רכישת צוללת שישית, הייתה משאירה בידו של גנור עמלת תיווך שמנה.

    אבריאל בר־יוסף | צילום: אוראל כהן
    אבריאל בר־יוסף | צילום: אוראל כהן

     

    ובדיוק אז, פורץ הוויכוח סביב הצורך בצוללת השישית. כמה מבכירי מערכת הביטחון שהיו במעגל מקבלי ההחלטות באותה עת, טענו בתצהירים שאנו חושפים כאן, שמשהו שם פתאום נראה מוזר. בכיר במשרד הביטחון, שהיה מעורב בכל הרכישות, מציין בתצהירו כי "החלטות שהביאו לרכש חמש הצוללות הראשונות, התקבלו בהליך תקין ומסודר שבו הייתי מעורב, אשר היה מבוסס בין היתר על בדיקות כלכליות ונתונים". הוא לא יכול להגיד את זה על רכש הצוללת השישית. גורם ביטחוני נוסף כותב בתצהיר כי, "החלטות שהתקבלו לאחר שנת 2009 על רכישת הצוללת השישית, ובייחוד השאלה האם תגדיל את הסד"כ (כלומר, האם תצטרף כצוללת שישית, או שתחליף צוללת ישנה), נעשו באופן שונה".

    מיקי גנור | צילום: תומריקו
    מיקי גנור | צילום: תומריקו

     

    האם בכלל היה צורך בצוללת שישית, כזו שעולה מיליארדים רבים כל כך? לפי הנטען בתצהירים, ממש לא. "בדיקות מדויקות שנערכו במועצה לביטחון לאומי, העלו שצי בהיקף של חמש צוללות, מאפשר להחזיק יותר מצוללת אחת במים כמעט בכל זמן נתון, שזהו עיקר הצורך המבצעי", כותב בכיר ביטחוני בתצהירו. "משמעותה הכלכלית של צוללת שישית ידועה, ולמיטב הבנתי, לנוכח התועלת השולית הקטנה כפי שהתבררה מהבדיקה, מדובר על בזבוז של כספי ציבור בסך חמישה מיליארדי שקלים, שזוהי עלות אורך החיים המלא של צוללת כולל תחזוקתה. כאמור, ניהול תקציב הביטחון הוא קריטי להגנה על אזרחי ישראל. ההוצאה התקציבית העצומה באה על חשבון צרכים אחרים של צה"ל, ולכן הדבר מהווה פגיעה בביטחון המדינה על סמך שיקולים זרים".

    אליעזר “צ'ייני" מרום | צילום: יונתן בלום
    אליעזר “צ'ייני" מרום | צילום: יונתן בלום

     

    גם קצין בכיר אחר, מספר בתצהירו שצה"ל בדק בעצמו כמה צוללות הוא צריך. המסקנה: "המצב האופטימלי... הוא כאשר מדינת ישראל מפעילה ומתחזקת צי של חמש צוללות".

     

    אלא שהלחץ נמשך, וההחלטה לרכוש צוללת שישית התקבלה, אבל עם טוויסט קטן: בכל מקרה, צה"ל ישמור על צי של חמש צוללות. ברגע שתגיע השישית, החדשה - הצוללת הכי ישנה תצא מפעילות. "בכוונת צה"ל להותיר ברשותו חמש צוללות, ולהיפרד מן הצוללת הראשונה לכשתגיע השישית", נקבע במסמך של חיל הים ב־2016. ושוב, הכל נשמע הגיוני: הנה, צה"ל אמר חמש צוללות? אז קונים חדשה, מחליפים את הישנה ביותר, ונשארנו עם חמש. הפלגה נעימה.

     

    לא ממש. תצהיר של בכיר במשרד הביטחון, חושף: "נכנסתי בתיאום עם שר הביטחון לעבודת מטה, שהניבה פתרון לפיו עם כניסת הצוללת השישית, תצא מהסד"כ הצוללת הראשונה (אשר מגיעה מעט קודם לטיפול חצי חיים), כך שסד"כ חיל הים יעמוד על חמש צוללות".

     

    כדאי לקרוא שוב את ההערה של הבכיר בסוגריים, כי זה מה שחשוב כאן: הצוללת הכי ישנה בחיל, בסך הכל מצויה במחצית חייה. יש לה עוד כ־15 שנה של פעילות. כלומר, ההחלטה היא לקנות במיליארדים צוללת חדשה, שישית, ולזרוק צוללת שיכולה להפליג עוד שנים רבות, שעלתה בעצמה מאות מיליונים. וזה כבר פחות הגיוני.

     

    היה בכל זאת דיון ביטחוני אחד, במהלך השיחות על התוכנית הרב־שנתית של צה"ל ב־2011, שבו דווקא כן הוסכם להגדיל את הצי לשש צוללות. ההחלטה הזו בוטלה אחר כך, כשכל הבדיקות הראו שאין צורך בכל השש. אבל התצהירים בעתירה חושפים את הדרמה שהתרחשה אז מאחורי הקלעים. אחד השותפים לדיונים הללו, בכיר מאוד במטכ"ל, מתאר בתצהירו כי היה נתון למסכת לחצים אדירה מצד שני אנשים. שניהם נאשמים כיום, בכפוף לשימוע, בקבלת שוחד מטיסנקרופ בפרשה. "שני הגורמים שהפעילו את הלחץ המשמעותי ביותר להגדלת הסד"כ, ואף לבצע רכש נוסף, היו מפקד חיל הים אלוף אליעזר “צ'ייני” מרום, באמצעות אנשיו, והמשנה לראש המל"ל אבריאל בר־יוסף".

     

    × × ×

     

    בינתיים, בעוד פועלי טיסנקרופ מרתכים במספנות שבעיר קיל את הצוללת השישית של ישראל, עלו וצצו עסקאות ענק נוספות עם התאגיד הגרמני. אחת מהן, היא התוכנית לרכוש ארבע ספינות מלחמה, במטרה להגן על הנס הכלכלי החדש של ישראל: אסדות הגז. מאגר לווייתן, לדוגמה, מצוי כ־125 ק"מ מחופי המדינה, ומישהו צריך לשמור עליו.

     

    גם כאן, כך עולה מהתצהירים שהגישה התנועה לאיכות השלטון לבית המשפט, התנהלה מלחמת עולם בין נתניהו ומקורביו, שתמכו בעסקה; לבין אנשי מערכת הביטחון, שחשבו שגם אם יש צורך בספינות האלו ‑ אפשר לרכוש אותן במחיר זול בהרבה ולחסוך מיליונים.

     

    הדרג המקצועי בחיל הים קבע שכדי להגן על האסדות, יש לרכוש ארבע פריגטות, כלומר אוניות קרב במשקל 1,200 טונה. הממשלה החליטה שהתקציב הוא 400 מיליון דולר, ומסלול הרכש היה ברור: "מדובר בעסקה גדולה, מִספָּנות רבות מעוניינות למכור, והרכש יבוצע באמצעות מכרז בינלאומי", הסביר אחד הבכירים בתצהיר.

     

    בחיל הים העדיפו ספינות קרב תוצרת דרום־קוריאה. למה לא טיסנקרופ? כי הספינות שלהם היו יותר יקרות לקנייה וגם לתחזוקה. "עלויות נוספות הנובעות מכפל משקל, וכפל החזקה רב־שנתית", קבע גורם מקצועי. בכיר שנחשב למנוסה ביותר בתחום הלוחמה הימית, טען בתצהירו שדווקא הספינות היקרות של טיסנקרופ, עלולות להוות סיכון מכיוון שהן, "יצוידו במערכות יקרות שנועדו להגן לא רק על מתקני הגז, אלא גם על צוות גדול של לוחמים, שמשמעות הפגיעה בהן עלולה להיות קשה ביותר".

     

    ושוב, אחרי כל הטיעונים הללו, על פי ההיגיון היה צריך לפרסם מכרז בינלאומי, ואם המספנות הדרום־קוריאניות אכן עונות על כל הדרישות, כולל המחיר, לחתום איתן. טיסנקרופ רוצים להתמודד גם? בבקשה. שייצרו את הדגם שישראל זקוקה לו, במחיר שהיא מוכנה לשלם. ושהטוב ביותר ינצח.

     

    אלא שלפי התצהירים, נתניהו ואנשיו החלו ללחוץ על מערכת הביטחון שלא לפרסם מכרז בינלאומי, ולרכוש את הספינות מטיסנקרופ, למרות הכל. אחד מגורמי המקצוע שנכח בדיונים הללו, סיפר בתצהירו כי חשד שמשהו כאן לא מריח טוב. "לאחר שאמרתי את דבריי בכעס", כך תיאר בתצהיר, "ואף שאלתי בבוטות 'מי מקבל כאן כסף', עזבתי".

     

    מה הוחלט בסוף? שהמסגרת התקציבית קובעת: יש 400 מיליון דולר. יפורסם מכרז בינלאומי לרכישת הספינות בסכום הזה; ובמקביל, טיסנקרופ תוכל לבוא לישראלים, ולומר: אוקיי, תקבלו את הספינות היקרות יותר במחיר שרציתם. זה היה בנובמבר 2013.

     

    הגרמנים, כך התברר, לא ממש הסתערו על ההזדמנות למכור ספינות יקרות במחיר מוזל, והפרויקט נגרר ונגרר. בינתיים, במאי 2014, מבקר המדינה פירסם אזהרה: האסדות החדשות אינן מוגנות. במשרד הביטחון חשבו שזהו, נגמרו המשחקים, וצריך ללכת למכרז הבינלאומי.

     

    אבל מהר מאוד הם גילו שבמשרד ראש הממשלה לא מוותרים. "בשלב זה הופעל עליי מכבש לחצים כבדים, שנועד כל כולו למנוע את פרסום המכרז, בניסיון לגרום לכך שיתבצע רכש מטיסנקרופ", נכתב בתצהיר שהוגש בידי בכיר ממשרד הביטחון. הבכיר מציין מכתבים ששוגרו מלשכת נתניהו בדרישה לאסור מכרז, ופניות מהמל"ל בנושא. עוברים עוד כמה חודשים, ושום דבר לא זז.

     

    במשרד הביטחון החליטו לעשות תרגיל: פשוט לא להודיע לאיש ולפרסם את המכרז. בכיר במשרד הביטחון חושף בתצהירו את הסיפור המדהים הבא: "הנחיתי את מי שעוסק בכך, לנוכח הלחצים הרבים ממשרד ראש הממשלה, שהפרסום ייעשה ללא יידוע מראש או תיאום מוקדם, כך שפעולה זו תהיה עובדה מוגמרת. זאת, בניסיון להדוף את הלחצים שהופעלו".

     

    אמר ועשה. המכרז פורסם באופן רשמי, ואז, כך לפי התצהיר של הבכיר, "גברו מאוד הלחצים" לביטולו, כולל פנייה מצד המל"ל שיש לבטל את המכרז, "בשל דרישת נתניהו. השבנו (למל"ל) שלא נוכל לפעול לפי תכתיב בלתי סביר בעליל, כשהוא מוסר הוראה מצד נתניהו, אשר ניתנה בעל פה בלבד".

     

    במשרד הביטחון היו בטוחים כי נתניהו יירתע מדרישה כזו במסמך בחתימתו, אך "בפועל, למרבה ההפתעה", מצהיר הבכיר, אכן הגיע אליו מסמך, "שבו נרשם כי ראש הממשלה מנחה לבטל את המכרז". ואז גם צילצל הטלפון במשרד הביטחון. על הקו: עו"ד דוד שמרון.

     

    × × ×

     

    עו"ד שמרון, כאמור בן דודו של נתניהו, נחשב לאחד מאנשי הסוד של ראש הממשלה. "ביום פרסום המכרז, התקשר שמרון, וגם הוא ביקש לדעת מדוע המכרז מתפרסם, למרות בקשת ראש הממשלה", כך נרשם בתצהיר, המתאר את הפנייה שהגיעה אל עו"ד אחז בן ארי, יועמ"ש המשרד. "כאשר דווח לי על פנייה זו, הייתי משוכנע כי היא מטעמו של ראש הממשלה, לא העליתי על דעתי, כי ישנה אפשרות שעו"ד שמרון קשור גם לנציג של טיסנקרופ בישראל, וכי הוא פועל תמורת תשלום".

     

    אבל במשרד הביטחון לא נשברו, ולא ביטלו את המכרז. מבחינתם, יש היגיון כלכלי ברור במכרז: אם יימצא זוכה, אפשר לרכוש את הספינות במחיר שנקבע. הרווחנו. אם בטיסנקרופ יחליטו להילחם ולהוריד מחיר, גם הרווחנו. אז מה הטעם לבטל את המכרז? "לפרסום המכרז יתרונות של ממש בכל מקרה", קבע בכיר באחד התצהירים הנחשפים כאן.

     

    בסוף אוגוסט, כך לפי התצהירים, הגיעה פנייה מטיסנקרופ: עצרו את המכרז, יש לנו דיל בשבילכם. זה נשמע מעולה, עד שהגיעו הפרטים על ה"דיל": "היצרן (טיסנקרופ) מסר כי המחיר המבוקש הינו 550 מיליון יורו", נכתב בתצהיר. "...מדובר בחריגה משמעותית ביותר מהתקציב".

     

    במשרד הביטחון החליטו להמשיך ולהתעקש, למרות הלחצים העזים. באוקטובר 2014, הגרמנים נכנעו: הם העבירו לישראל מפרט מדויק של הספינות, וגם הצמידו תג מחיר חדש: 366 מיליון דולר. אפילו פחות מה־400 מיליון. על פניו, אם הלחץ של נתניהו ואנשיו היה מצליח, ישראל הייתה מאבדת מיליונים. "ההתעקשות על המכרז חרף הלחצים הניבה תוצאות משמעותיות, כולל חיסכון כלכלי", נקבע באחד התצהירים. ואחר הוסיף: "הגמישות מצד היצרנית לא הייתה מבשילה לעסקה שאיננה יקרה בצורה מופרזת, אילו פרסום המכרז היה מטורפד". העסקה לספינות המגן על האסדות נחתמה בתחילת 2015. אנשי משרד הביטחון היו צריכים להיות מרוצים: הם עמדו בלחצים.

     

    רק שמאז התבררו שני דברים: האחד, שמהחתימה על העסקה, מחירם של כלי השיט זינק בעוד כ־200 מיליון שקל נוספים, ששולמו לטיסנקרופ; והשני, שהתברר ‑ איך נאמר זאת בעדינות ‑ שכנראה לא ממש צריך את הספינות הללו בכלל.

     

    באפריל 2016 התברר שאסדת השדה הגדול ביותר, לווייתן, בכלל לא תהיה בלב ים, אלא הרבה יותר קרוב לחוף, כעשרה ק"מ בלבד. בשביל זה קנו את הספינות הגדולות של טיסנקרופ? "ההוכחה לכך שמדובר בהוצאה מיותרת היא אסדת לווייתן — עשרה ק"מ בלבד מהחוף. כך ניתן להגן עליה ללא שום צורך בספינה מיוחדת", נכתב בתצהיר של אחד מבכירי מערכת הביטחון. "לכן, החלטה לרכוש ספינות כל כך גדולות היא לא סבירה בצורה קיצונית, ומעלה סימני שאלה כבדים נוספים בעניין התשלומים הגבוהים לטיסנקרופ".

    אסדת לווייתן. “הספינות הן הוצאה מיותרת" | צילום: אלעד גרשגורן
    אסדת לווייתן. “הספינות הן הוצאה מיותרת" | צילום: אלעד גרשגורן

     

    אוקיי, וחוץ מלווייתן? גם מאגר תמר קרוב יחסית לחוף. ומה עם כריש ותנין? "מדובר בשדות קטנים ואין כל היגיון שדווקא אסדה שלהן תמוקם בלב ים, לנוכח המיקום בקו הגבול הצפוני", כך בכיר בחיל הים בתצהיר הנחשף כאן.

     

    אחד הבכירים, טוען בתצהירו שלאורך תהליך הרכש המוזר שתואר כאן, התקבלו "מסקנות תמוהות מאוד, וגם הן הוחלפו במסקנות והחלטות מופרכות עוד יותר, הגורמות לבזבוז עצום ותשלומים לחברת טיסנקרופ, לאחר התערבות אישית של ראש הממשלה".

     

    הצוללת אח"י רהב במספנות טיסנקרופ. “מסקנות והחלטות מופרכות" | צילום: אי פי א יי
    הצוללת אח"י רהב במספנות טיסנקרופ. “מסקנות והחלטות מופרכות" | צילום: אי פי א יי

     

    × × ×

     

    גרמניה, בגלל המטען ההיסטורי הרגיש שלה, הצהירה לא אחת כי היא מחויבת להגנת מדינת ישראל. לכן הממשל הגרמני מקפיד לבקש את התייחסותה של ישראל לפני מכירת נשק למדינות שעלולות להשתמש בו כנגדה. ב־2007 ביקשו הגרמנים את אישורה של ישראל למכירת צוללות דולפין של טיסנקרופ למצרים. הצבא המצרי, כמובן, איננו מוגדר כאויב, אבל במערכת הביטחון חששו בכל זאת. לך תדע אם תהיה שם הפיכה, או שהצוללות הללו יגיעו איכשהו למישהו שלא נמנה על חובבי ציון. "אין מחלוקת, שכאשר כוונותיה של מדינה משתנות, נשק אסטרטגי שנמסר לצבאה איננו משתנה", מוסבר באחד מהתצהירים. "לכן עקרונית, עסקאות כאלו עלולות בעתיד לסכן את ישראל". ישראל התנגדה, והצוללת לא נמכרו.

     

    ב־2009, הגרמנים ביקשו פעם נוספת למכור צוללות למצרים. הפעם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק החליטו שאולי זה בסדר. הם הורו לחיל הים לכתוב מפרט: עד איפה אפשר "לשנמך" את הצוללות שיימכרו למצרים, ושעדיין ישראל תחיה עימן בשלום. הגרמנים קיבלו את דוח ה"שנמוכים", והעסקה עם המצרים יצאה לדרך. אלא שאז הגיע לכיכר תחריר ה"אביב הערבי", שהפך מהר מאוד למהפכת האחים המוסלמים. בישראל נלחצו, ורצו לבקש מהגרמנים לבטל את העסקה. תסלחו לנו, בִיטה, ענו הגרמנים בנימוס, אבל זה מאוחר מדי.

     

    ב־2014, הגרמנים רצו למכור עוד צוללות למצרים. הפעם הממשלה לא התבלבלה. בכיר שעסק בנושא תיאר בתצהירו כי ההתנגדות הייתה נחרצת: "בפגישה, שנערכה למיטב זיכרוני בנובמבר 2014, הובהר הסירוב היטב לגרמנים, והיה ברור לכולם שנושא מכירת הצוללות הנוספות למצרים ירד מן הפרק".

     

    את המסמר הסופי נעץ נתניהו. בסוף 2014 דיווח שגריר ישראל בגרמניה, יעקב הדס: "סוגיית מכירת הצוללות למצרים עלתה בפגישה של נתניהו עם שר החוץ הגרמני שטיינמאייר. ראש הממשלה הביע התנגדות נחרצת למכירת הצוללות למצרים".

     

    בגלל רגישות היחסים עם מצרים, ההתנגדות הישראלית למכירת הצוללות הוגדרה כסוד ברמת הסיווג הגבוהה ביותר. זה היה אמור להיות משהו שנלחש בין קבוצה קטנה של בכירים בישראל ובגרמניה, ונשאר שם.

     

    אבל זה לא קרה. אחד מראשי מערכת הביטחון, שהיה ממתנגדי המכירה למצרים, תיאר בתצהירו פגישה נזעמת עם המתווך הישראלי של טיסנקרופ, גנור. "פנה אליי לפתע מר גנור", מספר הבכיר, "ואז, לתדהמתי הרבה, לאור העובדה שאך מתי מעט בצמרת המדינה, לרבות רה"מ, ידעו כלל על הנושא המאוד מסווג הזה, (גנור) אמר לי שהוא יודע שאני מתנגד נחרץ לעסקת מכירת הצוללות למצרים. זכור לי היטב שדבריו היו חריגים ביותר והרתיחו את דמי". הבכיר נותר חסר מילים כשגנור, "אמר לי בגלוי ובלי למצמץ, ושוב הימם אותי, 'שהגישה שאני נוקט בקשר למכירת הצוללות למצרים גורמת לו נזק עסקי'". מהאמירה הזו שיער הבכיר כי גנור מקבל עמלה גם ממכירת הצוללות למצרים, לא רק לישראל. פרקליטיו של גנור סירבו השבוע להתייחס לדברים.

     

    × × ×

     

    חלפו כמה שבועות, ואותו בכיר טס לקהיר, למפגש שגרתי עם הגנרל א־סיסי ואנשיו על הקשרים הביטחוניים עם ישראל. בדרך כלל הפגישות הללו ידידותיות ופוריות. אלא שהפעם, לתדהמת הבכיר, נשיא מצרים א־סיסי ושורת עוזרים, בהם ראש המודיעין וראש הצי, המתינו לו בפנים חתומות. ואז, אחרי כמה מילות נימוסים, הם החלו לשטוף אותו במילים חריפות. "הם התנפלו עליי וצעקו עליי איך אני לא מתבייש להתנגד למכירת הצוללות למצרים", כתב הבכיר בתצהירו. "אירוע שפגע קשות במערכת היחסים האישית שלי עם האישים האלה, ומן הסתם גם במערכת היחסים של ישראל ומצרים".

     

    מלבד הפגיעה הזו, עולה השאלה מי הדליף סוד כה מסווג ורגיש למצרים. "לצערי, יש לי מחשבות קשות ונוגות, לגבי זהות הדמות אשר הדליפה את התנגדותי", כתב הבכיר. "וכולי תקווה שכאשר הנושא ייחקר על ידי הגורמים המוסמכים, יימצא המדליף ויבוא על עונשו".

     

    אולי. וחקירה כזו תגלה בוודאי עוד פרט מעניין: איך, למרות הכל, עסקת הצוללות למצרים אושרה בכל זאת.

     

    ב־2015 הבינו בצמרת מערכת הביטחון, שמישהו עקף את ההתנגדות שלהם למכירת הצוללות למצרים, ונתן אור ירוק לגרמנים. בכיר במשרד הביטחון מתאר בתצהירו כיצד שמע על כך מהיועץ של הקנצלרית למדיניות חוץ. לדברי הבכיר, הוסבר לו כי העסקה יוצאת לדרך, "לאחר שכבר התקיימה התייעצות עם ממשלת ישראל, ואף ניתן לעסקה אישור מאת מר בנימין נתניהו. מבלי להיכנס לפרטים, אציין, שמידע זה הותיר אותי המום, בתחושה קשה ביותר".

     

    הבכיר ההמום, שהרגע הבין שישראל אישרה לגרמנים למכור נשק אסטרטגי למצרים, טס בבהילות לישראל לפגוש את שר הביטחון יעלון. הוא מתאר בתצהירו כיצד גם, "השר יעלון היה מופתע והמום, והוא נפגש פעמיים, בשתי פגישות עבודה שונות, עם מר נתניהו, ושאל אותו על האישור שנתן למכירת צוללות למצרים — אך מר נתניהו הכחיש שנתן אישור שכזה".

     

    יעלון לא האמין לנתניהו, והחליט לעשות תרגיל משלו: הוא ידע שהנשיא ריבלין טס לביקור בברלין, ויפגוש שם את הקנצלרית. יעלון ביקש מהנשיא שיביע מחאה נחרצת בפניה, על מכירת הצוללות למצרים. ריבלין עשה זאת, אבל אחרי כמה שעות, במהלך ביקור בבית ספר, הקנצלרית אמרה לו שהיא ערכה בירור, ובכלל יש אישור מישראל למכירה.

     

    ריבלין הנבוך הבין שהפוליטיקה הפנים־ישראלית רדפה אחריו לברלין ולא שאל אותה מי אישר. אחרי שנפרד מהקנצלרית, הרים הנשיא טלפון לנתניהו ושאל מה קורה כאן. בתצהיר נטען כי נתניהו הרעים על הנשיא את קולו ושאל: "מי בכלל ביקש ממך לעלות את הנושא?" הנשיא ענה: “מאה אחוז, הבנתי, נדבר על כך בארץ”. השיחה הזו לא התרחשה עד היום.

     

    השאלה "מי נתן את האישור" קיבלה תשובה חד־משמעית בראיון המפורסם של נתניהו לקרן מרציאנו. ראש הממשלה סיפר שם בקולו שנתן אור ירוק לעסקה, בלי לעדכן את מערכת הביטחון, בטענה שקשורה לעניין סודי כלשהו. "סוד"? שורה של תצהירים מתייחסים לכך בחוסר אמון מוחלט. "אין כל מידע הקשור לצוללות, אשר יש לשמור מפני מערכת הביטחון", קובע בכיר במשרד. "גם לא אותו פרט מידע שיש מי שמבקש להגדירו כסוד. מדובר במידע אשר מוכר לי וגם לאחרים. מבלי להיכנס לפרטים, אציין כי מידע זה אינו מבטל את האיום העתידי... מידע זה בוודאי ובוודאי, מחייב להכניס את מערכת הביטחון לסוד העניינים, מפני שחיל הים הישראלי יהיה זה שיצטרך בעתיד להתמודד עם האיום".

     

    × × ×

     

    בחזרה ליום ההוא, מול הפקס האדום במשרד הביטחון. בתוכנית המקיפה המכשיר המוצפן פלט שכבר לא דובר "רק" על עוד צוללת אחת, השישית; אלא על עוד שלוש (!) צוללות נוספות, דולפין שבע, שמונה ותשע. יחד עימן, כלל המסמך המפורט, גם ספינות נוספות, ללחימה נגד צוללות. גם אותן, מערכת הביטחון הצהירה שהיא לא רוצה, לא זקוקה ואין בהן שום צורך מבצעי. "המסמך עוסק בסוגיות רכש עתיר משאבים (מיליארדי יורו) שרובו כלל לא נדרש על ידי צה"ל/ משרד הביטחון", כתב בכיר במשרד הביטחון בתצהירו. "וכולו מוכוון לרכש אמצעי לחימה ממספנה ספציפית אחת. סימנתי בעיגול את שמה של חברת טיסנקרופ, והוספתי בכתב יד שאלה, מדוע לרכוש מערכות נשק וציוד דווקא מחברה זו...".

     

    הניסוח של המסמך נראה כל כך מוזר, שבכיר אחר שמטפל בחוזים ביטחוניים, חשד שאת הטיוטה ניסח גורם מסחרי, ולא המועצה לביטחון לאומי. "לא היה ברור לי מי ניסח את הטיוטה", כך טען בתצהיר שהגיש. "בדיקה שעשיתי בדיעבד בלשכה המשפטית של המועצה לביטחון לאומי העלתה, כי אנשיה כלל לא היו מעורבים".

     

    בדיעבד התברר שמי ששלח את המסמך היה היועץ לביטחון לאומי, יעקב נגל. הוא טוען השבוע כי כל התהליך, כולל התוכנית שנשלחה לפקס האדום, בוצע באופן התקין והנכון ביותר (ראו מסגרת). לדבריו, לאחר שהוברר לו כי אין צורך בספינות נגד הצוללות, הוא מחק אותן מהמסמך.

     

    ומה לגבי שלוש הצוללות הנוספות? מהתצהירים עולה כי הוויכוח סביב הרכישה הזו החל הרבה לפני שהמסמך של נגל הגיע לפקס האדום.

     

    באחד התצהירים נטען כי אף שעמדת מערכת הביטחון הייתה בבירור נגד, כבר באמצע 2014 נתניהו התחיל לדבר על צוללת מספר שבע. "(נתניהו) אמר שהוא מעוניין שתירכש צוללת נוספת, השביעית במספר, תוך שהוא דופק בידו על השולחן", תיאר אחד הבכירים בתצהירו. "למרות שלא היה מדובר בהוראה רשמית, סברתי כי הנחיה שכזו... איננה סבירה, לא רק לנוכח המחסור הקשה במשאבים, אלא גם לנוכח המידע שהיה מצוי ברשותי על אודות הצורך המבצעי".

     

    באוגוסט 2015, נתניהו התחיל לדבר כבר על שלוש צוללות נוספות. האם מערכת הביטחון שינתה את הערכת המצב? האם לפתע התברר שיש צורך ביותר מחמש צוללות? "לא נערכה כל בדיקה שמסקנותיה שונות בנושא זה", כך נקבע בתצהיר שהוגש לבית המשפט על ידי התנועה לאיכות השלטון. "דהיינו, לא היה בסיס מקצועי שהצביע על קושי או מידע חדש, אשר סותר את נתוני מערכת הביטחון ואת הנחות העבודה בעניין הסד"כ, במלואם או בחלקם".

     

    אבל, לפי התצהירים, נתניהו דחף לרכישת הצוללות הנוספות. שר הביטחון יעלון התנגד נחרצות. הרמטכ"ל דאז איזנקוט הבין שכנראה משהו לא בסדר ושיגר עוד מכתב חריג מאוד מלשכתו לכל הגורמים המעורבים, ולפיו "צה"ל איננו מעוניין ברכש צוללות נוספות, כדי למנוע מצב שהסד"כ יוגדל".

     

    ראש הממשלה נתניהו הבין שהוא נתקל בהתנגדות עזה, והוחלט שיוסי כהן ‑ אז ראש המל"ל והיום ראש המוסד ‑ יפתח בבדיקה מקיפה לנושא, ויביא את מסקנותיו לדיון. המסקנות של כהן היו נחרצות: "בתום הבדיקה", נטען בתצהיר של בכיר משרד הביטחון, "הסכים ראש המועצה לביטחון לאומי עם עמדת מערכת הביטחון, כי הסד"כ שיש לקיים הוא של חמש צוללות בלבד".

     

    אבל למישהו, כנראה היו תוכניות אחרות. ארבעה חודשים אחר כך, בפברואר 2016, הגיע המסמך המפורט לפקס האדום, והפעם התוכנית כוללת כבר עוד שלוש צוללות. במאי, משה יעלון הודח מתפקידו. בסוף אותה שנה אישר הקבינט בחופזה את רכישת הצוללות השביעית, השמינית והתשיעית. בכיר שעסק ברכש סיפר בתצהירו כי, "הקבינט זומן בחופזה על מנת לאשר הצעת החלטה, המאשרת את רכישתן של שלוש הצוללות... אציין כי אישור זריז זה, הינו בניגוד לאופן שבו פועלים בשגרה בדרך כלל".

     

    כאמור, ברבים מהפרסומים בנוגע לפרשה, טענו במשרד ראש הממשלה ובמל"ל שוב ושוב, כי רכישת הצוללות הללו הייתה "לפי דרישות מערכת הביטחון". התצהירים משרטטים לראשונה תמונת מצב הפוכה לחלוטין: לא רק שמערכת הביטחון בכלל לא ביקשה את הצוללות, היא אפילו התנגדה להן, לרכישה שתביא להגדלת הסד"כ - או תחייב להשליך לפח צוללות תקינות לחלוטין.

     

    חלק מהבכירים שהגישו את תצהיריהם לבית המשפט, גם לא מסתירים את החשש שלהם, שלא שיקולי ביטחון המדינה עמדו במרכז. "על סמך כל הידע המצוי ברשותי, מומחיותי בנושא וניסיוני במערכת הביטחון", כתב אחד הבכירים, "עמדתי היא כי הניסיון לקדם בנסיבות כאלו רכישה של שלוש צוללות (7־9), בין אם כתוספת, ובין אם כתחלופה לאלו הקיימות, הינו הזוי לחלוטין ובלתי סביר בצורה קיצונית... רכישה במועדים מוקדמים מהדרוש מבחינה מבצעית - ובטרם הצוללות הקיימות ייצאו משימוש, מעלה חשד חמור לכך שבקרב מקבלי ההחלטות היו שיקולים שאינם ענייניים".

     

    היועצים לביטחון לאומי עמידרור ונגל: "לא נפל פגם בהתנהלות נתניהו"

     

    שני ראשי המל"ל לשעבר, המקורבים לנתניהו גם היום, אלוף (מיל') יעקב עמידרור ותא"ל (מיל') יעקב נגל, טוענים מנגד כי כל תהליכי הרכישה מטיסנקרופ היו תקינים לחלוטין, וכי "לא נפל פגם בהתנהלותו של ראש הממשלה".

    למרות שצה"ל קבע שהוא זקוק רק לחמש צוללות?

    נגל: "צה"ל אומר שהוא יכול לתת את מה שרוצים ממנו בחמש אבל הדרג המדיני, כלומר הקבינט, החליט שש. נקודה", עמידרור: "ראש הממשלה נתניהו אמר כמה פעמים שצריך שש צוללות ומבחינתי זה מספיק. ההחלטה על הצוללת השישית הוכרעה בישיבת קבינט מסודרת ב־2010 ואני לא זוכר ששמעתי הסתייגות לכך מצד מישהו במערכת הביטחון".

    אז למה צריך עוד שלוש צוללות נוספות?

    נגל: "כדי שלישראל יהיו בכל רגע נתון שש צוללות, צריך להזמין כבר עכשיו את צוללות 7, 8 ו־9. היה חשוב לחתום על מזכר ההבנות ב־2016, כי פחדנו שמרקל תעזוב בעוד כמה חודשים".

    ומאיפה הגיעו הספינות נגד צוללות, שציינת בתוכנית ששלחת לפקס האדום?

    נגל: "אני לא יודע מאיפה הגיע עניין הספינות נגד צוללות. מצאתי את זה כשנכנסתי לתפקיד. דן הראל צעק עליי בטלפון 'מה זה הדבר הזה? אנחנו לא רוצים'. הלכתי לראש הממשלה וזה מיד נמחק מהרשימה".

    למה נתניהו פעל לבטל את המכרז הבינלאומי לספינות ההגנה על האסדות?

    נגל: "כי הוא הצליח לסכם עם הקנצלרית בעל פה לסבסד את הרכישה. והראל אומר לראש הממשלה, אני לא מאמין לגרמנים, אני רוצה לראות את זה בכתב. אתה מבין? ככה הוא עונה. זה מה שנקרא 'מנהל תקין'".

    מדוע נתניהו נתן לגרמנים אור ירוק למכור צוללות למצרים?

    נגל: "כי הוא הבין שהגרמנים הולכים על העסקה בכל מקרה, ואמר אולי אפשר לפחות להשיג משהו".

    עמידרור: "כי מצרים הייתה יכולה לקנות את הצוללות במדינות אחרות. מבחינתנו עדיף שמצרים תקנה בגרמניה, שם התחום מוכר לנו היטב, ונוכל להעריך את האיום טוב יותר ושם יש לישראל גישה לדרג המדיני, וכך נוכל לקבל פיצוי באיזשהו תחום". 

     

    תגובות

    נתניהו: "העלאת גירה של מידע ישן שנקבע שאין בו דבר"

     מטעמו של ראש הממשלה נתניהו, נמסר בתגובה: "כתבה ממוחזרת ומגמתית, שכולה העלאת גירה של מידע ישן שנסרק במסרקות ברזל על ידי כל גורמי אכיפת החוק ופרקליט המדינה לשעבר, שקבעו שאין בו דבר.

    "באופן לא מפתיע מגישי הבג''ץ, שמזוהים עם ארגוני השמאל הקיצוני, לקחו תצהירים דווקא מבוגי יעלון שטענותיו נבדקו והוגדרו כרכילות, ומיריבים פוליטיים אחרים של ראש הממשלה, שחלקם פועלים בגלוי להפלתו והחלפתו, ולא גבו תצהירים מבכירים אחרים במערכת הביטחון דוגמת ראשי המל''ל לשעבר פרופ' יעקב נגל ויעקב עמידרור, שליוו את הנושא באופן צמוד ויודעים את האמת, ושעמדתם המקצועית דוחה לחלוטין את התצהירים הפוליטיים של יעלון ושותפיו.

    "ראש המל''ל לשעבר יעקב עמידרור אמר בפומבי ש'ההליכים להזמנת צי הצוללות הבא היו נכונים מכל בחינה מקצועית, וכולן נועדו להחלפת הצוללות הקיימות ולא להגדלת הצי מעבר לשש צוללות מבצעיות'. ראש המל''ל לשעבר, פרופ' יעקב נגל, אמר שההחלטות אושרו, 'בתמיכה מלאה של צה"ל והרמטכ"ל דאז. גם העיתונאית אילה חסון חשפה, שבניגוד לטענותיו של בוגי יעלון, הוא היה מעודכן כל הזמן על ידי אגף במשרד הביטחון, שאף הנחה את ראש הממשלה כיצד לפעול בעניין הרכש. די בדוגמאות האלה כדי לחשוף את הניסיון הנואש של יעלון, שמוכן לספסר בנושא ביטחוני ראשון במעלה לצרכים פוליטיים, רק כדי להפיל את ראש הממשלה נתניהו.

    "אבל לא רק אותם 'בכירים במערכת הביטחון', שחלקם יריבים פוליטיים בכירים שפועלים בגלוי להפלת נתניהו, יודעים שמדובר בטענות שקריות ומופרכות מיסודן, אלא גם עשרות הכתבים הישראלים שפנו לחברת טיסנקרופ כדי לברר על טיב היחסים בינה לבין גרפטק, החברה שראש הממשלה החזיק במניותיה, ונענו על ידי נציגים רשמיים, שגרפטק היא אחת ממאות אלפי שותפים עסקיים של החברה ושאין לה שום קשר עסקי עם החטיבה הימית של טיסנקרופ. באופן תמוה, למרות שמדובר במידע שמקריס לחלוטין את הטענה שראש הממשלה הרוויח באיזשהו אופן ממכירת בין החברות בעניין הצוללות, בחרו אותם כתבים להסתיר ולהעלים את האמת, והמשיכו להדהד את השקר על קשר שלא קיים בין החברות בעניין הצוללות.

    "נראה שיש מי שהבינו שכמה סיגרים מחברים וכמה כתבות בוואלה לא יספיקו כדי להפיל את ראש הממשלה נתניהו ומנסים 'לתדלק' בכל הכוח את קמפיין הצוללות השקרי".

     

    נתניהו. “קמפיין שקרי" | צילום: אלעד גרשגורן
    נתניהו. “קמפיין שקרי" | צילום: אלעד גרשגורן

     

     ז'ק חן, פרקליטו של אביראל בר־יוסף, מסר בתגובה: "תא"ל (במיל’) בר־יוסף פעל בהוראת ראש המל"ל ובמסגרת תפקידו לקיים את החלטת הקבינט לרכש צוללת שישית. הוא לא היה חלק מהדיונים במטכ"ל ולא לחץ על איש. בבקשת הצבא לרכש הצוללת תמכו כל חברי הקבינט ביניהם שר הביטחון ברק, השר לעניינים אסטרטגיים יעלון והרמטכ"ל גנץ. תמכו בהחלטה גם גורמי מקצוע בכירים, כגון שאול חורב. תיאור מלא של העובדות כהווייתן מעלה מעצמו את השקר וחוסר ההיגיון בדבר לחץ כביכול שהפעיל או שהיה צריך להפעיל תא"ל בר־יוסף. יש לומר בקול גדול: כל פעילותו של תא"ל (במיל’') בר־יוסף נעשתה משיקולים מקצועיים וענייניים בהתאם למשימות שהוטלו עליו ובגדר תפקידו. כל טענה אחרת היא בגדר השמצה פרועה מצידם של בעלי עניין והדברים גם יתבררו בקרוב".

     עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין, פרקליטיו של דוד שמרון, מסרו בתגובה: "תיק הצוללות נגד דוד שמרון נסגר. חבל שאתם נותנים במה למיחזור של טענות ישנות וחסרות שחר שנבדקו עד דק על ידי רשויות האכיפה. עו"ד שמרון מעולם לא הציג עצמו כמי שמדבר בשם ראש הממשלה עם עו"ד אחז בן ארי. במקום להסתמך על מקור אנונימי, כדאי להציג לקוראים את הדברים הברורים שאמר עו"ד בן ארי בראיון: 'הפניות משמרון לא שינו דבר; ידעתי שהוא נציג הגרמנים'. יש להצטער על כך שהתנועה לאיכות השלטון שסירבה למסור לעו"ד שמרון עותק מהתצהירים, החליטה לחשוף אותם לעיני כל בעיתון. מכל מקום, וכפי שכבר נקבע על ידי הפרקליטות, לא נפל פגם בהתנהלותו של עו"ד שמרון בכל מה שקשור לייצוגו של מיקי גנור. הגיע הזמן להפסיק עם תיאוריות הקונספירציה ולהכיר במציאות".

     עורכי הדין ציון אמיר ואיל רוזובסקי, פרקליטיו של אלי מרום ("צ'ייני") מסרו בתגובה: "אלוף (מיל') מרום פעל לאורך כל תקופת שירותו בצה"ל כשטובת המדינה וביטחונה לנגד עיניו. בימים אלו אנו נערכים להליך השימוע בעניינו, שם נציג את טענותיו ותשובותיו לכתב החשדות שנשלח על ידי הפרקליטות. לכן בשלב זה ברור שאנו מנועים מלהתייחס לגוף הטענות שהעלית במכתבך, ואין זה ראוי שטענות אלה יובאו בפניך לפני שיובאו בפני הגוף המוסמך, קרי, הפרקליטות. יחד עם זאת נבהיר כי לדברי אלוף מרום מדובר בטענות שקריות שפרסומן מהווה לשון הרע כנגדו".

     עוה"ד מאיר ארנפלד ובועז בן צור, פרקליטיו של מיקי גנור, ביקשו שלא להגיב על הדברים.

     באשר לספינות ההגנה על האסדות, ממשרד הביטחון נמסר: "פרויקט ההגנה על ה'מים הכלכליים' של מדינת ישראל, לרבות רכש ספינות המגן, נקבע בהחלטת ממשלה ומשרד הביטחון פעל, בהתאם להחלטות הדרג המדיני, למימושו".

     ובאותו נושא, מדובר צה"ל נמסר: "ההגנה על אסדות מפני טילי שיוט ובתוכם טילי חוף ים מתבצעת בהכרח על ידי ספינות, ללא תלות בטווח האסדות מהחוף. הדבר נכון לכלל האסדות ולאסדת לווייתן בפרט".

     

    ronen@ronenbergman.com

     


    פרסום ראשון: 29.07.20 , 21:27